לְדָוִד, מִכְתָּם, בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל בַּמְּעָרָה (א) ציור של דָוִד וגיבוריו במערת עֲדֻלָּם.
עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר (ט)
|
|
סיכום
מִזְמוֹר שדָוִד שר בעודו מסתתר מפני שָׁאוּל בַּמְּעָרָה (בעֲדֻלָּם או בְּעֵין גֶּדִי). דָוִד מבקש מחסה אצל ה' מפני אויביו, הנמשלים לאריות חַדֵּי שִּׁנַּיִם. הם מנסים ללכוד אותו בְּרֶשֶׁת או בְּבּוֹר, אבל בסוף יפלו בַּבּוֹר בעצמם. דָוִד יכין את עצמו ואת כלי הנגינה שלו וישְׁכִּים לקום לפני עלות השָּׁחַר כדי להעיר את השָּׁחַר בִּנְגִינָתוֹ, בה הוא יהלל את ה'. חלק זה של המִזְמוֹר חוזר גם בפתיחת פרק ק"ח.
תקציר
| כותרת: מִזְמוֹר שדָוִד שר בעודו מסתתר מפני שָׁאוּל בַּמְּעָרָה - היא מְעָרַת עֲדֻלָּם ( שְׁמוּאֵל-א פרק כ"ב פסוקים א-בשְׁמוּאֵל-א פרק כ"ב פסוקים א-ב: א
וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם וַיִּמָּלֵט אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיו וַיֵּרְדוּ אֵלָיו שָׁמָּה.
ב
וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל אִישׁ מָצוֹק וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ נֹשֶׁא וְכָל אִישׁ מַר נֶפֶשׁ וַיְהִי עֲלֵיהֶם לְשָׂר וַיִּהְיוּ עִמּוֹ כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ.
) או המְּעָרָה שעַל פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים בְּעֵין גֶּדִי (שְׁמוּאֵל-א פרק כ"ד). הפתיח "אַל תַּשְׁחֵת" אינו ברור ומתייחס אולי ללחן מוכר שהותאם למִזְמוֹר, ושגם בו מבקש המשורר שה' לא יהרוס\ישחית אותו. "מִכְתָּם" מפורש ככתובת חקוקה על מצבה, או כשיר זהב\כֶּתֶם. מונחים אלה מופיעים גם בכותרות שני המזמורים הבאים. |
| א
לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל בַּמְּעָרָה.
|
| דָוִד מבקש שה' יסלח\יחון אותו, כי דָוִד מוצא מחסה לחייו\נפשו בין כְּנָפֶי ה' עַד שיַעֲבֹר האסון\הַוּוֹת. דָוִד יקרא לעזרת ה' העֶלְיוֹן על כל הארץ, אשר משלים\גֹּמֵר את כל צרכיו. |
| ב
חָנֵּנִי אֱלֹהִים חָנֵּנִי כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשִׁי וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֶחְסֶה עַד יַעֲבֹר הַוּוֹת.
ג אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּמֵר עָלָי. |
| ה' שולח לדָוִד ממושבו בשָּׁמַיִם חֶסֶד (עזרה) וֶאֱמֶת (תורה), ומביא חרפה על אויבי דָוִד הלוחצים\שֹׁאֲפִים עליו. נֶפֶשׁ דָוִד נמצאת בסכנה, וכאילו שוכבת בְּמִרְבָּץ אריות\לביאים, או בין בְּנֵי אָדָם לֹהֲטִים (כגחלים או כַּחֲרָבוֹת). הַשִּׁנַּיִם והלשון (המאיימת) של האריות או של האנשים חדות וּמְסֻכָּנוֹת כמו חֲנִית, חִצִּים, או חֶרֶב חַדָּה. |
| ד
יִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם וְיוֹשִׁיעֵנִי חֵרֵף שֹׁאֲפִי סֶלָה יִשְׁלַח אֱלֹהִים חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ.
ה נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה. |
| פסוק ו' הוא פזמון החוזר גם בסוף המִזְמוֹר: דָוִד מצהיר בחגיגיות שה' מתרומם מעל הַשָּׁמַיִם וכְּבוֹדוֹ נמצא עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ. |
| ו
רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ.
|
| המשך תיאור מעשי האויבים של דָוִד: הם הניחו רֶשֶׁת כדי ללכוד בה את רגליו\פְעָמַיו, וכך לכופף את נַפְשׁוֹ. אבל הם נָפְלוּ בעצמם בַּבּוֹר\שׁוּחָה שכָּרוּ לו. |
| ז רֶשֶׁת הֵכִינוּ לִפְעָמַי כָּפַף נַפְשִׁי כָּרוּ לְפָנַי שִׁיחָה נָפְלוּ בְתוֹכָהּ סֶלָה. |
| פסוקים ח-י"ב חוזרים בקירוב גם בפתיחת פרק ק"ח פסוקים ב-ותְּהִלִּים פרק ק"ח פסוקים ב-ו: ב
נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה אַף כְּבוֹדִי.
ג
עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר.
ד
אוֹדְךָ בָעַמִּים יְהוָה וַאֲזַמֶּרְךָ בַּל אֻמִּים.
ה
כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ.
ו
רוּמָה עַל שָׁמַיִם אֱלֹהִים וְעַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ.
. לִבּוֹ של דָוִד מוכן לקראת ה', והוא שר ומזמר לו. דָוִד מעורר את עצמו\כְבוֹדִו ואת כלי הנגינה שלו, כדי שיוכל לְהַשְׁכִּים לקום לפני עלות השָּׁחַר ולהעיר את השָּׁחַר בִּנְגִינָתוֹ. |
| ח
נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים נָכוֹן לִבִּי אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה.
ט עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר. |
| דָוִד יודה לה' מול כל העַמִּים\לאֻמִּים בעולם, כי החֶסֶד (עזרה) וֶהאֱמֶת (תורה) של ה' גדולים ומגיעים עַד השָׁמַיִם\שְׁחָקִים. |
| י אוֹדְךָ בָעַמִּים אֲדֹנָי אֲזַמֶּרְךָ בַּל אֻמִּים. יא כִּי גָדֹל עַד שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ. |
| הפזמון החוזר מפסוק ו'. |
| יב
רוּמָה עַל שָׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ.
|
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ה | בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים, וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה. |
| ט | עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר, אָעִירָה שָּׁחַר. |