שְׁמוּאֵל-א י”ד

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

And Jonathan climbed up upon his hands and upon his feet, and his armour-bearer after him, By Internet Archive Book Images, 1896 [No restrictions], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.

וַיַּעַל יוֹנָתָן עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו וְנֹשֵׂא כֵלָיו אַחֲרָיו (י"ג)

סיכום

יְהוֹנָתָן תוקף בהצלחה יחד עם נושא כליו את מוצב הפלישתים במִכְמָשׂ והפלישתים נסים. שָׁאוּל מצווה לצום עד מיצוי המרדף אך בנו לא שומע על הצו ומפר אותו כשהוא אוכל דְּבָשׁ שהוא מוצא בשָּׂדֶה. שָׁאוּל מבקש להענישו על כך, אך העם פודה אותו. שָׁאוּל נלחם באויבי ישראל ומחזק את מלכותו. הפרק מסתיים בפירוט שושלת שָׁאוּל.

תקציר

יְהוֹנָתָן ונושא כליו תוקפים את הפְּלִשְׁתִּים מוּל מִכְמָשׂ: יְהוֹנָתָן הולך עם נושא כליו לקראת מוצב הפלישתים מבלי להודיע לאביו או לעם. שָׁאוּל ישב אז באזור גֶבַע בְּמִגְרוֹן שבבִּקְצֵה הַגִּבְעָה תחת עץ רִמּוֹן כשאיתו 600 מאנשיו. כאן נזכר יחוסו של אֲחִיָּה הכוהן שנשא את האֵפוֹד באותם ימים, ונמסר שגם העם לא ידע על תוכנית התקיפה של יְהוֹנָתָן.

א וַיְהִי הַיּוֹם וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו לְכָה וְנַעְבְּרָה אֶל מַצַּב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַלָּז וּלְאָבִיו לֹא הִגִּיד. ב וְשָׁאוּל יוֹשֵׁב בִּקְצֵה הַגִּבְעָה תַּחַת הָרִמּוֹן אֲשֶׁר בְּמִגְרוֹן וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ. ג וַאֲחִיָּה בֶן אֲחִטוּב אֲחִי אִיכָבוֹד בֶּן פִּינְחָס בֶּן עֵלִי כֹּהֵן יְהוָה בְּשִׁלוֹ נֹשֵׂא אֵפוֹד וְהָעָם לֹא יָדַע כִּי הָלַךְ יוֹנָתָן.

יְהוֹנָתָן רצה\בִּקֵּשׁ להגיע למוצב הפְּלִשְׁתִּי דרך גיא שעבר בין שני שיני סֶּלַע בולטים וידועים - סלע בּוֹצֵץ שמצפון מול מִכְמָשׂ שם נמצאים הפלישתים, וסלע סֶנֶּה שמדרום\מִנֶּגֶב מול גָּבַע.

ד וּבֵין הַמַּעְבְּרוֹת אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ יוֹנָתָן לַעֲבֹר עַל מַצַּב פְּלִשְׁתִּים שֵׁן הַסֶּלַע מֵהָעֵבֶר מִזֶּה וְשֵׁן הַסֶּלַע מֵהָעֵבֶר מִזֶּה וְשֵׁם הָאֶחָד בּוֹצֵץ וְשֵׁם הָאֶחָד סֶנֶּה. ה הַשֵּׁן הָאֶחָד מָצוּק מִצָּפוֹן מוּל מִכְמָשׂ וְהָאֶחָד מִנֶּגֶב מוּל גָּבַע.

יוֹנָתָן מציע לנערו לתקוף לבדם את מוצב הפלישתים הָעֲרֵלִים למרות שהפלישתים היו רבים והם רק שניים, כיוון שה' איתם והוא אינו נמנע מלהושיע מול רבים כמו מול מעטים, והנער מסכים להצטרף לכל תוכנית שיְהוֹנָתָן יבקש לבצע.

ו וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו לְכָה וְנַעְבְּרָה אֶל מַצַּב הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה אוּלַי יַעֲשֶׂה יְהוָה לָנוּ כִּי אֵין לַיהוָה מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט. ז וַיֹּאמֶר לוֹ נֹשֵׂא כֵלָיו עֲשֵׂה כָּל אֲשֶׁר בִּלְבָבֶךָ נְטֵה לָךְ הִנְנִי עִמְּךָ כִּלְבָבֶךָ.

יְהוֹנָתָן אומר לנערו שהם עומדים להתגלות ע"י החיילים הפלישתים. אם החיילים יקראו להם לעצור\לדום אז הם יעצרו וימנעו מתקיפת המוצב, אך אם הפלישתים יקראו להם לעלות אליהם הרי שזה יהיה סימן\אוֹת שה' יתן את מוצב הפלישתים בידיהם.

ח וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֹבְרִים אֶל הָאֲנָשִׁים וְנִגְלִינוּ אֲלֵיהֶם. ט אִם כֹּה יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ דֹּמּוּ עַד הַגִּיעֵנוּ אֲלֵיכֶם וְעָמַדְנוּ תַחְתֵּינוּ וְלֹא נַעֲלֶה אֲלֵיהֶם. י וְאִם כֹּה יֹאמְרוּ עֲלוּ עָלֵינוּ וְעָלִינוּ כִּי נְתָנָם יְהוָה בְּיָדֵנוּ וְזֶה לָּנוּ הָאוֹת.

הפלישתים אמנם מגלים את יְהוֹנָתָן ונערו, ולועגים שהנה כמה מבני-ישראל\עִבְרִים מעיזים לצאת מהחורים שבהם התחבאו. החיילים קוראים ליְהוֹנָתָן ולנערו לעלות כדי שיוכלו לחקור אותם ולהודיע להם מה לעשות, ויְהוֹנָתָן קורא לנערו לעלות אחריו כי הרי זה הסימן שה' עומד לתת את הפלישתים בידי העם.

יא וַיִּגָּלוּ שְׁנֵיהֶם אֶל מַצַּב פְּלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ פְלִשְׁתִּים הִנֵּה עִבְרִים יֹצְאִים מִן הַחֹרִים אֲשֶׁר הִתְחַבְּאוּ שָׁם. יב וַיַּעֲנוּ אַנְשֵׁי הַמַּצָּבָה אֶת יוֹנָתָן וְאֶת נֹשֵׂא כֵלָיו וַיֹּאמְרוּ עֲלוּ אֵלֵינוּ וְנוֹדִיעָה אֶתְכֶם דָּבָר וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן אֶל נֹשֵׂא כֵלָיו עֲלֵה אַחֲרַי כִּי נְתָנָם יְהוָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל.

יְהוֹנָתָן ונושא כליו מטפסים על ידיהם ורגליהם, מפתיעים את חיילי המוצב ומכים בהם כשנושא הכלים מוודא-הריגה\מְמוֹתֵת אחרי יְהוֹנָתָן. 20 חיילי המוצב נופלים בשטח של חצי "מַעֲנָה" .

יג וַיַּעַל יוֹנָתָן עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו וְנֹשֵׂא כֵלָיו אַחֲרָיו וַיִּפְּלוּ לִפְנֵי יוֹנָתָן וְנֹשֵׂא כֵלָיו מְמוֹתֵת אַחֲרָיו. יד וַתְּהִי הַמַּכָּה הָרִאשֹׁנָה אֲשֶׁר הִכָּה יוֹנָתָן וְנֹשֵׂא כֵלָיו כְּעֶשְׂרִים אִישׁ כְּבַחֲצִי מַעֲנָה צֶמֶד שָׂדֶה.

פרצה בהלה בין שאר הפלישתים שבמוצב, בַמַּחֲנֶה במִכְמָשׂ, בשטחים הפתוחים\בשָּׂדֶה, וגם בין כוחות הַמַּשְׁחִית שנשלחו במסעות ההרס באזור, וכולם מתפזרים ונעלמים\נמוגים לעיני צבא שָׁאוּל שצופה במתרחש מאזור גִבְעַת בִּנְיָמִן.

טו וַתְּהִי חֲרָדָה בַמַּחֲנֶה בַשָּׂדֶה וּבְכָל הָעָם הַמַּצָּב וְהַמַּשְׁחִית חָרְדוּ גַּם הֵמָּה וַתִּרְגַּז הָאָרֶץ וַתְּהִי לְחֶרְדַּת אֱלֹהִים. טז וַיִּרְאוּ הַצֹּפִים לְשָׁאוּל בְּגִבְעַת בִּנְיָמִן וְהִנֵּה הֶהָמוֹן נָמוֹג וַיֵּלֶךְ וַהֲלֹם.

שָׁאוּל מגלה שיְהוֹנָתָן חסר ומבקש מאֲחִיָּה הכהן להביא את אֲרוֹן הברית שהיה אז עם בני העם במחנה, אך כשהוא מבחין במתרחש במחנה פלישתים הוא עוצר את אֲחִיָּה ויוצא עם העם לקרב, ופורצת מְהוּמָה גְּדוֹלָה אצל הפלישתים שהמתחילים להכות אלו את אלו.

יז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ פִּקְדוּ נָא וּרְאוּ מִי הָלַךְ מֵעִמָּנוּ וַיִּפְקְדוּ וְהִנֵּה אֵין יוֹנָתָן וְנֹשֵׂא כֵלָיו. יח וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַאֲחִיָּה הַגִּישָׁה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כִּי הָיָה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. יט וַיְהִי עַד דִּבֶּר שָׁאוּל אֶל הַכֹּהֵן וְהֶהָמוֹן אֲשֶׁר בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וָרָב וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַכֹּהֵן אֱסֹף יָדֶךָ. כ וַיִּזָּעֵק שָׁאוּל וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיָּבֹאוּ עַד הַמִּלְחָמָה וְהִנֵּה הָיְתָה חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ מְהוּמָה גְּדוֹלָה מְאֹד.

בני ישראל שהתחבאו מקודם בשטח מפחד הפלישתים מצטרפים לצבא שעם שָׁאוּל וְיוֹנָתָן ועולים איתם להקיף את מחנה הפלישתים ולרדוף\להדביק את הבורחים עד בֵּית אָוֶן.

כא וְהָעִבְרִים הָיוּ לַפְּלִשְׁתִּים כְּאֶתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם אֲשֶׁר עָלוּ עִמָּם בַּמַּחֲנֶה סָבִיב וְגַם הֵמָּה לִהְיוֹת עִם יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עִם שָׁאוּל וְיוֹנָתָן. כב וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמִּתְחַבְּאִים בְּהַר אֶפְרַיִם שָׁמְעוּ כִּי נָסוּ פְּלִשְׁתִּים וַיַּדְבְּקוּ גַם הֵמָּה אַחֲרֵיהֶם בַּמִּלְחָמָה. כג וַיּוֹשַׁע יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל וְהַמִּלְחָמָה עָבְרָה אֶת בֵּית אָוֶן.

שָׁאוּל והָעָם מצטרפים למרדף, ויְהוֹנָתָן מואשם באי ציות לפקודה: העם נלחץ\נִגַּשׂ ממאמץ הקרב ושָׁאוּל השביע\יֹּאֶל את הָעָם שיקולל\אָרוּר מי שיעצור לאכול עד הָעֶרֶב כששָׁאוּל יסיים להנקם בפלישתים הבורחים. לכן, למרות שדבש ניגר בשָּׂדֶה הָעָם אינו אוכל ממנו.

כד וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִגַּשׂ בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאֶל שָׁאוּל אֶת הָעָם לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל לֶחֶם עַד הָעֶרֶב וְנִקַּמְתִּי מֵאֹיְבַי וְלֹא טָעַם כָּל הָעָם לָחֶם. כה וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ בַיָּעַר וַיְהִי דְבַשׁ עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה. כו וַיָּבֹא הָעָם אֶל הַיַּעַר וְהִנֵּה הֵלֶךְ דְּבָשׁ וְאֵין מַשִּׂיג יָדוֹ אֶל פִּיו כִּי יָרֵא הָעָם אֶת הַשְּׁבֻעָה.

אך יְהוֹנָתָן שלא שמע את מצוות אביו טובל את קצה מטהו בדבש וטועם והאור שב לעיניו התשושות, ואז מספר לו איש אחד על מצוות אביו ועל התשישות שבאה לעם בעקבותיה.

כז וְיוֹנָתָן לֹא שָׁמַע בְּהַשְׁבִּיעַ אָבִיו אֶת הָעָם וַיִּשְׁלַח אֶת קְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ בְּיַעְרַת הַדְּבָשׁ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל פִּיו ותראנה [וַתָּאֹרְנָה] עֵינָיו. כח וַיַּעַן אִישׁ מֵהָעָם וַיֹּאמֶר הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אָבִיךָ אֶת הָעָם לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל לֶחֶם הַיּוֹם וַיָּעַף הָעָם.

יְהוֹנָתָן מתלונן שבכך אביו הזיק\עָכַר את תושבי הארץ, כי הנה ניתן לראות איך עיניו מלאו אור בזכות הדְּבַשׁ, ואם העם היה אוכל משלל הפלישתים שתפס, האם לא היה מתחזק ומכה מכה רבה עוד יותר בפלישתים?

כט וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן עָכַר אָבִי אֶת הָאָרֶץ רְאוּ נָא כִּי אֹרוּ עֵינַי כִּי טָעַמְתִּי מְעַט דְּבַשׁ הַזֶּה. ל אַף כִּי לוּא אָכֹל אָכַל הַיּוֹם הָעָם מִשְּׁלַל אֹיְבָיו אֲשֶׁר מָצָא כִּי עַתָּה לֹא רָבְתָה מַכָּה בַּפְּלִשְׁתִּים.

העם הכה באותו היום את הפלישתים מִמִּכְמָשׂ ועד אַיָּלוֹן והתעייף מהמאמץ. החיילים התשושים עטים על השלל כולל על הבקר אותו הם שוחטים ואוכלים עם הדם שנשפך ארצה.

לא וַיַּכּוּ בַּיּוֹם הַהוּא בַּפְּלִשְׁתִּים מִמִּכְמָשׂ אַיָּלֹנָה וַיָּעַף הָעָם מְאֹד. לב ויעש [וַיַּעַט] הָעָם אֶל שלל [הַשָּׁלָל] וַיִּקְחוּ צֹאן וּבָקָר וּבְנֵי בָקָר וַיִּשְׁחֲטוּ אָרְצָה וַיֹּאכַל הָעָם עַל הַדָּם.

שָׁאוּל שומע על חטא האכילה עם הדם, מאשים את העם בבגידה בה', וקורא להם לגלגל אליו אבן גדולה כדי שיחל לבנות בו מִזְבֵּחַ ושולח שליחים שיפוצו בארץ ויקראו לעם להביא את הבקר שלהם לשם לשחיטה כשרה, וכך הם עושים עוד באותו הלילה.

לג וַיַּגִּידוּ לְשָׁאוּל לֵאמֹר הִנֵּה הָעָם חֹטִאים לַיהוָה לֶאֱכֹל עַל הַדָּם וַיֹּאמֶר בְּגַדְתֶּם גֹּלּוּ אֵלַי הַיּוֹם אֶבֶן גְּדוֹלָה. לד וַיֹּאמֶר שָׁאוּל פֻּצוּ בָעָם וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם הַגִּישׁוּ אֵלַי אִישׁ שׁוֹרוֹ וְאִישׁ שְׂיֵהוּ וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תֶחֶטְאוּ לַיהוָה לֶאֱכֹל אֶל הַדָּם וַיַּגִּשׁוּ כָל הָעָם אִישׁ שׁוֹרוֹ בְיָדוֹ הַלַּיְלָה וַיִּשְׁחֲטוּ שָׁם. לה וַיִּבֶן שָׁאוּל מִזְבֵּחַ לַיהוָה אֹתוֹ הֵחֵל לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַיהוָה.

שָׁאוּל מציע להמשיך במרדף ובביזה עד הבוקר ועד שלא ישאר אף פלישתי. הכהן קורא לבוא לארון הברית כדי ששָׁאוּל יוכל להתייעץ בעניין עם ה', אך ה' אינו עונה לו.

לו וַיֹּאמֶר שָׁאוּל נֵרְדָה אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים לַיְלָה וְנָבֹזָה בָהֶם עַד אוֹר הַבֹּקֶר וְלֹא נַשְׁאֵר בָּהֶם אִישׁ וַיֹּאמְרוּ כָּל הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן נִקְרְבָה הֲלֹם אֶל הָאֱלֹהִים. לז וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בֵּאלֹהִים הַאֵרֵד אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים הֲתִתְּנֵם בְּיַד יִשְׂרָאֵל וְלֹא עָנָהוּ בַּיּוֹם הַהוּא.

שָׁאוּל מצווה לחפש בין כל העם כדי למצוא את החוטא ונשבע להרוג אותו אפילו אם יהיה זה בנו, אך אף אחד לא מתוודה.

לח וַיֹּאמֶר שָׁאוּל גֹּשׁוּ הֲלֹם כֹּל פִּנּוֹת הָעָם וּדְעוּ וּרְאוּ בַּמָּה הָיְתָה הַחַטָּאת הַזֹּאת הַיּוֹם. לט כִּי חַי יְהוָה הַמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם יֶשְׁנוֹ בְּיוֹנָתָן בְּנִי כִּי מוֹת יָמוּת וְאֵין עֹנֵהוּ מִכָּל הָעָם.

שָׁאוּל מציע להפריד אותו ואת יְהוֹנָתָן משאר העם, הָעָם מסכים, ושָׁאוּל מבקש להביא את האוּרִים-והַתֻּמִּים\תָמִים ושָׁאוּל ויְהוֹנָתָן עולים בגורל. שָׁאוּל מבקש להפיל גורל בינו לבין יְהוֹנָתָן והגורל נופל על יְהוֹנָתָן.

מ וַיֹּאמֶר אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל אַתֶּם תִּהְיוּ לְעֵבֶר אֶחָד וַאֲנִי וְיוֹנָתָן בְּנִי נִהְיֶה לְעֵבֶר אֶחָד וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל שָׁאוּל הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה. מא וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָבָה תָמִים וַיִּלָּכֵד יוֹנָתָן וְשָׁאוּל וְהָעָם יָצָאוּ. מב וַיֹּאמֶר שָׁאוּל הַפִּילוּ בֵּינִי וּבֵין יוֹנָתָן בְּנִי וַיִּלָּכֵד יוֹנָתָן.

שָׁאוּל שואל אותו במה חטא, ויְהוֹנָתָן מודה שטעם מְעַט דבש ומסכים שיוציאוהו להורג. שָׁאוּל נשבע שאמנם על יְהוֹנָתָן למות, אך העם לא מסכים שיְהוֹנָתָן שהושיע אותם הַיּוֹם ביחד עם ה' יִפָּגַע אפילו בשערה אחת מראשו, וכך הם מצילים\פודים אותו.

מג וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל יוֹנָתָן הַגִּידָה לִּי מֶה עָשִׂיתָה וַיַּגֶּד לוֹ יוֹנָתָן וַיֹּאמֶר טָעֹם טָעַמְתִּי בִּקְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי מְעַט דְּבַשׁ הִנְנִי אָמוּת. מד וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִף כִּי מוֹת תָּמוּת יוֹנָתָן. מה וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שָׁאוּל הֲ‍יוֹנָתָן יָמוּת אֲשֶׁר עָשָׂה הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל חָלִילָה חַי יְהוָה אִם יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ אַרְצָה כִּי עִם אֱלֹהִים עָשָׂה הַיּוֹם הַזֶּה וַיִּפְדּוּ הָעָם אֶת יוֹנָתָן וְלֹא מֵת.

שָׁאוּל חודל מהמרדף ועולה בחזרה למחנהו והפְּלִשְׁתִּים חוזרים לארצם. שָׁאוּל אוחז מאז בחוזקה במלוכה ומנצח\הרשיע את כָל אויבי העם שמסביב אשר היו שוסים\בוזזים אותם, כולל את מוֹאָב, עַמּוֹן, אֱדוֹם, (ארם) צוֹבָה, את הפְּלִשְׁתִּים ואת עֲמָלֵק.

מו וַיַּעַל שָׁאוּל מֵאַחֲרֵי פְּלִשְׁתִּים וּפְלִשְׁתִּים הָלְכוּ לִמְקוֹמָם. מז וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּלָּחֶם סָבִיב בְּכָל אֹיְבָיו בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וּבְמַלְכֵי צוֹבָה וּבַפְּלִשְׁתִּים וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ. מח וַיַּעַשׂ חַיִל וַיַּךְ אֶת עֲמָלֵק וַיַּצֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד שֹׁסֵהוּ.

שושלת שָׁאוּל כולל אבותיו, ילדיו, ודודו, שר המלחמה אַבְנֵר - ראו איור למטה עם שושלת שָׁאוּל. שָׁאוּל ממשיך לגבור במלחמותיו בפלישתים כל ימי חיו, והיה אוסף לחילותיו כל גִּבּוֹר חַיִל.

מט וַיִּהְיוּ בְּנֵי שָׁאוּל יוֹנָתָן וְיִשְׁוִי וּמַלְכִּי שׁוּעַ וְשֵׁם שְׁתֵּי בְנֹתָיו שֵׁם הַבְּכִירָה מֵרַב וְשֵׁם הַקְּטַנָּה מִיכַל. נ וְשֵׁם אֵשֶׁת שָׁאוּל אֲחִינֹעַם בַּת אֲחִימָעַץ וְשֵׁם שַׂר צְבָאוֹ אֲבִינֵר בֶּן נֵר דּוֹד שָׁאוּל. נא וְקִישׁ אֲבִי שָׁאוּל וְנֵר אֲבִי אַבְנֵר בֶּן אֲבִיאֵל. נב וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה חֲזָקָה עַל פְּלִשְׁתִּים כֹּל יְמֵי שָׁאוּל וְרָאָה שָׁאוּל כָּל אִישׁ גִּבּוֹר וְכָל בֶּן חַיִל וַיַּאַסְפֵהוּ אֵלָיו.

ציטוטים נבחרים

פסוקים
י"ג	וַיַּעַל יוֹנָתָן עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו וְנֹשֵׂא כֵלָיו אַחֲרָיו, וַיִּפְּלוּ לִפְנֵי יוֹנָתָן וְנֹשֵׂא כֵלָיו מְמוֹתֵת אַחֲרָיו.
כ"ז	וְיוֹנָתָן לֹא שָׁמַע בְּהַשְׁבִּיעַ אָבִיו אֶת הָעָם וַיִּשְׁלַח אֶת קְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ בְּיַעְרַת הַדְּבָשׁ, וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל פִּיו (ותראנה) וַתָּאֹרְנָה עֵינָיו.
מ"ה	וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שָׁאוּל: "הֲיוֹנָתָן יָמוּת אֲשֶׁר עָשָׂה הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל? חָלִילָה, חַי יְהוָה אִם יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ.."

שושלת שאול