וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים ... וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יָדוֹ אֶל הַכֶּלִי וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע (מ-מ"ט)
|
סיכום
תקציר
צבאות שָׁאוּל והפְלִשְׁתִּים חונים אלו מול אל וגָּלְיָת מתגרה בצבא שָׁאוּל: הפלישתים פולשים לִיהוּדָה, נאספים ליד שׂוֹכֹה וחונים בינה לבין עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַּמִּים [*]אתר שלא זוהה בין שׂוֹכֹה ועֲזֵקָה, ואשר נזכר גם בדִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק י"א פסוק י"ג . הצבאות היריבים נערכים אלה מול אלה בהרים שעל גדות עֵמֶק הָאֵלָה כשהַגַּיְא בֵּינֵיהֶם.
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק י"א פסוק י"ג: יג
הוּא הָיָה עִם דָּוִיד בַּפַּס דַּמִּים וְהַפְּלִשְׁתִּים נֶאֱסְפוּ שָׁם לַמִּלְחָמָה וַתְּהִי חֶלְקַת הַשָּׂדֶה מְלֵאָה שְׂעוֹרִים וְהָעָם נָסוּ מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים.
בשם "פַּס דַּמִּים" |
א וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וַיֵּאָסְפוּ שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּחֲנוּ בֵּין שׂוֹכֹה וּבֵין עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַּמִּים. ב וְשָׁאוּל וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים. ג וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה וְהַגַּיְא בֵּינֵיהֶם. |
גָּלְיָת תושב גַּת הפלשתית יוצא ממחנה הפְּלִשְׁתִּים לאזור הביניים הזה שבין הצבאות. גובהו שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת [*]כל אמה כחצי מטר והזרת היא חצי אמה, כלומר סה"כ מעל 3 מטר. , על ראשו קסדת נחושת, והוא לובש שִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים[*]מעין מטבעות או טבעות נחושת רבות שכיסו את השריון מנחושת במשקל 5000 שקלים[*]כל שקל כ-20 גרם, כלומר סה"כ משקל של כ-100 ק"ג. , על רגליו מגן נחושת[*]מִצְחַה, הנקרא כך אולי בשל דמיונו לתכשיט אשר נענד בד"כ על המצח , כידון נחושת בֵּין כְּתֵפָיו, ויש לו גם חנית ברזל במשקל 600 שקלים[*]כ-12 ק"ג עם ידית עץ דמויית מְנוֹר אֹרְגִים[*]מפורש כגוש עץ עבה שאורג הבדים נוהג לכרוך עליו את החוטים או את הבד , ולפניו הולך נושא כליו עם המגן\צִּנָּה. |
ד וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת. ה וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ וּמִשְׁקַל הַשִּׁרְיוֹן חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שְׁקָלִים נְחֹשֶׁת. ו וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת עַל רַגְלָיו וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת בֵּין כְּתֵפָיו. ז וחץ [וְעֵץ] חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים בַּרְזֶל וְנֹשֵׂא הַצִּנָּה הֹלֵךְ לְפָנָיו. |
גָּלְיָת ניצב באזור הביניים וקורא משם למַעַרְכֹת יִשְׂרָאֵל [*]לחיילים בצבא יִשְׂרָאֵל שהתארגנו באזור ההערכות לקראת הקרב וטען שאין סיבה שכולם יצאו למלחמה, כי הוא יכול לייצג את הַפְּלִשְׁתִּי החזק ביותר, והם, עבדי שָׁאוּל, יכולים גם לבחור\לברור להם נציג שירד להלחם איתו. בני הצד שנציגו ינצח יהיו לעבדים של הצד השני. |
ח וַיַּעֲמֹד וַיִּקְרָא אֶל מַעַרְכֹת יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לָהֶם לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל בְּרוּ לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי. ט אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים וְאִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּיתִיו וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ. |
גָּלְיָת מחרף [*]אומר דברי חֶרְפָּה\בוז\נאצה את מַעַרְכֹת יִשְׂרָאֵל כדי להתגרות בהם ולאלצם להענות לקריאתו לדו-קרב. שָׁאוּל וצבאו שומעים את גָּלְיָת ופוחדים\חתים\יראים מאוד. |
י וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה תְּנוּ לִי אִישׁ וְנִלָּחֲמָה יָחַד. יא וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ מְאֹד. |
דָוִד נבחר לצאת מול גָּלְיָת: נזכר שוב מוצאו של דָוִד, הקטן שבין 8 בניו של יִשַׁי מִבֵּית לֶחֶם\אֶפְרָתָה, שבאותם ימים היה זָקֵן מאוד [*]"זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים" הוא גירסא נוספת לצורה הנפוצה יותר של הביטוי "זָקֵן בָּא בַּיָּמִים\שנים", כפי שנאמר על אַבְרָהָם . 3 בני שָׁאוּל הגדולים, אֱלִיאָב, אֲבִינָדָב ושַׁמָּה
[^]
בְּרֵאשִׁית פרק כ"ד פסוק א: א
וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל.
, על יהוֹשֻׁעַ
[^]
יְהוֹשֻׁעַ פרק י"ג פסוק א: א
וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ.
ועל דָּוִד הזקן
[^]
מְלָכִים-א פרק א פסוק א: א
וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ.
[*]הנזכרים שלושתם גם בפרק הקודם , יצאו לקרב יחד עם צבא שָׁאוּל, בעוד דָוִד הצעיר ממשיך ללכת הלוך ושוב בין שָׁאוּל
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק ט"ז פסוקים ו-ט: ו
וַיְהִי בְּבוֹאָם וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָב וַיֹּאמֶר אַךְ נֶגֶד יְהוָה מְשִׁיחוֹ.
ז
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב.
ח
וַיִּקְרָא יִשַׁי אֶל אֲבִינָדָב וַיַּעֲבִרֵהוּ לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר יְהוָה.
ט
וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שַׁמָּה וַיֹּאמֶר גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר יְהוָה.
[*]אותו דָוִד שירת בנגינה בכִּנּוֹר לבין שדות בֵּית לָחֶם שם רעה את צֹאן אָבִיו, ובעוד גָּלְיָת ממשיך לחזור על קריאתו לדו-קרב במשך 40 יום בבוקר ובערב.
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק ט"ז פסוק כ"ג: כג
וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ אֱלֹהִים אֶל שָׁאוּל וְלָקַח דָּוִד אֶת הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה.
|
יב וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וּשְׁמוֹ יִשַׁי וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים. יג וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי יִשַׁי הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה וְשֵׁם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו אֲשֶׁר הָלְכוּ בַּמִּלְחָמָה אֱלִיאָב הַבְּכוֹר וּמִשְׁנֵהוּ אֲבִינָדָב וְהַשְּׁלִשִׁי שַׁמָּה. יד וְדָוִד הוּא הַקָּטָן וּשְׁלֹשָׁה הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל. טו וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל לִרְעוֹת אֶת צֹאן אָבִיו בֵּית לָחֶם. טז וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם. |
יִשַׁי שולח את דָּוִד לרוץ מהר למחנה ולקחת לאֶחָיו אֵיפַה [*]מידת נפח - כ-20 ליטר. של תבואה קלויה ו-10 לחמים, ולהביא גם 10 גושי גבינה\חריצי-חלב למפקד הגדוד של 1000 החיילים בו משרתים האחים, לשאול בשלומם ולקחת ערובה כלשהי שתעיד על שלומם. |
יז וַיֹּאמֶר יִשַׁי לְדָוִד בְּנוֹ קַח נָא לְאַחֶיךָ אֵיפַת הַקָּלִיא הַזֶּה וַעֲשָׂרָה לֶחֶם הַזֶּה וְהָרֵץ הַמַּחֲנֶה לְאַחֶיךָ. יח וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִצֵי הֶחָלָב הָאֵלֶּה תָּבִיא לְשַׂר הָאָלֶף וְאֶת אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח. |
דָוִד נוטש את הצאן, מפקיד אותו בידי שומר, ויוצא מוקדם בבוקר למחנה העגול של צבא שָׁאוּל בְּעֵמֶק הָאֵלָה ומגיע אליו בדיוק כשהצבא עומד לצאת לקרב בתרועת מלחמה. דָוִד נוטש את הכלים עם המנחות של אביו, מפקיד אותם בידי שׁוֹמֵר הַכֵּלִים שלו ורץ לאזור הערכות הצבא כדי לשאול בשלום אֶחָיו. |
יט וְשָׁאוּל וְהֵמָּה וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק הָאֵלָה נִלְחָמִים עִם פְּלִשְׁתִּים. כ וַיַּשְׁכֵּם דָּוִד בַּבֹּקֶר וַיִּטֹּשׁ אֶת הַצֹּאן עַל שֹׁמֵר וַיִּשָּׂא וַיֵּלֶךְ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יִשָׁי וַיָּבֹא הַמַּעְגָּלָה וְהַחַיִל הַיֹּצֵא אֶל הַמַּעֲרָכָה וְהֵרֵעוּ בַּמִּלְחָמָה. כא וַתַּעֲרֹךְ יִשְׂרָאֵל וּפְלִשְׁתִּים מַעֲרָכָה לִקְרַאת מַעֲרָכָה. כב וַיִּטֹּשׁ דָּוִד אֶת הַכֵּלִים מֵעָלָיו עַל יַד שׁוֹמֵר הַכֵּלִים וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה וַיָּבֹא וַיִּשְׁאַל לְאֶחָיו לְשָׁלוֹם. |
בעוד דָוִד שואל לשלום אֶחָיו, גָּלְיָת יוצא שוב מאזור ההערכות הפלישתית לאזור הביניים וחוזר על קריאתו לדו-קרב, והפעם גם דָוִד שומע אותה. הלוחמים הישראלים פוחדים\יראים ובורחים מגָּלְיָת, ומציעים ששָׁאוּל יעשה את מי שיצליח להכות אותו לאדם עשיר, ישיא לו את בִּתּוֹ, ויעשה את בית אָבִיו חופשי (מתשלום מסים). |
כג וְהוּא מְדַבֵּר עִמָּם וְהִנֵּה אִישׁ הַבֵּנַיִם עוֹלֶה גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי שְׁמוֹ מִגַּת ממערות [מִמַּעַרְכוֹת] פְּלִשְׁתִּים וַיְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמַע דָּוִד. כד וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בִּרְאוֹתָם אֶת הָאִישׁ וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו וַיִּירְאוּ מְאֹד. כה וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַרְּאִיתֶם הָאִישׁ הָעֹלֶה הַזֶּה כִּי לְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל עֹלֶה וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל וְאֶת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ וְאֵת בֵּית אָבִיו יַעֲשֶׂה חָפְשִׁי בְּיִשְׂרָאֵל. |
דָוִד מנסה לברר מה נאמר שיעשה למי שיצליח להכות את גָּלְיָת ובכך להסיר את החרפה מעל יִשְׂרָאֵל. כי גָּלְיָת הוא לא יותר מאשר פלישתי עָרֵל [*]כינוי גנאי למי שלא נימול שהעז לחרף את מערכות צבא יִשְׂרָאֵל, שהוא צבא ה'. הקהל חוזר בפני דָוִד על הטובות שיובטחו למי שיכה את גָּלְיָת. |
כו וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים. כז וַיֹּאמֶר לוֹ הָעָם כַּדָּבָר הַזֶּה לֵאמֹר כֹּה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ. |
אחיו אֱלִיאָב שומע את הדברים וכועס על דָוִד שנטש את מעט הצאן של אביהם באזור המרעה\בַּמִּדְבָּר ומתוך זדון\רוע-לב ירד לאזור המלחמה בשל סקרנותו. דָוִד עונה שלא עשה כל דבר רע ורק דיבר עם אנשים, והוא פונה מאזור אֱלִיאָב לאזור אחר במחנה כדי לחזור על דברי הבוז שלו על גָּלְיָת ועל שאלתו בקשר לפרס ומקבל שוב את אותה התשובה. |
כח וַיִּשְׁמַע אֱלִיאָב אָחִיו הַגָּדוֹל בְּדַבְּרוֹ אֶל הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה יָרַדְתָּ וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ. כט וַיֹּאמֶר דָּוִד מֶה עָשִׂיתִי עָתָּה הֲלוֹא דָּבָר הוּא. ל וַיִּסֹּב מֵאֶצְלוֹ אֶל מוּל אַחֵר וַיֹּאמֶר כַּדָּבָר הַזֶּה וַיְשִׁבֻהוּ הָעָם דָּבָר כַּדָּבָר הָרִאשׁוֹן. |
הקהל ששמע את דברי הזלזול של דָוִד על גָּלְיָת מדווח את הדברים לשָׁאוּל, אשר קורא לדָוִד לבוא לפניו. דָוִד מציע שלא יפול עוד לב הלוחמים מרוב פחד כי הוא עצמו ילחם עם גָּלְיָת. שָׁאוּל עונה שדָוִד הוא עדיין נער ולא יוכל לגבור על גָּלְיָת המנוסה. |
לא וַיְּשָּׁמְעוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר דָּוִד וַיַּגִּדוּ לִפְנֵי שָׁאוּל וַיִּקָּחֵהוּ. לב וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל אַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו עַבְדְּךָ יֵלֵךְ וְנִלְחַם עִם הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה. לג וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד לֹא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה לְהִלָּחֵם עִמּוֹ כִּי נַעַר אַתָּה וְהוּא אִישׁ מִלְחָמָה מִנְּעֻרָיו. |
דָוִד עונה שבהזדמנויות שונות חטפו אריה ודּוֹב שֶׂה [*]צעיר הכבשה מֵהָעֵדֶר של אביו, והוא הציל את השֶׂה מהפה של החיה אחרי שהחזיק בִּזְקָנָהּ והרג אותה. כך גם גָּלְיָת העָרֵל יוכה כמו אותם חיות טרף כיוון שאמר דברי חרפה על המַעַרְכוֹת של צבא ה', ולכן ה' יגן על דָוִד מפני גָּלְיָת כפי שהגן עליו מפני האריה והדּוֹב. שָׁאוּל שולח את דָּוִד לבצע את הצעתו בעזרת ה'. |
לד וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן וּבָא הָאֲרִי וְאֶת הַדּוֹב וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר. לה וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו וַיָּקָם עָלַי וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו. לו גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים. לז וַיֹּאמֶר דָּוִד יְהוָה אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד לֵךְ וַיהוָה יִהְיֶה עִמָּךְ. |
דָוִד הורג את גָּלְיָת: שָׁאוּל מלביש את דָוִד במַדָּיו [*]כלי הנשק היו נדירים אצל בני ישראל באותם ימים בגלל המגבלות שהטילו הפלישתים על יצור נשק, אך לְשָׁאוּל וּלְיוֹנָתָן בְּנוֹ היו עדיין כלי נשק ונותן לו קסדת נחושת ושִׁרְיוֹן וחרב שאותה דָוִד חוגר מעל המדים. דָּוִד רוצה\מואיל ללכת עם כל המדים והכלים האלה, אך טוען שאינו מנוסה בכך ומסיר את כולם, ובמקום זאת הוא לוקח את מקל הרועים שלו ובוחר 5 חלוקי נחל
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק י"ג פסוקים י"ט-כ"ב: יט
וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּי אמר [אָמְרוּ] פְלִשְׁתִּים פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים חֶרֶב אוֹ חֲנִית.
כ
וַיֵּרְדוּ כָל יִשְׂרָאֵל הַפְּלִשְׁתִּים לִלְטוֹשׁ אִישׁ אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת אֵתוֹ וְאֶת קַרְדֻּמּוֹ וְאֵת מַחֲרֵשָׁתוֹ.
כא
וְהָיְתָה הַפְּצִירָה פִים לַמַּחֲרֵשֹׁת וְלָאֵתִים וְלִשְׁלֹשׁ קִלְּשׁוֹן וּלְהַקַּרְדֻּמִּים וּלְהַצִּיב הַדָּרְבָן.
כב
וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית בְּיַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר אֶת שָׁאוּל וְאֶת יוֹנָתָן וַתִּמָּצֵא לְשָׁאוּל וּלְיוֹנָתָן בְּנוֹ.
[*]אבנים חלקות מערוץ הנחל שזרם בעֵמֶק הָאֵלָה שם מתרחשים הדברים , שם את האבנים בילקוט הרועים שלו, לוקח בידו קֶלַע וניגש לקראת גָּלְיָת. |
לח וַיַּלְבֵּשׁ שָׁאוּל אֶת דָּוִד מַדָּיו וְנָתַן קוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ שִׁרְיוֹן. לט וַיַּחְגֹּר דָּוִד אֶת חַרְבּוֹ מֵעַל לְמַדָּיו וַיֹּאֶל לָלֶכֶת כִּי לֹא נִסָּה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בָּאֵלֶּה כִּי לֹא נִסִּיתִי וַיְסִרֵם דָּוִד מֵעָלָיו. מ וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר לוֹ וּבַיַּלְקוּט וְקַלְּעוֹ בְיָדוֹ וַיִּגַּשׁ אֶל הַפְּלִשְׁתִּי. |
גָּלְיָת הולך גם כן לקראת דָּוִד כשנושא כליו צועד לפניו עם המגן\צִּנָּה, ומביט על דָּוִד בבוז כיוון שדָּוִד היה רק נער ג'ינג'י\אדמוני נאה. גָּלְיָת שואל בבוז אם דָּוִד חושב שהוא כלב שניתן לגרש אותו בקלות עם מַּקְלוֹת, ומוסיף ומקלל את דָּוִד בשם האליל הפלישתי של גָּלְיָת וקורא לדָּוִד להעיז ולהתקרב אליו כדי שיתן את בשרו של דָּוִד למאכל של עופות וחיות טרף. |
מא וַיֵּלֶךְ הַפְּלִשְׁתִּי הֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל דָּוִד וְהָאִישׁ נֹשֵׂא הַצִּנָּה לְפָנָיו. מב וַיַּבֵּט הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּרְאֶה אֶת דָּוִד וַיִּבְזֵהוּ כִּי הָיָה נַעַר וְאַדְמֹנִי עִם יְפֵה מַרְאֶה. מג וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד הֲכֶלֶב אָנֹכִי כִּי אַתָּה בָא אֵלַי בַּמַּקְלוֹת וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת דָּוִד בֵּאלֹהָיו. מד וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד לְכָה אֵלַי וְאֶתְּנָה אֶת בְּשָׂרְךָ לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הַשָּׂדֶה. |
דָוִד עונה שבעוד שגָּלְיָת בא עם כלי נשק הרי שהוא בא בשם ה', הוא אלוהי מערכות צבא יִשְׂרָאֵל שעליהם אמר גָּלְיָת דברי חרפה. לכן, עוד היום ה' יסגיר את גָּלְיָת בידו ודָוִד יכרות את ראשו ויתן את בשרם של הפְלִשְׁתִּים במַחֲנֵה למאכל של עופות וחיות טרף, ואז ידע העולם כולו שיש לְיִשְׂרָאֵל אלוהים שלוחם עבורם, ושלא חֶרֶב חֲנִית כמו של גָּלְיָת מביאות לישועה אלא ה' עצמו. |
מה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ. מו הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ יְהוָה בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ וַהֲסִרֹתִי אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְנָתַתִּי פֶּגֶר מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים הַיּוֹם הַזֶּה לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ וְיֵדְעוּ כָּל הָאָרֶץ כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל. מז וְיֵדְעוּ כָּל הַקָּהָל הַזֶּה כִּי לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ יְהוָה כִּי לַיהוָה הַמִּלְחָמָה וְנָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ. |
גָּלְיָת מתחיל ללכת לקראת דָוִד ודָוִד רץ מהר לקראתו לכוון אזור ההערכות הפלישתית. דָוִד מוציא את אחת מהאבנים ששם בכלי וקולע אותה עם הקלע על גָּלְיָת. האבן מכה את גָּלְיָת ושוקעת במצחו וגָּלְיָת נופל עם פניו על הארץ. |
מח וְהָיָה כִּי קָם הַפְּלִשְׁתִּי וַיֵּלֶךְ וַיִּקְרַב לִקְרַאת דָּוִד וַיְמַהֵר דָּוִד וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי. מט וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יָדוֹ אֶל הַכֶּלִי וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי אֶל מִצְחוֹ וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אָרְצָה. |
כך דָוִד גבר על גָּלְיָת והכה אותו למוות רק בעזרת קֶּלַע ואֶבֶן, אך לא היתה בידו חֶרֶב, ולכן הוא רץ אל גָּלְיָת ושולף את חרבו של גָּלְיָת מִתַּעְרָהּ ומסיים את המתתו וכורת את ראשו. הַפְּלִשְׁתִּים רואים שגיבורם מת ונסים. |
נ וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִיתֵהוּ וְחֶרֶב אֵין בְּיַד דָּוִד. נא וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֶת חַרְבּוֹ וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ וַיְמֹתְתֵהוּ וַיִּכְרָת בָּהּ אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי מֵת גִּבּוֹרָם וַיָּנֻסוּ. |
הפְלִשְׁתִּים בורחים ודָוִד מוצג לפני שָׁאוּל: לוחמי צבא יִשְׂרָאֵל, כולל בני שבט יהוּדָה רודפים אחרי הפְלִשְׁתִּים ומפילים מהם רבים החל מאזור הגַיְא (של עֵמֶק הָאֵלָה) ולאורך דֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם ועד לגַּת וְעֶקְרוֹן הפלישתיות. אח"כ הלוחמים שבים מלרדוף\לדלוק אחרי הפְלִשְׁתִּים ובוזזים\שסים את המחנה שלהם. |
נב וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ וַיִּרְדְּפוּ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים עַד בּוֹאֲךָ גַיְא וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם וְעַד גַּת וְעַד עֶקְרוֹן. נג וַיָּשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִדְּלֹק אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים וַיָּשֹׁסּוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם. |
דָוִד מביא מאוחר יותר את ראשו של גָּלְיָת ליְרוּשָׁלַיִם [*]הכוונה אולי שדָוִד הביא את ראשו של גָּלְיָת ליְרוּשָׁלַיִם רק מאוחר יותר אחרי שכבש את העיר מידי היבוסים, או שהכוונה היא שהוא הביא את הראש הכרות לאזור יְרוּשָׁלַיִם, אולי לנֹב שם נשמרה חרבו של גָּלְיָת ולקח לעצמו את ציודו הצבאי. כשדָוִד יצא לקראת גָּלְיָת, התעניין שָׁאוּל לגביו אצל אַבְנֵר שר צבאו, אך אַבְנֵר לא ידע לאמר מי הוא ושָׁאוּל ביקש שיברר מי הוא אביו של הצעיר\הָעָלֶם.
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק כ"א פסוק י: י
וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר הִכִּיתָ בְּעֵמֶק הָאֵלָה הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה אַחֲרֵי הָאֵפוֹד אִם אֹתָהּ תִּקַּח לְךָ קָח כִּי אֵין אַחֶרֶת זוּלָתָהּ בָּזֶה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֵין כָּמוֹהָ תְּנֶנָּה לִּי.
. |
נד וַיִּקַּח דָּוִד אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי וַיְבִאֵהוּ יְרוּשָׁלִָם וְאֶת כֵּלָיו שָׂם בְּאָהֳלוֹ. נה וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי אָמַר אֶל אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא בֶּן מִי זֶה הַנַּעַר אַבְנֵר וַיֹּאמֶר אַבְנֵר חֵי נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם יָדָעְתִּי. נו וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שְׁאַל אַתָּה בֶּן מִי זֶה הָעָלֶם. |
כשדָוִד חזר מהמאבק, הציג אותו אַבְנֵר לפני שָׁאוּל בעודו אוחז בראשו של גָּלְיָת. שָׁאוּל ביקש מדָוִד שיאמר מי הוא אביו ודָוִד הזדהה כבנו של יִשַׁי מבֵּית לֶחֶם [*]שָׁאוּל הרי ודאי הכיר את דָוִד כבנו של יִשַׁי מבֵּית לֶחֶם, כיוון שהוצג כבר כך בפניו כשבא להיות לו לנושא כלים ולנגן לו בכִּנּוֹר .
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק ט"ז פסוקים י"ז-כ"ג: יז
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל עֲבָדָיו רְאוּ נָא לִי אִישׁ מֵיטִיב לְנַגֵּן וַהֲבִיאוֹתֶם אֵלָי.
יח
וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַיהוָה עִמּוֹ.
יט
וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל יִשָׁי וַיֹּאמֶר שִׁלְחָה אֵלַי אֶת דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן.
כ
וַיִּקַּח יִשַׁי חֲמוֹר לֶחֶם וְנֹאד יַיִן וּגְדִי עִזִּים אֶחָד וַיִּשְׁלַח בְּיַד דָּוִד בְּנוֹ אֶל שָׁאוּל.
כא
וַיָּבֹא דָוִד אֶל שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים.
כב
וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶל יִשַׁי לֵאמֹר יַעֲמָד נָא דָוִד לְפָנַי כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינָי.
כג
וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ אֱלֹהִים אֶל שָׁאוּל וְלָקַח דָּוִד אֶת הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה.
. שָׁאוּל גם פגש את דָוִד רק זמן קצר קודם לכן ודיבר איתו בנושא גָּלְיָת (פסוקים ל"א-ל"ט). יתכן ששָׁאוּל התבלבל בשל הרוח הרעה שנפלה עליו שוב, או שלא זיהה את דָוִד משרתו בהקשר הלא צפוי של המלחמה בפלישתים, או שמדובר במסורות שונות של הסיפור שהתערבבו אלה באלה. |
נז וּכְשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֹתוֹ אַבְנֵר וַיְבִאֵהוּ לִפְנֵי שָׁאוּל וְרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי בְּיָדוֹ. נח וַיֹּאמֶר אֵלָיו שָׁאוּל בֶּן מִי אַתָּה הַנָּעַר וַיֹּאמֶר דָּוִד בֶּן עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי. |
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים