שְׁמוּאֵל-א כ”ג

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

מצד זהר (הרומי) - ליאור גולגר [CC-BY-SA-3.0], via Wikimedia Commons

וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמִּדְבָּר בַּמְּצָדוֹת (י"ד)

סיכום

דָוִד מציל את תושבי קְעִילָה מהפלישתים אך בורח כשהוא מבין שהם יסגירו אותו לשָׁאוּל. יְהוֹנָתָן בא לעודד אותו במדבר זִיף אך תושבי המקום קוראים לשָׁאוּל לבוא לתופסו והוא כמעט לוכד אותו בְּמִדְבַּר מָעוֹן, אך נאלץ לעזוב כשנודע לו על תקיפות הפלישתים.

תקציר

דָוִד בקְעִילָה: מדווחים לדָוִד שהפלישתים עולים על קְעִילָה ובוזזים\שֹׁסִים את הדגן שבגֳּרָנוֹת. דָוִד שואל את ה' אם להושיע את תושבי קְעִילָה מהפלישים, וה' מאשר. אנשי דָוִד מהססים בטענה שהם חוששים כבר מספיק מפני שָׁאוּל באזור יהוּדָה מכדי להסתכן במלחמה נוספת עם הפלישתים.

א וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר הִנֵּה פְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּקְעִילָה וְהֵמָּה שֹׁסִים אֶת הַגֳּרָנוֹת. ב וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהוָה לֵאמֹר הַאֵלֵךְ וְהִכֵּיתִי בַּפְּלִשְׁתִּים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל דָּוִד לֵךְ וְהִכִּיתָ בַפְּלִשְׁתִּים וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת קְעִילָה. ג וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו הִנֵּה אֲנַחְנוּ פֹה בִּיהוּדָה יְרֵאִים וְאַף כִּי נֵלֵךְ קְעִלָה אֶל מַעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים.

דָוִד מתייעץ בעניין שוב עם ה' שחוזר וקורא לדָוִד לרדת עם צבאו לקְעִילָה כי הוא יתן בידו את הפלישתים. דָוִד הולך עם צבאו לקְעִילָה מכה חזק את הפלישתים ומוביל\נוהג את חיות המקנה שלהם אליו.

ד וַיּוֹסֶף עוֹד דָּוִד לִשְׁאֹל בַּיהוָה וַיַּעֲנֵהוּ יְהוָה וַיֹּאמֶר קוּם רֵד קְעִילָה כִּי אֲנִי נֹתֵן אֶת פְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ. ה וַיֵּלֶךְ דָּוִד ואנשו [וַאֲנָשָׁיו] קְעִילָה וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּנְהַג אֶת מִקְנֵיהֶם וַיַּךְ בָּהֶם מַכָּה גְדוֹלָה וַיֹּשַׁע דָּוִד אֵת יֹשְׁבֵי קְעִילָה.

כשאֶבְיָתָר הצטרף לדָוִד בקְעִילָה הוא הביא איתו את האֵפוֹד. כששָׁאוּל שומע שדָוִד נמצא בקְעִילָה הסגורה בשערים נעולים בבריח, הוא מאמין שה' הסגיר\נִכַּר אותו הפעם בידו, ומעביר פקודה לכל צבא העם לָרֶדֶת לקְעִילָה ולצור שם על דָּוִד וְאֲנָשָׁיו.

ו וַיְהִי בִּבְרֹחַ אֶבְיָתָר בֶּן אֲחִימֶלֶךְ אֶל דָּוִד קְעִילָה אֵפוֹד יָרַד בְּיָדוֹ. ז וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל כִּי בָא דָוִד קְעִילָה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל נִכַּר אֹתוֹ אֱלֹהִים בְּיָדִי כִּי נִסְגַּר לָבוֹא בְּעִיר דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ. ח וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת כָּל הָעָם לַמִּלְחָמָה לָרֶדֶת קְעִילָה לָצוּר אֶל דָּוִד וְאֶל אֲנָשָׁיו.

דָּוִד יודע ששָׁאוּל חורש מחשבות רעות כנגדו והוא מתייעץ שוב עם ה' בעזרת האֵפוֹד של אֶבְיָתָר. דָּוִד אומר ששמע ששָׁאוּל עומד לבוא ולהשחית\להרוס את קְעִילָה בגלל נוכחותו שם, ושואל את ה' אם תושבי העיר יסגירו אותו לידי שָׁאוּל, ואם שָׁאוּל אמנם עומד לבוא לקְעִילָה כפי ששמע. ה' עונה על השאלה האחרונה ואומר שאמנם שָׁאוּל יבוא לקְעִילָה.

ט וַיֵּדַע דָּוִד כִּי עָלָיו שָׁאוּל מַחֲרִישׁ הָרָעָה וַיֹּאמֶר אֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן הַגִּישָׁה הָאֵפוֹד. י וַיֹּאמֶר דָּוִד יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שָׁמֹעַ שָׁמַע עַבְדְּךָ כִּי מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לָבוֹא אֶל קְעִילָה לְשַׁחֵת לָעִיר בַּעֲבוּרִי. יא הֲיַסְגִּרֻנִי בַעֲלֵי קְעִילָה בְיָדוֹ הֲיֵרֵד שָׁאוּל כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עַבְדֶּךָ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַגֶּד נָא לְעַבְדֶּךָ וַיֹּאמֶר יְהוָה יֵרֵד.

דָּוִד חוזר על השאלה הראשונה שנותרה ללא מענה, וה' עונה שאמנם תושבי קְעִילָה יבקשו להסגירו. דָּוִד עוזב את העיר עם צבאו שמנה כבר 600 איש וממשיך לנדוד איתם ממקום למקום. כששָׁאוּל שומע שדָּוִד נִמְלַט מִקְּעִילָה הוא עוצר את יציאתו לעבר העיר.

יב וַיֹּאמֶר דָּוִד הֲיַסְגִּרוּ בַּעֲלֵי קְעִילָה אֹתִי וְאֶת אֲנָשַׁי בְּיַד שָׁאוּל וַיֹּאמֶר יְהוָה יַסְגִּירוּ. יג וַיָּקָם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ וַיֵּצְאוּ מִקְּעִלָה וַיִּתְהַלְּכוּ בַּאֲשֶׁר יִתְהַלָּכוּ וּלְשָׁאוּל הֻגַּד כִּי נִמְלַט דָּוִד מִקְּעִילָה וַיֶּחְדַּל לָצֵאת.

דָוִד בְּמִדְבַּר זִיף בַּחֹרְשָׁה, בְּמִדְבַּר מָעוֹן ובעֵין גֶּדִי: דָוִד עובר למצודות שבאזור ההר ביהוּדָה ובמדבר זִיף ובַּחֹרְשָׁה שם, ומצליח להתחמק כך משָׁאוּל בעזרת ה'.

יד וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמִּדְבָּר בַּמְּצָדוֹת וַיֵּשֶׁב בָּהָר בְּמִדְבַּר זִיף וַיְבַקְשֵׁהוּ שָׁאוּל כָּל הַיָּמִים וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים בְּיָדוֹ. טו וַיַּרְא דָוִד כִּי יָצָא שָׁאוּל לְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשׁוֹ וְדָוִד בְּמִדְבַּר זִיף בַּחֹרְשָׁה.

יְהוֹנָתָן מבקר את דָוִד בַּחֹרְשָׁה ומעודד אותו שלא יפחד כיוון שה' לצדו. שָׁאוּל לא יצליח ללכוד אותו, וגם יודע שדָוִד עתיד למלוך על יִשְׂרָאֵל ושיְהוֹנָתָן יהיה לסגנו. יְהוֹנָתָן ודָוִד מחדשים את הברית ביניהם, ואח"כ דָּוִד נשאר בַּחֹרְשָׁה בעוד יְהוֹנָתָן חוזר לביתו.

טז וַיָּקָם יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ אֶל דָּוִד חֹרְשָׁה וַיְחַזֵּק אֶת יָדוֹ בֵּאלֹהִים. יז וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַל תִּירָא כִּי לֹא תִמְצָאֲךָ יַד שָׁאוּל אָבִי וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה וְגַם שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ כֵּן. יח וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית לִפְנֵי יְהוָה וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּחֹרְשָׁה וִיהוֹנָתָן הָלַךְ לְבֵיתוֹ.

אנשי זִיף עולים לגִּבְעָה כדי לדווח שם לשָׁאוּל שדָוִד מסתתר במצודות שבאזור עירם, כולל בַּחֹרְשָׁה ובְּגִבְעַת הַחֲכִילָה שמדרום\ימין למדבר\יְשִׁימוֹן. אם שָׁאוּל ירצה לרדת אליהם אז יהיה עליהם להסגיר לו את דָוִד.

יט וַיַּעֲלוּ זִפִים אֶל שָׁאוּל הַגִּבְעָתָה לֵאמֹר הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ בַמְּצָדוֹת בַּחֹרְשָׁה בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה אֲשֶׁר מִימִין הַיְשִׁימוֹן. כ וְעַתָּה לְכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ לָרֶדֶת רֵד וְלָנוּ הַסְגִּירוֹ בְּיַד הַמֶּלֶךְ.

שָׁאוּל מתרגש מהרחמים שהראו כלפיו אנשי זִיף, מברך אותם על כך וקורא להם להתכונן ולאסוף עדויות על מהלכיו של דָוִד כיוון שהוא מתוחכם וינסה להערים עליהם. כשאנשי זִיף יגלו את כל המחבואים שבהם דָוִד שוהה, עליהם לשוב לשָׁאוּל ולדווח לו, ואם אמנם הוא נמצא בארצם אז שָׁאוּל יעבור בכל משפחות\אַלְפֵי יְהוּדָה עד שימצא אותו.

כא וַיֹּאמֶר שָׁאוּל בְּרוּכִים אַתֶּם לַיהוָה כִּי חֲמַלְתֶּם עָלָי. כב לְכוּ נָא הָכִינוּ עוֹד וּדְעוּ וּרְאוּ אֶת מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר תִּהְיֶה רַגְלוֹ מִי רָאָהוּ שָׁם כִּי אָמַר אֵלַי עָרוֹם יַעְרִם הוּא. כג וּרְאוּ וּדְעוּ מִכֹּל הַמַּחֲבֹאִים אֲשֶׁר יִתְחַבֵּא שָׁם וְשַׁבְתֶּם אֵלַי אֶל נָכוֹן וְהָלַכְתִּי אִתְּכֶם וְהָיָה אִם יֶשְׁנוֹ בָאָרֶץ וְחִפַּשְׂתִּי אֹתוֹ בְּכֹל אַלְפֵי יְהוּדָה.

אנשי אנשי זִיף חוזרים לעירם, ודָוִד ואנשיו עוברים למִדְבַּר מָעוֹן בערבה שמדרום\יְמִין למדבר. שָׁאוּל מגיע עם אנשיו לאזור וכשדָוִד שומע על כך הוא עוזב את מקום מחבואו בסלע ויושב בְּמִדְבַּר מָעוֹן. שָׁאוּל ממשיך לרדוף אחריו ומתקרב עד ששני הצבאות צועדים משני הצדדים של אותו הָר - כשדָוִד ממהר לברוח משָׁאוּל ושָׁאוּל מנסה לְכַתֵּר\לעטור את אנשי דָוִד.

כד וַיָּקוּמוּ וַיֵּלְכוּ זִיפָה לִפְנֵי שָׁאוּל וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו בְּמִדְבַּר מָעוֹן בָּעֲרָבָה אֶל יְמִין הַיְשִׁימוֹן. כה וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו לְבַקֵּשׁ וַיַּגִּדוּ לְדָוִד וַיֵּרֶד הַסֶּלַע וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר מָעוֹן וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי דָוִד מִדְבַּר מָעוֹן. כו וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל מִצַּד הָהָר מִזֶּה וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו מִצַּד הָהָר מִזֶּה וַיְהִי דָוִד נֶחְפָּז לָלֶכֶת מִפְּנֵי שָׁאוּל וְשָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עֹטְרִים אֶל דָּוִד וְאֶל אֲנָשָׁיו לְתָפְשָׂם.

שליח\מלאך מדווח לשָׁאוּל שהפלישתים תוקפים את ממלכתו וקורא לו למהר כנגדם, ואמנם שָׁאוּל נאלץ לחזור מהמרדף אחרי דָוִד ולעזוב את המָּקוֹם, וגם דָוִד ממשיך משם ועובר לשבת במצדות עֵין גֶּדִי. לכן ההר בו התפצלו\נחלקו שתי הצבאות נקרא מאז אותו יום "סֶלַע הַמַּחְלְקוֹת".

כז וּמַלְאָךְ בָּא אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר מַהֲרָה וְלֵכָה כִּי פָשְׁטוּ פְלִשְׁתִּים עַל הָאָרֶץ. כח וַיָּשָׁב שָׁאוּל מִרְדֹף אַחֲרֵי דָוִד וַיֵּלֶךְ לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים עַל כֵּן קָרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא סֶלַע הַמַּחְלְקוֹת. כט וַיַּעַל דָּוִד מִשָּׁם וַיֵּשֶׁב בִּמְצָדוֹת עֵין גֶּדִי.

ציטוטים נבחרים

פסוקים
י"ז	"אַל תִּירָא כִּי לֹא תִמְצָאֲךָ יַד שָׁאוּל אָבִי, וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה, וְגַם שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ כֵּן".
כ"ח	עַל כֵּן קָרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא 'סֶלַע הַמַּחְלְקוֹת.