וַתָּבֹא בַת שֶׁבַע אֶל הַמֶּלֶךְ הַחַדְרָה וְהַמֶּלֶךְ זָקֵן מְאֹד וַאֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית מְשָׁרַת אֶת הַמֶּלֶךְ. וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ... (ט"ו-ט"ז)
|
סיכום
אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית נמסרת לשכב בחיקו של דָוִד הזקן. בנו אֲדֹנִיָּה מנסה להמליך את עצמו אך תומכי שְׁלֹמֹה משכנעים את דָוִד לתמוך בהמלכתו ושְׁלֹמֹה נמשח במעין הגִּחוֹן ע"י נָתָן וצָדוֹק הַכֹּהֵן.
תקציר
אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית: דָוִד זקן [*]באו עליו ימים רבים. דָוִד עלה למלוכה בגיל 30 ומלך במשך 40 שנה וגם כשעבדיו מכסים אותו בבגדים עדיין לא חם לו. הם מציעים לדָוִד לחפש לו נַעֲרָה בְתוּלָה שתהיה לְצִדּוֹ ותהיה לו מטפלת\סֹכֶנֶת וגם תשכב בחיקו וכך תחמם אותו בחום גופה.
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ה פסוק ד: ד
בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה דָּוִד בְּמָלְכוֹ אַרְבָּעִים שָׁנָה מָלָךְ.
, כלומר הוא היה בשלב זה כבן 70 |
א וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ. ב וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי לוֹ סֹכֶנֶת וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ. |
הם מחפשים נַעֲרָה יָפָה בכל הארץ ומוצאים את אֲבִישַׁג משׁוּנֵם. הם מביאים אותה לדָוִד, והיא אמנם יָפָה מאוד ומשרתת את דָוִד כמטפלת, אך הוא אינו מקיים איתה יחסי אִישוּת. |
ג וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ. ד וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ. |
אֲדֹנִיָּה ממליך את עצמו: אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית [*] 6 בנים נולדו לדָוִד בְּחֶבְרוֹן, ואֲדֹנִיָּה היה הרביעי שבהם מתחיל לנהוג כאילו הוא מעל כולם ומכריז שהוא עומד למלוך, וגם נוהג כמלך עם מרכבה וּפָרָשִׁים ו-50 משרתים שרצים לְפָנָיו כשהוא רוכב
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ג פסוקים ב-ה: ב
וילדו [וַיִּוָּלְדוּ] לְדָוִד בָּנִים בְּחֶבְרוֹן וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִת.
ג
וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב לאביגל [לַאֲבִיגַיִל] אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר.
ד
וְהָרְבִיעִי אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית וְהַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה בֶן אֲבִיטָל.
ה
וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְדָוִד בְּחֶבְרוֹן.
. הבכור אַמְנוֹן נרצח ע"י אַבְשָׁלוֹם כנקמה על אונס תמר אחותו, גורלו של השני כִלְאָב לא נמסר אך כנראה גם הוא מת כבר בשלב זה, והשלישי אַבְשָׁלוֹם מרד בדָוִד ומת במהלך דיכוי המרד. כלומר אֲדֹנִיָּה היה הבא בתור בסדר הבכורה. אח"כ נולדו לדָוִד עוד 11 בנים ביְרוּשָׁלַיִם, ושְׁלֹמֹה נזכר כרביעי ברשימתם
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ה פסוקים י"ד-ט"ז: יד
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הַיִּלֹּדִים לוֹ בִּירוּשָׁלִָם שַׁמּוּעַ וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה.
טו
וְיִבְחָר וֶאֱלִישׁוּעַ וְנֶפֶג וְיָפִיעַ.
טז
וֶאֱלִישָׁמָע וְאֶלְיָדָע וֶאֱלִיפָלֶט.
.[*]כפי ששְׁמוּאֵל ניבא לעם שביקש לעצמו מלך . דָוִד בכל ימי חייו לא העציב את אֲדֹנִיָּה עם תלונות מדוע הוא נוהג כך. חַגִּית ילדה את אֲדֹנִיָּה אחרי הולדת אַבְשָׁלוֹם למַעֲכָה, וגם אֲדֹנִיָּה היה יפה תואר מאוד, כמו אַבְשָׁלוֹם
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק ח פסוק י"א: יא
וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ.
, וכפי שנהג גם אַבְשָׁלוֹם בראשית המרד שלו
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ט"ו פסוק א: א
וַיְהִי מֵאַחֲרֵי כֵן וַיַּעַשׂ לוֹ אַבְשָׁלוֹם מֶרְכָּבָה וְסֻסִים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו.
.[^]שְׁמוּאֵל-ב פרק י"ד פסוקים כ"ה-כ"ו: כה
וּכְאַבְשָׁלוֹם לֹא הָיָה אִישׁ יָפֶה בְּכָל יִשְׂרָאֵל לְהַלֵּל מְאֹד מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ לֹא הָיָה בוֹ מוּם.
כו
וּבְגַלְּחוֹ אֶת רֹאשׁוֹ וְהָיָה מִקֵּץ יָמִים לַיָּמִים אֲשֶׁר יְגַלֵּחַ כִּי כָבֵד עָלָיו וְגִלְּחוֹ וְשָׁקַל אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ מָאתַיִם שְׁקָלִים בְּאֶבֶן הַמֶּלֶךְ.
. |
ה וַאֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אֲנִי אֶמְלֹךְ וַיַּעַשׂ לוֹ רֶכֶב וּפָרָשִׁים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו. ו וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ וְגַם הוּא טוֹב תֹּאַר מְאֹד וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם. |
אֲדֹנִיָּה מתאם את מהלכיו עם יוֹאָב (שר הצבא), ועם אֶבְיָתָר הכהן והם תומכים בו. אבל צָדוֹק [*]אֶבְיָתָר וצָדוֹק היו הכהנים הראשיים בימי מלכות דָוִד , בְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ח פסוק י"ז: יז
וְצָדוֹק בֶּן אֲחִיטוּב וַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֶבְיָתָר כֹּהֲנִים וּשְׂרָיָה סוֹפֵר.
[*]בְּנָיָהוּ פיקד על צבא השכירים - הַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי - ראו פסוק ל"ח להלן , נָתָן הַנָּבִיא[*]אשר אצלו הופקד שְׁלֹמֹה בילדותו , שִׁמְעִי
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק י"ב פסוקים כ"ד-כ"ה: כד
וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וַתֵּלֶד בֵּן ויקרא [וַתִּקְרָא] אֶת שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה וַיהוָה אֲהֵבוֹ.
כה
וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ בַּעֲבוּר יְהוָה.
[*]ההשערה שאין מדובר בשִׁמְעִי בֶן גֵּרָא אותו צווה דָוִד להוציא להורג לפני מותו וְרֵעִי
[^]
מְלָכִים-א פרק ב פסוקים ח-ט: ח
וְהִנֵּה עִמְּךָ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶן הַיְמִינִי מִבַּחֻרִים וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת בְּיוֹם לֶכְתִּי מַחֲנָיִם וְהוּא יָרַד לִקְרָאתִי הַיַּרְדֵּן וָאֶשָּׁבַע לוֹ בַיהוָה לֵאמֹר אִם אֲמִיתְךָ בֶּחָרֶב.
ט
וְעַתָּה אַל תְּנַקֵּהוּ כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לּוֹ וְהוֹרַדְתָּ אֶת שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל.
, אלא בשִׁמְעִי בֶן אֵלָא שהיה לימים נציב מחוז בִנְיָמִן בממשלת שְׁלֹמֹה
[^]
מְלָכִים-א פרק ד פסוקים ז, י"ח: ז
וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים עָשָׂר נִצָּבִים עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְכִלְכְּלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה יִהְיֶה עַל אחד [הָאֶחָד] לְכַלְכֵּל.
... יח
שִׁמְעִי בֶן אֵלָא בְּבִנְיָמִן.
[*]אולי חוּשַׁי הָאַרְכִּי שהחזיק במִשְׂרַת "רֵעַ הַמֶּלֶךְ" לדָוִד , וכל הַגִּבּוֹרִים של דָוִד
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק כ"ז פסוק ל"ג: לג
וַאֲחִיתֹפֶל יוֹעֵץ לַמֶּלֶךְ וְחוּשַׁי הָאַרְכִּי רֵעַ הַמֶּלֶךְ.
[*]ראו את רשימת גיבורי דָוִד בשְׁמוּאֵל-ב פרק כ"ג לא עומדים לְצִדּוֹ של אֲדֹנִיָּה. |
ז וַיִּהְיוּ דְבָרָיו עִם יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וְעִם אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וַיַּעְזְרוּ אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה. ח וְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְנָתָן הַנָּבִיא וְשִׁמְעִי וְרֵעִי וְהַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לְדָוִד לֹא הָיוּ עִם אֲדֹנִיָּהוּ. |
אֲדֹנִיָּה עורך זבח חגיגי [*]כדי לציין את עלייתו למלוכה של צֹאן של בָקָר וּמְרִיא[*]בהמה מפוטמת כלשהי באֶבֶן הַזֹּחֶלֶת[*]כנראה תצורת סלע מיוחדת שהיתה באתר שליד עין רֹגֵל, ומזמין את כל אֶחָיו בְּנֵי הַמֶּלֶךְ ותושבי יְהוּדָה מלבד את נָתָן, בְנָיָהוּ, גִּבּוֹרֵי דָוִד ושְׁלֹמֹה אָחִיו. |
ט וַיִּזְבַּח אֲדֹנִיָּהוּ צֹאן וּבָקָר וּמְרִיא עִם אֶבֶן הַזֹּחֶלֶת אֲשֶׁר אֵצֶל עֵין רֹגֵל וַיִּקְרָא אֶת כָּל אֶחָיו בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְכָל אַנְשֵׁי יְהוּדָה עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ. י וְאֶת נָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ וְאֶת הַגִּבּוֹרִים וְאֶת שְׁלֹמֹה אָחִיו לֹא קָרָא. |
נָתָן מעדכן את בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה שאֲדֹנִיָּהוּ המליך את עצמו בלי שדָוִד ידע על כך, והוא מייעץ לה להציל\למלט את נפשה ונפש שְׁלֹמֹה באופן הבא: עליה לבוא לדָוִד ולהזכיר לו שנשבע לה ששְׁלֹמֹה ימלוך אחריו וישב על כס מלכותו [^]דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק כ"ח פסוק ה: ה
וּמִכָּל בָּנַי כִּי רַבִּים בָּנִים נָתַן לִי יְהוָה וַיִּבְחַר בִּשְׁלֹמֹה בְנִי לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא מַלְכוּת יְהוָה עַל יִשְׂרָאֵל.
, אז איך זה שאֲדֹנִיָהוּ מלך במקומו? בזמן שתדבר כך עם דָוִד, יופיע נָתָן עצמו וישלים את דבריה. |
יא וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה לֵאמֹר הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ כִּי מָלַךְ אֲדֹנִיָּהוּ בֶן חַגִּית וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע. יב וְעַתָּה לְכִי אִיעָצֵךְ נָא עֵצָה וּמַלְּטִי אֶת נַפְשֵׁךְ וְאֶת נֶפֶשׁ בְּנֵךְ שְׁלֹמֹה. יג לְכִי וּבֹאִי אֶל הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְאָמַרְתְּ אֵלָיו הֲלֹא אַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲמָתְךָ לֵאמֹר כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי וּמַדּוּעַ מָלַךְ אֲדֹנִיָהוּ. יד הִנֵּה עוֹדָךְ מְדַבֶּרֶת שָׁם עִם הַמֶּלֶךְ וַאֲנִי אָבוֹא אַחֲרַיִךְ וּמִלֵּאתִי אֶת דְּבָרָיִךְ. |
בַּת שֶׁבַע עושה כפי שביקש נָתָן: היא באה לחדרו של דָוִד, והוא כאמור זקן מאוד ומטופל בידי אֲבִישַׁג. בַּת שֶׁבַע קדה קידה לפניו ומשתחווה, ודָוִד שואל לרצונה. בַּת שֶׁבַע מזכירה לו שנשבע לה בשם ה' ששְׁלֹמֹה ימלוך אחריו וישב על כס מלכותו, והנה עכשיו אֲדֹנִיָּה המליך את עצמו בלי שדָוִד יודע. |
טו וַתָּבֹא בַת שֶׁבַע אֶל הַמֶּלֶךְ הַחַדְרָה וְהַמֶּלֶךְ זָקֵן מְאֹד וַאֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית מְשָׁרַת אֶת הַמֶּלֶךְ. טז וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ. יז וַתֹּאמֶר לוֹ אֲדֹנִי אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ בַּיהוָה אֱלֹהֶיךָ לַאֲמָתֶךָ כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי. יח וְעַתָּה הִנֵּה אֲדֹנִיָּה מָלָךְ וְעַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לֹא יָדָעְתָּ. |
אֲדֹנִיָּה גם חוגג את המלכתו בזבחים אליהם הזמין את בְּנֵי הַמֶּלֶךְ ואת אֶבְיָתָר ויואָב, אך לא הזמין את שְׁלֹמֹה. כל העם מצפה לדברי דָוִד בנוגע ליורשו, ואם הוא ימות כעת ויקבר בקבר משפחתו הרי שהיא ושְׁלֹמֹה יֵירָדְפוּ ע"י אֲדֹנִיָּה כחוטאים למלכות. |
יט וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא וְצֹאן לָרֹב וַיִּקְרָא לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וּלְיֹאָב שַׂר הַצָּבָא וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא. כ וְאַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל עָלֶיךָ לְהַגִּיד לָהֶם מִי יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו. כא וְהָיָה כִּשְׁכַב אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו וְהָיִיתִי אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים. |
בעוד בַּת שֶׁבַע מדברת כך מופיע נָתָן [*]כפי שתוכנן - ראו פסוק י"ד . מדווחים על כך לדָוִד, ונָתָן בא ומשתחווה לפניו על הארץ, ואז טוען שנראה כאילו שדָוִד הצהיר שאֲדֹנִיָּה ימלוך אחריו ויֵשֵׁב על כסאו. |
כב וְהִנֵּה עוֹדֶנָּה מְדַבֶּרֶת עִם הַמֶּלֶךְ וְנָתָן הַנָּבִיא בָּא. כג וַיַּגִּידוּ לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר הִנֵּה נָתָן הַנָּבִיא וַיָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ עַל אַפָּיו אָרְצָה. כד וַיֹּאמֶר נָתָן אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַתָּה אָמַרְתָּ אֲדֹנִיָּהוּ יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי. |
כי הנה אֲדֹנִיָּה ירד לחגיגת זבחים אליה הזמין את בְּנֵי הַמֶּלֶךְ ומפקדי הצבא, ואת אֶבְיָתָר, וכולם אֹכְלִים וְשֹׁתִים מולו וקוראים "יְחִי הַמֶּלֶךְ אֲדֹנִיָּהוּ!", אך אֲדֹנִיָּה לא הזמין את נָתָן עצמו או את צָדוֹק, בְנָיָהוּ ושְׁלֹמֹה. אם אמנם דָוִד צווה על כך מדוע לא עדכן את נָתָן עבדו בנוגע ליורש שהחליט שימלוך אחריו? |
כה כִּי יָרַד הַיּוֹם וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא וְצֹאן לָרֹב וַיִּקְרָא לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְשָׂרֵי הַצָּבָא וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וְהִנָּם אֹכְלִים וְשֹׁתִים לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ אֲדֹנִיָּהוּ. כו וְלִי אֲנִי עַבְדֶּךָ וּלְצָדֹק הַכֹּהֵן וְלִבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא. כז אִם מֵאֵת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא הוֹדַעְתָּ אֶת עבדיך [עַבְדְּךָ] מִי יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו. |
דָוִד מבקש שיקראו שוב לבַּת שֶׁבַע להתייצב לפניו [*]כנראה שבַּת שֶׁבַע עזבה את נוכחותו כשהופיע נָתָן בפסוק כ"ב . דָוִד נשבע לה בשם ה' שהציל אותו מכל צָרָה, שהוא עומד לקיים היום את מה שנשבע לה בעבר בשם ה' - כלומר ששְׁלֹמֹה ימלוך אחריו. בַּת שֶׁבַע שוב קדה לפניו קידה ומשתחווה, ואומרת שהיא מקווה שיחיה לעולם[*]כלומר היא אינה מקווה למותו הקרוב בציפייה לעליית בנה שְׁלֹמֹה למלוכה . |
כח וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֹּאמֶר קִרְאוּ לִי לְבַת שָׁבַע וַתָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. כט וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר חַי יְהוָה אֲשֶׁר פָּדָה אֶת נַפְשִׁי מִכָּל צָרָה. ל כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי תַּחְתָּי כִּי כֵּן אֶעֱשֶׂה הַיּוֹם הַזֶּה. לא וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע אַפַּיִם אֶרֶץ וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ וַתֹּאמֶר יְחִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד לְעֹלָם. |
המלכת שְׁלֹמֹה: דָוִד קורא לְצָדוֹק הַכֹּהֵן [*]אֶבְיָתָר וצָדוֹק היו כאמור הכהנים הראשיים בימי מלכות דָוִד , לנָתָן וְלִבְנָיָהוּ, ומצווה עליהם לקחת איתם עוד עבדים נאמנים של דָוִד, ולהרכיב את שְׁלֹמֹה על הַפִּרְדָּה המלכותית ולרדת איתו למעין הגִּחוֹן. שם על צָדוֹק וְנָתָן למשוח את שְׁלֹמֹה למלוכה, ואז יתקעו בשופר ויקראו "יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה!".
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ח פסוק י"ז: יז
וְצָדוֹק בֶּן אֲחִיטוּב וַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֶבְיָתָר כֹּהֲנִים וּשְׂרָיָה סוֹפֵר.
. אֶבְיָתָר התייצב לצד אֲדֹנִיָּהוּ בעוד צָדוֹק תמך בשְׁלֹמֹה. |
לב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִד קִרְאוּ לִי לְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּלְנָתָן הַנָּבִיא וְלִבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וַיָּבֹאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. לג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹן. לד וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָר וַאֲמַרְתֶּם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה. |
אח"כ על הנוכחים לעלות עם שְׁלֹמֹה לארמון שם הוא יֵשֵׁב על כס המלכות ויתחיל למלוך במקום\תחת דָוִד, אשר יצווה שיהיה לשליט\נָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה [*]כלומר על הממלכה המאוחדת . בְּנָיָהוּ עונה אָמֵן כי כך וודאי גם צווה ה' אלוהי דָוִד, וכפי שה' היה לצד דָוִד במלכותו כך גם יהיה עם שְׁלֹמֹה, ואף יגדיל את כבוד מלכותו\כִּסְאוֹ מזה של דָּוִד אביו. |
לה וַעֲלִיתֶם אַחֲרָיו וּבָא וְיָשַׁב עַל כִּסְאִי וְהוּא יִמְלֹךְ תַּחְתָּי וְאֹתוֹ צִוִּיתִי לִהְיוֹת נָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה. לו וַיַּעַן בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אָמֵן כֵּן יֹאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ. לז כַּאֲשֶׁר הָיָה יְהוָה עִם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֵּן יהי [יִהְיֶה] עִם שְׁלֹמֹה וִיגַדֵּל אֶת כִּסְאוֹ מִכִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד. |
כפי שצווה דָוִד - צָדוֹק, נָתָן, וּבְנָיָהוּ יחד עם הכוחות השכירים הזרים שעליהם פיקד [^]שְׁמוּאֵל-ב פרק כ פסוק כ"ג: כג
וְיוֹאָב אֶל כָּל הַצָּבָא יִשְׂרָאֵל וּבְנָיָה בֶּן יְהוֹיָדָע עַל הכרי [הַכְּרֵתִי] וְעַל הַפְּלֵתִי.
מרכיבים את שְׁלֹמֹה על הפרדה המלכותית ומוליכים אותו למעין הגִּחוֹן. צָדוֹק לוקח את הקֶרֶן שבה נשמר שֶּׁמֶן המשחה באוהל מועד שבעיר[^]שְׁמוּאֵל-ב פרק ו פסוק י"ז: יז
וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן יְהוָה וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִד וַיַּעַל דָּוִד עֹלוֹת לִפְנֵי יְהוָה וּשְׁלָמִים.
, ומושח למלוכה בשֶּׁמֶן את שְׁלֹמֹה, ואז תוקעים בשופר וכל העם שנוכח בטקס קורא "יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה!". אח"כ כל הקהל עולה מאזור המעיין אחרי שְׁלֹמֹה בנגינת חלילים ובשִׂמְחָה גְדוֹלָה, עד שהארץ כאילו נבקעת מרעש קולות השמחה. |
לח וַיֵּרֶד צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וַיַּרְכִּבוּ אֶת שְׁלֹמֹה עַל פִּרְדַּת הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֹּלִכוּ אֹתוֹ עַל גִּחוֹן. לט וַיִּקַּח צָדוֹק הַכֹּהֵן אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן מִן הָאֹהֶל וַיִּמְשַׁח אֶת שְׁלֹמֹה וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה. מ וַיַּעֲלוּ כָל הָעָם אַחֲרָיו וְהָעָם מְחַלְּלִים בַּחֲלִלִים וּשְׂמֵחִים שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַתִּבָּקַע הָאָרֶץ בְּקוֹלָם. |
כשאֲדֹנִיָּהוּ והקהל שהזמין מסיימים לאכול מהזבחים, הם שומעים את הקולות ויוֹאָב שומע גם את קול הַשּׁוֹפָר ותוהה מדוע נשמע קול המון מהעיר\קִּרְיָה [*]אֲדֹנִיָּהוּ ואורחיו חגגו בעין רֹגֵל וחגיגות הכתרת שְׁלֹמֹה נערכו באזור מעין הגִּחוֹן, מרחק של כ-680 מטר משם באזור הפתוח שסביב ערוץ נחל קִדְרוֹן, כך שקולות ההמון ודאי נשמעו בבירור בעין רֹגֵל - ראו במפה . בעוד יוֹאָב מדבר כך, מופיע יוֹנָתָן בֶּן אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן[*]אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן היה כאמור מתומכיו של אֲדֹנִיָּהוּ. כשדָוִד ברח מיְרוּשָׁלַיִם בימי מרד אַבְשָׁלוֹם, ביקש דָוִד שצָדוֹק ואֶבְיָתָר הכהנים ישארו ביְרוּשָׁלַיִם עם ארון הברית ושאֲחִימַעַץ וִיהוֹנָתָן בניהם (בהתאמה) ישארו גם כן בעיר וירגלו עבורו משם ואֲדֹנִיָּהוּ קורא לו כיוון שוודאי יש לו רק בשורות טובות בהיותו בעצמו טוב ונאמן. יוֹנָתָן מיד עונה שדָּוִד הִמְלִיךְ אֶת שְׁלֹמֹה.
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ט"ו פסוקים כ"ז-כ"ח, ל"ה-ל"ו: כז
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צָדוֹק הַכֹּהֵן הֲרוֹאֶה אַתָּה שֻׁבָה הָעִיר בְּשָׁלוֹם וַאֲחִימַעַץ בִּנְךָ וִיהוֹנָתָן בֶּן אֶבְיָתָר שְׁנֵי בְנֵיכֶם אִתְּכֶם.
כח
רְאוּ אָנֹכִי מִתְמַהְמֵהַּ בעברות [בְּעַרְבוֹת] הַמִּדְבָּר עַד בּוֹא דָבָר מֵעִמָּכֶם לְהַגִּיד לִי.
... לה
וַהֲלוֹא עִמְּךָ שָׁם צָדוֹק וְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים וְהָיָה כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר תִּשְׁמַע מִבֵּית הַמֶּלֶךְ תַּגִּיד לְצָדוֹק וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים.
לו
הִנֵּה שָׁם עִמָּם שְׁנֵי בְנֵיהֶם אֲחִימַעַץ לְצָדוֹק וִיהוֹנָתָן לְאֶבְיָתָר וּשְׁלַחְתֶּם בְּיָדָם אֵלַי כָּל דָּבָר אֲשֶׁר תִּשְׁמָעוּ.
, ושני הבנים אמנם סיכנו את חייהם בשליחות ריגול עבור דָוִד. |
מא וַיִּשְׁמַע אֲדֹנִיָּהוּ וְכָל הַקְּרֻאִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וְהֵם כִּלּוּ לֶאֱכֹל וַיִּשְׁמַע יוֹאָב אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ קוֹל הַקִּרְיָה הוֹמָה. מב עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְהִנֵּה יוֹנָתָן בֶּן אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן בָּא וַיֹּאמֶר אֲדֹנִיָּהוּ בֹּא כִּי אִישׁ חַיִל אַתָּה וְטוֹב תְּבַשֵּׂר. מג וַיַּעַן יוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לַאֲדֹנִיָּהוּ אֲבָל אֲדֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ דָּוִד הִמְלִיךְ אֶת שְׁלֹמֹה. |
יוֹנָתָן מפרט שדָּוִד שלח את צָדוֹק, נָתָן ובְנָיָהוּ עם חיל השכירים שלו כדי שירכיבו את שְׁלֹמֹה על הפרדה המלכותית וצָדוֹק וְנָתָן משחו אותו למלוכה במעין הגִּחוֹן, ומשם עלו כולם בשמחה. הקולות ששמעו אֲדֹנִיָּהוּ ואורחיו הם של ההמון השמח בעיר. |
מד וַיִּשְׁלַח אִתּוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת צָדוֹק הַכֹּהֵן וְאֶת נָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ עַל פִּרְדַּת הַמֶּלֶךְ. מה וַיִּמְשְׁחוּ אֹתוֹ צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ בְּגִחוֹן וַיַּעֲלוּ מִשָּׁם שְׂמֵחִים וַתֵּהֹם הַקִּרְיָה הוּא הַקּוֹל אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם. |
שְׁלֹמֹה כבר יָשַׁב על כס המלכות, ועבדי המלך באו לברך את דָּוִד שה' יעשה ששמו של שְׁלֹמֹה יהיה נודע לטובה אף משמו של דָּוִד, ושכס מלכותו יהיה מפואר יותר, ודָּוִד השתחווה לה' לשמע הדברים, וברך את ה' שנתן לו היום לראות במו עיניו את יורשו מולך מכסאו. |
מו וְגַם יָשַׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה. מז וְגַם בָּאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לְבָרֵךְ אֶת אֲדֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר יֵיטֵב אלהיך [אֱלֹהִים] אֶת שֵׁם שְׁלֹמֹה מִשְּׁמֶךָ וִיגַדֵּל אֶת כִּסְאוֹ מִכִּסְאֶךָ וַיִּשְׁתַּחוּ הַמֶּלֶךְ עַל הַמִּשְׁכָּב. מח וְגַם כָּכָה אָמַר הַמֶּלֶךְ בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נָתַן הַיּוֹם יֹשֵׁב עַל כִּסְאִי וְעֵינַי רֹאוֹת. |
כל המוזמנים של אֲדֹנִיָּהוּ נחרדים לשמע דברי יוֹנָתָן, קמים והולכים כל אחד לדרכו. אֲדֹנִיָּהוּ פוחד משְׁלֹמֹה והולך לאחוז בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ [*]המִּזְבֵּחַ היה עשוי מעץ שִׁטָּה והיה רָבוּעַ כשב-4 פינותיו היו 4 קרניים, עשויות גם כן מאותו העץ אך מצופות נְחֹשֶׁת ואומר שלא יעזוב את המקום עד ששְׁלֹמֹה יִשָּׁבַע שלא יָמִית אותו בֶּחָרֶב.
[^]
שְׁמוֹת פרק כ"ז פסוקים א-ב: א
וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ.
ב
וְעָשִׂיתָ קַרְנֹתָיו עַל אַרְבַּע פִּנֹּתָיו מִמֶּנּוּ תִּהְיֶיןָ קַרְנֹתָיו וְצִפִּיתָ אֹתוֹ נְחֹשֶׁת.
. אֲדֹנִיָּהוּ קווה ששְׁלֹמֹה ישמור על קדושת הַמִּזְבֵּחַ ולא יהרוג אותו שם. |
מט וַיֶּחֶרְדוּ וַיָּקֻמוּ כָּל הַקְּרֻאִים אֲשֶׁר לַאֲדֹנִיָּהוּ וַיֵּלְכוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ. נ וַאֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. נא וַיֻּגַּד לִשְׁלֹמֹה לֵאמֹר הִנֵּה אֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה אָחַז בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ לֵאמֹר יִשָּׁבַע לִי כַיּוֹם הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אִם יָמִית אֶת עַבְדּוֹ בֶּחָרֶב. |
כשמדווחים על כך לשְׁלֹמֹה הוא אומר שאם אֲדֹנִיָּהוּ יהיה טוב ונאמן\בֶן-חַיִל, אז מובטח לו שלא תפול אף שַׂעֲרָה מראשו, אבל אם יסתבר שעשה דבר מה רע אז הוא יוּצָא להורג. שְׁלֹמֹה שולח את אנשיו להוריד את אֲדֹנִיָּהוּ מהַמִּזְבֵּחַ, והוא בא ומשתחווה לפני שְׁלֹמֹה אשר משחרר אותו לביתו. |
נב וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה אִם יִהְיֶה לְבֶן חַיִל לֹא יִפֹּל מִשַּׂעֲרָתוֹ אָרְצָה וְאִם רָעָה תִמָּצֵא בוֹ וָמֵת. נג וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיֹּרִדֻהוּ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וַיָּבֹא וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹמֹה לֵךְ לְבֵיתֶךָ. |
ציטוטים נבחרים
פסוקים | |
---|---|
ג | וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ. |
ל"ח- ל"ט | וַיַּרְכִּבוּ אֶת שְׁלֹמֹה עַל פִּרְדַּת הַמֶּלֶךְ דָּוִד, וַיֹּלִכוּ אֹתוֹ עַל גִּחוֹן. וַיִּקַּח צָדוֹק הַכֹּהֵן אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן מִן הָאֹהֶל וַיִּמְשַׁח אֶת שְׁלֹמֹה, וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם: יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה! |
נ | וַאֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. |
משפחת דוד