פרטי היוצר\ת
פֶּרֶא, By MathKnight and Zachi Evenor [CC-BY-4.0], from Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.
פֶּרֶא (ה)
פרטי היוצר\ת
Ariel Palmon [CC-BY-SA-3.0], from Wikimedia Commons
אִם יֶשׁ טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת (ו) צמח החֶלְמִית, המוכר גם כ'חוביזה'
|
|
סיכום
תשובת אִיּוֹב לנאום אֱלִיפַז: אִיּוֹב טוען שהוא לא זעק לשוא, כי אסונו כָּבֵד מִכָּל הַחוֹל בים. הוא מקווה שה' יבצע את משאלתו ויסכים להמיתו, כי אין בו עוד כל כֹּח או תקווה שתגרום לו לִרְצוֹת להאריך את חייו. אִיּוֹב מתלונן על בגידת רֵעָיו הנמשלת לנחל אכזב. הוא דורש מהם לאמר לו במה חטא (כפי שרמז אֱלִיפַז), או לציין אילו דברי רֶשַׁע הוא אמר. אבל הוא מבקש שיחזרו להקשיב לתלונתו הצודקת ולבחון בעצמם את הצדק שבהם (אולי אחרי שהם פנו ללכת כששמעו את דבריו הכועסים).
תקציר
| תשובת אִיּוֹב לנאום אֱלִיפַז: אם היו שוקלים את כעסו ואת אסונו במאזנים, אז הם היו שוקלים ביחד יותר מאשר כל החול ביַמִּים. לכן אִיּוֹב זעק מלֹעוֹ. חיצי ה' עדיין נטועים בגופו, רוחו עוד שותה את הרעל\חֲמָה שעל החיצים, ואימת\בִּעוּתֵי ה' עדיין מולו. אִיּוֹב לא זעק לשוא - הרי גם הפֶּרֶא (חמור בר) והשור לא גועים סתם כך, כשלפניהם מזון רב. אִיּוֹב נגעל מכל מזון, כאילו היה תָּפֵל מחוסר מֶלַח, או תָּפֵל כמו הנוזל המופק מהחלמית (ראו איור), ולכן הוא ממאן לאכול לחם שהוא כטמא\דְוֵי בעיניו. |
| א וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר. ב לוּ שָׁקוֹל יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי והיתי [וְהַוָּתִי] בְּמֹאזְנַיִם יִשְׂאוּ יָחַד. ג כִּי עַתָּה מֵחוֹל יַמִּים יִכְבָּד עַל כֵּן דְּבָרַי לָעוּ. ד כִּי חִצֵּי שַׁדַּי עִמָּדִי אֲשֶׁר חֲמָתָם שֹׁתָה רוּחִי בִּעוּתֵי אֱלוֹהַּ יַעַרְכוּנִי. ה הֲיִנְהַק פֶּרֶא עֲלֵי דֶשֶׁא אִם יִגְעֶה שּׁוֹר עַל בְּלִילוֹ. ו הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח אִם יֶשׁ טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת. ז מֵאֲנָה לִנְגּוֹעַ נַפְשִׁי הֵמָּה כִּדְוֵי לַחְמִי. |
| אִיּוֹב מקווה שה' יבצע את משאלתו ויסכים\יֹאֵל להמיתו, ישחרר\יַתֵּר את ידו, וישבור אותו. אִיּוֹב מתנחם בכך שבזכות צדקתו (הוא לא הסתיר את דברי ה' מליבו) ה' יקיים את משאלתו למות, ולא יחמול עליו גם אם ירתע-לאחור\יסלוד ברעד\חִילָה. אין לאִיּוֹב הרי עוד כל כֹּח או תקווה שתגרום לו לִרְצוֹת להאריך את חייו. האם הוא יכול לעמוד בסבל עם כֹּח כמו של אֲבָנִים, או גוף קשוח כמו נחושת? הרי לא נותר בו כח לעזור לעצמו. |
| ח מִי יִתֵּן תָּבוֹא שֶׁאֱלָתִי וְתִקְוָתִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ. ט וְיֹאֵל אֱלוֹהַּ וִידַכְּאֵנִי יַתֵּר יָדוֹ וִיבַצְּעֵנִי. י וּתְהִי עוֹד נֶחָמָתִי וַאֲסַלְּדָה בְחִילָה לֹא יַחְמוֹל כִּי לֹא כִחַדְתִּי אִמְרֵי קָדוֹשׁ. יא מַה כֹּחִי כִי אֲיַחֵל וּמַה קִּצִּי כִּי אַאֲרִיךְ נַפְשִׁי. יב אִם כֹּחַ אֲבָנִים כֹּחִי אִם בְּשָׂרִי נָחוּשׁ. יג הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי וְתֻשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּנִּי. |
| אִיּוֹב מתלונן על בגידת רֵעָיו: מי שנוטל את החָסֶד מרֵעֵהוּ כאילו לא ירא עוד את ה'\שַׁדַּי. ידידי אִיּוֹב בָּגְדוּ בו כמו נָחַל אכזב, שבתחילה עבר בערוץ הנחל, אך אז הערוץ התמלא קרח ונערם\יִתְעַלֶּם עליו שָׁלֶג, שנצרב בחום, נמס, זרם בערוצים מפותלים ונעלם. אורחות הגמלים בדרך לתימא ולשְׁבָא (ראו מפה) ראו את הנחל וקִוּוּ למצוא בו מים, אבל כשהגיעו אליו הם התאכזבו\יֶּחְפָּרוּ. |
| יד לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד וְיִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזוֹב. טו אַחַי בָּגְדוּ כְמוֹ נָחַל כַּאֲפִיק נְחָלִים יַעֲבֹרוּ. טז הַקֹּדְרִים מִנִּי קָרַח עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָׁלֶג. יז בְּעֵת יְזֹרְבוּ נִצְמָתוּ בְּחֻמּוֹ נִדְעֲכוּ מִמְּקוֹמָם. יח יִלָּפְתוּ אָרְחוֹת דַּרְכָּם יַעֲלוּ בַתֹּהוּ וְיֹאבֵדוּ. יט הִבִּיטוּ אָרְחוֹת תֵּמָא הֲלִיכֹת שְׁבָא קִוּוּ לָמוֹ. כ בֹּשׁוּ כִּי בָטָח בָּאוּ עָדֶיהָ וַיֶּחְפָּרוּ. |
| רֵעֵי אִיּוֹב אִכְזְבוּ כמו אותו נחל - הם ראו את אסונו, נבהלו\ירָאוּ, ובגדו בו. אִיּוֹב הרי לא ביקש מהם עזרה או כסף כדי לשלם שוחד בשביל לפדות אותו מאויביו. |
| כא כִּי עַתָּה הֱיִיתֶם לא [לוֹ] תִּרְאוּ חֲתַת וַתִּירָאוּ. כב הֲכִי אָמַרְתִּי הָבוּ לִי וּמִכֹּחֲכֶם שִׁחֲדוּ בַעֲדִי. כג וּמַלְּטוּנִי מִיַּד צָר וּמִיַּד עָרִיצִים תִּפְדּוּנִי. |
| אִיּוֹב דורש מרֵעָיו לאמר לו במה חטא (כפי שרמז אֱלִיפַז), ולתת לו דברי תּוֹכָחָה אם ימצאו בו דברים רעים\נִּמְרְצים שהוא דיבר. האם הם מחשיבים את זעקתו לה' (בפרק ג) כדברי תּוֹכָחָה לה', או את דברי היאוש שלו להבל ורוּחַ? האם הם כך יִכְרוּ בור להפיל בו יָתוֹם או את אִיּוֹב יְדִידָם? |
| כד הוֹרוּנִי וַאֲנִי אַחֲרִישׁ וּמַה שָּׁגִיתִי הָבִינוּ לִי. כה מַה נִּמְרְצוּ אִמְרֵי יֹשֶׁר וּמַה יּוֹכִיחַ הוֹכֵחַ מִכֶּם. כו הַלְהוֹכַח מִלִּים תַּחְשֹׁבוּ וּלְרוּחַ אִמְרֵי נֹאָשׁ. כז אַף עַל יָתוֹם תַּפִּילוּ וְתִכְרוּ עַל רֵיעֲכֶם. |
| אִיּוֹב אבל מבקש שרֵעָיו יפנו לשמוע אותו, והוא לא ישקר\יכַזֵּב. הוא מבקש שיחזרו להקשיב לתלונתו הצודקת, ולבחון בעצמם אם יש בפיו דברי רֶשַׁע\עַוְלָה\הַוּוֹת (אולי אחרי שהם פנו ללכת כששמעו את דבריו הכועסים למעלה). |
| כח וְעַתָּה הוֹאִילוּ פְנוּ בִי וְעַל פְּנֵיכֶם אִם אֲכַזֵּב. כט שֻׁבוּ נָא אַל תְּהִי עַוְלָה ושבי [וְשׁוּבוּ] עוֹד צִדְקִי בָהּ. ל הֲיֵשׁ בִּלְשׁוֹנִי עַוְלָה אִם חִכִּי לֹא יָבִין הַוּוֹת. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ו | הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח אִם יֶשׁ טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת? |
| כ"ד | הוֹרוּנִי וַאֲנִי אַחֲרִישׁ וּמַה שָּׁגִיתִי הָבִינוּ לִי. |