פרטי היוצר\ת
User:Vmenkov [CC-BY-SA-3.0], via Wikimedia Commons
אִם יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף וְיֹנַקְתּוֹ לֹא תֶחְדָּל (ז)
פרטי היוצר\ת
JonRichfield [CC-BY-SA-3.0], via Wikimedia Commons
אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם (י"ט)
סיכום
האָדָם חי ימים מעטים ומלאי צער, ואז נובל כמו ציץ שפרח לזמן קצר. העֵץ מצליח להוציא ענפים חדשים גם אחרי שהזדקן או נכרת, ולעומתו האָדָם לא יקום ממשכבו כשימות, גם עד קץ העולם. הלוואי וה' ישיב את המתים, וישמור בדאגה על בני האָדָם במקום לרדוף אותם. אבל האָדָם לא יאריך ימים, כי אפילו ההָרִים, הסלעים והארץ נשחקים עם הזמן.
תקציר
| האָדָם חי ימים מעטים ובהם הוא זוכה להרבה רוגז וצער. הוא מציץ בעולם כמו פרח אבל מהר נובל, והוא כל הזמן בתנועה (לכוון מותו) כמו הצֵּל במהלך היום. האם גם על יצורים קצרי מועד שכאלה ה' שומר בקפדנות, ואת איּוֹב (העלוב) הוא מביא למשפט מולו? הלוואי שהטמאים (גופות המתים) יהיו שוב לטהורים! אבל זה לא קורה לאף אחד, כי אין לעבור את גבול הימים והחודשים שה' חרץ לאָדָם. הַנָּח לכן לאָדָם (שלפחות לא יסבול בחייו), ושיוכל להעביר את חייו כמו תקופת העבודה הקצובה של שכיר יום. |
| א אָדָם יְלוּד אִשָּׁה קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז. ב כְּצִיץ יָצָא וַיִּמָּל וַיִּבְרַח כַּצֵּל וְלֹא יַעֲמוֹד. ג אַף עַל זֶה פָּקַחְתָּ עֵינֶךָ וְאֹתִי תָבִיא בְמִשְׁפָּט עִמָּךְ. ד מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד. ה אִם חֲרוּצִים יָמָיו מִסְפַּר חֳדָשָׁיו אִתָּךְ חקו [חֻקָּיו] עָשִׂיתָ וְלֹא יַעֲבוֹר. ו שְׁעֵה מֵעָלָיו וְיֶחְדָּל עַד יִרְצֶה כְּשָׂכִיר יוֹמוֹ. |
| לָעֵץ (לעומת האָדָם) יש תִּקְוָה, כי גם אחרי שהעץ נכרת הוא לא יחדל להוציא יונקות (נטע היוצא מחלקי העץ החיצוניים, ראו תמונה). גם אם שורשיו יזדקנו וגזעו ימות, הוא שוב יפרח ויוציא ענפים כמו נטע רענן אם רק יריח מַיִם. |
| ז כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה אִם יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף וְיֹנַקְתּוֹ לֹא תֶחְדָּל. ח אִם יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשׁוֹ וּבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ. ט מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִחַ וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָטַע. |
| ולעומת העֵץ, האָדָם נחלש עד שימות ולא ישוב עוד, ולא יקום ממשכבו עד קץ הימים (בהם היָם והנהרות יתייבשו, והשמיים יעלמו). הלוואי שה' ישמור על איּוֹב בעולם-המתים\שְׁאוֹל עד שיעבור כעסו\אַפּוֹ, ועד שיעברו הימים שה' יקציב לו שם, ואז ה' יזכור אותו ויוציאו משם. אם אָדָם מת יזכה כך לחיים חדשים, אז איּוֹב יְיַחֵל\יקווה לכך כל ימי חייו הקצובים. |
| י וְגֶבֶר יָמוּת וַיֶּחֱלָשׁ וַיִּגְוַע אָדָם וְאַיּוֹ. יא אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ. יב וְאִישׁ שָׁכַב וְלֹא יָקוּם עַד בִּלְתִּי שָׁמַיִם לֹא יָקִיצוּ וְלֹא יֵעֹרוּ מִשְּׁנָתָם. יג מִי יִתֵּן בִּשְׁאוֹל תַּצְפִּנֵנִי תַּסְתִּירֵנִי עַד שׁוּב אַפֶּךָ תָּשִׁית לִי חֹק וְתִזְכְּרֵנִי. יד אִם יָמוּת גֶּבֶר הֲיִחְיֶה כָּל יְמֵי צְבָאִי אֲיַחֵל עַד בּוֹא חֲלִיפָתִי. |
| אז ה' ירצה שוב בטובתו של איּוֹב שאותו הוא ברא, ויקרא לאיּוֹב, ואיּוֹב יענה לו. אז ה' יספור את צעדיו מתוך דאגה, ולא כדי למצוא אצלו חטאים. את "פשעי" איּוֹב הוא יחתום\ינעל ויטייח\יטְפֹּל עליהם כדי להסתירם. |
| טו תִּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶךָּ לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף. טז כִּי עַתָּה צְעָדַי תִּסְפּוֹר לֹא תִשְׁמוֹר עַל חַטָּאתִי. יז חָתֻם בִּצְרוֹר פִּשְׁעִי וַתִּטְפֹּל עַל עֲוֹנִי. |
| אבל כל זה לא יהיה (והאָדָם לא יאריך ימים) כי בסוף אפילו ההָרִים יפלו, וסלעים\צוּרִים יועתקו ממקומם (ברעש אדמה). אפילו האֲבָנִים נשחקות במַיִם כעבור זמן, והמַיִם שוטפים וסוחפים גם את אדמת הארץ, לכן על אחת כמה וכמה שתקוות האָדָם תעבור. |
| יח וְאוּלָם הַר נוֹפֵל יִבּוֹל וְצוּר יֶעְתַּק מִמְּקֹמוֹ. יט אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם תִּשְׁטֹף סְפִיחֶיהָ עֲפַר אָרֶץ וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ הֶאֱבַדְתָּ. |
| ה' תמיד יתקוף את האָדָם ובסוף ישלח אותו לארץ המתים, ואז (ברגע מותו) ישתנו פָנָיו. האָדָם המת כבר לא יודע אם בניו יִכְבְּדוּ (התרבו או נעשו מכובדים) או ידעו צער. אבל כשימות - בְּשָׂרוֹ יכאב, ונפשו תתמלא צער. |
| כ תִּתְקְפֵהוּ לָנֶצַח וַיַּהֲלֹךְ מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ. כא יִכְבְּדוּ בָנָיו וְלֹא יֵדָע וְיִצְעֲרוּ וְלֹא יָבִין לָמוֹ. כב אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| א | אָדָם יְלוּד אִשָּׁה קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז. |
| ז | כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה אִם יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף וְיֹנַקְתּוֹ לֹא תֶחְדָּל. |