וַיַּךְ אֶת אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ. (ז)
וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת. (ט)
|
|
סיכום
ה' גוער בשָּׂטָן שלחינם הוא פגע באִיּוֹב, אבל הַשָּׂטָן טוען שאִיּוֹב נשאר צדיק כיוון שהוא דואג לעורו ולחייו. ה' מרשה לו לפגוע באִיּוֹב, והַשָּׂטָן מכה אותו במחלת עור (בִּשְׁחִין) בכל גופו. אשת אִיּוֹב מנסה לשכנעו לחדול מצדיקותו, לקלל את ה' ולמות, אבל אִיּוֹב גוער בה. שלושה רֵעִים של אִיּוֹב (אֱלִיפַז, בִלְדַּד, וצוֹפַר) באים לנחמו ויושבים איתו 7 ימים בלי לדבר.
תקציר
| המלאכים, ובהם הַשָּׂטָן, שבים להתייצב מול ה', וה' שוב שואל את הַשָּׂטָן למעשיו, והוא עונה שוב שסייר בָּאָרֶץ. ה' שואל אם הַשָּׂטָן ראה שאִיּוֹב עדיין עומד בצדיקותו, למרות המכות שהפיל עליו בגלל ההשמצות הלא מוצדקות של הַשָּׂטָן. הַשָּׂטָן עונה שאִיּוֹב ממשיך בצדיקותו רק בגלל שהוא חושש לעורו, והאדם יעשה הכל כדי לשמור על עורו וחייו. אם ה' יפגע בגופו של אִיּוֹב, אז אִיּוֹב יברך (במובן יקלל) את ה'. ה' מרשה לשָּׂטָן לפגוע באִיּוֹב, אבל לא להורגו. |
| א וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל יְהוָה וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתֹכָם לְהִתְיַצֵּב עַל יְהוָה. ב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן אֵי מִזֶּה תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה וַיֹּאמַר מִשֻּׁט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ. ג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע וְעֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם. ד וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה וַיֹּאמַר עוֹר בְּעַד עוֹר וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ. ה אוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע אֶל עַצְמוֹ וְאֶל בְּשָׂרוֹ אִם לֹא אֶל פָּנֶיךָ יְבָרֲכֶךָּ. ו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן הִנּוֹ בְיָדֶךָ אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר. |
| הַשָּׂטָן יוצא ומכה את אִיּוֹב בכל גופו בשְׁחִין רָע (גירסה קשה של מחלת השְׁחִין הפוגעת בעור - ראו שְׁמוֹת פרק ט פסוקים ח-י"בשְׁמוֹת פרק ט פסוקים ח-י"ב: ח
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה.
ט
וְהָיָה לְאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְהָיָה עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.
י
וַיִּקְחוּ אֶת פִּיחַ הַכִּבְשָׁן וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמָיְמָה וַיְהִי שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה.
יא
וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין כִּי הָיָה הַשְּׁחִין בַּחֲרְטֻמִּם וּבְכָל מִצְרָיִם.
יב
וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה.
). אִיּוֹב פורש לשבת ולגרד עם כלי חרס שבור את עורו הפגוע, בעודו יושב באֵפֶר (ששהה בו עוד כשהיה באבל על ילדיו, או באפר שריפת האשפה לשם פרשו המנודים מהחברה). אִשְׁתּוֹ קוראת לו לחדול מצדיקותו ולברך (במובן לקלל) את ה' כדי שימות על כך ויִיגָּאֵל מיסוריו. אִיּוֹב גוער בה, ומזכיר לה שכמו שקיבלו בעבר ברצון את הטוב מה', כך עליהם עכשיו לקבל ממנו את הרע. |
| ז וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵאֵת פְּנֵי יְהוָה וַיַּךְ אֶת אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע מִכַּף רַגְלוֹ עד [וְעַד] קָדְקֳדוֹ. ח וַיִּקַּח לוֹ חֶרֶשׂ לְהִתְגָּרֵד בּוֹ וְהוּא יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הָאֵפֶר. ט וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת. י וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו. |
| שלושה רֵעִים של אִיּוֹב באים ביחד לנחם אותו (ולהניד לו את ראשם לאות צער): אֱלִיפַז מתֵּימָן (עיר באֱדוֹם, ראו מקום אפשרי במפה), בִלְדַּד משּׁוּחַ (משוער כעיר שּׁוּחַ שבצפון מערב מסופוטמיה באזור הפרת), וצוֹפַר מנַּעֲמָה (מקום לא ידוע). כשהם רואים את מראהו השונה מרחוק הם פורצים בבכי, קורעים את בגדיהם, וזורקים עפר על ראשם (לאות אבל). הם יושבים איתו שבעה ימים ולילות בלי לדבר. |
| יא וַיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְּקֹמוֹ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו לָבוֹא לָנוּד לוֹ וּלְנַחֲמוֹ. יב וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק וְלֹא הִכִּירֻהוּ וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ וַיִּקְרְעוּ אִישׁ מְעִלוֹ וַיִּזְרְקוּ עָפָר עַל רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמָיְמָה. יג וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת וְאֵין דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר כִּי רָאוּ כִּי גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ד | וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה וַיֹּאמַר עוֹר בְּעַד עוֹר וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ. |
| י | גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל? |