סיכום
נאום אֱלִיהוּא 1: אֱלִיהוּא הצעיר ששמע את הוויכוח בין הרֵעים לאיּוב, כועס על איּוב על שהוא חושב את עצמו צַדִּיק יותר מה', ועל הרֵעים שאינם עונים לאיּוב כראוי. הוא המתין בסבלנות לסיום דבריהם, מתוך כבוד לגילם, אבל עכשיו הוא כבר לא יכול לעצור ברוּחוֹ, והוא מבטיח שלא לשאת את פני אף אחד מהצדדים.
תקציר
| 3 הרֵעים חדלו מלנסות להניע את אִיּוֹב מדעתו שהוא צַדִּיק וחף מכל חטא. אֱלִיהוּא, ששמע את הוויכוח בין הרֵעים לאיּוב, כעס על איּוב על שהוא חושב את עצמו צַדִּיק יותר מה'. הוא כעס גם על הרֵעים שלא מצאו תשובה נאותה לאיּוב שבה יכלו להרשיע אותו. אֱלִיהוּא חִכָּה עד שיוכל לאמר את דבריו לאיּוב, מתוך כבוד לרֵעים הזקנים ממנו, אבל התרגז כשראה שאין להם מַעֲנֶה לטענות איּוב. |
| א וַיִּשְׁבְּתוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מֵעֲנוֹת אֶת אִיּוֹב כִּי הוּא צַדִּיק בְּעֵינָיו. ב וַיִּחַר אַף אֱלִיהוּא בֶן בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי מִמִּשְׁפַּחַת רָם בְּאִיּוֹב חָרָה אַפּוֹ עַל צַדְּקוֹ נַפְשׁוֹ מֵאֱלֹהִים. ג וּבִשְׁלֹשֶׁת רֵעָיו חָרָה אַפּוֹ עַל אֲשֶׁר לֹא מָצְאוּ מַעֲנֶה וַיַּרְשִׁיעוּ אֶת אִיּוֹב. ד וֶאֱלִיהוּ חִכָּה אֶת אִיּוֹב בִּדְבָרִים כִּי זְקֵנִים הֵמָּה מִמֶּנּוּ לְיָמִים. ה וַיַּרְא אֱלִיהוּא כִּי אֵין מַעֲנֶה בְּפִי שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר אַפּוֹ. |
| נאום אֱלִיהוּא 1: אֱלִיהוּא פותח בדבריו ואומר שכיוון שהוא צעיר והם זקנים, הוא מתקדם אליהם לאט ("זוחל") וחושש לחוות את דעתו לפניהם. הוא חשב שהשנים הרבות שעברו על הרֵעים לימדו אותם חָכְמָה, אבל הוא נוכח שבעצם רוּחַ החָכְמָה, שהיא נשמת ה', נמצאת באָדָם (כמו באֱלִיהוּא) והיא המביאה לו תבונה. כלומר, זקנים שהרבו ימים לאו דווקא החכימו מכך, ולכן הוא קורא להם לשמוע את חוות דעתו. |
| ו וַיַּעַן אֱלִיהוּא בֶן בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי וַיֹּאמַר צָעִיר אֲנִי לְיָמִים וְאַתֶּם יְשִׁישִׁים עַל כֵּן זָחַלְתִּי וָאִירָא מֵחַוֹּת דֵּעִי אֶתְכֶם. ז אָמַרְתִּי יָמִים יְדַבֵּרוּ וְרֹב שָׁנִים יֹדִיעוּ חָכְמָה. ח אָכֵן רוּחַ הִיא בֶאֱנוֹשׁ וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם. ט לֹא רַבִּים יֶחְכָּמוּ וּזְקֵנִים יָבִינוּ מִשְׁפָּט. י לָכֵן אָמַרְתִּי שִׁמְעָה לִּי אֲחַוֶּה דֵּעִי אַף אָנִי. |
| אֱלִיהוּא המתין בסבלנות לשמוע את דברי התבונה של הרֵעים, ואת החקירה שלהם של מילותיו הקשות של איּוב. הוא הביט בהם אבל לא היה ביניהם אחד שיוכיח את איּוב ויענה על טענותיו כראוי. |
| יא הֵן הוֹחַלְתִּי לְדִבְרֵיכֶם אָזִין עַד תְּבוּנֹתֵיכֶם עַד תַּחְקְרוּן מִלִּין. יב וְעָדֵיכֶם אֶתְבּוֹנָן וְהִנֵּה אֵין לְאִיּוֹב מוֹכִיחַ עוֹנֶה אֲמָרָיו מִכֶּם. |
| עכשיו הוא יאמר את דברו, כדי שהרֵעים לא יטענו שגילו את החָכְמָה, ולפיה רק האֵל (ה') יכול להדוף את טיעוני איּוב. איּוב לא כיוון (עָרַךְ) את דבריו אל אֱלִיהוּא, ואֱלִיהוּא גם לא מתכוון לחזור ולהשיב לאיּוב במילים של הרֵעים. נראה שהרֵעים פחדו\חַתּוּ מלהמשיך בוויכוח והרחיקו\הֶעְתִּיקוּ מעצמם את המִלִּים. |
| יג פֶּן תֹּאמְרוּ מָצָאנוּ חָכְמָה אֵל יִדְּפֶנּוּ לֹא אִישׁ. יד וְלֹא עָרַךְ אֵלַי מִלִּין וּבְאִמְרֵיכֶם לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ. טו חַתּוּ לֹא עָנוּ עוֹד הֶעְתִּיקוּ מֵהֶם מִלִּים. |
| אֱלִיהוּא המתין עד שהרֵעים יְסַיְּמוּ לְדַבֵּר ויִשָּׁאֲרוּ ללא מענה לאיּוב, וכעת אֱלִיהוּא ייקח את חלקו בוויכוח ויחווה את דעתו. כי הוא מלא במלים שהוא רוצה לאמר, ורוּחַ החָכְמָה שבבִּטְנוֹ (מקום הרגשות, וראו פסוק ח'), מציקה לו כשהיא מבקשת להתבטא. בִּטְנוֹ דומה לבקבוקי\נאדות\אֹבוֹת חדשים של יַיִן תוסס שעוד לא נפתחו\נבקע, והוא מבקש כבר לדבר כדי שיִרְוַח לו. |
| טז וְהוֹחַלְתִּי כִּי לֹא יְדַבֵּרוּ כִּי עָמְדוּ לֹא עָנוּ עוֹד. יז אַעֲנֶה אַף אֲנִי חֶלְקִי אֲחַוֶּה דֵעִי אַף אָנִי. יח כִּי מָלֵתִי מִלִּים הֱצִיקַתְנִי רוּחַ בִּטְנִי. יט הִנֵּה בִטְנִי כְּיַיִן לֹא יִפָּתֵחַ כְּאֹבוֹת חֲדָשִׁים יִבָּקֵעַ. כ אֲדַבְּרָה וְיִרְוַח לִי אֶפְתַּח שְׂפָתַי וְאֶעֱנֶה. |
| הוא מבטיח לא לשאת את פני אף אחד מהצדדים בוויכוח (כלומר להעדיפם באופן לא הוגן) ולא להחניף לאף צד בכנויי כבוד, כי הוא לא יודע איך להחניף כך, ואם יעשה זאת הרי מיד ה' (שבָּרָא\עָשָׂה אותו) יִשָּׂא אותו (לעולם המתים). |
| כא אַל נָא אֶשָּׂא פְנֵי אִישׁ וְאֶל אָדָם לֹא אֲכַנֶּה. כב כִּי לֹא יָדַעְתִּי אֲכַנֶּה כִּמְעַט יִשָּׂאֵנִי עֹשֵׂנִי. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ו | צָעִיר אֲנִי לְיָמִים וְאַתֶּם יְשִׁישִׁים עַל כֵּן זָחַלְתִּי וָאִירָא מֵחַוֹּת דֵּעִי אֶתְכֶם. |
| י"ט- כ | הִנֵּה בִטְנִי כְּיַיִן לֹא יִפָּתֵחַ כְּאֹבוֹת חֲדָשִׁים יִבָּקֵעַ. אֲדַבְּרָה וְיִרְוַח לִי.. |