יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב (י"ב)
פרטי היוצר\ת
The World Factbook - Afghanistan - Flickr - The Central Intelligence Agency, A worker and a young boy engaged in winnowing, by The Central Intelligence Agency [Public domain], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.
יִהְיוּ כְּתֶבֶן לִפְנֵי רוּחַ וּכְמֹץ גְּנָבַתּוּ סוּפָה (י"ח)
סיכום
תשובת איּוֹב לנאום צֹפַר: איּוֹב מבקש מרֵעָיו לנחם אותו בכך שישמעו את דבריו, שיזעזעו אותם וגם אותו, והם שהרְשָׁעִים חיים חיים ארוכים, מרבים ברכוש ורואים בשגשוג צאצאיהם. הם יזכו בטוב עד יום מותם, שיחלוף מהר וללא סבל, ואחריו הם יובלו לקבורה ברב פְּאֵר. גם אין זה נכון שהאָדָם נענש אחרי מותו, כי גורל כולם זהה אחרי המוות. גם אם ה' שומר את העונש לבניו של הרשע, הרי לרשע לא מפריע שום דבר לאחר מותו.
תקציר
| תשובת איּוֹב לנאום צֹפַר: איּוֹב מבקש מרֵעָיו לנחם אותו בכך שישמעו את את דבריו. אם יִשְׂאוּ את דבריו בסבלנות, הם יוכלו אח"כ ללעוג לו אם ירצו. הוא קצר רוח בדבריו כי הוא מתלונן על ה' (שממנו הוא מצפה לצדק) ולא על אָדָם. אבל הרֵעים עומדים להשתומם בפליאה על דבריו הבאים (וישימו יד על פִּיהֶם). גם הוא עצמו נאחז זעזוע\פַּלָּצוּת כשהוא אומר את הדברים. |
| א וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר. ב שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי וּתְהִי זֹאת תַּנְחוּמֹתֵיכֶם. ג שָׂאוּנִי וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר וְאַחַר דַּבְּרִי תַלְעִיג. ד הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי וְאִם מַדּוּעַ לֹא תִקְצַר רוּחִי. ה פְּנוּ אֵלַי וְהָשַׁמּוּ וְשִׂימוּ יָד עַל פֶּה. ו וְאִם זָכַרְתִּי וְנִבְהָלְתִּי וְאָחַז בְּשָׂרִי פַּלָּצוּת. |
| למה הרְשָׁעִים זוכים לחיות עד זקנה\עָתיקות, מַרְבִּים ברכוש\חָיִל, ורואים את צאצאיהם מתבססים? בבתיהם שורר שָׁלוֹם ובטחון, וה' לא מַכֶּה בהם (בשבטו). השׁוֹר שלהם מְעַבֵּר את הפרה ולא פולט\מגעיל את זרעו לשוא, והפרה פולטת עגלים חיים (ולא שׁוֹכֶלֶת אותם). הם שולחים את תינוקותיהם\עֲוִילֵיהֶם לקפץ ולרקוד, והם מנגנים בשמחה בתֹף, בכִנּוֹר (כלי מיתר), ובעוּגָב (גם כן כנראה כלי מיתר, מסוג הלאוטה, ולא כלי חלילים כעוגב של היום). |
| ז מַדּוּעַ רְשָׁעִים יִחְיוּ עָתְקוּ גַּם גָּבְרוּ חָיִל. ח זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם עִמָּם וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם. ט בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם. י שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל. יא יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן. יב יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב. יג יבלו [יְכַלּוּ] בַטּוֹב יְמֵיהֶם וּבְרֶגַע שְׁאוֹל יֵחָתּוּ. |
| הרְשָׁעִים גם יזכו לחיות טוב עד שירדו\יֵחָתּוּ לשְׁאוֹל ביום מותם - יום שיעבור במהירות\בְרֶגַע (וללא סבל). הם מבקשים שה' יתרחק מהם, אינם חפצים להכיר את מצוותיו, ותוהים בזלזול מי הוא בכלל ה'\שַׁדַּי שעליהם לעבוד אותו, ואיזה תועלת תבוא להם מלהתפלל\לפגוע אליו? אבל איּוֹב מאמין בכל זאת שהרְשָׁעִים לא מחזיקים בטוֹב, והוא מתרחק מלפעול לפי עֲצָתָם. |
| יד וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ. טו מַה שַׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ. טז הֵן לֹא בְיָדָם טוּבָם עֲצַת רְשָׁעִים רָחֲקָה מֶנִּי. |
| אבל כַּמָּה פעמים כְּבָר באמת קורה שנֵר הרְשָׁעִים דּוֹעֵך (כפי שטען בִּלְדַּד ב פרק י"ח פסוקים ה-ואיּוֹב פרק י"ח פסוקים ה-ו: ה
גַּם אוֹר רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְלֹא יִגַּהּ שְׁבִיב אִשּׁוֹ.
ו
אוֹר חָשַׁךְ בְּאָהֳלוֹ וְנֵרוֹ עָלָיו יִדְעָךְ.
)? שבא עליהם אסון\אֵידָם? שה' מחלק להם את הגורל המגיע להם בכַּעֲסוֹ? שהם מתפזרים כמו תֶבֶן או מֹץ ברוּחַ? לא הרבה, לדעת איּוֹב! אולי ה' שומר\מצפין את העונש לבניו של הרשע, אבל עדיף אם היה משלם לרשע כגמולו, כך שיראה בעצמו את עונשו, ו"ישתה" בעצמו מהרעל\חמה שהכין לו ה'. כי מה משנה לרשע מה שקורה אחרי מותו (כשחודשי חייו נקצבו\חֻצָּצוּ). |
| יז כַּמָּה נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְיָבֹא עָלֵימוֹ אֵידָם חֲבָלִים יְחַלֵּק בְּאַפּוֹ. יח יִהְיוּ כְּתֶבֶן לִפְנֵי רוּחַ וּכְמֹץ גְּנָבַתּוּ סוּפָה. יט אֱלוֹהַּ יִצְפֹּן לְבָנָיו אוֹנוֹ יְשַׁלֵּם אֵלָיו וְיֵדָע. כ יִרְאוּ עינו [עֵינָיו] כִּידוֹ וּמֵחֲמַת שַׁדַּי יִשְׁתֶּה. כא כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו וּמִסְפַּר חֳדָשָׁיו חֻצָּצוּ. |
| האם מישהו (מבין הרֵעים) מתיימר ללמד את ה' איך לנהוג? הרי ה' שופט מהשמים\רָמִים! יש אָדָם שמת כשהוא שלם בגופו ושלו\שאנן בנפשו, כשהוא כולו שופע בריאות (עֲטִינָיו מלאים חָלָב, ומֹחַ עַצְמוֹתָיו לַח\יְשֻׁקֶּה). ויש אָדָם שמת בנֶפֶשׁ מָרָה ובגוף רעב. אך שני אלה בסוף יחלקו גורל זהה כשימותו, ישכבו בעָפָר ויכוסו ברימות (ולכן אין זה נכון שהאָדָם נענש אחרי מותו, כי גורל כולם זהה אחרי המוות). |
| כב הַלְאֵל יְלַמֶּד דָּעַת וְהוּא רָמִים יִשְׁפּוֹט. כג זֶה יָמוּת בְּעֶצֶם תֻּמּוֹ כֻּלּוֹ שַׁלְאֲנַן וְשָׁלֵיו. כד עֲטִינָיו מָלְאוּ חָלָב וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה. כה וְזֶה יָמוּת בְּנֶפֶשׁ מָרָה וְלֹא אָכַל בַּטּוֹבָה. כו יַחַד עַל עָפָר יִשְׁכָּבוּ וְרִמָּה תְּכַסֶּה עֲלֵיהֶם. |
| איּוֹב יודע את המחשבות הרעות של הרֵעים עליו. הם בטוחים שלצדיק\נָדִיב ולרשע יש גורל שונה (בית הצדיק משגשג ובית הרשע חרב). אבל, הרי אם הם ישאלו כל עובר דרך, אז הם לא יתנכרו לטענתו, שלפיה קורה שנחסך לרשע יום האסון\אֵיד\עֲבָרוֹת. מי יעז להתלונן לפני הרשע על דַּרְכּוֹ, או לשלם לו כגמולו? וקורה גם שהרשע מובל לקבורה ברב פְּאֵר, ואז שומר על קברו (הנִמְשָׁל לגָּדִישׁ\ערימת תבואה, ולרִגְבֵי\אדמת נָחַל מתוקים). בתהלוכת הקבורה שלו ילכו לפניו ואחריו המון רב. |
| כז הֵן יָדַעְתִּי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וּמְזִמּוֹת עָלַי תַּחְמֹסוּ. כח כִּי תֹאמְרוּ אַיֵּה בֵית נָדִיב וְאַיֵּה אֹהֶל מִשְׁכְּנוֹת רְשָׁעִים. כט הֲלֹא שְׁאֶלְתֶּם עוֹבְרֵי דָרֶךְ וְאֹתֹתָם לֹא תְנַכֵּרוּ. ל כִּי לְיוֹם אֵיד יֵחָשֶׂךְ רָע לְיוֹם עֲבָרוֹת יוּבָלוּ. לא מִי יַגִּיד עַל פָּנָיו דַּרְכּוֹ וְהוּא עָשָׂה מִי יְשַׁלֶּם לוֹ. לב וְהוּא לִקְבָרוֹת יוּבָל וְעַל גָּדִישׁ יִשְׁקוֹד. לג מָתְקוּ לוֹ רִגְבֵי נָחַל וְאַחֲרָיו כָּל אָדָם יִמְשׁוֹךְ וּלְפָנָיו אֵין מִסְפָּר. |
| לכן דברי הנחמה של הרֵעים (כאילו צדיק וטוב לו, רשע ורע לו) הם דברי הָבֶל ומתשובותיהם נשארת רק בגידתם\מַעֲלָם בו. |
| לד וְאֵיךְ תְּנַחֲמוּנִי הָבֶל וּתְשׁוּבֹתֵיכֶם נִשְׁאַר מָעַל. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| י"ב | יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב. |
.jpg){kind=link}
