יַחַד יָבֹאוּ גְדוּדָיו וַיָּסֹלּוּ עָלַי דַּרְכָּם (י"ב)
_(14591498420).jpg){kind=link}
סיכום
תשובת אִיּוֹב לנאום בִּלְדַּד: אִיּוֹב גוער ברֵעָיו שמביאים עליו רק צער, בעוד ה' נלחם בו כמו באויב. כל מקורביו זנחו אותו והיו לו לזרים (אַחַי, קְרוֹבָי, מְיֻדָּעַי, גָּרֵי בֵיתִי, המשרתים, אִשְׁתִּי, בני, תינוקות, ואנשי סודי). הוא יודע שיש לו עוד גואל (ה' או נציגו?), והוא עצמו, אַחֲרוֹן העלובים, יָקוּם מעל עפרו (בתחיית המתים?). ה' נוכח בחתכים שבעוֹרוֹ, וכך
הוא חוזה בה' מתוך בְּשָׂרו.
תקציר
| תשובת אִיּוֹב לנאום בִּלְדַּד: אִיּוֹב שואל את רֵעָיו עַד מתי דבריהם יביאו לו יָגוֹן וידכאו אותו. הם כבר הכלימו אותו הרבה (10 פעמים) ואינם מתביישים להתנכר (תַּהְכְּרוּ) לו. גם אם עשה שגיאות, הרי הן ותוצאותיהן נשארות\לנות אצלו (ולא אצלם ולכן הם לא ניזוקים). אם הם כך מגדילים את פיהם כדי לגדף\לחרף אותו, אז עליהם לדעת שהוא מחזיק בדעתו שה' עִוּוּת את דינו וסגר עליו במצודתו. |
| א וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר. ב עַד אָנָה תּוֹגְיוּן נַפְשִׁי וּתְדַכְּאוּנַנִי בְמִלִּים. ג זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים תַּכְלִימוּנִי לֹא תֵבֹשׁוּ תַּהְכְּרוּ לִי. ד וְאַף אָמְנָם שָׁגִיתִי אִתִּי תָּלִין מְשׁוּגָתִי. ה אִם אָמְנָם עָלַי תַּגְדִּילוּ וְתוֹכִיחוּ עָלַי חֶרְפָּתִּי. ו דְּעוּ אֵפוֹ כִּי אֱלוֹהַּ עִוְּתָנִי וּמְצוּדוֹ עָלַי הִקִּיף. |
| איּוֹב צועק חָמָס, ואין מי שעונה לו. הוא קורא-נואשות\משַׁוַּע לצדק ואינו זוכה למִשְׁפָּט. ה' סגר עליו בגָּדֵר והחשיך את דרכיו. הוא הסיר את כבודו ואת עֲטֶרֶת ראשו (מֵעֵין כתר, המסמל כאן את הכבוד). הוא ניתץ אותו מכל הכוונים, ועקר את תקוותו כמו עץ כרות שמֻסָּע ממקומו. ה' עורר עליו את כעסו\אַפּוֹ ולחם בו כאילו היה בין אויביו\צָרָיו - גדודי ה' סוללים דרך אליו ומקיפים את ביתו. |
| ז הֵן אֶצְעַק חָמָס וְלֹא אֵעָנֶה אֲשַׁוַּע וְאֵין מִשְׁפָּט. ח אָרְחִי גָדַר וְלֹא אֶעֱבוֹר וְעַל נְתִיבוֹתַי חֹשֶׁךְ יָשִׂים. ט כְּבוֹדִי מֵעָלַי הִפְשִׁיט וַיָּסַר עֲטֶרֶת רֹאשִׁי. י יִתְּצֵנִי סָבִיב וָאֵלַךְ וַיַּסַּע כָּעֵץ תִּקְוָתִי. יא וַיַּחַר עָלַי אַפּוֹ וַיַּחְשְׁבֵנִי לוֹ כְצָרָיו. יב יַחַד יָבֹאוּ גְדוּדָיו וַיָּסֹלּוּ עָלַי דַּרְכָּם וַיַּחֲנוּ סָבִיב לְאָהֳלִי. |
| איּוֹב מציין את כל מי שזנח אותו: אַחַיו, קרוביו, ומיודעיו רחקו ממנו, נעשו לו זרים, ושכחו אותו. שוכני ביתו, והמשרתות\אַמְהֹתַי מתייחסים אליו כזָר\נָכְרִי, ועַבְדּוֹ לא עונה לקריאותיו גם כשהוא מתחנן. הוא זָר לאשתו, וסָר חִנּוֹ בעיני בָּנָיו (בני איּוֹב מתו, לכן מדובר כאן כנראה ברשימה כללית המתארת הזנחת קרובים בזמן אסון). |
| יג אַחַי מֵעָלַי הִרְחִיק וְיֹדְעַי אַךְ זָרוּ מִמֶּנִּי. יד חָדְלוּ קְרוֹבָי וּמְיֻדָּעַי שְׁכֵחוּנִי. טו גָּרֵי בֵיתִי וְאַמְהֹתַי לְזָר תַּחְשְׁבֻנִי נָכְרִי הָיִיתִי בְעֵינֵיהֶם. טז לְעַבְדִּי קָרָאתִי וְלֹא יַעֲנֶה בְּמוֹ פִי אֶתְחַנֶּן לוֹ. יז רוּחִי זָרָה לְאִשְׁתִּי וְחַנֹּתִי לִבְנֵי בִטְנִי. |
| תינוקות\עֲוִילִים מאסו מלהשתעשע איתו, ומרכלים עליו. כל אנשי\מְתֵי סודו ואהוביו הפכו את יחסם אליו. רק עצמותיו עדיין דבקות בו (בעורו, מרוב רזון), והוא נמלט חסר כל (רק עם עוֹר שִׁנָּיו - החניכיים). |
| יח גַּם עֲוִילִים מָאֲסוּ בִי אָקוּמָה וַיְדַבְּרוּ בִי. יט תִּעֲבוּנִי כָּל מְתֵי סוֹדִי וְזֶה אָהַבְתִּי נֶהְפְּכוּ בִי. כ בְּעוֹרִי וּבִבְשָׂרִי דָּבְקָה עַצְמִי וָאֶתְמַלְּטָה בְּעוֹר שִׁנָּי. |
| איּוֹב מבקש מרֵעָיו לחון אותו מהמַכָּה שקיבל מה', במקום להמשיך לרדוף אותו כמו שה' רודף אותו, ו"לאכול" מבְּשָׂרו. איּוֹב מבקש שדבריו להלן יִכָּתְבוּ על ספר ויֵיחָקְקוּ\יֵחָצְבוּ לָנֶצַח באבן\צּוּר בעזרת עֵט בַּרְזֶל וְעֹפָרֶת: |
| כא חָנֻּנִי חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי כִּי יַד אֱלוֹהַּ נָגְעָה בִּי. כב לָמָּה תִּרְדְּפֻנִי כְמוֹ אֵל וּמִבְּשָׂרִי לֹא תִשְׂבָּעוּ. כג מִי יִתֵּן אֵפוֹ וְיִכָּתְבוּן מִלָּי מִי יִתֵּן בַּסֵּפֶר וְיֻחָקוּ. כד בְּעֵט בַּרְזֶל וְעֹפָרֶת לָעַד בַּצּוּר יֵחָצְבוּן. |
| פסוק כ"ה קשה ורבים הפירושים. אולי - איּוֹב יודע שיש עוד מי שיגאל אותו (ה' או נציגו?), והוא עצמו, אַחֲרוֹן העלובים, יָקוּם מעל עפרו (בתחיית המתים?). ה' נוכח בחֲתָכִים\נִקְּפים שבעוֹרוֹ, וכך הוא חוֹזֶה בה' מתוך בְּשָׂרו. הוא היחידי, ולא אחר, שחוזה בזאת בעיניו, בעוד הכְּלָיוֹת שלו כָּלוֹת בתוך גּוּפוֹ\חֵקו. |
| כה וַאֲנִי יָדַעְתִּי גֹּאֲלִי חָי וְאַחֲרוֹן עַל עָפָר יָקוּם. כו וְאַחַר עוֹרִי נִקְּפוּ זֹאת וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ. כז אֲשֶׁר אֲנִי אֶחֱזֶה לִּי וְעֵינַי רָאוּ וְלֹא זָר כָּלוּ כִלְיֹתַי בְּחֵקִי. |
| רֵעֵי איּוֹב ה' מחפשים כיצד יוכלו עוד לרדוף אותו, ומוצאים את כושר\מקור\שֹׁרֶשׁ הדיבור שלו (ונאבקים בדבריו). עליהם לפחד מחֶרֶב הזעם\חֵמָה של ה', המתעוררת בשל חטאיהם (כדי שידעו שיש דִּין\שַׁדּוּן?). |
| כח כִּי תֹאמְרוּ מַה נִּרְדָּף לוֹ וְשֹׁרֶשׁ דָּבָר נִמְצָא בִי. כט גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חָרֶב לְמַעַן תֵּדְעוּן שדין [שַׁדּוּן]. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| כ | וָאֶתְמַלְּטָה בְּעוֹר שִׁנָּי. |
| כ"ה | וַאֲנִי יָדַעְתִּי גֹּאֲלִי חָי.. |