וְדִין רָשָׁע מָלֵאתָ, דִּין וּמִשְׁפָּט יִתְמֹכוּ (י"ז)
.jpg){kind=link}
סיכום
נאום אֱלִיהוּא 4: אֱלִיהוּא מבקש מאיּוב להמתין לדבריו בִּזְכוּת ה', אשר לא מסיר את עֵינָיו מהצדיקים. כשהוא מענה אותם הרי זה כדי שיכירו בחטאיהם ויחזרו בתשובה, וכך יתרחקו מצרה. לכן, אַל לאיּוב להעדיף את החטא על פני הענויים. האָדָם אינו מבין את נפלאות ה' המתגלות בפְּרִישַׂת העננים, בגשם, ברעש הרעם, ובברק. בתופעות אלה ה' מעיד על כעסו ומעניש, אבל גם מביא ברכה ואוכל מתנובת השדה.
תקציר
| נאום אֱלִיהוּא 4: אֱלִיהוּא מבקש מאיּוב להמתין\לכַתַּר לו מעט\זְעֵיר כדי שיוכל לחוות את דעתו, כי יש לאֱלִיהוּא עוד מלים לֵאמֹר בזכות ה'. את דעתו בעניין הוא קיבל\נָשָׂא מימים קדומים\רחוקים, והוא מתכוון לְהַצְדִּיק את ה' בּוֹרְאוֹ\פֹעֲלו. כי מילותיו אינן מילות שֶׁקֶר, אלא מלים של אָדָם מושלם\תְּמִים בדעותיו, הנמצא עם איּוב (כלומר, אֱלִיהוּא עצמו). |
| א וַיֹּסֶף אֱלִיהוּא וַיֹּאמַר. ב כַּתַּר לִי זְעֵיר וַאֲחַוֶּךָּ כִּי עוֹד לֶאֱלוֹהַּ מִלִּים. ג אֶשָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק וּלְפֹעֲלִי אֶתֵּן צֶדֶק. ד כִּי אָמְנָם לֹא שֶׁקֶר מִלָּי תְּמִים דֵּעוֹת עִמָּךְ. |
| הרי ה' הוא גדול\כַּבִּיר ובעל לב כַּבִּיר (מקום החָכְמָה) , ולכן אינו מואס (בצדיקים). הוא לא יאריך את חיי הרָשָׁע, ויתן מִשְׁפַּט צֶדֶק לעֲנִיִּים. הוא לא יָסִיר\יִגְרַע מהצַּדִּיק את עֵינָיו, ויושיב את הצדיקים יחד עם המלכים היושבים על כִּסְּאוֹתֵיהֶם, וכך הם יהיו גבוהים לָנֶצַח. |
| ה הֶן אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס כַּבִּיר כֹּחַ לֵב. ו לֹא יְחַיֶּה רָשָׁע וּמִשְׁפַּט עֲנִיִּים יִתֵּן. ז לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא וַיֹּשִׁיבֵם לָנֶצַח וַיִּגְבָּהוּ. |
| גם אם הצדיקים אסורים בכבלים\זִּקִּים ובחבלי עִנּוּיִים, ה' יגיד להם מה היו מעשי הפשע שלהם, וכך יגלה להם את תוכחות המוסר שלו כדי שישובו מחטאיהם. אם הם ישמעו ויעבדו את ה', אז הם יסיימו\יְכַלּוּ את חייהם אחרי שחיו אותם בנְּעִימִים. אך אם לא ישמעו הם יעברו בשָּׁלַח (שָּׁלַח מפורש כחֶרֶב או כנהר בדרך לַשְׁאוֹל - ראו פרק ל"ג פסוק י"חאיּוב פרק ל"ג פסוק י"ח: יח
יַחְשֹׂךְ נַפְשׁוֹ מִנִּי שָׁחַת וְחַיָּתוֹ מֵעֲבֹר בַּשָּׁלַח.
) וימותו פתאום בלי לדעת מה קרה להם. |
| ח וְאִם אֲסוּרִים בַּזִּקִּים יִלָּכְדוּן בְּחַבְלֵי עֹנִי. ט וַיַּגֵּד לָהֶם פָּעֳלָם וּפִשְׁעֵיהֶם כִּי יִתְגַּבָּרוּ. י וַיִּגֶל אָזְנָם לַמּוּסָר וַיֹּאמֶר כִּי יְשֻׁבוּן מֵאָוֶן. יא אִם יִשְׁמְעוּ וְיַעֲבֹדוּ יְכַלּוּ יְמֵיהֶם בַּטּוֹב וּשְׁנֵיהֶם בַּנְּעִימִים. יב וְאִם לֹא יִשְׁמְעוּ בְּשֶׁלַח יַעֲבֹרוּ וְיִגְוְעוּ כִּבְלִי דָעַת. |
| הרשעים\חַנְפֵי-לֵב מלאים בכעס\אָף, אבל לא משוועים לעזרת ה' כשהוא אוסר אותם. נפשם תמות בנעוריהם\בַּקְּדֵשִׁים. לסכום: עִנּוּיָיו של העָנִי הם דרכו של ה' לְחָלְצוֹ מחטאיו, והלַּחַץ הוא דרכו לגלות לחוטאים את דרך הישועה. |
| יג וְחַנְפֵי לֵב יָשִׂימוּ אָף לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם. יד תָּמֹת בַּנֹּעַר נַפְשָׁם וְחַיָּתָם בַּקְּדֵשִׁים. טו יְחַלֵּץ עָנִי בְעָנְיוֹ וְיִגֶל בַּלַּחַץ אָזְנָם. |
| קטע קשה לפירוש, אולי: כך (בְּיִסּוּרִים המביאים לתשובה) ה' מסית את איּוב מהפֶּתַח המוביל לצרה (פִּי הַשְּׁאוֹל?) אל דרך רחבה שאין תחתיה מצוקה, ומאכלים שמנים מלאי דָשֶׁן יונחו\יונחתו על שולחנו. אבל איּוב מלא בסִבּוֹת שיתמכו בהחלטה לשפוט אותו לדִין רָשָׁע. כי הכעס\חֵימָה עלולה להסית אותו (לדברי חטא), והשפע\סָפֶק והרכוש, היכול לשמשו לכופר נפשו, עלול להטות אותו כך גם כן. |
| טז וְאַף הֲסִיתְךָ מִפִּי צָר רַחַב לֹא מוּצָק תַּחְתֶּיהָ וְנַחַת שֻׁלְחָנְךָ מָלֵא דָשֶׁן. יז וְדִין רָשָׁע מָלֵאתָ דִּין וּמִשְׁפָּט יִתְמֹכוּ. יח כִּי חֵמָה פֶּן יְסִיתְךָ בְסָפֶק וְרָב כֹּפֶר אַל יַטֶּךָּ. |
| המשך הקטע הקשה, אולי: האם יהיה ערך להיותך אציל\שׁוֹעֶה, או בעל כֹחַ? לא כשתבוא צרה! אל תצפה ללָּיְלָה (שבו תוכל לחטוא בחושך) כי זהו הזמן שהמון\עַמֵּי הרשעים יסולקו ויועלו ממקומם\תַּחְתָּם. אֱלִיהוּא מזהיר את איּוב שלא להעדיף את החטא\אָוֶן על פני הענויים\עֹנִי (כי הענויים נועדו להביא תשובה מהחטא). |
| יט הֲיַעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בְצָר וְכֹל מַאֲמַצֵּי כֹחַ. כ אַל תִּשְׁאַף הַלָּיְלָה לַעֲלוֹת עַמִּים תַּחְתָּם. כא הִשָּׁמֶר אַל תֵּפֶן אֶל אָוֶן כִּי עַל זֶה בָּחַרְתָּ מֵעֹנִי. |
| הרי ה' הוא נִשְׂגָּב, ואין כמוהו מלמד\מוֹרֶה את הדרך הנכונה (בעזרת הענויים). מי יְבַקֵּר\יִפְקֹד אותו על דַּרְכּוֹ? ומי יאשימו בעוול? על איּוב לזכור את פעולות ה' הנשגבות, אשר עליהם שרו משוררים. |
| כב הֶן אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ מִי כָמֹהוּ מוֹרֶה. כג מִי פָקַד עָלָיו דַּרְכּוֹ וּמִי אָמַר פָּעַלְתָּ עַוְלָה. כד זְכֹר כִּי תַשְׂגִּיא פָעֳלוֹ אֲשֶׁר שֹׁרְרוּ אֲנָשִׁים. |
| כל בני האָדָם חוזים בנפלאות ה' (שיפורטו להלן) מרחוק, כי ה' גדול, וגם אין לחקור את שנות קיומו, שלָהֶן אין מִסְפַּר. כי ה' גורע טיפות מָיִם (מֵהַיָּם) ומזקק אותן לאֵדִים ולמָטָר, הנוזל מהשְׁחָקִים ומרעיף מָיִם על המון אָדָם. |
| כה כָּל אָדָם חָזוּ בוֹ אֱנוֹשׁ יַבִּיט מֵרָחוֹק. כו הֶן אֵל שַׂגִּיא וְלֹא נֵדָע מִסְפַּר שָׁנָיו וְלֹא חֵקֶר. כז כִּי יְגָרַע נִטְפֵי מָיִם יָזֹקּוּ מָטָר לְאֵדוֹ. כח אֲשֶׁר יִזְּלוּ שְׁחָקִים יִרְעֲפוּ עֲלֵי אָדָם רָב. |
| האם אָדָם יכול להבין איך ה' פּוֹרֵשׂ את העננים\עָבִים בשמיים (הנמשלים כך לסֻכָּת ה'), ומשמיע משם את רַעֲשֵׁי\תְּשֻׁאוֹת הרעם. ה' פָּרַשׂ בשמים את אוֹר הבָּרָק, המכסה גם את קרקעית\שָׁרְשֵׁי הַיָּם באוֹר. בתופעות טבע אלה ה' גם שופט את העַמִּים (ומענישם) וגם נותן להם אֹכֶל לְמַכְבִּיר (מגידולי השדה). הוא מכסה את אוֹר הבָּרָק בכפות ידיו, ואז מצווה עליו לפגוע באדמה. |
| כט אַף אִם יָבִין מִפְרְשֵׂי עָב תְּשֻׁאוֹת סֻכָּתוֹ. ל הֵן פָּרַשׂ עָלָיו אוֹרוֹ וְשָׁרְשֵׁי הַיָּם כִּסָּה. לא כִּי בָם יָדִין עַמִּים יִתֶּן אֹכֶל לְמַכְבִּיר. לב עַל כַּפַּיִם כִּסָּה אוֹר וַיְצַו עָלֶיהָ בְמַפְגִּיעַ. |
| פסוק הסיום קשה לפירוש, אולי: הרעש\רֵעוֹ (ראו "רֵעַ" במובן "רעש" ב מִיכָה פרק ד פסוק טמִיכָה פרק ד פסוק ט: ט
עַתָּה לָמָּה תָרִיעִי רֵעַ הֲמֶלֶךְ אֵין בָּךְ אִם יוֹעֲצֵךְ אָבָד כִּי הֶחֱזִיקֵךְ חִיל כַּיּוֹלֵדָה.
) של הרעם מעיד על ה', והסערה\עַלְעוֹל מעידה על קנאת כעסו\אַפּוֹ. |
| לג יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ מִקְנֶה אַף עַל עוֹלֶה. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ט"ו | יְחַלֵּץ עָנִי בְעָנְיוֹ וְיִגֶל בַּלַּחַץ אָזְנָם. |
| כ"ט- ל | אַף אִם יָבִין מִפְרְשֵׂי עָב תְּשֻׁאוֹת סֻכָּתוֹ. הֵן פָּרַשׂ עָלָיו אוֹרוֹ וְשָׁרְשֵׁי הַיָּם כִּסָּה. |