סיכום
נאום צֹפַר 1: צֹפַר פותח בדברים קשים כנגד איּוֹב. הוא גוער בו על דבריו הקשים (כנגד ה') וטוען שה' אפילו העניש את איּוֹב פחות ממה שהיה מגיע לו על חטאיו. אי אפשר להבין את חָכְמָתוֹ של ה' או למצוא את גבולותיו. אבל אם איּוֹב יחזור בתשובה ויתחנן לה' אז חייו יוארו שוב והוא יחזור לחיות בבטחון ובכבוד וישכח את צערו.
תקציר
| נאום צֹפַר 1: האם הדברים הקשים שאמר איּוֹב יכולים לְהִשָּׁאֵר ללא מענה? האם דברן שכמוהו יהיה כצודק בלי טיעוני נגד? השקרים\בַּדִּים של איּוֹב מותירים את האנשים\מְתִים ששומעים אותם ללא תגובה כאילו היו חרשים, ועל דברי הלעג שלו אין מי שיגער\יַכְלִים בו. |
| א וַיַּעַן צֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיֹּאמַר. ב הֲרֹב דְּבָרִים לֹא יֵעָנֶה וְאִם אִישׁ שְׂפָתַיִם יִצְדָּק. ג בַּדֶּיךָ מְתִים יַחֲרִישׁו וַתִּלְעַג וְאֵין מַכְלִם. |
| איּוֹב טוען שדבריו\לִקְחו נקיים\זכים ושהוא עצמו גם כן נקי\בַר לפני ה'. הלוואי וה' היה מדבר אל איּוֹב ומסביר לו את החָכְמָה המִסְתּוֹרִית שלו, כי היא כפולה ומכופלת. על איּוֹב לדעת שה' השכיח\יַשֶּׁה מחטאי איּוֹב (והֶעֱנִישׁוֹ פחות משהגיע לו). |
| ד וַתֹּאמֶר זַךְ לִקְחִי וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ. ה וְאוּלָם מִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ דַּבֵּר וְיִפְתַּח שְׂפָתָיו עִמָּךְ. ו וְיַגֶּד לְךָ תַּעֲלֻמוֹת חָכְמָה כִּי כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה וְדַע כִּי יַשֶּׁה לְךָ אֱלוֹהַ מֵעֲוֹנֶךָ. |
| האם אפשר לחקור את סודותיו של ה'\שַׁדַּי ולמצוא את הקצה-שלו\תַּכְלִיתוֹ? אי אפשר להשיגו גם בגובה השמיים או בעומק השאול, והוא ארוך יותר ממידת הארץ ורָחָב מהיָם. |
| ז הַחֵקֶר אֱלוֹהַ תִּמְצָא אִם עַד תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא. ח גָּבְהֵי שָׁמַיִם מַה תִּפְעָל עֲמֻקָּה מִשְּׁאוֹל מַה תֵּדָע. ט אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם. |
| אם ה' עובר\חולף ועוצר\מסגיר את החוטא ואוסף נגדו קהל שישפוט אותו, הרי אי אפשר עוד להשיבו מכך. כי ה' יודע מי הם אנשי-השקר\מְתֵי-שָׁוְא ורואה את חטאם גם בלי להתבונן. והאדם הרי הוא לעומתו בעל לב (מקום החָכְמָה) ריק\נָבוּב, ודומה מלידתו לעַיִר (זכר החמור) או לפֶּרֶא (חמור בר). |
| י אִם יַחֲלֹף וְיַסְגִּיר וְיַקְהִיל וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ. יא כִּי הוּא יָדַע מְתֵי שָׁוְא וַיַּרְא אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן. יב וְאִישׁ נָבוּב יִלָּבֵב וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד. |
| אבל אם איּוֹב יכשיר את לִבּוֹ ויפרוש את ידיו לה', ירחיק מידיו ומביתו כל דבר שהשיג בחטא, אז הוא יוכל להרים את ראשו מהבושה שבמחלתו\מּוּמוֹ (השְׁחִין) להיות חזק ולא לפחוד עוד. אז הוא ישכח את סבלו\עמלו שישאר רק כמו זכרון של מַיִם שזרמו. העולם\חָלֶד שלו יוּאַר כצָּהֳרַיִם, והאפלה\תָּעֻפָה שבו תאיר כמו הבֹּקֶר. |
| יג אִם אַתָּה הֲכִינוֹתָ לִבֶּךָ וּפָרַשְׂתָּ אֵלָיו כַּפֶּךָ. יד אִם אָוֶן בְּיָדְךָ הַרְחִיקֵהוּ וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה. טו כִּי אָז תִּשָּׂא פָנֶיךָ מִמּוּם וְהָיִיתָ מֻצָק וְלֹא תִירָא. טז כִּי אַתָּה עָמָל תִּשְׁכָּח כְּמַיִם עָבְרוּ תִזְכֹּר. יז וּמִצָּהֳרַיִם יָקוּם חָלֶד תָּעֻפָה כַּבֹּקֶר תִּהְיֶה. |
| אז הוא יהיה בטוח בתקוותיו, וינוח לבטח כמו במְחִלָּה מוגנת שיחפור לעצמו. הוא ירבוץ (כאריה) לבטח בלי שיְאַיְּמוּ עליו, ורבים יבואו אליו לבקש את עזרתו (חִלּוּ פָנֶיךָ). עיני הרשעים (אויביו) יתאכזבו, והם לא ימצאו מסתור\מנוס, ויתאכזבו מתקוותיהם באנחות\מַפַּח-נָפֶשׁ. |
| יח וּבָטַחְתָּ כִּי יֵשׁ תִּקְוָה וְחָפַרְתָּ לָבֶטַח תִּשְׁכָּב. יט וְרָבַצְתָּ וְאֵין מַחֲרִיד וְחִלּוּ פָנֶיךָ רַבִּים. כ וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה וּמָנוֹס אָבַד מִנְהֶם וְתִקְוָתָם מַפַּח נָפֶשׁ. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ה- ו | מִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ דַּבֵּר וְיִפְתַּח שְׂפָתָיו עִמָּךְ. וְיַגֶּד לְךָ תַּעֲלֻמוֹת חָכְמָה.. |
| י"ב | וְאִישׁ נָבוּב יִלָּבֵב וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד. |
.jpg){kind=link}
עַיִר - הוא זכר החֲמוֹר (י"ב)
פרטי היוצר\ת
פֶּרֶא, By MathKnight and Zachi Evenor [CC-BY-4.0], from Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.
פֶּרֶא (י"ב)