סיכום
רֵעֵי איּוֹב לועגים לו, אבל ה' לא מעריך את דברי החנופה שלהם אליו, ואין מלבד ה' מי שיערוב לו ויגן עליו. אבל ה' עשה מאיּוֹב משל ושנינה לאסון בעיני העַמִּים, ותקוותו היחידה היא למות ולשכון בעולם המתים (בשְׁאוֹל), בתוך הבור שבאדמה, יחד עם הרימות האוכלות את בשרו.
תקציר
| רוּחַ איּוֹב שבורה\חֻבָּלָה, ימיו דעכו(?) והקֶבֶר כבר הוכן לו. רֵעָיו לועגים ומהתלים בו, ודבריהם המָרִים מסירים שינה מעיניו (לָנִים בעיניו). איּוֹב מבקש שה' יגן עליו ויערוב לו, כי מלבד ה' אין איש שיערוב לו (בתקיעת יָד). ה' החביא\צָפַן את לב רֵעָיו מהחָכְמָה\שָּׂכֶל ולכן לא מעריך (מרומם?) את דברי החנופה שלהם אליו. פתגם בגנות החנפן: מי שקורא לחנפן\חֵלֶק "חָבֵר"\רֵעַ - סופו שהחנפן יביא כליון לעֵינֵי בָנָיו (כשיגזול את ירושתו). |
| א רוּחִי חֻבָּלָה יָמַי נִזְעָכוּ קְבָרִים לִי. ב אִם לֹא הֲתֻלִים עִמָּדִי וּבְהַמְּרוֹתָם תָּלַן עֵינִי. ג שִׂימָה נָּא עָרְבֵנִי עִמָּךְ מִי הוּא לְיָדִי יִתָּקֵעַ. ד כִּי לִבָּם צָפַנְתָּ מִּשָּׂכֶל עַל כֵּן לֹא תְרֹמֵם. ה לְחֵלֶק יַגִּיד רֵעִים וְעֵינֵי בָנָיו תִּכְלֶנָה. |
| ה' עשה מאיּוֹב משל ושנינה (לאסון ולעונש ה') בעיני העַמִּים, שיִירְקוּ\תֹפֶת בפניו. עיניו יכהו מרוב צער\כַּעַשׂ, ויראו רק צורות צללים בכל מקום. כל אָדָם ישר ישתומם על כך, ויתעורר כנגד החנפן, אבל (כמו איּוֹב) ימשיך באֹמֶץ לאחוז בדרכו הצודקת ובטוהר ידיו. הוא קורא לרֵעָיו לשוב ולדבר איתו, אפילו אם הוא לא מוצא חכמה בדבריהם (אולי הם קמו ללכת בעקבות דבריו הקשים נגדם). |
| ו וְהִצִּגַנִי לִמְשֹׁל עַמִּים וְתֹפֶת לְפָנִים אֶהְיֶה. ז וַתֵּכַהּ מִכַּעַשׂ עֵינִי וִיצֻרַי כַּצֵּל כֻּלָּם. ח יָשֹׁמּוּ יְשָׁרִים עַל זֹאת וְנָקִי עַל חָנֵף יִתְעֹרָר. ט וְיֹאחֵז צַדִּיק דַּרְכּוֹ וּטֳהָר יָדַיִם יֹסִיף אֹמֶץ. י וְאוּלָם כֻּלָּם תָּשֻׁבוּ וּבֹאוּ נָא וְלֹא אֶמְצָא בָכֶם חָכָם. |
| ימי חייו של איּוֹב עברו. התנתקו קשריו\זִמֹּתַיו (הגידים?) ומוֹרָשֵׁי (וורידי?) לִבּוֹ. הרֵעים קוראים "יום" ללילה שבו הוא נמצא, ולחֹשֶׁךְ הצפוי לו הם קוראים "אוֹר קָרוֹב". לאיּוֹב נותר רק לקוות למוות ולשְׁאוֹל שיהיה ביתו, אז הוא ירפד לעצמו מקום משכב בחושך, ויקרא לבּוֹר\שַּׁחַת הקֶבֶר שלו "אביו", ולרימות האוכלות את בשרו יקרא "אִמִּי וַאֲחֹתִי". היכן\אַיֵּה אֵיפֹה תקוותו, ומי רואה אותה\יְשׁוּרֶנָּה? היא יורדת לשכון בָּדָד בשְׁאול, ולא תרד יחד עם איּוֹב לעָפָר. |
| יא יָמַי עָבְרוּ זִמֹּתַי נִתְּקוּ מוֹרָשֵׁי לְבָבִי. יב לַיְלָה לְיוֹם יָשִׂימוּ אוֹר קָרוֹב מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ. יג אִם אֲקַוֶּה שְׁאוֹל בֵּיתִי בַּחֹשֶׁךְ רִפַּדְתִּי יְצוּעָי. יד לַשַּׁחַת קָרָאתִי אָבִי אָתָּה אִמִּי וַאֲחֹתִי לָרִמָּה. טו וְאַיֵּה אֵפוֹ תִקְוָתִי וְתִקְוָתִי מִי יְשׁוּרֶנָּה. טז בַּדֵּי שְׁאֹל תֵּרַדְנָה אִם יַחַד עַל עָפָר נָחַת. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| י"ג- י"ד | שְׁאוֹל בֵּיתִי בַּחֹשֶׁךְ רִפַּדְתִּי יְצוּעָי. לַשַּׁחַת קָרָאתִי אָבִי אָתָּה אִמִּי וַאֲחֹתִי לָרִמָּה. |
| ג | מִי הוּא לְיָדִי יִתָּקֵעַ? |