סיכום
משל איּוֹב 2: איּוֹב נזכר בגעגועים בימים שלפני שנפל עליו האסון. אז ה' עוד שמר עליו, ונעריו עוד היו סביבו. הוא נזכר בימים בהם בא לשבת כשופט בשער העיר, אז כולם היו מקבלים את פניו בכבוד. הוא היה עוזר לחלשים ולעשוקים, ונוהג בצדק לדעת כולם (בניגוד לדעת הרֵעים כאילו הוא כנראה חטא בדבר מה). איּוב חשב אז שימות בשַׁלְוָה ושְׂבַע כבוד בביתו אחרי חיים ארוכים.
תקציר
| משל איּוֹב 2: איּוֹב מבקש לשוב לתקופה קודם שנפל עליו האסון, בה ה' עוד שמר עליו, ונֵרוֹ זָהַר מעל לראשו והאיר לו את דרכו בחֹשֶׁךְ. בימים מוקדמים אלה (חורף - משמעו כאן "מוקדם") ה' היה קרוב אליו (בְּסוֹד) בביתו. אז ה'\שַׁדַּי היה איתו, וגם נעריו (ילדיו או משרתיו). |
| א וַיֹּסֶף אִיּוֹב שְׂאֵת מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר. ב מִי יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי קֶדֶם כִּימֵי אֱלוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי. ג בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי לְאוֹרוֹ אֵלֶךְ חֹשֶׁךְ. ד כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בִּימֵי חָרְפִּי בְּסוֹד אֱלוֹהַּ עֲלֵי אָהֳלִי. ה בְּעוֹד שַׁדַּי עִמָּדִי סְבִיבוֹתַי נְעָרָי. |
| איּוֹב היה נוהג אז לרחוץ את רגליו\הֲלִיכיו בחמאה ובשָׁמֶן רב (שנוצק מסלע) לקראת צאתו אל שַׁעַר העיר\קָרֶת, שם ברחבה\רְחוֹב הוא הכין לעצמו מושב (לשבת כשׁוֹפֵט). הנְעָרִים התחבאו ביִרְאָה כשראו אותו, והזקנים קָמוּ לכבודו. השָׂרִים והנגידים\הבכירים הפסיקו לדבר (שָׂמוּ כַּף על פִּיהֶם, ולְשׁוֹנָם דָּבֵקָה לְחִכָּם). |
| ו בִּרְחֹץ הֲלִיכַי בְּחֵמָה וְצוּר יָצוּק עִמָּדִי פַּלְגֵי שָׁמֶן. ז בְּצֵאתִי שַׁעַר עֲלֵי קָרֶת בָּרְחוֹב אָכִין מוֹשָׁבִי. ח רָאוּנִי נְעָרִים וְנֶחְבָּאוּ וִישִׁישִׁים קָמוּ עָמָדוּ. ט שָׂרִים עָצְרוּ בְמִלִּים וְכַף יָשִׂימוּ לְפִיהֶם. י קוֹל נְגִידִים נֶחְבָּאוּ וּלְשׁוֹנָם לְחִכָּם דָּבֵקָה. |
| כל מי ששמע את דברי איּוב כשופט אישר את דבריו והעיד על צדקתו (בניגוד לדעת הרֵעים כאילו הוא כנראה חטא בדבר מה). זאת כיוון שאיּוב היה מציל\מְמַלֵּט עָנִי מְשַׁוֵּעַ לעזרה, ויָתוֹם שאיש לא עזר לו. אנשים אבודים ברכו אותו על עזרתו, והוא גרם לאַלְמָנות לשיר\לְרַנֵּן בשמחה. |
| יא כִּי אֹזֶן שָׁמְעָה וַתְּאַשְּׁרֵנִי וְעַיִן רָאֲתָה וַתְּעִידֵנִי. יב כִּי אֲמַלֵּט עָנִי מְשַׁוֵּעַ וְיָתוֹם וְלֹא עֹזֵר לוֹ. יג בִּרְכַּת אֹבֵד עָלַי תָּבֹא וְלֵב אַלְמָנָה אַרְנִן. |
| איּוב היה קרוב לצֶדֶק\מִשְׁפָּט כמו אָדָם ללבושו (מְעִיל ומצנפת-ראש\צָנִיף, ראו למשל זְכַרְיָה פרק ג פסוק הזְכַרְיָה פרק ג פסוק ה: ה
וָאֹמַר יָשִׂימוּ צָנִיף טָהוֹר עַל רֹאשׁוֹ וַיָּשִׂימוּ הַצָּנִיף הַטָּהוֹר עַל רֹאשׁוֹ וַיַּלְבִּשֻׁהוּ בְּגָדִים וּמַלְאַךְ יְהוָה עֹמֵד.
). הוא שימש כעיניים לַעִוֵּר וכרגליים לַנָכֶה\פִּסֵּחַ. הוא היה כמו אָב לעניים\אֶבְיוֹנִים ורב את ריבם של אנשים שאפילו לא הכיר, אחרי שחקר בעִנְיָנָם. הוא שבר את שִׁנֵּי \מַלְתָּעוֹת הרָשָׁע ושחרר ממנו את "טרפו". |
| יד צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁנִי כִּמְעִיל וְצָנִיף מִשְׁפָּטִי. טו עֵינַיִם הָיִיתִי לַעִוֵּר וְרַגְלַיִם לַפִּסֵּחַ אָנִי. טז אָב אָנֹכִי לָאֶבְיוֹנִים וְרִב לֹא יָדַעְתִּי אֶחְקְרֵהוּ. יז וָאֲשַׁבְּרָה מְתַלְּעוֹת עַוָּל וּמִשִּׁנָּיו אַשְׁלִיךְ טָרֶף. |
| איּוב חשב שימות בשַׁלְוָה בביתו\קִנּוֹ, אחרי שירבה ימים כמו חוֹל (חוֹל-יָם או כמו עוף-החוֹל?). הוא ממשיל את עצמו (כפי שקִוָּה להיות) לצמח ששורשיו נִפְרָשִׂים אל המָיִם, ושטַל שוהה על ענפיו\קְצִיריו. כְּבוֹדו חוזר ומתחדש עליו, כמו קשת שנדרכת שוב ושוב לקראת ירי. |
| יח וָאֹמַר עִם קִנִּי אֶגְוָע וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים. יט שָׁרְשִׁי פָתוּחַ אֱלֵי מָיִם וְטַל יָלִין בִּקְצִירִי. כ כְּבוֹדִי חָדָשׁ עִמָּדִי וְקַשְׁתִּי בְּיָדִי תַחֲלִיף. |
| אנשים היו מְיַחֲלִים לשמוע את עצתו של איּוב, ומקבלים אותה בדממה, ואז לא חוזרים לשאול שנית או לערער. דברי איּוב היו מטפטפים על שומעיו כמו גֶּשֶׁם\מָּטָר שאליו הם היו נכספים (כמו לגֶּשֶׁם מאוחר\מַלְקוֹשׁ) ופוערים את פיהם כדי ללגום ממנו. |
| כא לִי שָׁמְעוּ וְיִחֵלּוּ וְיִדְּמוּ לְמוֹ עֲצָתִי. כב אַחֲרֵי דְבָרִי לֹא יִשְׁנוּ וְעָלֵימוֹ תִּטֹּף מִלָּתִי. כג וְיִחֲלוּ כַמָּטָר לִי וּפִיהֶם פָּעֲרוּ לְמַלְקוֹשׁ. |
| שומעי איּוב לא היו מאמינים שהוא ילעג\יִשְׂחַק להם, או שיפיל מהם את אוֹר פָּנַיו (חיוכו). איּוב היה אז מוביל אנשים בדַּרְכָּם, יושב בראש הקהל, שוכן כמֶלֶךְ בראש גְּדוּד חייליו ומנחם את האֲבֵלִים שבהם (כפי שכָּעֵת מנחמים אותו). |
| כד אֶשְׂחַק אֲלֵהֶם לֹא יַאֲמִינוּ וְאוֹר פָּנַי לֹא יַפִּילוּן. כה אֶבֲחַר דַּרְכָּם וְאֵשֵׁב רֹאשׁ וְאֶשְׁכּוֹן כְּמֶלֶךְ בַּגְּדוּד כַּאֲשֶׁר אֲבֵלִים יְנַחֵם. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ב | מִי יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי קֶדֶם.. |
| י | וּלְשׁוֹנָם לְחִכָּם דָּבֵקָה. |