פרטי היוצר\ת
Atriplex nummularia. By Consultaplantas [CC-BY-SA-4.0], via Wikimedia Commons
מַלּוּחַ (ד)
פרטי היוצר\ת
רותם המדבר, Retama raetam, By Ariel Palmon [CC-BY-SA-3.0 / GFDL], via Wikimedia Commons
רֹתֶם (ד)
סיכום
בניגוד לימי העבר שתוארו בפרק הקודם בהם כולם כִּבְּדוּ את איּוב, כעת לועגים לו נערים עלובים. איּוב מתאר בפירוט את עומק עליבותם, כשהם בורחים למדבר וניזונים שם משורשים, מגורשים ובזויים בעיני כל, ועם זאת הם רואים בו את העלוב. איּוב מאוכזב מגורלו ומאדישות ה' כלפי אסונו. הוא מתאר את הסבל שגורם לו גופו הפגוע, ואת הניגונים הנוּגִים שהוא מנגן.
תקציר
| בניגוד לימי העבר שתוארו בפרק הקודם בהם כולם כִּבְּדוּ את איּוב, כעת לועגים\שׂוֹחֲקִים לו נערים צעירים, שבעבר הוא לא היה חושב לתת לאבותיהם אפילו לטפל בכלבים השומרים על צאנו. גם בצעירים העלובים עצמם הוא לא היה נעזר, כי אין בהם כֹּחַ (אָבַד עליהם הכָּלַח\כֹּחָם?). הם בורחים\עורקים בעוני ורעב\כָפָן לְבַדָּם למדבר\צִיָּה, שם הם שוהים בחושך\אֶמֶשׁ ובסופה לוהטת\שׁוֹאָה-וּמְשֹׁאָה. |
| א וְעַתָּה שָׂחֲקוּ עָלַי צְעִירִים מִמֶּנִּי לְיָמִים אֲשֶׁר מָאַסְתִּי אֲבוֹתָם לָשִׁית עִם כַּלְבֵי צֹאנִי. ב גַּם כֹּחַ יְדֵיהֶם לָמָּה לִּי עָלֵימוֹ אָבַד כָּלַח. ג בְּחֶסֶר וּבְכָפָן גַּלְמוּד הַעֹרְקִים צִיָּה אֶמֶשׁ שׁוֹאָה וּמְשֹׁאָה. |
| אותם נערים עלובים (המציקים לו) ניזונים מצמחי המדבר (מַלּוּחַ ושורשי רֹתֶם). הם מגורשים מהקהל\גֵּו, וצועקים עליהם כמו על גַּנָּבים. הם שוכנים בערוצי הנְחָלִים, במערות, בסלעים\כֵפִים, נוהקים (כחמורים) בין השיחים, ונאספים תַּחַת חָרוּל (צמח מדברי קוצני לא מזוהה - ראו מִשְׁלֵי פרק כ"ד פסוק ל"אמִשְׁלֵי פרק כ"ד פסוק ל"א: לא
וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה.
). וכך אותם עלובים בְּנֵי נָבָל חסרי שֵׁם\ייחוס הוכאו והוצאו מהארץ. |
| ד הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם. ה מִן גֵּו יְגֹרָשׁוּ יָרִיעוּ עָלֵימוֹ כַּגַּנָּב. ו בַּעֲרוּץ נְחָלִים לִשְׁכֹּן חֹרֵי עָפָר וְכֵפִים. ז בֵּין שִׂיחִים יִנְהָקוּ תַּחַת חָרוּל יְסֻפָּחוּ. ח בְּנֵי נָבָל גַּם בְּנֵי בְלִי שֵׁם נִכְּאוּ מִן הָאָרֶץ. |
| ועכשיו אותם נערים עלובים שמים אותו לצחוק בדברי לעג מתנגנים, מתרחקים ממנו, ויורקים על פניו. הם משליכים מעליהם את החבל\יֶתֶר והרֶסֶן (שהחזיק אותם בעבר תחת מרותו של איּוב). אותם פִּרְחָחִים קמים בעוז ומבריחים אותו, ודורסים אותו כשהם סוללים עליו את דרכי האסון\אֵיד שלהם. |
| ט וְעַתָּה נְגִינָתָם הָיִיתִי וָאֱהִי לָהֶם לְמִלָּה. י תִּעֲבוּנִי רָחֲקוּ מֶנִּי וּמִפָּנַי לֹא חָשְׂכוּ רֹק. יא כִּי יתרו [יִתְרִי] פִתַּח וַיְעַנֵּנִי וְרֶסֶן מִפָּנַי שִׁלֵּחוּ. יב עַל יָמִין פִּרְחַח יָקוּמוּ רַגְלַי שִׁלֵּחוּ וַיָּסֹלּוּ עָלַי אָרְחוֹת אֵידָם. |
| הנערים העלובים מצליחים לנתץ בכוחות-עצמם\ללא-עוזר את דרכי איּוב ומובילים לאסונו\הַוָּתו. הם באים\יֶאֱתָיוּ ומתגלגלים עליו כשטפון וסופה\שֹׁאָה. הבַּלָּהוֹת נופלות עליו ומגרשות\רודפות את הנדבה והישועה שלו, כמו שרוּחַ מגרשת את הענן\עָב. |
| יג נָתְסוּ נְתִיבָתִי לְהַוָּתִי יֹעִילוּ לֹא עֹזֵר לָמוֹ. יד כְּפֶרֶץ רָחָב יֶאֱתָיוּ תַּחַת שֹׁאָה הִתְגַּלְגָּלוּ. טו הָהְפַּךְ עָלַי בַּלָּהוֹת תִּרְדֹּף כָּרוּחַ נְדִבָתִי וּכְעָב עָבְרָה יְשֻׁעָתִי. |
| ועכשיו נפש החיים נשפכת מאיּוב, ואוחזים בו ימי עִנּוּיִם. עצמותיו דוקרות אותו בלילה, ודמו זורם בחוסר מנוחה בעורקיו. הוא מתקשה להתלבש\להתְחַפֵּשׂ, ופתח\פי הכותונת נאחז בבשרו (הפצוע). ה' השליך\ירה את איּוב אל ערמת הטיט\חֹמֶר עליה הוא יושב, והוא עצמו כל כך מאובק עד שהוא נִדְמֶה לעָפָר וָאֵפֶר. |
| טז וְעַתָּה עָלַי תִּשְׁתַּפֵּךְ נַפְשִׁי יֹאחֲזוּנִי יְמֵי עֹנִי. יז לַיְלָה עֲצָמַי נִקַּר מֵעָלָי וְעֹרְקַי לֹא יִשְׁכָּבוּן. יח בְּרָב כֹּחַ יִתְחַפֵּשׂ לְבוּשִׁי כְּפִי כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵנִי. יט הֹרָנִי לַחֹמֶר וָאֶתְמַשֵּׁל כֶּעָפָר וָאֵפֶר. |
| איּוב עומד ומְשַׁוֵּעַ לעזרת ה', אבל ה' לא עונה לו, ורק מביט בו באדישות, ובכך מתאכזר אליו כאילו הוא שונא\שׂוֹטֵם אותו. ה' כאילו נושא את איּוב ברוּחַ ומרכיב אותו עליה עד שהוא מפורר\ממוגג את תּוּשִׁיָּתו (או מפורר אותו בסופה\תְּשׂוּאָה?). ואיּוב יודע שכך ה' מוביל אותו אל מותו (משיב אותו אל בית המָוֶת אליו כל חָי מגיע במועדו). |
| כ אֲשַׁוַּע אֵלֶיךָ וְלֹא תַעֲנֵנִי עָמַדְתִּי וַתִּתְבֹּנֶן בִּי. כא תֵּהָפֵךְ לְאַכְזָר לִי בְּעֹצֶם יָדְךָ תִשְׂטְמֵנִי. כב תִּשָּׂאֵנִי אֶל רוּחַ תַּרְכִּיבֵנִי וּתְמֹגְגֵנִי תשוה [תּוּשִׁיָּה]. כג כִּי יָדַעְתִּי מָוֶת תְּשִׁיבֵנִי וּבֵית מוֹעֵד לְכָל חָי. |
| פסוק כ"ד הוא קשה, אולי: לא ראוי שה' ישלח את ידו להכות בחורבה\עִי (בגוף החָרֵב של איּוב), כאשר איּוב משווע לעזרה באסונו\פִידוֹ. איּוב נשבע ("אִם לֹא..") שהוא בעצמו בכה בצער בעבר על האומללים קְשֵׁי הַיּוֹם ועל הָאֶבְיוֹנִים. הוא מאוכזב מָרוֹת על הרע שנפל אליו במקום הטוב שייחל וציפה לו. |
| כד אַךְ לֹא בְעִי יִשְׁלַח יָד אִם בְּפִידוֹ לָהֶן שׁוּעַ. כה אִם לֹא בָכִיתִי לִקְשֵׁה יוֹם עָגְמָה נַפְשִׁי לָאֶבְיוֹן. כו כִּי טוֹב קִוִּיתִי וַיָּבֹא רָע וַאֲיַחֲלָה לְאוֹר וַיָּבֹא אֹפֶל. |
| גופו של איּוב מציק לו: מֵעַיו גועשים ללא הפסקה כשבאים עליו ימי עינויים. הוא הולך קודר, כאילו אין שמש, וקם לשווע לעזרה מול הקָּהָל, ובזעקותיו הוא כאילו חובר לתַנִּים וְלבְנוֹת יַעֲנָה (חיות הידועות בזעקתן). עורו משחיר (ממַחֲלַת העור שלו) ועצמותיו התייבשו מחום. |
| כז מֵעַי רֻתְּחוּ וְלֹא דָמּוּ קִדְּמֻנִי יְמֵי עֹנִי. כח קֹדֵר הִלַּכְתִּי בְּלֹא חַמָּה קַמְתִּי בַקָּהָל אֲשַׁוֵּעַ. כט אָח הָיִיתִי לְתַנִּים וְרֵעַ לִבְנוֹת יַעֲנָה. ל עוֹרִי שָׁחַר מֵעָלָי וְעַצְמִי חָרָה מִנִּי חֹרֶב. |
| איּוב מנגן ניגונים עצובים לקול הבכי שלו, בכִנּוֹר (כלי מיתר), ובעוּגָב (גם כן כנראה כלי מיתר, מסוג הלאוטה, ולא כלי חלילים כעוגב של היום) - ראו גם פרק כ"א פסוק י"באיּוב פרק כ"א פסוק י"ב: יב
יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב.
. |
| לא וַיְהִי לְאֵבֶל כִּנֹּרִי וְעֻגָבִי לְקוֹל בֹּכִים. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ב | ..עָלֵימוֹ אָבַד כָּלַח. |
| י"ב | עַל יָמִין פִּרְחַח יָקוּמוּ |
פרטי היוצר\ת
.jpg){kind=link}
תַנִּים (זהובים), By Thimindu (Sri Lankan Jackal) [CC-BY-SA-2.0], via Wikimedia Commons
תַנִּים (כ"ט)
פרטי היוצר\ת
.jpg){kind=link}
Qatari ostriches, By Peter Dowley from Dubai, United Arab Emirates (Qatari ostriches) [CC-BY-2.0], via Wikimedia Commons
בְּנוֹת יַעֲנָה (כ"ט)