עַלַמַּפָּה

אחרי מות עָמְרִי וקבורתו בבִּירָה שֹׁמְרוֹן עלה בנו אַחְאָב למלוכה ביִשְׂרָאֵל. אַחְאָב מלך 22 שנה בהם המשיך את חטאי הפולחן של יָרָבְעָם יותר מכל קודמיו - כולל הקמת בית לבַּעַל ולאֲשֵׁרָה, בהשפעת אישתו אִיזֶבֶל בת מֶלֶךְ צִידֹנִים.

הנביא אֵלִיָּהוּ הודיע לאַחְאָב שממלכתו תענש בבצורת אשר תסתיים רק לפי דברו, ואז יָצָא להתחבא קודם בנחל כְּרִית ואז אצל אלמנה בצָרְפַת שליד צִידֹן. אחרי 3 שנות בצורת יצאו אַחְאָב ועֹבַדְיָהוּ, אחד משריו שנותרו נאמנים לה', לתור את הארץ בנפרד כדי למצוא מקורות מיים לחציר לבהמות. עֹבַדְיָהוּ נתקל בדרכו באֵלִיָּהוּ שביקש ממנו לארגן לו מפגש עם אַחְאָב. אַחְאָב בא אל אֵלִיָּהוּ והתלונן על הבצורת שהביא על הממלכה, אך אֵלִיָּהוּ ענה שהמלך וביתו הם האשמים בכך בגלל פולחן הבְּעָל שהנהיגו.

אֵלִיָּהוּ ביקש לקרוא לעם להתייצב בהַר הַכַּרְמֶל יחד עם 450 נביאי הבְּעָל ו-400 נביאי האֲשֵׁרָה, ואַחְאָב עשה כך. אחרי תחרות שערך אֵלִיָּהוּ בין ה' לנביאי הבְּעָל, צווה אֵלִיָּהוּ לתפוס את כל נביאי הבְּעָל, להורידם לנַחַל הקִישׁוֹן ושם הוא שחט אותם. הגשמים חזרו ואַחְאָב רכב בגשם לביתו שביִזְרְעֶאל כשאֵלִיָּהוּ שינס את מותניו ורץ כל הדרך לפניו. כשנודע לאִיזֶבֶל על הטבח שעשה אֵלִיָּהוּ בנביאי הבַּעַל, היא שלחה לאֵלִיָּהוּ שליח שהודיע לו שתעשה לו את מה שעשה להם, ואֵלִיָּהוּ נאלץ לברוח למדבר.

בֶּן הֲדַד ה-2 מלך אֲרָם דַמָּשֶׂק עלה עם צבאו על שֹׁמְרוֹן ודרש מאַחְאָב את רכושו וטובי נשותיו ובניו, ואח"כ גם דרש לקחת את כל מה שירצה מנתיניו של אַחְאָב. זקני העם לא הסכימו לדרישה זו ואַחְאָב הודיע לבֶן הֲדַד שיוכל לעמוד בדרישתו הראשונה אך לא בשנייה. בֶן הֲדַד הגיע עם צבא גדול, אך צבא אַחְאָב הביס אותם ובֶן הֲדַד נאלץ להמלט על סוסו. נביא אחד הציע לאַחְאָב להתחזק לקראת חזרתם של כוחות אֲרָם בעוד שנה, ואמנם כעבור שנה עלה בֶן הֲדַד לאֲפֵק, שוב עם צבא גדול בהרבה מצבא יִשְׂרָאֵל הקטן. אחרי 7 ימי המתנה יִשְׂרָאֵל הכו את צבא אֲרָם והנותרים ברחו לאֲפֵק, שם נפלה עליהם חומת העיר, ובֶן הֲדַד נמלט והתחבא בחדר פנימי בעיר. אנשי בֶן הֲדַד יצאו לבושים בבגדי אבל והתחננו למחילה של אַחְאָב, ואַחְאָב שהיה נודע ברחמיו ענה שבֶן הֲדַד הוא אחיו, ואף העלה אותו לאות כבוד על המרכבה. בֶן הֲדַד הציע להשיב לאַחְאָב את הערים שכבש ממנו אביו, להקים שווקים לסוחרי יִשְׂרָאֵל בדַמֶּשֶׂק ולכרות ברית, וכך נעשה. אחד מבני הנביאים כעס על אַחְאָב וניבא את עונשו על הברית ועל כך שאַחְאָב שחרר את בֶּן הֲדַד שאותו ביקש ה' להמית.

לנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי היתה כֶּרֶם ליד ארמון המלך אַחְאָב ביִזְרְעֶאל, ואַחְאָב ביקש לקנות אותה ממנו כדי להקים לו בה גן ירק, בתמורה לכרם טובה יותר או לכסף, אך נָבוֹת סירב כיוון שהכֶּרֶם היתה נחלת אבותיו. אַחְאָב חזר עם מצב רוח רע לביתו, שכב על מִטָּתוֹ כשפניו אל הקיר וסירב לאכול. כשהסביר לאִיזֶבֶל את הסיבה למצב רוחו, היא קראה לו לנהוג כראוי למלך והבטיחה שתשיג לו את הכֶּרֶם. אִיזֶבֶל אירגנה משפט מבויים שבו הורשע נָבוֹת באשמת שוא לפיה הוא קילל את ה' ואת אַחְאָב. נָבוֹת הוצא להורג בסקילה, ואַחְאָב ירש את כַּרְמוֹ. אֵלִיָּהוּ כעס מאוד על מעשה העוול הזה ("כֹּה אָמַר יְהוָה: הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?") והודיע שבמקום בו ליקקו הכלבים את דם נָבוֹת שם ילקקו גם את דם המלך, ביתו יושמד כמו בית יָרָבְעָם ובַּעְשָׁא ואת אִיזֶבֶל יאכלו הכלבים בשדה או בחומת יִּזְרְעֵאל. אַחְאָב קרע את בגדיו, צם, ושכב בשק כשהוא מלא חרטה וצער, וה' הודיע שהעונש יבוא רק בימי בנו, כיוון שאַחְאָב עצמו נכנע לו.

יְהוֹשָׁפָט מלך יְהוּדָה קיים יחסי ידידות עם אַחְאָב וקיבל את הזמנתו להלחם באֲרָם כדי לכבוש בחזרה את העיר רמות גִּלְעָד שהיתה שייכת בעבר לממלכת יִשְׂרָאֵל, אך יְהוֹשָׁפָט ביקש רק להתייעץ קודם בה'. 400 נביאים ניבאו את הצלחת כוחות אַחְאָב, אך הנביא מִיכָיְהוּ חזה את תבוסה צבא יִשְׂרָאֵל ואת מות המלך, ונכלא בשל כך ע"י אַחְאָב. אַחְאָב אמנם נפגע מחץ במהלך הקרב, והושאר עומד עד שפגיעתו התגלתה וכולם ברחו משדה הקרב. אַחְאָב מת וגופתו הובאה לקבורה באחוזת הקבר של אֲבֹתָיו בשֹׁמְרוֹן. כששטפו את מרכבתו בבריכה שבעיר ליקקו הַכְּלָבִים את דמו, והזונות שרחצו במקום שטפו את גופן הטמא בדם המלך, וזאת בהתאם לנבואת אֵלִיָּהוּ.

תולדות אַחְאָב ומעשיו, כולל בניית ארמון מקושט בשֶׁנְהָב\שֵּׁן והבנייה שעשה בערים נוספות בממלכה, מתועדים בספר "דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל". אחרי קבורת אַחְאָב עלה בנו אֲחַזְיָה\אֲחַזְיָהוּ למלוכה על יִשְׂרָאֵל.

בשנת 1868 התגלתה מצבת בזלת בגובה של כמטר שהציב מֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב בדִּיבוֹן ואשר מזכירה את עָמְרִי מלך יִשְׂרָאֵל ואת בנו (ששמו לא נזכר בכתובת, אך מדובר וודאי באַחְאָב). מַצֶּבֶת מֵישַׁע כתובה בגירסא של הכתב הפיניקי-עברי, ובלשון המואבית הקרובה ללשון העברית של אותה תקופה, ובמיוחד ללהג שהיה נהוג באזורי ממלכת יִשְׂרָאֵל. על פי המצבה מסתבר שמֵישַׁע היה בנו של כּמֹשִ(ית) שמלך על מוֹאָב במשך 30 שנה עד עליית מֵישַׁע עצמו לשלטון. מֵישַׁע ישב בדִּיבוֹן המזוהה עם התל הסמוך לעיירה הירדנית ד'יבאן מעט צפונה מנחל אַרְנוֹן, והוא אף מכנה את עצמו "מֶלֶך מֹאָב הַדִיבֹנִי".

מֵישַׁע מזכיר במצבה את אויבי מוֹאָב עָמְרִי מלך יִשְׂרָאֵל ובנו ששעבדו את מוֹאָב וכבשו ערים מואביות. מֵישַׁע מתפאר שהושיע את מוֹאָב מִיָּדָם, כנראה בזמן שבו היה אַחְאָב טרוד במלחמותיו בבֶּן הֲדַד ה-2 מֶלֶךְ אֲרַם דַמָּשֶׂק או לקראת קרב קָרְקָר כנגד אַשּׁוּר. מֵישַׁע ממשיך ומפרט את הערים שבנה וביצר בעזרת השבויים הישראלים.

אַחְאָב נזכר בשמו במונולית מכורח של שַׁלְמַנְאֶסֶר ה-3 מלך אַשּׁוּר (מָלַךְ 858–824 לפנה"ס) המתאר את קרב קָרְקָר. שַׁלְמַנְאֶסֶר התקדם בכיבוש של אזורים נרחבים בצפון סוריה ובאסיה הקטנה, עד שברית של 12 מדינות באזור שכללה את אַחְאָב מלך יִשְׂרָאֵל עמדה מולו כנראה בהצלחה בקרב קָרְקָר שבצפון סוריה (853 לפנה"ס). על פי הכתוב במונולית, אַחְאָב בא בראש צבא של 10 אלף חיילים רגלים ו-2000 מרכבות, כלומר יותר מ-1200 המרכבות שהביא הדדעזר מלך אֲרָם (המזוהה עם בֶּן הֲדַד המקראי) שעמד בראש הברית כנגד אַשּׁוּר - למרות שיש המערערים על זיהוי זה, ועל גודל הצבאות המוגזם אולי. הברית אמנם התפרקה אח"כ ומדינות החסות באזור המשיכו להעלות מס לאַשּׁוּר, אך ההתפשטות של אַשּׁוּר מערבה נבלמה למשך כ-100 שנים, עד לימי תִּגְלַת-פַּלְאֶסֶר ה-3.