שְׁמוּאֵל – עלמפה

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Samuel Blesses Saul, Gustave Doré, 1866 [Public domain], via Wikimedia Commons

וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם וְהִנֵּה נָתַן יְהוָה עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ

מקור השם

וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ 'שְׁמוּאֵל', "כִּי מֵיְהוָה שְׁאִלְתִּיו"

שְׁמוּאֵל במקרא

לאֶלְקָנָה מהָרָמָתַיִם צוֹפִים היו שתי נשים - פְּנִנָּה בעלת הילדים וחַנָּה העקרה והאהובה. כל שנה כשהיו באים לזבוח בשִׁלֹה לפני בני עֵלִי הכהן - היה אֶלְקָנָה נותן לחַנָּה "מָנָה אַחַת אַפָּיִם" כי היא היתה האשה החביבה עליו, אך פְּנִנָּה היתה מקניטה אותה על עקרותה. שנה אחת סירבה חַנָּה לאכול ולמרות נסיונות ההרגעה של בעלה, היא בכתה וביקשה בן זכר מה', ונדרה נדר למסור אותו לעבודת ה'. כעבור זמן, ילדה חַנָּה את שְׁמוּאֵל "כִּי מֵיְהוָה שְׁאִלְתִּיו" ודחתה את מסירת הילד לעֵלִי עד שנגמל מִיְּנִיקָה. אז באו בני הזוג עם מנחה לשִׁלֹה כדי "להשאיל" את שְׁמוּאֵל לה' כמשרת לעֵלִי, ובסופו של דבר ילדה לאֶלְקָנָה 3 בנים ו-2 בנות.

ה' דיבר אל שְׁמוּאֵל הילד בלילה בזמן שישן בהיכל ה' שבמשכן והודיע לו שהכהונה תעבור מבית עֵלִי בגלל חטאי בניו. אח"כ כשהפלישתים הביסו את בני ישראל בקרב אֶבֶן הָעֵזֶר, נפלו שני בני עֵלִי ואח"כ מת גם עֵלִי עצמו ושְׁמוּאֵל החל לשפוט את העם בעודו סובב בין ערים שונות באזור ביתו שברָמָה.

כששְׁמוּאֵל הזדקן הוא מינה את בניו יוֹאֵל ואֲבִיָּה לשופטים אך הם חטאו והטו משפט בשוחד, ולכן נציגי העם ביקשו משְׁמוּאֵל שיבחר להם מֶּלֶךְ כמו שיש לכל הגויים. שְׁמוּאֵל ניסה להזהיר אותם מרודנות המלכים אך הם התעקשו בכל זאת לקבל על עצמם מֶּלֶךְ. ה' צווה על שְׁמוּאֵל לבחור מֶּלֶךְ והוא משח את שָׁאוּל למלוכה, כשזה נשלח ע"י אביו עם אחד מנעריו לחפש אתונות שאבדו-. אחרי ששָׁאוּל הוכיח את יכולתו כמלך בקרב מול בני עַמּוֹן, נאם שְׁמוּאֵל לפני העם בגִּלְגָּל נאום פרידה מתפקידו כשופט, והעיד אותם שלא ניצל את כוחו לרעה-.

שָׁאוּל החל להסתכסך עם שְׁמוּאֵל, תחילה אחרי שלא המתין לשְׁמוּאֵל וערך את הזבח בעצמו בגִּלְגָּל, ואח"כ הקרע ביניהם הושלם כששָׁאוּל לא מילא את מצוות החרם המלא על עמלק והותיר את מלכם אֲגַג בחיים (שְׁמוּאֵל אח"כ הרג בעצמו את אֲגַג). שְׁמוּאֵל בא לבֵית לָחֶם כדי לבחור שם מֶּלֶךְ חדש מבני יִשַׁי. הוא בדק את כל 7 האחים הגדולים ולא מצא מועמד מתאים - עד שדָוִד הקטן נקרא לבוא מהצאן, ואחרי ששְׁמוּאֵל משח אותו עברה אל דָוִד רוח ה' ועזבה את שָׁאוּל.

שְׁמוּאֵל מת ונקבר בְּבֵיתוֹ ברָמָה, וכל העם נאסף כדי לספוד לו. אח"כ, בלילה שלפני יציאת שָׁאוּל לקרב עם הפלישתים בגִּלְבֹּעַ, שָׁאוּל פחד מתוצאותיו הצפויות של הקרב, והלך לבעלת אוב בעֵין דּוֹר לבקש שתעלה לו באוב את שְׁמוּאֵל מהמתים כדי שיוכל לקבל את עצתו. שְׁמוּאֵל הופיע והתלונן על שהטרידו אותו, והודיע לשָׁאוּל שלמחרת שָׁאוּל ובניו יצטרפו אליו אל בין המתים, וגם מחנה יִשְׂרָאֵל ייפול ביד פלישתים וכך אמנם היה.

פרקים המזכירים את שְׁמוּאֵל

ספר	פרק
שְׁמוּאֵל-א	א	לאֶלְקָנָה יש שתי נשים - פְּנִנָּה בעלת הילדים וחַנָּה העקרה והאהובה. פְּנִנָּה לועגת לחַנָּה על עקרותה וחַנָּה מתפללת בשִׁלֹה לפני עֵלִי הכהן שתזכה לבן, ונודרת נדר שתקדיש את הילד לה'. כששְׁמוּאֵל נולד, חַנָּה מבקשת לאפשר לתינוק להגמל, ואז באים בני הזוג עם מנחה ו"משאילים" את שְׁמוּאֵל לה' כמשרת לעֵלִי.
שְׁמוּאֵל-א	ב	שירת חַנָּה. בני עֵלִי מבזים את עבודת הזבחים ומנצלים לרעה את הזובחים. איש ה' מבשר לעֵלִי שבניו ימותו שניהם ביום אחד, והכהונה תעבור ממשפחתו לאחרים. בינתיים שְׁמוּאֵל הֹלֵךְ וְגָדֵל וָטוֹב.
שְׁמוּאֵל-א	ג	ה' קורא 3 פעמים לשְׁמוּאֵל בלילה ושְׁמוּאֵל חושב שעֵלִי הוא הקורא לו, עד שעֵלִי מבין מה קורה ומורה לו לענות לה'. ה' מודיע לשְׁמוּאֵל שיעניש את בית עֵלִי בשל הזנחתו את חטאי בניו. שְׁמוּאֵל חושש לבשר זאת לעֵלִי אך זה מתעקש לשמוע ומקבל את הדין. ה' ממשיך להתגלות לשְׁמוּאֵל.
שְׁמוּאֵל-א	ד	בני ישראל לוקחים את אֲרוֹן הבְּרִית לאֶבֶן הָעֵזֶר לקראת הקרב עם הפְּלִשְׁתִּים, אך הפְּלִשְׁתִּים מנצחים, בני עֵלִי נופלים והאֲרוֹן נופל בשבי. כשעֵלִי שומע על גורל האֲרוֹן הוא נופל אחורה מכסאו, שובר את מפרקתו ומת.
שְׁמוּאֵל-א	ז	הארון נשמר בבית אֲבִינָדָב שבקִרְיַת יְעָרִים. העם חוזר בתשובה ומתכנס במִּצְפָּה שם שְׁמוּאֵל מתפלל לה' לעזרה ואמנם ה' עוזר להביס את הפְּלִשְׁתִּים. שְׁמוּאֵל שופט את יִשְׂרָאֵל בעודו סובב בין ערים באזור ביתו ברָמָה.
שְׁמוּאֵל-א	ח	העם מבקש משְׁמוּאֵל מֶלֶךְ כמו שיש לכל הגויים. הוא מנסה להזהירם מרודנות המלכים אך הם מתעקשים וה' מצווה עליו לבחור מֶלֶךְ.
שְׁמוּאֵל-א	ט	שָׁאוּל מבִנְיָמִן נשלח ע"י אביו עם אחד מנעריו לחפש אֲתוֹנוֹת שאבדו ופוגש ברָמָה את שְׁמוּאֵל, שנותן לו כבוד בבמת המזבח ובביתו, ומדבר איתו ארוכות על המלוכה הצפוייה לו ועל דברי ה' לגביה.
שְׁמוּאֵל-א	י	שְׁמוּאֵל מושח את שָׁאוּל למֶלֶךְ. רוח ה' צולחת על שָׁאוּל והוא מתנבא בגִּבְעָה בלווי כלי נגינה. שְׁמוּאֵל מכנס את העם במִּצְפָּה שם מוצג שָׁאוּל והעם מריע "יְחִי הַמֶּלֶךְ!".
שְׁמוּאֵל-א	י”א	שָׁאוּל מביס את בני עַמּוֹן הצרים על יָבֵשׁ גִּלְעָד. שְׁמוּאֵל קורא לעם לגִּלְגָּל כדי לחַדֵּשׁ שָׁם את הַמְּלוּכָה והָעָם שמח על מַלְכּוֹ.
שְׁמוּאֵל-א	י”ב	שְׁמוּאֵל נואם לפני העם נאום פרידה מתפקידו כשופט ומעיד אותם שלא ניצל את כוחו לרעה. הוא מזכיר להם שאם יעזבו את ה' אזי הם ישמדו יחד עם מַלְכָּם החדש, אך אם ישמרו אמונים לה' אז ה' לא ייטוש את עמו.
שְׁמוּאֵל-א	י”ג	יְהוֹנָתָן בן שָׁאוּל מתנקש בנציב הפְּלִשְׁתִּי בגֶבַע. שָׁאוּל מכנס את חייליו בגִּלְגָּל אך זובח ללא שְׁמוּאֵל, אשר זועם ומודיע לשָׁאוּל שהמלוכה לא תשאר בביתו. הפְּלִשְׁתִּים מתכנסים במִכְמָשׂ ויוצאים משם למסעות הרס באזור.
שְׁמוּאֵל-א	ט”ו	שָׁאוּל משמיד את עֲמָלֵק מלבד את מלכם אֲגַג ואת מיטב המקנה, בניגוד לצו ה'. שְׁמוּאֵל מודיע לשָׁאוּל שלכן ה' מאס במלכותו והורג בעצמו את אֲגַג.
שְׁמוּאֵל-א	ט”ז	שְׁמוּאֵל בא לבֵית לָחֶם לבחור מלך מבני יִשַׁי. כולם לא נבחרים ולבסוף דָוִד הצעיר בא מהצאן ונמשח למלוכה. רוח רעה נופלת על שָׁאוּל מדי פעם והוא מזמן את דָוִד להשאר עימו ולנגן לו בכינור כדי להרגיעו.
שְׁמוּאֵל-א	י”ט	יְהוֹנָתָן מזהיר את דָוִד משָׁאוּל ואף משכנע את אביו להשלים איתו, אך כשדָוִד חוזר, שָׁאוּל שוב זורק עליו את חניתו בעודו מנגן לפניו. מִיכַל עוזרת לדָוִד לברוח דרך חלון ביתם והוא נמלט לשְׁמוּאֵל לרָמָה. שָׁאוּל מנסה ללכוד אותו שם, אך מסיים כששׁוֹרָה עליו רוח ה' והוא מתנבא שם עם שאר הנביאים.
שְׁמוּאֵל-א	כ”ה	שְׁמוּאֵל מת ונקבר ברָמָה. דָוִד מבקש מִנְחָה מנָבָל הכַּרְמֶלי כתמורה לעזרה שנתן לרועיו אך נָבָל מסרב בגסות. דָוִד יוצא אליו עם צבאו, אבל אֲבִיגַיִל אשת נָבָל עוצרת אותו בנימוק שאַל לדָוִד לשפוך דם בנסיון להושיע את עצמו, במקום לתת לה' להושיע אותו. נָבָל מת ודָוִד נישא לאֲבִיגַיִל.
שְׁמוּאֵל-א	כ”ח	שָׁאוּל פוחד מצבא הפְלִשְׁתִּים והולך לבעלת אוב בעֵין דּוֹר כדי להעלות את שְׁמוּאֵל, אשר מופיע ומודיע לו שלמחרת הוא ובניו ימותו ושצבא ישראל יינגף בקרב.
יִרְמְיָהוּ	ט”ו	ה' משיב לבקשות העם מהפרק הקודם: אפילו אם מֹשֶׁה או שְׁמוּאֵל היו מבקשים שיסלח לעם, הוא יסרב ויכה אותם בכל מיני פורענויות. הנביא מקונן על שנולד להיות איש של נבואות זעם, ושָׂנוּא הקהל. הוא נאלץ להתבודד ולהימנע מלהשתעשע עם ידידים. ה' קורא לנביא לשוב בו מדבריו ולחזור ליִעוּדוֹ, והוא יגן עליו מאויביו.
תְּהִלִּים	צ”ט	ה' מָלָךְ (וּמוֹלֵךְ) בעולם, וכל עמי העולם, וגם האדמה עצמה מזדעזעים לקראת בואו. ה' מולך בעוז ומכונן את משפט הצדק בעולם ובמיוחד בעַם יִשְׂרָאֵל. מֹשֶׁה, אַהֲרֹן, ושְׁמוּאֵל נמנים עם אלה שקראו לה' בשמו והוא ענה להם. כך הוא גם יענה לבני העַם שיקראו לו, וגם יסלח להם על חטאיהם וינקום את נקמתם. לכן הקהל נקרא להלל את ה' ולהשתחוות לכוון הר הַמּוֹרִיָּה בו נמצא מקדשו.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א	ו	המשך רשימות בני לֵוִי מפרק קודם, כולל משפחת שְׁמוּאֵל שלפי פרק זה באה משבט לֵוִי (ולא מאֶפְרָיִם כבשְׁמוּאֵל-א פרק א). הרשימות כוללות את שושלות המשוררים שדָוִד מינה על הנגינה והשירה במִשְׁכַּן עד סיום בניית המקדש, כולל את שושלות המשוררים הֵימָן, אָסָף, ואֵיתָן. הפרק כולל גם את רשימת ערי הלְוִיִּם שעלו להם בגורל מנחלות שאר השבטים.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א	ט	רשימות תושבי יְרוּשָׁלַיִם מבני בִּנְיָמִן, הַכֹּהֲנִים, והַשֹּׁעֲרִים הַלְוִיִּם. הַשֹּׁעֲרִים הופקדו עוד בדור המדבר על שמירת הכניסות למתחם המשכן, ואח"כ שוב בימי דָוִד וּשְׁמוּאֵל כדי לשמור על שערי המקדש (לִכְשֶׁיִּבְנֶה). הם שמרו במשמרות, וישנו באזור המקדש כדי לפתוח את המתחם כל בוקר. הם הופקדו גם לשמור על כלי עבודת המקדש, על החומרים להכנת הבשמים לפולחן, ועל הכנת מנחת התמיד במַחֲבַת לשימוש הכוהנים. הַמְשֹׁרְרִים הַלְוִיִּם היו פטורים ממלאכות אלה כי עסקו כל הזמן בשירה. הפרק מסתיים עם חזרה כמעט מדויקת על רשימת בית שָׁאוּל מהפרק הקודם.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א	כ”ו	רשימות 24 בתי האב של השוערים מ3 בתי אב ראשיים. אלה הופקדו בהטלת גורל על שערים ואתרים נוספים באזור מתחם המקדש (24 שוערים כל יום). שמות בתי האב של הַלְוִיִּם ותפקידיהם בשמירה על אוצרות המקדש (כלי המקדש), ועל אוצרות הַקֳּדָשִׁים שהוקדשו למקדש משלל המלחמות לאורך הדורות. בתי אב נוספים היו ממונים על אכיפת חוקי המלך והדת, כולל בין שבטי עבר הירדן.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א	כ”ט	דָוִד ממשיך לנאום לקהל, מספר על תרומתו לחומרי הבנין למקדש ומבקש מהעַם לתרום גם כן. העַם תורם ברצון. דָוִד מברך את ה' על שנתן לעַם את הזכות לתרום למקדש מהרכוש שקיבלו מלכתחילה מה'. למחרת העַם חוגג עם זבחים ומושח שוב את שְׁלֹמֹה למלך. סיכום מלכות דָוִד וציון מותו.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב	ל”ה	בשנת 18 למלכות יֹאשִׁיָּהוּ, הוא מזמין את כל העַם (כולל משבטי יִשְׂרָאֵל) לחגוג את הַפֶּסַח בירושלים, עם זבחים רבים. פַרְעֹה נְכוֹ עולה לאזור הפרת (להלחם בבָּבֶל). יֹאשִׁיָּהוּ יוצא לתקוף אותו (למרות שפַרְעֹה טוען שנשלח בידי ה') ונפגע אנושות מפגיעת חצים במְגִדּוֹ. הוא מובא לירושלים ושם הוא מת ונקבר עם אבותיו. בני העַם, כולל הנביא יִרְמְיָהוּ, מקוננים עליו.

ציטוטים נבחרים

פרק	פסוק
שְׁמוּאֵל-א-ג	ד	וַיִּקְרָא יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל, וַיֹּאמֶר: "הִנֵּנִי". ה וַיָּרָץ אֶל עֵלִי, וַיֹּאמֶר: "הִנְנִי, כִּי קָרָאתָ לִּי", וַיֹּאמֶר: "לֹא קָרָאתִי, שׁוּב שְׁכָב", וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁכָּב.
שְׁמוּאֵל-א-י	א	וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ, וַיִּשָּׁקֵהוּ, וַיֹּאמֶר: "הֲלוֹא כִּי מְשָׁחֲךָ יְהוָה עַל נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד".
שְׁמוּאֵל-א-י"ב	ג	הִנְנִי, עֲנוּ בִי, נֶגֶד יְהוָה וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ: אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ, וְאָשִׁיב לָכֶם.
שְׁמוּאֵל-א-ט”ו	ל"ב	וַיֹּאמֶר אֲגָג: "אָכֵן סָר מַר הַמָּוֶת"... וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג לִפְנֵי יְהוָה בַּגִּלְגָּל.
שְׁמוּאֵל-א-ט”ז	י"ג	וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו, וַתִּצְלַח רוּחַ יְהוָה אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה, וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ הָרָמָתָה.
שְׁמוּאֵל-א-כ"ח	ט"ו	וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל: "לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי?"...וּמָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי, גַּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל יִתֵּן יְהוָה בְּיַד פְּלִשְׁתִּים"