_-_Portrait_of_a_Gentleman_-_Google_Art_Project.jpg){kind=link}
כִסָּה פָנָיו בְּחֶלְבּוֹ וַיַּעַשׂ פִּימָה עֲלֵי כָסֶל (כ"ז)
פרטי היוצר\ת
02.jpg){kind=link}
Velq1958 [CC-BY-SA-3.0], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.
נִצָּת (פריחת) הזַּיִת - פסוק ל"ג
סיכום
נאום אֱלִיפַז 2: אֱלִיפַז גוער באיּוֹב שהוא חושב את עצמו לחכם גדול, אבל מרשיע את עצמו בדבריו הכועסים. לא יתכן שאיּוֹב נקי מכל חטא כטענתו, כי אין כזה אָדָם, והרי ה' לא מאמין לגמרי אפילו במלאכיו. אֱלִיפַז מזהיר את איּוֹב מגורלו של הרָשָׁע התוקף את ה' בגאוותו, החי בפחד מכל דבר ומוצא את עצמו בסוף בעיר הרוסה, בבדידות, וכמו צמח שלא מוצא את האור.
תקציר
| נאום אֱלִיפַז 2: האם הֶחָכָם ידבר דברי הבל ורוּחַ, וימלא את בטנו ברוּחַ-מזרחית\קָדִים סוערת של רגשות? לשפוך מילות כעס ותוכחות לא יועיל\יִסְכּוֹן. איּוֹב גם זונח את יראת ה' שלו, וגורע מדברי התפילה לה'. כי חטאי איּוֹב הם המלמדים\מאלפים אותו לבחור לְדַבֵּר בלשון ערמומית שכזו. וכך הפֶּה של איּוֹב עצמו הוא המרשיע אותו, ולא דברי אֱלִיפַז או שאר רֵעָיו. |
| א וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וַיֹּאמַר. ב הֶחָכָם יַעֲנֶה דַעַת רוּחַ וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנוֹ. ג הוֹכֵחַ בְּדָבָר לֹא יִסְכּוֹן וּמִלִּים לֹא יוֹעִיל בָּם. ד אַף אַתָּה תָּפֵר יִרְאָה וְתִגְרַע שִׂיחָה לִפְנֵי אֵל. ה כִּי יְאַלֵּף עֲוֹנְךָ פִיךָ וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים. ו יַרְשִׁיעֲךָ פִיךָ וְלֹא אָנִי וּשְׂפָתֶיךָ יַעֲנוּ בָךְ. |
| האם איּוֹב חושב את עצמו כבעל חָכְמָה קדומה כאילו הוא האָדָם הראשון, ונולד לפני בריאת הגְבָעוֹת? האם הוא מסתודד עם ה' וכך לוקח לעצמו חָכְמָה? מה איּוֹב יודע שרֵעָיו לא יודעים כבר גם כן? הרי בין רֵעָיו יש גם זקן\שָׂב\יָשִׁישׁ (אֱלִיפַז?) המבוגר אפילו מאביו של איּוֹב. |
| ז הֲרִאישׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד וְלִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתָּ. ח הַבְסוֹד אֱלוֹהַ תִּשְׁמָע וְתִגְרַע אֵלֶיךָ חָכְמָה. ט מַה יָּדַעְתָּ וְלֹא נֵדָע תָּבִין וְלֹא עִמָּנוּ הוּא. י גַּם שָׂב גַּם יָשִׁישׁ בָּנוּ כַּבִּיר מֵאָבִיךָ יָמִים. |
| האם הנחמות ודברי הנועם שה' נותן לאיּוֹב הם פחותי ערך בעיניו? אילו מחשבות תפסו את הלב (מקום החָכְמָה) של איּוֹב, ועל אילו מחשבות מוסתרות רומזות עיניו, שאיּוֹב כך מעז להוציא מפיו דברי כעס לה'? |
| יא הַמְעַט מִמְּךָ תַּנְחֻמוֹת אֵל וְדָבָר לָאַט עִמָּךְ. יב מַה יִּקָּחֲךָ לִבֶּךָ וּמַה יִּרְזְמוּן עֵינֶיךָ. יג כִּי תָשִׁיב אֶל אֵל רוּחֶךָ וְהֹצֵאתָ מִפִּיךָ מִלִּין. |
| אין אָדָם זכאי לחלוטין מכל חטא. הרי ה' לא מאמין לגמרי אפילו במלאכיו, וגם (מלאכי?) השמים לא טהורים לגמרי עבורו! לכן על אחת כמה וכמה שהאָדָם הוא מלוכלך בעיניו, כאילו הוא שותה חטאים כמו מַּיִם. |
| יד מָה אֱנוֹשׁ כִּי יִזְכֶּה וְכִי יִצְדַּק יְלוּד אִשָּׁה. טו הֵן בקדשו [בִּקְדֹשָׁיו] לֹא יַאֲמִין וְשָׁמַיִם לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו. טז אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה. |
| שְׁמַע את אֲחַוְךָ (הדברים שיש לי עבורך) ואני אספר לך מה שראיתי\חָזִיתִי בעֵינַי. אלה דברי חֲכָמִים שלמדו זאת מאבותיהם, שחיו בארץ החכמים, שלא נכנסו בה דעות זרות ושגויות. ולהלן הדברים: |
| יז אֲחַוְךָ שְׁמַע לִי וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּרָה. יח אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ וְלֹא כִחֲדוּ מֵאֲבוֹתָם. יט לָהֶם לְבַדָּם נִתְּנָה הָאָרֶץ וְלֹא עָבַר זָר בְּתוֹכָם. |
| הרָשָׁע העָרִיץ רועד\מִתְחוֹלֵל מפחד כל ימי חייו שנשמרו\נִצְפְּנוּ לו. הוא שומע קולות המפחידים אותו, ומדמיין שודדים, וחֲרָבוֹת בַּחֲשֵׁכָה. הוא נודד ואוגר לעצמו לֶּחֶם במחשבה שיום רע וחשוך עומד לִפּוֹל עליו. מפחידות\מבעיתות אותו צרות גדולות, כאילו מֶלֶךְ אויב עומד להקיפו\לַכִּידוֹר(?). |
| כ כָּל יְמֵי רָשָׁע הוּא מִתְחוֹלֵל וּמִסְפַּר שָׁנִים נִצְפְּנוּ לֶעָרִיץ. כא קוֹל פְּחָדִים בְּאָזְנָיו בַּשָּׁלוֹם שׁוֹדֵד יְבוֹאֶנּוּ. כב לֹא יַאֲמִין שׁוּב מִנִּי חֹשֶׁךְ וצפו [וְצָפוּי] הוּא אֱלֵי חָרֶב. כג נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה יָדַע כִּי נָכוֹן בְּיָדוֹ יוֹם חֹשֶׁךְ. כד יְבַעֲתֻהוּ צַר וּמְצוּקָה תִּתְקְפֵהוּ כְּמֶלֶךְ עָתִיד לַכִּידוֹר. |
| פחד זה נפל על הרָשָׁע, כי הוא העז להרים את ידו כדי לגבור על ה'\שַׁדַּי. הוא תקף אותו בריצה עם צַוָּאר מורם (בגאווה, או קשה עורף?) ועם מגינים בעלי בליטות\גַּבּוֹת עבות. שומן\חֶלְב\פִּימָה מכסה את פניו ואת אזור המותניים\כָסֶל שלו. |
| כה כִּי נָטָה אֶל אֵל יָדוֹ וְאֶל שַׁדַּי יִתְגַּבָּר. כו יָרוּץ אֵלָיו בְּצַוָּאר בַּעֲבִי גַּבֵּי מָגִנָּיו. כז כִּי כִסָּה פָנָיו בְּחֶלְבּוֹ וַיַּעַשׂ פִּימָה עֲלֵי כָסֶל. |
| לכן הרָשָׁע ימצא את עצמו בערים הרוסות עם בתים נטושים שהיו לגלי חורבות. הוא לא יתעשר, ורכושו\חֵילוֹ לא יגדל או יִטֶּה מרוב משקל מֵהֶם\מִנְלָם(?) אל האָרֶץ. |
| כח וַיִּשְׁכּוֹן עָרִים נִכְחָדוֹת בָּתִּים לֹא יֵשְׁבוּ לָמוֹ אֲשֶׁר הִתְעַתְּדוּ לְגַלִּים. כט לֹא יֶעְשַׁר וְלֹא יָקוּם חֵילוֹ וְלֹא יִטֶּה לָאָרֶץ מִנְלָם. |
| הרָשָׁע יהיה כמו עץ שלא סר ממנו החושך, ושהיונקות שהוא מוציא ביאושו באזור מואר יותר מתייבשות בלהט השמש וברוח הפוגעת של ה'. כי מי שמאמין ויתעה בדברי שָׁוְא, יקבל שָׁוְא בתמורה: הוא ימות לפני שמלאו כל ימי החיים שנועדו לו, וכיפת ראשו נמשלת לכיפת עץ לא רַעֲנָנָה. הוא נמשל לגֶפֶן או לזַיִת המשיר\חומס\משליך את פרחיו\נִצָּתוֹ או את פרי הבוסר שלו. |
| ל לֹא יָסוּר מִנִּי חֹשֶׁךְ יֹנַקְתּוֹ תְּיַבֵּשׁ שַׁלְהָבֶת וְיָסוּר בְּרוּחַ פִּיו. לא אַל יַאֲמֵן בשו [בַּשָּׁיו] נִתְעָה כִּי שָׁוְא תִּהְיֶה תְמוּרָתוֹ. לב בְּלֹא יוֹמוֹ תִּמָּלֵא וְכִפָּתוֹ לֹא רַעֲנָנָה. לג יַחְמֹס כַּגֶּפֶן בִּסְרוֹ וְיַשְׁלֵךְ כַּזַּיִת נִצָּתוֹ. |
| אֱלִיפַז מסכם באִמְרוֹת חָכְמָה על גורל הרָשָׁע: קהילתו של הרָשָׁע\חָנֵף היא הבדידות. אֵשׁ תשרוף\תאכל אֹהָלִים שבהם נמצאים כספי השֹׁחַד. מי שבטנו מכינה דברי מִרְמָה, בסוף תַּהֲרֶה סֵבֶל\עָמָל ותלד רוע\אָוֶן. |
| לד כִּי עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד וְאֵשׁ אָכְלָה אָהֳלֵי שֹׁחַד. לה הָרֹה עָמָל וְיָלֹד אָוֶן וּבִטְנָם תָּכִין מִרְמָה. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ט"ו | הֵן בִּקְדֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין וְשָׁמַיִם לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו. |
| ל"ה | הָרֹה עָמָל וְיָלֹד אָוֶן וּבִטְנָם תָּכִין מִרְמָה. |