כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם (א)
_(14591606218).jpg){kind=link}
סיכום
חוקי המלחמה: לקראת הקרב יופיע הַכֹּהֵן לפני העַם ויאמץ את ליבם, כי ה' איתם. הַשֹּׁטְרִים יתנו פטור משירות למי שבנה בית, נטע כרם, או התארס עם אִשָּׁה ולא זכה להינות מהם, ויתנו פטור גם לפחדנים. כשעולים על עיר, יש להציע לה לְהִכָּבֵשׁ בשלום, ואם היא מסרבת יש להרוג בה את כל הזכרים הבוגרים. אבל אם העיר היא בשטח הארץ המובטחת, אז יש להרוג את כל התושבים, כדי למנוע עבודה זרה. אסור להרוס את עצי הפרי הסמוכים לעיר תחת מצור.
תקציר
| כשהעַם יֵצֵא למלחמה, אַל לו להבהל מהאויב, גם אם יש לו הרבה סוסים ומרכבות, כיוון שה' יהיה עִם העַם. לקראת הקרב, יִנְאַם הַכֹּהֵן לפני בני העַם ויאמץ את ליבם. |
| א כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. ב וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם. ג וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם. ד כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם. |
| הַשֹּׁטְרִים יופיעו לפני הצבא ויכריזו על פטור משירות לכל מי שבנה בית ולא הספיק לחנוך אותו, ולמי שנָטַע כֶּרֶם ולא הספיק "לְחַלֵּל" אותה [*]אולי מלשון "הִלּוּלִים" - בשנה ה-4 לאחר נטיעת, מותר לאסוף את הפרי שהוא "קֹדֶשׁ הִלּוּלִים" לה' - ראו וַיִּקְרָא פרק י"ט פסוקים כ"ג-כ"ה , ולמי שהתארס עם אִשָּׁה ולא הספיק לקחתה לביתו. הסיבה לפטור היא למנוע את הסכנה שהאָדָם ימות בקרב, ומישהו אחר יזכה לֵהָנוֹת מפרי עמלו.
[^]
וַיִּקְרָא פרק י"ט פסוקים כ"ג-כ"ה: כג
וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל.
כד
וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַיהוָה.
כה
וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
|
| ה וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ. ו וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ. ז וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה. |
| הַשֹּׁטְרִים גם יכריזו על פטור לפחדנים כדי שלא ידביקו את חבריהם בפחדנותם. אחרי דברים אלה, יופיעו שָׂרֵי הצבא ויפקדו עליו (או יִפְקְדוּ\יספרו את החיילים שנותרו אחרי הפטורים). |
| ח וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ. ט וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם. |
| דִּינֵי כיבוש עיר: כשהצבא יעלה על עיר, חובה עליו להציע קודם שלום לתושביה. אם הם יקבלו את ההצעה ויפתחו את השערים, הם יהיו חייבים לתת מס ועבודה. אבל אם יסרבו להצעת השלום, הצבא ישים עליה מצור, ה' יתן את העיר בידי הצבא, וכל תושביה הזכרים הבוגרים יומתו, ושאר התושבים והביזה יִלָּקְחוּ שלל. |
| י כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם. יא וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ. יב וְאִם לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ. יג וּנְתָנָהּ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת כָּל זְכוּרָהּ לְפִי חָרֶב. יד רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר כָּל שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ. |
| החוק למעלה תָּקֵף רק לעיר רחוקה, אבל עיר שהיא בתחום נחלות השבטים יש להחרים ללא הצעת שלום - כלומר יש להרוג את כל תושביה. זאת כדי למנוע מתושבי הארץ הקודמים (הַחִתִּי, הָאֱמֹרִי, כְּנַעֲנִי, הַפְּרִזִּי, חִוִּי וְהַיְבוּסִי) ללמד את העַם את הפולחן הזר המתועב שלהם. |
| טו כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכָל הֶעָרִים הָרְחֹקֹת מִמְּךָ מְאֹד אֲשֶׁר לֹא מֵעָרֵי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הֵנָּה. טז רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה. יז כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. יח לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם. |
| אם המצור על עיר מתמשך זמן רב, אסור להרוס את עצי הפרי הסמוכים לעיר ולכרות אותם (בהנפת גרזן), כי העצים יתנו אוכל לעַם אחרי שיִירַשׁ את העיר - האָדָם תלוי בעֵץ הַשָּׂדֶה. אבל מותר לכרות עצים שאינם עצי פרי, כדי לעשות מהם כלי מצור ולִרְדּוֹת בעיר לאחר כיבושה. |
| יט כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר. כ רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ. |
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים
| פסוקים | ||
|---|---|---|
| ז | וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ - יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ, פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה. | |
| י"ט | כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה... |