וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד. וַיֵּרָא יְהוָה בָּאֹהֶל בְּעַמּוּד עָנָן (י"ד-ט"ו)
|
|
סיכום
מֹשֶׁה מוסר לעַם שהגיע לגיל 120, ואינו יכול עוד להוביל את העַם. אבל אַל להם לדאוג כי ה' בעצמו יעמוד בראשם, ויהוֹשֻׁעַ ינהיג אותם בכיבוש הארץ. מֹשֶׁה כותב את ספר הַתּוֹרָה, מוסר אותו לכֹּהֲנִים הלְוִיִּים כדי שישמרו אותו לצד אֲרוֹן הבְּרִית, ומצווה לקרוא בו בסֻּכּוֹת של שנת הַשְּׁמִטָּה (מִצְוַת הַקְהֵל). ה' ומֹשֶׁה יודעים שהעַם צפוי למרוד בה', והם נותנים לו את שִּׁירת "הַאֲזִינוּ" שבפרק הבא שתעיד על כך. מֹשֶׁה קורא את השירה לפני הקהל.
תקציר
| מֹשֶׁה קורא ליְהוֹשֻׁעַ להנהיג את העַם: מֹשֶׁה מוסר לעַם שהגיע לגיל 120, ואינו יכול עוד להוביל את העַם, וגם ה' אינו מתיר לו להכנס לארץ. אבל אַל להם לדאוג, כי ה' יעמוד בראשם במאבקם בגויי הארץ, ויְהוֹשֻׁעַ יוביל אותם. |
| א וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. ב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַיהוָה אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. ג יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ הוּא יַשְׁמִיד אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ וִירִשְׁתָּם יְהוֹשֻׁעַ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה. |
| כך הם ינצחו וישמידו את גויי הארץ כמו שעשו לְסִיחוֹן [^]דְּבָרִים פרק ב פסוקים ל"ב-ל"ד: לב
וַיֵּצֵא סִיחֹן לִקְרָאתֵנוּ הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה יָהְצָה.
לג
וַיִּתְּנֵהוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ וַנַּךְ אֹתוֹ וְאֶת בנו [בָּנָיו] וְאֶת כָּל עַמּוֹ.
לד
וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו בָּעֵת הַהִוא וַנַּחֲרֵם אֶת כָּל עִיר מְתִם וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף לֹא הִשְׁאַרְנוּ שָׂרִיד.
וּלְעוֹג[^]דְּבָרִים פרק ג פסוקים ג-ד: ג
וַיִּתֵּן יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ גַּם אֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וְאֶת כָּל עַמּוֹ וַנַּכֵּהוּ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד.
ד
וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו בָּעֵת הַהִוא לֹא הָיְתָה קִרְיָה אֲשֶׁר לֹא לָקַחְנוּ מֵאִתָּם שִׁשִּׁים עִיר כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן.
. מֹשֶׁה מוסיף ומעודד את העַם להתחזק[*]על בני הָעָם לחזק\לאמץ את גופם, כמו ביְשַׁעְיָהוּ פרק ל"ה פסוק ג ולא לפחוד מגויי הארץ, כי ה' יהיה עִם העַם ולא יעזוב אותו.
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק ל"ה פסוק ג: ג
חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ.
. וראו את קריאת הקרב המעודדת "חִזְקוּ וְאִמְצוּ" גם ביְהוֹשֻׁעַ פרק י פסוק כ"ה
[^]
יְהוֹשֻׁעַ פרק י פסוק כ"ה: כה
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחָתּוּ חִזְקוּ וְאִמְצוּ כִּי כָכָה יַעֲשֶׂה יְהוָה לְכָל אֹיְבֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים אוֹתָם.
ובדִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק ל"ב פסוק ז
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק ל"ב פסוק ז: ז
חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִלִּפְנֵי כָּל הֶהָמוֹן אֲשֶׁר עִמּוֹ כִּי עִמָּנוּ רַב מֵעִמּוֹ.
. |
| ד וְעָשָׂה יְהוָה לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי וּלְאַרְצָם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֹתָם. ה וּנְתָנָם יְהוָה לִפְנֵיכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם כְּכָל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם. ו חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ. |
| מֹשֶׁה קורא ליְהוֹשֻׁעַ, מעודד אותו מול הקהל, ומודיע לו שהוא זה שינחיל את הארץ לעַם. ה' יוביל אותו ולא יעזוב אותו ולכן אַל לו לפחוד. |
| ז וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם. ח וַיהוָה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת. |
| מֹשֶׁה כותב אז את ספר הַתּוֹרָה (הכולל את המִּצְווֹת שהובאו בפרקים הקודמים) ומוסר אותו לכֹּהֲנִים ולזקנים. |
| ט וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. |
| מִצְוַת הַקְהֵל: מֹשֶׁה מצווה עליהם שבסֻּכּוֹת של שנת הַשְּׁמִטָּה בעוד 7 שנים (ובכל שנות השמיטה שיבואו) על העַם כולו (כולל נָּשִׁים, ילדים, וגֵּרִים) להתקהל במקום הפולחן הנבחר (ליד המקדש בירושלים) ושם הכֹּהֲנִים והזקנים יקריאו את המִּצְווֹת שבתּוֹרָה לפני העַם. |
| י וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת. יא בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם. יב הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. |
| כך גם הילדים של דור ההתנחלות, שלא שמעו את המִּצְווֹת באופן ישיר, ילמדו אותן, וכל עוד הם יַעַבְדוּ את ה', הם יזכו להשאר בארץ המובטחת. |
| יג וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. |
| ה' נגלה למֹשֶׁה וליְהוֹשֻׁעַ בפתח הָאֹהֶל: ה' מודיע למֹשֶׁה שמותו קרב, ומבקש שיקרא ליְהוֹשֻׁעַ. מֹשֶׁה ויְהוֹשֻׁעַ מתיצבים בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וה' מופיע בְּעַמּוּד עָנָן בפֶּתַח הָאֹהֶל. |
| יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד. טו וַיֵּרָא יְהוָה בָּאֹהֶל בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד עַמּוּד הֶעָנָן עַל פֶּתַח הָאֹהֶל. |
| ה' מנבא למֹשֶׁה שאחרי מותו הָעָם יפר את הברית עם ה', ויעבוד\יִזְנֶה את האלילים של גויי הארץ אליה הוא בא. אז ה' יכעס ויעזוב את העַם (שיהיה ל"מַאֲכָל" לאויביו). העַם יבין שהצָרוֹת הרבות באו עליו בגלל שה' לא איתו, אבל ה' ימשיך להסתיר את פניו מהעַם. |
| טז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ. יז וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה. יח וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים. |
| כתיבת שִּׁירת "הַאֲזִינוּ": ה' מְצַוֶה (על מֹשֶׁה ויְהוֹשֻׁעַ) לכתוב את מילות הַשִּׁירָה [*]שִּׁירת "הַאֲזִינוּ" שבפרק הבא וללמד אותה את העַם, כדי שהַשִּׁירָה תעיד שה' הזהיר אותם על מה שצפוי לקרות להם אם יפרו את הבְּרִית עם ה' ויפנו לעבוד אלוהים אחרים. הַשִּׁירָה לא תִּשָּׁכַח גם ע"י צאצאי העַם, ותעיד שה' ידע מראש על נטיותיו החוטאות של העַם עוד לפני שהביא אותו לארץ. |
| יט וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. כ כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי. כא וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי. |
| מֹשֶׁה כותב את הַשִּׁירָה ומלמד אותה את העַם. ה' מעודד את יְהוֹשֻׁעַ שיוביל את העַם באומץ לארץ המובטחת כי ה' יהיה איתו. |
| כב וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כג וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ. |
| אחרי שמֹשֶׁה מסיים לכתוב את הַתּוֹרָה (פסוק ט') הוא מצווה על הלְוִיִּים נושאי אֲרוֹן הבְּרִית (בְּנֵי קְהָת [^]בַּמִּדְבָּר פרק ד פסוקים ד-ו, ט"ו: ד
זֹאת עֲבֹדַת בְּנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.
ה
וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת.
ו
וְנָתְנוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת מִלְמָעְלָה וְשָׂמוּ בַּדָּיו.
... טו
וְכִלָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ בְנֵי קְהָת לָשֵׂאת וְלֹא יִגְּעוּ אֶל הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ אֵלֶּה מַשָּׂא בְנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד.
) לשים את הספר לתמיד לצַּד הארון. מֹשֶׁה אומר שהוא יודע שהעַם הוא עקשן והִמְרָה את מִּצְווֹת ה' עוד בימי חיי מֹשֶׁה, ולכן ברור שעל אחת כמה וכמה שיעשה כן אחרי מותו. |
| כד וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם. כה וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה לֵאמֹר. כו לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד. כז כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם יְהֹוָה וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי. |
| לכן מֹשֶׁה קורא למנהיגי העַם להתקהל ולשמוע את דבריו (שִּׁירת "הַאֲזִינוּ") אשר יעידו לפני הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ שמֹשֶׁה ידע על חטאי העַם העתידים להכעיס את ה', ועל הָרָעָה שתיפול עליהם בסוף בשל כך. אז מֹשֶׁה קורא לקהל את כל שִּׁירת "הַאֲזִינוּ" (להלן). |
| כח הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. כט כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם. ל וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ב | בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם, לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא.. |
| כ"ב | וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא, וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. |