פרטי היוצר\ת
Philip De Vere [CC-BY-SA-3.0], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.
הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי. יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב (א-ב)
שירת הַאֲזִינוּ מתוך כֶּתֶר אֲרָם צוֹבָא - נכתב בטבריה במאה ה-10 לספירה.
|
|
סיכום
מֹשֶׁה ויהוֹשֻׁעַ שרים לעַם את שִּׁירת "הַאֲזִינוּ" המספרת על הטובות שה' עשה לעַם ועל חטאי העַם כפוי הטובה. ה' מעניש אותם בידי אויב, אבל חוזר בו מכוונתו להשמידם, בשל גאוותו של האויב. רק ה' יכול להושיע את העַם מִצָּרָה. אחרי השיר, מֹשֶׁה מצווה על העַם לשמור על הַתּוֹרָה. ה' מצווה על מֹשֶׁה להשקיף מהַר נְבוֹ על הארץ המובטחת, שאליה לא יבוא.
תקציר
| קריאה לשמוע את השִׁירָה שמוּסָר ההשכל שלה (הלֶקַח) ישטוף\יַעֲרֹף\יִזַּל מפִּי המשורר כמו גשם (מָּטָר, טַּל, סערה, רְבִיבִים) על העשבים. המשורר קורא לקהל להלל ולְגַדֵּל את שם ה' שעליו הוא עומד לדבר. |
| א
הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי.
ב יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב. ג כִּי שֵׁם יְהוָה אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ. |
| רשימת הטובות שה' עשה לעַם כפוי הטובה: כל מעשיו\פָּעֳלוֹ של ה' (המכונה בשיר זה צּוּר\סלע) הם מושלמים\תְּמִימִים, כי הוא הולך בדרכי צדק\מִשְׁפָּט, נאמנות וישרות. |
| ד
הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.
|
| פסוק קשה. אולי: אך בני העַם נהגו כאילו לא היו בָּנָיו, והשחיתו את הקשר שלהם עם ה' בשל מוּם שהיה בהם, והיו לבני דּוֹר עקשן ההולך בדרכים פְּתַלְתַּלּוֹת (בניגוד לדרכי ה' הַיְּשָׁרוֹת). או אולי: אין בה' כל שחיתות, והמוּם הוא רק בבָּנָיו (בעַם) ההולכים בדרכים פְּתַלְתַּלּוֹת. |
| ה
שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל.
|
| האם כך (בדרכי החטא הפְּתַלְתַּלּוֹת, שהם מעשה נְבֵלָה טפשי) העַם גומל לה' שבָּרָא\קָנָה\עָשָׂה\כּוֹנֵן אותו? |
| ו
הֲלַיְהוָה תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ.
|
| המשורר מבקש ששומעיו יזכרו ויְהַרְהֲרוּ\בִּינוּ בימי-קֶדֶם\יְמוֹת-עוֹלָם\שְׁנוֹת-דּוֹר-וָדוֹר, ויבקשו מהאבות והזקנים לספר להם מה היה אז. |
| ז
זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ.
|
| אז (בימי קֶדֶם) ה'\עֶלְיוֹן חילק נחלות לכל העמים\גּוֹיִם והציב גְּבֻלֹת כדי להפריד ביניהם לבין כל אחד מבְּנֵי יִשְׂרָאֵל. |
| ח
בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
|
| כי העַם-של-ה'\בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל\יַעֲקֹב הם חֶלְקוֹ\נַחֲלָתוֹ\חֶבְלוֹ של ה' [*]חֵלֶק הנחלה השיך לאָדָם סומן ע"י חֶבֶל, כך שחֵלֶק\חֶבֶל\נַחֲלָה הם שמות נרדפים . |
| ט
כִּי חֵלֶק יְהֹוָה עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ.
|
| ה' מצא את העַם נודד במִדְבָּר\יְשִׁמֹן(שממה)\תֹהוּ(רִיק), בו נשמעות יללות. אז ה' הקיף\סובב אותו בהגנה, חשב והשגיח עליו (יְבוֹנְנֵהוּ), ושָׁמַר\נָצַר עליו כמו שאָדָם שומר על אִישׁוֹן עֵינוֹ. |
| י
יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ.
|
| ה', כמו נֶשֶׁר, עורר את גּוֹזָלָיו שבקֵן (העַם), ריחף מעליהם, פרש את כְּנָפָיו\אֶבְרָתוֹ ונשא אותם עליהם (מהמִדְבָּר). |
| יא
כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ.
|
| רק ה' לבדו, ולא אליל זָר\נֵכָר, הוא שעזר כך לעַם (והנחה אותו בדרך היוצאת מהמִדְבָּר). |
| יב
יְהוָה בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר.
|
| ה' (הנֶשֶׁר) הרכיב את העַם (על כנפיו) והניח אותם במקומות-גבוהים\במות-אָרֶץ. שם הוא האכיל אותם מתנובת השדות, והניק אותם דְבַשׁ וְשֶׁמֶן שהוציא להם מִסֶּלַע\חַלְמִישׁ\צוּר. |
| יג
יַרְכִּבֵהוּ עַל במותי [בָּמֳתֵי] אָרֶץ וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר.
|
| ה' האכיל את העַם חֶמְאַת בָּקָר, חלב צֹאן, ושומן\חֵלֶב של כבשים\כָּרִים, אֵילִים\זכרי-הכבשים, וְעַתּוּדִים\זכרי-העזים, אשר רָעוּ בשדות הבָשָׁן הפוריים. הוא גם האכיל אותם בחלק המשובח (חֵלֶב) של החִטָּה (הַדּוֹמָה בצורתה לכִּלְיָה), והשקה אותם ביין\חָמֶר\דַם-עֲנָבִים. |
| יד
חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר.
|
| רשימת חטאי העַם כפוי הטובה: בעקבות קבלת כל המזון העשיר הזה מה', העַם (יְשֻׁרוּן הוא כנוי לעַם יִשְׂרָאֵל) השמין\התעבה\כוסה-שומן ובעט בה'. הוא נטש את ה' שיצר אותו, ועשה דבר נְבֵלָה כלפי ה' (הסלע\צוּר שהושיע אותו מהמדבר). |
| טו
וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ.
|
| העַם גרם לקִנְאָה אצל ה' בכך שבגד בו והלך לעבוד אלוהים זָרִים, והכעיס אותו במעשי תועבה אֵלּוּ. |
| טז
יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ.
|
| בני העַם זבחו לַשֵּׁדִים שאינם אלוהי אמת, ולאלוהים חדשים שהומצאו לאחרונה ושאיש לא הכיר\ידע\שִׁעֵר קודם (בניגוד לה' הקַיָּם מאז ומעולם). |
| יז
יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַ אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם.
|
| העַם שכח\הֶשִׁי את ה' (הצוּר) שיָצַר\חולל אותו והביא אותו לעולם (יָלַד אותו). |
| יח
צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ.
|
| העונשים שהטיל ה' על העַם כנגד חטאיו: ה' ראה את חטאי העַם, שהם בָּנָיו וּבְנֹתָיו, וגִּדֵּף\נֵאֵץ אותם. |
| יט
וַיַּרְא יְהוָה וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו.
|
| הוא תִּכְנֵן להסתיר מהם את חַסְדּוֹ (ע"י הסתרת פניו) כדי שיראו את סופם\אַחֲרִיתָם המר. כי הם בני דוֹר שאין לשים בו אמון, כי הם הופכים כל הזמן את דרכיהם. |
| כ
וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם.
|
| בני העַם גרמו לקנאת ה' בכך שעבדו אליל שאינו אלוהים, ובכך הכעיסו את ה' במעשי ההבל הללו. לכן, כעונש של מידה כנגד מידה, ה' יגרום לקנאתם בכך שיתמוך באנשים שאינם נחשבים כעַם (אויבי יִשְׂרָאֵל שמעשיהם יפורטו להלן), לגוֹי מרושע\נָבָל. |
| כא
הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם.
|
| כי חטאי העַם הכעיסו את ה' עד שאֵשׁ יָקְדָה-בחוזקה\קָדְחָה בְּאַפּוֹ, והגיעה עד לשְׁאוֹל שמתחת לאדמה. שם היא אכלה (מהשורשים) את יבול האָרֶץ, וחיממה\הלהיטה את יסודות ההָרִים. |
| כב
כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים.
|
| לכן ה' ישמיד\יספה את העַם במכות רָעוֹת, וישלח עליהם את כל החִצִּים שלו (עד שיסתיימו\יכלו החִצִּים). |
| כג
אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם.
|
| החִצִּים כוללים חִצֵּי רָעָב המוצץ\מָזֶה את הגוף הנאכל\לְחֻם ע"י רֶשֶׁף (רִשְׁפֵּי אֵשׁ, או האל רֶשֶׁף מביא הדֶבֶר - ראו חֲבַקּוּק פרק ג פסוק החֲבַקּוּק פרק ג פסוק ה: ה
לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו.
), וחִצֵּי מוות\קֶטֶב מַר. הוא ישלח עליהם שיניים של חיות טורפות, ורַעַל\חֵמָה של נחשים\זֹחֲלֵי-עָפָר. |
| כד
מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר.
|
| חֶרֶב המלחמה תהרוג\תְּשַׁכֶּל מִחוּץ לבית, ואֵימָה תשרור בתוך החֲדָרִים מפני החֶרֶב שתהרוג נערים ותינוקות יונקים יחד עם זקנים. |
| כה
מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה.
|
| ה' חוזר בו מכוונתו להשמיד את העַם, בגלל השחצנות של הגוי שבחר להכות בו: ה' תכנן להשמיד את העַם עד קצותיו\פאותיו, ולהסיר כל זכרון מהם אצל בני אֱנוֹשׁ. |
| כו
אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם.
|
| ה' היה עושה זאת לוּלֵי חשש\יָגֹר פֶּן האוֹיֵב\צַר הכועס של העַם, יִתְנַכֵּר לעזרה שקיבל מה', ויאמר שידו שלו היא שגבהה\רָמָה על העַם, ולא יד ה' עשתה זאת. |
| כז
לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר פֶּן יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ פֶּן יֹאמְרוּ יָדֵינוּ רָמָה וְלֹא יְהוָה פָּעַל כָּל זֹאת.
|
| כי אותו גוֹי אוֹיֵב הוא מבולבל וחסר תְּבוּנָה (ולכן לא יכול היה לבדו להביס את עם ישראל). |
| כח
כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה.
|
| אילו הגוֹי האוֹיֵב היה חכם, הוא היה מבין זאת ומבין את העתיד המר הצפוי לו. |
| כט
לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם.
|
| הגוֹי האוֹיֵב היה צריך להבין, אילו לא היה טיפש, שה' עוזר לו להביס את עם יִשְׂרָאֵל. כי איך,אחרת, יתכן שאָדָם אחד מצליח לרדוף אחרי אֶלֶף, או שְׁנַיִם מצליחים להבריח עשרת-אלפים\רְבָבָה, אם לא ה' שהגן קודם על העַם כמו צוּר\סלע, עכשיו מוֹכֵר ומסגיר אותם בידי האוֹיֵב. |
| ל
אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַיהוָה הִסְגִּירָם.
|
| כי ה' מָגִנֵּנוּ\צוּרֵנוּ הוא לא כמו אלילי הגוֹי האוֹיֵב (צוּרָם), והוא עומד להעניש אותם כפושעים\פְּלִילִים. |
| לא
כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים.
|
| כי הגֶפֶן של הגוֹי האוֹיֵב (שהוא מצפה שתניב לו פרי), שתולה בעצם בשדות\שַּׁדְמֹת סְדֹם ועֲמֹרָה ולכן תניב להם\לָמוֹ אַשְׁכְּלֹת ענבים מָרִים של רעל\רוֹשׁ. |
| לב
כִּי מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ.
|
| יֵין הענבים האלה יהיה כמו רעל\חֵמָה\רֹאשׁ אַכְזָר של נחשים\תַּנִּינִם\פְּתָנִים. |
| לג
חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר.
|
| הרַעַל (שבאדמת הגֶּפֶן של הגוֹי האוֹיֵב) מוסתר\כָּמֻס ונעול\חָתֻם בין אוֹצְרֹת ה'. |
| לד
הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתֻם בְּאוֹצְרֹתָי.
|
| הרַעַל ישמש את ה' כדי לנקום ולשלם לגוֹי האוֹיֵב כגמולו. רַגְלָם תמעוד\תָּמוּט באותו יום אסון\אֵיד שלהם, ועתיד זה ממהר\חָשׁ לבוא להם\לָמוֹ. |
| לה
לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ.
|
| ה' הוא שיציל את העַם מאויביו ולא האלילים שאותם הם עבדו: כי ה' ישפוט את עַמּוֹ\עֲבָדָיו ויחזור בו מכעסו (יִתְנֶחָם) כאשר יראה את חולשת\אָזְלַת היד של העַם (של כָּל העַם - מעָצוּר וְעד עָזוּב - ראו למשל פרק י"ד פסוק ימְלָכִים-א פרק י"ד פסוק י: י
לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל בֵּית יָרָבְעָם וְהִכְרַתִּי לְיָרָבְעָם מַשְׁתִּין בְּקִיר עָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל וּבִעַרְתִּי אַחֲרֵי בֵית יָרָבְעָם כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל עַד תֻּמּוֹ.
). |
| לו
כִּי יָדִין יְהוָה עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב.
|
| ה' שואל בלגלוג את העַם, איפה אליליהם שהיו אמורים להיות להם סלע\צוּר מגן שתחת הגנתם הם ימצאו-מקלט\יֶחְסוּ? |
| לז
וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ.
|
| איפה האלילים שאכלו את כל השומן\חֵלֶב של הזבחים, וששתו את יֵין הַנֶּסֶךְ של העַם החוטא? נראה אם יקומו אותם אלילים ויעזרו לעַם, ויהיו להם למסתור מפני האויב. |
| לח
אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה.
|
| הקהל נקרא לראות שה' הוא לבדו האלוהים, ובידיו החיים והמוות. הוא ברצונו מוחץ ולכן רק הוא יכול לרפא את המכה, ואם אינו רוצה לרפא, אז אף אחד (אף אליל) לא יכול להציל מידיו. |
| לט
רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל.
|
| ה' נושא את ידו לשמיים בשבועה שהוא עצמו חי לנצח. |
| מ
כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם.
|
| כאשר ה' יְלַטֵּשׁ\יְשַׁנֵּן את ברק החרב שלו, ויאחז בה בידו כדי לשפוט את אויביו\צָרָיו ושונאיו (אויבי העַם) ולשלם להם כגמולם... |
| מא
אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם.
|
| הוא יגרום לחיצים שלו לְהִשְׁתַּכֵּר מִדָּם האויב (כמו מיַיִן) ולחַרְבּוֹ לאכול את בשר ודם החללים והשבויים של האויב, ואת ראשו פרוע השיער. |
| מב
אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב.
|
| חתימה: כל הגוֹיִם נקראים לשיר בשמחה (לְרַנֵּן) על הצלת עַמּוֹ של ה', כי ה' נקם את הסבל של העַם\עֲבָדָיו, ויָשִׁיב בחזרה מכה לאויביו\צָרָיו, ובכך יכפר על החטאים שנעשו על אַדְמָת העַם (וישיב אותה אליהם). |
| מג
הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ.
|
| אחרי שמֹשֶׁה ויהוֹשֻׁעַ סיימו לקרוא את הַשִּׁירָה הַזֹּאת לקהל העַם, מֹשֶׁה מְצַוֶּה על העַם להקפיד בבצוע מִצְווֹת הַתּוֹרָה (שהובאו בפרקים הקודמים). המִצְווֹת אינן דבר קל-ערך\רֵק אלא הם דרך חיים שתביא לאריכות ימים בארץ המובטחת. |
| מד וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן. מה וַיְכַל מֹשֶׁה לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. מו וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. מז כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. |
| באותו יום, ה' קרא למֹשֶׁה לעלות על הַר הָעֲבָרִים\נְבוֹ שבמוֹאָב מול יְרִיחוֹ (בצד השני של הירדן), ולהשקיף על הארץ המובטחת. שם מֹשֶׁה ימות וְיִקָּבֵר, בדומה למותו וקבורתו של אחיו אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר [^]בַּמִּדְבָּר פרק כ פסוקים כ"ב-כ"ט: כב
וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה הֹר הָהָר.
כג
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם לֵאמֹר.
כד
יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה.
כה
קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר.
כו
וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם.
כז
וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה וַיַּעֲלוּ אֶל הֹר הָהָר לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה.
כח
וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר.
כט
וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל.
. כך מֹשֶׁה ואַהֲרֹן לא זכו לבוא אל הָאָרֶץ המובטחת, כעונש על חוסר האמונה שהראו בפרשת מֵי המְרִיבָה[^]בַּמִּדְבָּר פרק כ פסוקים י"ב-י"ג: יב
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם.
יג
הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְהוָה וַיִּקָּדֵשׁ בָּם.
. |
| מח וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר. מט עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה. נ וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו. נא עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. נב כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| א | הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי. |
| נ"ב | כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ, וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. |