כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים (ט"ו)
סיכום
אם נמצא הָרוּג ולא יודעים מי הרג אותו, יש לקיים טקס עֶגְלָה עֲרוּפָה בנחל סמוך. אם חייל לוקח שְׁבוּיָה יְפַת תֹּאַר במלחמה, עליו לתת לה להתאבל חודש בביתו ואז להנשא לה. אסור לאָדָם להפוך את בְּנָה של אישתו המועדפת לבְּכוֹר אם כבר יש לו בְּכוֹר מאישתו השנואה. בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה ומתהולל יוענש במוות. אסורה הֲלָנַת גּוּפַת
תָּלוּי על עֵץ אחרי שהוּצָא להורג.
תקציר
| עֶגְלָה עֲרוּפָה: אם נמצא אָדָם הָרוּג בַּשָּׂדֶה בארץ ולא ידוע מי הרג אותו, יש למצוא את העיר הסמוכה ביותר למקום מציאת הגופה, ולהביא משם עֶגְלָה שמעולם לא שימשה עדיין לעבודת אדמה (ע"י משיכה בְּעֹל שהונח על צווארה). זִקְנֵי אותה עיר יביאו את העֶגְלָה לנחל הזורם חזק\אֵיתָן מכדי שניתן יהיה לגדל בערוצו גידולים, ושם יערפו אֶת הָעֶגְלָה (ישברו או יכרתו את העורף שלה). |
| א כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ. ב וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ וּמָדְדוּ אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל. ג וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל. ד וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל. |
| אז יצטרפו הַכֹּהֲנִים, אשר מונו להכריע בריב משפטי או בדיני נזיקין\נָגַע (ראו פרק י"ז פסוקים ח-י"גדְּבָרִים פרק י"ז פסוקים ח-י"ג: ח
כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ.
ט
וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט.
י
וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ.
יא
עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל.
יב
וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל.
יג
וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד.
). זקני העיר ירחצו את ידיהם במי הנחל ויצהירו בשם העַם שהם לא שפכו את דָּם ההרוג, וגם לא ראו את המִקְרֶה. הם יבקשו מה' לכפר לעַם על הדָּם הנָקִי שנשפך, ולסלק את החטא שקשור בו מקרב העַם. |
| ה וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם יְהוָה וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע. ו וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא הַקְּרֹבִים אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל. ז וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שפכה [שָׁפְכוּ] אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ. ח כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ יְהוָה וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם. ט וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה. |
| שְׁבוּיָה יְפַת תֹּאַר: אם ה' מוסר את האויב לעַם במלחמה, ואחד החיילים רואה אישה שְׁבוּיָה יְפַת תֹּאַר וחושק בה ורוצה להיות איתה, עליו לקחתה לביתו ולאפשר לה להתאבל שם במשך חודש על גורל משפחתה. רק אז יכול האיש לקיים יחסי מין עם האישה, ועליו לשאתה לאישה. אם אח"כ לא ירצה בה עוד, עליו לשלוח אותה לחופשי (לגרשה) כהלכה ולא למכור אותה כשִׁפְחָה, ובכך להתאכזר אליה (להתעמר ולענות). |
| י כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. יא וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה. יב וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ. יג וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה. יד וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ. |
| דין הבְּכֹר: אם לאָדָם יש אִשָּׁה אחת אֲהוּבָה ושְׁנִיָּה שְׂנוּאָה, ובנו הבכור (הראשון) נולד לו מאשתו השְׂנוּאָה, אז אסור לו להפוך את בן האֲהוּבָה לבכור (לְבַכֵּר אותו), אלא עליו להוריש כנהוג לבכור האמיתי פִּי שְׁנַיִם ממה שהוא מוריש לבן שאינו בכור [*]אך יש המפרשים שמשמעות המונח "פִּי שְׁנַיִם" היא כנראה שני-שליש, וזאת לפי הכתוב בזְכַרְיָה פרק י"ג פסוק ח .
[^]
זְכַרְיָה פרק י"ג פסוק ח: ח
וְהָיָה בְכָל הָאָרֶץ נְאֻם יְהוָה פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ.
. לפיכך מְצֻוֶּה כאן האב להוריש שני-שליש מכל רכושו לבנו הבכור, אפילו אם הוא בן האִשָּׁה השְׂנוּאָה. |
| טו כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכוֹר לַשְּׂנִיאָה. טז וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר. יז כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה. |
| בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה: אם יש בֵּן סוֹרֵר (שסר מדרך הישר) ומוֹרֶה (מורד בהוריו) שאינו שומע בקול אביו ואמו, למרות הניסיונות להעניש אותו עונשים חינוכיים, אז הוריו יוציאו אותו בכח לזקנים השופטים בשער העיר שלו. הם יאשימו אותו שם גם בכך שהוא זוֹלֵל (יותר מדי בשר) וסֹבֵא (יותר מדי יין), ואז כל תושבי העיר ירגמו אותו למוות. |
| יח כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם. יט וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ. כ וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא. כא וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ. |
| איסור הֲלָנַת גופת תָּלוּי: אם נגזר על אָדָם חוטא גזר דין מוות, ותולים אותו על עֵץ, אסור להשאיר את גופתו על העֵץ בלילה (להלין אותה), אלא יש לקבור אותה ביום ההוצאה להורג. זאת כיוון שקללה שׁוֹרָה על גופה תלויה והיא מטמאת את הארץ שעליה היא תלויה. |
| כב וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ. כג לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| י"א | וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר, וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה. |
| כ | "בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה, אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ, זוֹלֵל וְסֹבֵא" |