סיכום
יש להביא את הפירות הראשונים בטֶּנֶא (למקדש) ולשאת נאום המודה לה' על יציאת מִצְרַיִם וקבלת הארץ הטובה. אחרי ביצוע מצוות מְעַשֵּׂר עָנִי, על מביא המְעַשֵּׂר להצהיר על קיום המצווה כהלכה. מֹשֶׁה מסכם את קובץ המצוות שהחל בפרק י"ב וחוזר על ברית הבחירה ההדדית בין ה' לעַם.
תקציר
| אחרי שהעַם יתנחל בארץ, עליו לקחת (כל שנה) את הפירות הראשונים ולהביא אותם בטֶּנֶא למקום הפולחן המרכזי שיבחר ה' (המקדש בירושלים). שם הוא יופיע לפני הַכֹּהֵן ויצהיר שהגיע לארץ המובטחת. |
| א וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. ב וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. ג וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. |
| הַכֹּהֵן יניח את הַטֶּנֶא לפני המִזְבַּח (שברחבת המקדש) ומביא הַטֶּנֶא יִנְאַם את הדברים הבאים (המפורשים בפרוטרוט בהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח אחרי הנחת הַכּוֹס הַשְּׁנִיָּה וגילוי הַמַּצּוֹת): אָבִי האומה היה אֲרַמִּי אֹבֵד, וירד למִצְרַיִם כקהילה קטנה ושם גדל לְגוֹי גָּדוֹל [*]תיאור זה מתאים ליַעֲקֹב, שחי אצל לָבָן באֲרָם . הַמִּצְרִים העבידו אותנו (את העַם) בפרך, ה' שמע את זעקתנו והוציאנו ממִּצְרִים בַּכּוֹחַ וּבְנִסִּים. הוא הביא אותנו לכאן, לארץ הטובה, והִנֵּה אני מביא את ראשית פְּרִי הארץ שניתנה לי.
[^]
בְּרֵאשִׁית פרק כ"ה פסוק כ: כ
וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה.
, נדד משם, וירד בסופו של דבר למִצְרַיִם. אך יש המפרשים שאַבְרָהָם, אבי האומה, הוא האֲרַמִּי הנודד, ואילו ההַגָּדָה מפרשת שמדובר בלָבָן הָאֲרַמִי שחשב "לאבד" את יַעֲקֹב.אחרי הנאום, יניח הנואם את הַטֶּנֶא מול ה' (מול המקדש) וישתחווה שם לה'. אז מביא הַטֶּנֶא יכול לשמוח בכל הטּוֹב שקיבל, ושקיבלו באמצעותו גם משפחתו, הלְוִיִּים והגֵּרִים. |
| ד וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. ה וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. ו וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. ז וַנִּצְעַק אֶל יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ. ח וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים. ט וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. י וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי יְהוָה וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. יא וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ. |
| לפי פרק י"ד פסוקים כ"ח-כ"טדְּבָרִים פרק י"ד פסוקים כ"ח-כ"ט: כח
מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ.
כט
וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה.
פעם ב3 שנים, על האִיכָּר להניח את המְעַשֵּׂר בשַׁעַר העיר, ושם יוכלו לקחת אותו החלשים בחברה - הלֵּוִי, הגֵּר, היָּתוֹם, וְהאַלְמָנָה (מצוות מְעַשֵּׂר עָנִי\שלישי). כאן נדרש מביא המְעַשֵּׂר להצהיר לפני ה' (מול המקדש) (1) שֶׁהוא קיים את המצווה וכל המְעַשֵּׂר (שהוא קֹּדֶשׁ) הוצא מהבית (והובא לשַׁעַר) (2) שֶׁהוא לא אכל מהמְעַשֵּׂר בהיותו באֵבֶל\בְאֹנִי (3) ולא הוציא אותו בהיותו במצב טומאה (4) ולא נתן ממנו לְמֵת (כמנהג עובדי האלילים). מביא המְעַשֵּׂר יבקש שה' יביט ויברך את העַם ואת הארץ מִמְּקוֹם מִשְׁכָּנוֹ שבשָּׁמַיִם. |
| יב כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ. יג וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי. יד לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי. טו הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. |
| סיכום (של מֹשֶׁה) לקובץ המצוות שהחל בפרק י"ב: הַיּוֹם העַם קיבל את המצוות שפורטו בפרקים הקודמים, ועל העַם לְשמור עליהם ברצון. העַם הֶאֱמִיר (הִגְבִּיהַּ לראש העץ) את ה' להיות אלוהיו והתחייב לְהִשָּׁמַע לו, וה' מצידו הֶאֱמִיר את העַם להיות לו עַם סְגֻלָּה, מעל שאר הַגּוֹיִם, וקָדֹשׁ לה'. |
| טז הַיּוֹם הַזֶּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. יז אֶת יְהוָה הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ. יח וַיהוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו. יט וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ה | אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. |
| ט"ו | הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ, מִן הַשָּׁמַיִם, וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ.. |