.D247-006.jpg){kind=link}
אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ (ח) המינים כאן מופיעים משמאל למעלה ובכוון השעון, מלבד הדְבָשׁ (כלומר התמר) המופיע אחרי השְׂעֹרָה.
פרטי היוצר\ת
Copper mines, Timna Valley, Negev Desert, Israel. By Zairon [CC-BY-SA-4.0], via Wikimedia Commons
אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת (ט) בצילום - מכרות נְחֹשֶׁת קְדוּמִים בתִּמְנָע.
סיכום
ה' ניסה את נאמנות העַם אליו ע"י הצבת קשיים בימי הנדודים במדבר, אבל גם דאג להם כמו אב מחנך ודואג. ה' יביא את העַם לארץ מניבה כל טוּב (ובה שִׁבְעַת הַמִּינִים), ויש לברך על כך את ה' (בִּרְכַּת הַמָּזוֹן). אך אסור לעַם לחשוב שהוא השיג את כל העושר הזה בעצמו ולשכוח את ה' ואת מצוותיו, או לעבוד אֱלֹהִים אֲחֵרִים.
תקציר
| על העַם לקיים את המצוות למען אריכות חיים, צאצאים, וירושת הארץ. ה' ניסה את נאמנות העַם אליו ע"י הצבת קשיים בימי הנדודים במדבר: עינויים ורעב, והסתמכות על מאכל הַמָּן המוּזָר. ה' עשה כך כיד שהעַם ילמד שאין חיים רק מהַלֶּחֶם, אלא בעיקר מדברי ה'. |
| א כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם. ב וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מצותו [מִצְוֹתָיו] אִם לֹא. ג וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְהוָה יִחְיֶה הָאָדָם. |
| ה' ליווה את הקשיים גם בדאגה לעַם (בלבוש ובבריאות הרגליים הצועדות), כמו אב המייסר את בנו כדי לחנכו, אך גם דואג למחסורו. |
| ד שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה. ה וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ. |
| על העַם להקפיד במצוות, כי ה' מביא אותו לארץ טוֹבָה, מלאת מקורות מָיִם, ומיני גידולים - שִׁבְעַת הַמִּינִים - חִטָּה, שְּׂעֹרָה, גֶפֶן, תְּאֵנָה, רִמּוֹן, זַיִת שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ (תְּמָרִים). תושבי הארץ לא ניזונים בעליבות\בְמִסְכֵּנֻת, ואפילו הֲרָרֶיהָ מניבים משאבי מתכת שימושיים (בַרְזֶל, ונְחֹשֶׁת). |
| ו וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ. ז כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. ח אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. ט אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. |
| בִּרְכַּת הַמָּזוֹן על העַם המבורך בשׂוֹבַע לברך את ה' שנתן לו את הָאָרֶץ, שמניבה לו את כל עושר המזון הזה. |
| י וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. |
| מרוב הִתְרַגְּלוּת לשׂובַע, לבתים טובים, למִקְנֶה פורה, ולהון הרב שהעַם השיג בארץ, הוא עלול לשכוח את ה' שהוא מקור כל הטוב הזה, ולחשוב שהוא בעצמו השיג במו ידיו את העושר\חַיִל הזה. לכן, עליו לא לשכוח את ה', שהביאו לארץ הטובה הזאת מעבדותו במצרים, והוליך אותו במדבר הקשה כדי לנסות את אמונתו, ודאג לו למַיִם מאבן קשה [^]שְׁמוֹת פרק י"ז פסוק ו: ו
הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.
ולמָן (ראו גם פסוק ג). |
| יא הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. יב פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טוֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ. יג וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה. יד וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. טו הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ. טז הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ. יז וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. |
| לכן יש לזכור שה' הוא שיִתֵּן כּוֹחַ לעַם להשיג את כל העושר בארץ, וזאת בגלל הברית עם האבות. אם העַם ישכח זאת ויעבוד אֱלֹהִים אֲחֵרִים, ה' יגרום לאָבְדָנָם, כמו שיגרום לאָבְדָן הגויים שהם עומדים לרשת בארץ. |
| יח וְזָכַרְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה. יט וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן. כ כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְהוָה מַאֲבִיד מִפְּנֵיכֶם כֵּן תֹאבֵדוּן עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. |
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים
פרטי היוצר\ת
Sodabottle [CC-BY-SA-3.0], via Wikimedia Commons
וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ (י) בתמונה - קבלת אורח לארוחת שבת