סיכום
חיי אָדָם הם כמו עונש לזמן קצוב, בהם האָדָם מבקש קצת מנוחה. אבל אִיּוֹב קיבל רק סבל, נדודי שינה, סיוטי לילה, ופִּגְעֵי גוף. אִיּוֹב מבקש שה' יזכור שחייו עוברים מהר, ואחרי מותו הוא לא יחזור שוב. אִיּוֹב מתלונן כלפי ה' שהוא נלחם בו כמו במפלצות הים. למה בני האָדָם כל כך חשובים בעיני ה' שהוא שם לב אליהם כל כך, בודק אותם כל רגע ומעניש אותם על כל חטא, שלא יכול הרי באמת להשפיע על ה'? איּוֹב מבקש שה' יסלח לו ויתן לו למות ולנוח בעָפָר.
תקציר
| חיי אָדָם הם כמו עונש לזמן קצוב (צָבָא - ראו יְשַׁעְיָהוּ פרק מ פסוק ביְשַׁעְיָהוּ פרק מ פסוק ב: ב
דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ כִּי לָקְחָה מִיַּד יְהוָה כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ.
), או כמו ימי עבודת השָׂכִיר הקצובים. האָדָם מבקש לעצמו כמו עֶבֶד מעט צֵל, או כמו השָׂכִיר לקבל את שכרו\פָעֳלוֹ, אבל אִיּוֹב קיבל רק חודשים\ירחים של אכזבות ולילות של סֵבֶל\עָמָל. גם כשהוא שוכב הוא לא מוצא מנוחה וממתין בקוצר רוח לקוּם, אבל העָרֶב מתארך\מִדַּד, ואִיּוֹב סובל נדודי שינה עד הבוקר\נָשֶׁף. בשרו החולה מלא בתולעים\רִימות ועורו מלא גבשושיות, מתקשה, ונמס במוגלה. |
| א הֲלֹא צָבָא לֶאֱנוֹשׁ על [עֲלֵי] אָרֶץ וְכִימֵי שָׂכִיר יָמָיו. ב כְּעֶבֶד יִשְׁאַף צֵל וּכְשָׂכִיר יְקַוֶּה פָעֳלוֹ. ג כֵּן הָנְחַלְתִּי לִי יַרְחֵי שָׁוְא וְלֵילוֹת עָמָל מִנּוּ לִי. ד אִם שָׁכַבְתִּי וְאָמַרְתִּי מָתַי אָקוּם וּמִדַּד עָרֶב וְשָׂבַעְתִּי נְדֻדִים עֲדֵי נָשֶׁף. ה לָבַשׁ בְּשָׂרִי רִמָּה וגיש [וְגוּשׁ] עָפָר עוֹרִי רָגַע וַיִּמָּאֵס. |
| ימיו של אִיּוֹב רצים-מהר\קַלּוּ כמו מכשיר אריגה ונגמרים ללא תִּקְוָה (תִּקְוָה משמעה גם "חוט", כך שהפסוק הוא דו-משמעי במְכֻוָּן). אִיּוֹב מבקש שה' יזכור שחייו עוברים מהר כמו רוּחַ, וכשימות לא ישוב עוד לראות בעיניו את הטוב שבעולם, וגם עיני אחרים (כולל של ה') לא יראו אותו עוד. כי מי שמֵת נעלם כמו עָנָן, ומי שיורד לעולם-המתים\שְׁאוֹל לא יַעֲלֶה ממנו יותר, ובֵיתוֹ לא יכיר אותו עוד כי הוא לא ישוב אליו. |
| ו יָמַי קַלּוּ מִנִּי אָרֶג וַיִּכְלוּ בְּאֶפֶס תִּקְוָה. ז זְכֹר כִּי רוּחַ חַיָּי לֹא תָשׁוּב עֵינִי לִרְאוֹת טוֹב. ח לֹא תְשׁוּרֵנִי עֵין רֹאִי עֵינֶיךָ בִּי וְאֵינֶנִּי. ט כָּלָה עָנָן וַיֵּלַךְ כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל לֹא יַעֲלֶה. י לֹא יָשׁוּב עוֹד לְבֵיתוֹ וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקֹמוֹ. |
| אִיּוֹב לא יסתיר עוד את דברי התלונה שלו, וידבר מתוך הצער שלו. האם ה' נלחם באיּוֹב כאילו היה הֲיָם או התַּנִּין שמרדו בה' (ראו יִרְמְיָהוּ פרק ה פסוק כ"ביִרְמְיָהוּ פרק ה פסוק כ"ב: כב
הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם יְהֹוָה אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ.
ויְשַׁעְיָהוּ פרק כ"ז פסוק איְשַׁעְיָהוּ פרק כ"ז פסוק א: א
בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְהוָה בְּחַרְבוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם.
)? אִיּוֹב חשב לְהֵרָגַע מעט לפחות בִּשְׁנָתוֹ, אבל ה' הִכָּה אותו בסִיּוּטֵי לילה גם שם, עד שגרונו\נפשו כבר מעדיף למות מחנק, ועצמותיו מעדיפות מָוֶת. |
| יא גַּם אֲנִי לֹא אֶחֱשָׂךְ פִּי אֲדַבְּרָה בְּצַר רוּחִי אָשִׂיחָה בְּמַר נַפְשִׁי. יב הֲיָם אָנִי אִם תַּנִּין כִּי תָשִׂים עָלַי מִשְׁמָר. יג כִּי אָמַרְתִּי תְּנַחֲמֵנִי עַרְשִׂי יִשָּׂא בְשִׂיחִי מִשְׁכָּבִי. יד וְחִתַּתַּנִי בַחֲלֹמוֹת וּמֵחֶזְיֹנוֹת תְּבַעֲתַנִּי. טו וַתִּבְחַר מַחֲנָק נַפְשִׁי מָוֶת מֵעַצְמוֹתָי. |
| אִיּוֹב מאס בחייו, שבכל מקרה לא יִמָּשְׁכוּ לנצח, ולכן הוא מבקש מִִה' לחדול מלייסר אותו. למה בני האָדָם (כמו אִיּוֹב) כל כך חשובים בעיני ה' שהוא שם לב אליהם כל כך? למה הוא בודק\פוקד\בוחן אותם כל בוקר וכל רגע? למה הוא לא מניח לאִיּוֹב ומרפה ממנו וְלוּ רק לזמן קצר של בליעת הרוק? |
| טז מָאַסְתִּי לֹא לְעֹלָם אֶחְיֶה חֲדַל מִמֶּנִּי כִּי הֶבֶל יָמָי. יז מָה אֱנוֹשׁ כִּי תְגַדְּלֶנּוּ וְכִי תָשִׁית אֵלָיו לִבֶּךָ. יח וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ. יט כַּמָּה לֹא תִשְׁעֶה מִמֶּנִּי לֹא תַרְפֵּנִי עַד בִּלְעִי רֻקִּי. |
| אפילו אם אִיּוֹב חטא, למה זה משפיע על ה', שומר\נֹצֵר האָדָם? איך יכולים מעשי איּוֹב לפגוע בה', ובכך להיות למַשָּׂא\נטל כזה כבד על איּוֹב? למה ה' לא נושא את נטל החטא הזה (אם אמנם הוא קיים) וסולח לאיּוֹב, ומאפשר לו למות ולנוח בעָפָר? כך הוא יֵעָלֵם ואף אחד לא ימצא אותו עוד (כולל ה') גם אם יחפש (שִׁחֲרְתַּנִי). |
| כ חָטָאתִי מָה אֶפְעַל לָךְ נֹצֵר הָאָדָם לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ וָאֶהְיֶה עָלַי לְמַשָּׂא. כא וּמֶה לֹא תִשָּׂא פִשְׁעִי וְתַעֲבִיר אֶת עֲוֹנִי כִּי עַתָּה לֶעָפָר אֶשְׁכָּב וְשִׁחֲרְתַּנִי וְאֵינֶנִּי. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ט | כָּלָה עָנָן וַיֵּלַךְ כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל לֹא יַעֲלֶה. |
| י"ז | מָה אֱנוֹשׁ כִּי תְגַדְּלֶנּוּ וְכִי תָשִׁית אֵלָיו לִבֶּךָ. |