וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים, וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם (ט"ו)
|
|
סיכום
מִרְיָם וְאַהֲרֹן מבקרים את מֹשֶׁה על כך שנָשָׂא אִשָּׁה כֻּשִׁית, וטוענים שאין לו בלעדיות על הקשר עם ה'. מֹשֶׁה אינו מגיב, בגלל צניעותו, אבל ה' מופיע לפני שלושתם ומבהיר שרק לפני מֹשֶׁה הוא מופיע באופן ישיר. הוא מעניש את מִרְיָם בצרעת, ומֹשֶׁה מתפלל לרפואתה. ה' מצווה שתסתגר שבוע מחוץ למחנה. אח"כ היא נאספת והעַם עוזב את חֲצֵרֹת.
תקציר
| מִרְיָם וְאַהֲרֹן מבקרים את מֹשֶׁה: מִרְיָם וְאַהֲרֹן (אחותו ואחיו של מֹשֶׁה) מבקרים אותו על כך שלקח אִשָּׁה כֻּשִׁית לאִשָּׁה. הם גם מערערים על מנהיגותו וטוענים שה' דיבר לא רק איתו אלא גם איתם. ה' שומע (וכועס) אבל מֹשֶׁה אינו מגיב, כיוון שהיה צנוע\עָנָיו מִכֹּל הָאָדָם. |
| א וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח. ב וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהוָה הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע יְהוָה. ג וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו [עָנָיו] מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. |
| ה' קורא למֹשֶׁה, לאַהֲרֹן, ולמִרְיָם לבוא לפניו לאֹהֶל מוֹעֵד. הוא יורד לשם בעצמו בעַמּוּד עָנָן וקורא לאַהֲרֹן ולמִרְיָם להתייצב לפניו. |
| ד וַיֹּאמֶר יְהוָה פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם. ה וַיֵּרֶד יְהוָה בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם. |
| ה' אומר להם, שהרי אם היו מתנבאים באמצעות ה' הרי שהיה מופיע אליהם בחָזוֹן\מַּרְאָה או בַּחֲלוֹם, ואילו עם מֹשֶׁה הנאמן לו ביותר מכל העבדים שבביתו אין הדבר כך. ה' מדבר עם מֹשֶׁה ונראה לפניו באופן ישיר ולא בחידות ורמזים. ה' עוזב בכעס. |
| ו וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְהוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ. ז לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. ח פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְהוָה יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה. ט וַיִּחַר אַף יְהוָה בָּם וַיֵּלַךְ. |
| מִרְיָם נעשית מְצֹרָעַת: כשעָנָן ה' עוזב, מתגלה שמִרְיָם נעשתה מְצֹרָעַת ועורה היה לבן כמו שֶׁלֶג [*]ראו על תסמיני הצָרָעַת בוַיִּקְרָא פרק י"ג . אַהֲרֹן מתחנן בפני מֹשֶׁה שיסלח להם, ולא ישאיר עליהם את החטא שחטאו מתוך אִוֵּולֶת[*]כאשר "נוֹאַלְנוּ" - כלומר "נהגנו באִוֵּולֶת". . אַל למֹשֶׁה להיות כמו תינוק שנולד מת כשחצי בְשָׂרוֹ מושחת[*]משמעות הפסוק אינה ברורה לגמרי. אולי אַהֲרֹן ממשיל את מֹשֶׁה לתינוק שחצי בְשָׂרוֹ נשחת בעת הלידה, כיוון שבשר מִרְיָם נשחת בצרעת, והרי בשר מִרְיָם הוא כחצי בשרו של מֹשֶׁה, בהיותם אח ואחות. ואולי הכוונה שאַהֲרֹן ממשיל את מִרְיָם לאותו תינוק כיוון שחצי בשרה נשחת בצרעת. . מֹשֶׁה מתפלל לה' שירפא את אחותו. |
| י וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת. יא וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ. יב אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ. יג וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְהוָה לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ. |
| ה' עונה למֹשֶׁה שהרי גם בת סוררת תגורש בכלימה לשבוע אחרי שאביה יִירַק עליה. כך, גם על מִרְיָם להסתגר לשבוע מִחוּץ לַמַּחֲנֶה ורק אז תיאסף בחזרה [*]באופן כללי על כל מצורע לשבת לבדו מחוץ לַמַּחֲנֶה . העַם ממתין למִרְיָם שבוע ואז הם אוספים אותה (אחרי שהבריאה), עוזבים את חֲצֵרֹת ונוסעים וחונים בְּמִדְבַּר פָּארָן (ברחבי חצי-האי סִינָי).
[^]
וַיִּקְרָא פרק י"ג פסוק מ"ו: מו
כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ.
. |
| יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף. טו וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם. טז וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| א | וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח, כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח. |
| י"ג | אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ. |