וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר הִכִּיתָ בְּעֵמֶק הָאֵלָה הִנֵּה הִיא.. (י)
|
|
סיכום
תקציר
| דָוִד בנֹב: יהוֹנָתָן שב לעיר, ודָוִד בורח לנֹב, ואֲחִימֶלֶךְ הכהן הראשי שם נבהל לראותו לבדו. דָוִד מספר ששָׁאוּל שלח אותו למשימה חשאית והוא קבע\ידע עם משרתיו לפגוש אותו במקום כלשהו שאינו רוצה לציין [*]"פְּלֹנִי" - נסתר, "אַלְמוֹנִי" - אילם . |
| א וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וִיהוֹנָתָן בָּא הָעִיר. ב וַיָּבֹא דָוִד נֹבֶה אֶל אֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן וַיֶּחֱרַד אֲחִימֶלֶךְ לִקְרַאת דָּוִד וַיֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ אַתָּה לְבַדֶּךָ וְאִישׁ אֵין אִתָּךְ. ג וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן הַמֶּלֶךְ צִוַּנִי דָבָר וַיֹּאמֶר אֵלַי אִישׁ אַל יֵדַע מְאוּמָה אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחֲךָ וַאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאֶת הַנְּעָרִים יוֹדַעְתִּי אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמוֹנִי. |
| דָוִד מבקש מאֲחִימֶלֶךְ 5 ככרות לֶחֶם או כל מזון אחר שיש לו, אך אֲחִימֶלֶךְ אומר שנותר רק מלֶחֶם הקודש אשר מותר רק למי שלא נטמא ממשכב אישה [^]וַיִּקְרָא פרק ט"ו פסוק י"ח: יח
וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחֲצוּ בַמַּיִם וְטָמְאוּ עַד הָעָרֶב.
. |
| ד וְעַתָּה מַה יֵּשׁ תַּחַת יָדְךָ חֲמִשָּׁה לֶחֶם תְּנָה בְיָדִי אוֹ הַנִּמְצָא. ה וַיַּעַן הַכֹּהֵן אֶת דָּוִד וַיֹּאמֶר אֵין לֶחֶם חֹל אֶל תַּחַת יָדִי כִּי אִם לֶחֶם קֹדֶשׁ יֵשׁ אִם נִשְׁמְרוּ הַנְּעָרִים אַךְ מֵאִשָּׁה. |
| דָוִד עונה שהם נמנעו מנשים כבר מאז צאתם לדרך, גם אתמול וגם שלשום. משרתיו גם שמרו את כליהם טהורים אפילו שעשו בהם רק שימוש לסעודות חולין, ובוודאי שיקפידו על טהרתם גם היום כשיאכלו מהם לֶחֶם מקודש. אֲחִימֶלֶךְ מוסר לו מלֶחֶם הַפָּנִים [*]לֶחֶם הַפָּנִים הוּנַח באותן תמידי לִפְנֵי ה' שהוסר מהשולחן שבמשכן והוחלף בלֶחֶם חם וטרי.
[^]
שְׁמוֹת פרק כ"ה פסוק ל: ל
וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד.
. החלות שעל השולחן הוחלפו כל שבת ונאכלו רק ע"י הכוהנים במשכן
[^]
וַיִּקְרָא פרק כ"ד פסוקים ה-ט: ה
וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים יִהְיֶה הַחַלָּה הָאֶחָת.
ו
וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר לִפְנֵי יְהוָה.
ז
וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה וְהָיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה אִשֶּׁה לַיהוָה.
ח
בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי יְהוָה תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם.
ט
וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וַאֲכָלֻהוּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לוֹ מֵאִשֵּׁי יְהוָה חָק עוֹלָם.
. כאן הם נמסרו לדָוִד אולי משיקולי פחד או פיקוח נפש? |
| ו וַיַּעַן דָּוִד אֶת הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר לוֹ כִּי אִם אִשָּׁה עֲצֻרָה לָנוּ כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם בְּצֵאתִי וַיִּהְיוּ כְלֵי הַנְּעָרִים קֹדֶשׁ וְהוּא דֶּרֶךְ חֹל וְאַף כִּי הַיּוֹם יִקְדַּשׁ בַּכֶּלִי. ז וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי יְהוָה לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ. |
| באותו הזמן הִתְעַכֵּב\עצר באזור הפולחן שבנֹב גם דֹּאֵג הָאֲדֹמִי, ממשרתיו של שָׁאוּל, והיה ראש הרועים ששירתו את המלך [*]דֹּאֵג יופיע בסיפור שוב רק בפרק הבא, שבו הוא ידווח לשָׁאוּל שהוא ראה את דָוִד אצל אֲחִימֶלֶךְ בנֹב . |
| ח וְשָׁם אִישׁ מֵעַבְדֵי שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא נֶעְצָר לִפְנֵי יְהוָה וּשְׁמוֹ דֹּאֵג הָאֲדֹמִי אַבִּיר הָרֹעִים אֲשֶׁר לְשָׁאוּל. |
| דָוִד מבקש מאֲחִימֶלֶךְ גם כלי נשק אם יש בידו, כיוון שהוא לא הספיק בעצמו לקחת את חרבו בשל הדחיפות של שליחות המלך. אֲחִימֶלֶךְ עונה שיש ברשותו את חרבו של גָּלְיָת אותו דָוִד הכה בְּעֵמֶק הָאֵלָה [^]שְׁמוּאֵל-א פרק י"ז פסוקים ב, נ"א, נ"ד: ב
וְשָׁאוּל וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים.
... נא
וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֶת חַרְבּוֹ וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ וַיְמֹתְתֵהוּ וַיִּכְרָת בָּהּ אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי מֵת גִּבּוֹרָם וַיָּנֻסוּ.
... נד
וַיִּקַּח דָּוִד אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי וַיְבִאֵהוּ יְרוּשָׁלִָם וְאֶת כֵּלָיו שָׂם בְּאָהֳלוֹ.
, והנה היא עטופה\לוטה בשמלה מאחורי הָאֵפוֹד[*]הָאֵפוֹד היה בגד פולחני מפואר כמו זה שלבש הכוהן הגדול , ואין לו עוד חֶרֶב מלבדה. דָוִד עונה שאין עוד חֶרֶב טובה כמוה ומבקש לקבלה.
[^]
שמות פרק כ"ח
, ושהיה משמש לחיזוי העתיד
[^]
שמואל-א פרק כ"ג פסוקים ט-י"ב: ט
וַיֵּדַע דָּוִד כִּי עָלָיו שָׁאוּל מַחֲרִישׁ הָרָעָה וַיֹּאמֶר אֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן הַגִּישָׁה הָאֵפוֹד.
י
וַיֹּאמֶר דָּוִד יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שָׁמֹעַ שָׁמַע עַבְדְּךָ כִּי מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לָבוֹא אֶל קְעִילָה לְשַׁחֵת לָעִיר בַּעֲבוּרִי.
יא
הֲיַסְגִּרֻנִי בַעֲלֵי קְעִילָה בְיָדוֹ הֲיֵרֵד שָׁאוּל כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עַבְדֶּךָ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַגֶּד נָא לְעַבְדֶּךָ וַיֹּאמֶר יְהוָה יֵרֵד.
יב
וַיֹּאמֶר דָּוִד הֲיַסְגִּרוּ בַּעֲלֵי קְעִילָה אֹתִי וְאֶת אֲנָשַׁי בְּיַד שָׁאוּל וַיֹּאמֶר יְהוָה יַסְגִּירוּ.
. במקום אחר צויין שהכוהן אֲחִיָּה בֶן אֲחִטוּב נשא את האֵפוֹד
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק י"ד פסוק ג: ג
וַאֲחִיָּה בֶן אֲחִטוּב אֲחִי אִיכָבוֹד בֶּן פִּינְחָס בֶּן עֵלִי כֹּהֵן יְהוָה בְּשִׁלוֹ נֹשֵׂא אֵפוֹד וְהָעָם לֹא יָדַע כִּי הָלַךְ יוֹנָתָן.
, ולכן יש המזהים את אֲחִיָּה בֶן אֲחִטוּב עם אֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן של פרק זה שהיה גם הוא בֶּן אֲחִטוּב
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק כ"ב פסוק ט: ט
וַיַּעַן דֹּאֵג הָאֲדֹמִי וְהוּא נִצָּב עַל עַבְדֵי שָׁאוּל וַיֹּאמַר רָאִיתִי אֶת בֶּן יִשַׁי בָּא נֹבֶה אֶל אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב.
. |
| ט וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ וְאִין יֶשׁ פֹּה תַחַת יָדְךָ חֲנִית אוֹ חָרֶב כִּי גַם חַרְבִּי וְגַם כֵּלַי לֹא לָקַחְתִּי בְיָדִי כִּי הָיָה דְבַר הַמֶּלֶךְ נָחוּץ. י וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר הִכִּיתָ בְּעֵמֶק הָאֵלָה הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה אַחֲרֵי הָאֵפוֹד אִם אֹתָהּ תִּקַּח לְךָ קָח כִּי אֵין אַחֶרֶת זוּלָתָהּ בָּזֶה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֵין כָּמוֹהָ תְּנֶנָּה לִּי. |
| דָוִד בגַּת: דָוִד בורח לאָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת. אנשי אָכִישׁ מזהירים אותו שמדובר בדָוִד מֶלֶךְ הארץ [*]הם מכנים אותו "מֶלֶךְ" כיוון שהועמד ע"י שָׁאוּל בראש הצבא , הוא אשר הנשים המחוללות שרו\רנו\עֲנוּ עליו ששָׁאוּל הפיל אלפי אויבים ודָוִד עשרות-אלפים\רבבות
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק י"ח פסוק ה: ה
וַיֵּצֵא דָוִד בְּכֹל אֲשֶׁר יִשְׁלָחֶנּוּ שָׁאוּל יַשְׂכִּיל וַיְשִׂמֵהוּ שָׁאוּל עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַיִּיטַב בְּעֵינֵי כָל הָעָם וְגַם בְּעֵינֵי עַבְדֵי שָׁאוּל.
, או אולי כיוון שנחשב בעיני רבים כיורש הממלכה
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק י"ח פסוק ח: ח
וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים וְעוֹד לוֹ אַךְ הַמְּלוּכָה.
[^]שְׁמוּאֵל-א פרק י"ח פסוק ז: ז
וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת וַתֹּאמַרְןָ הִכָּה שָׁאוּל באלפו [בַּאֲלָפָיו] וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו.
. דָוִד שם לב לדברים האלה של עבדי אָכִישׁ והחל לחשוש ממנו. |
| יא וַיָּקָם דָּוִד וַיִּבְרַח בַּיּוֹם הַהוּא מִפְּנֵי שָׁאוּל וַיָּבֹא אֶל אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת. יב וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי אָכִישׁ אֵלָיו הֲלוֹא זֶה דָוִד מֶלֶךְ הָאָרֶץ הֲלוֹא לָזֶה יַעֲנוּ בַמְּחֹלוֹת לֵאמֹר הִכָּה שָׁאוּל באלפו [בַּאֲלָפָיו] וְדָוִד ברבבתו [בְּרִבְבֹתָיו]. יג וַיָּשֶׂם דָּוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּלְבָבוֹ וַיִּרָא מְאֹד מִפְּנֵי אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת. |
| דָוִד מתחיל לשנות את התנהגותו\טעמו לפניהם\בעיניהם כך שיחשב למשוגע: הוא עושה מעשי הוללות כמו לקשקש סימנים\תוים על דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר ולהזיל ריר על זְקָנוֹ. אָכִישׁ מתלונן שאנשיו הביאו לו משוגע שמשתגע עליו\לידו בביתו, כאילו שאין לו כבר מספיק משוגעים מסביבו. |
| יד וַיְשַׁנּוֹ אֶת טַעְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם ויתו [וַיְתָיו] עַל דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר וַיּוֹרֶד רִירוֹ אֶל זְקָנוֹ. טו וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל עֲבָדָיו הִנֵּה תִרְאוּ אִישׁ מִשְׁתַּגֵּעַ לָמָּה תָּבִיאוּ אֹתוֹ אֵלָי. טז חֲסַר מְשֻׁגָּעִים אָנִי כִּי הֲבֵאתֶם אֶת זֶה לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלָי הֲזֶה יָבוֹא אֶל בֵּיתִי. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| י | וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן: "חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר הִכִּיתָ בְּעֵמֶק הָאֵלָה, הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה אַחֲרֵי הָאֵפוֹד..." |
| ט"ז | חֲסַר מְשֻׁגָּעִים אָנִי, כִּי הֲבֵאתֶם אֶת זֶה לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלָי? |
שושלת עלי