סיכום
תשובת אִיּוֹב לנאום אֱלִיפַז: הרֵעים מביאים לאיּוֹב רק סֵבֶל ב"ניחומיהם", אבל הוא היה נוהג כמוהם אם היה במקומם. ה' נלחם באיּוֹב בשנאה ובאלימות ופגע בגּוּפוֹ ובמשפחתו. יש לאיּוֹב עוד עֵד בשמים (שָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים) והוא לא זקוק להמלצות רֵעָיו.
תקציר
| תשובת אִיּוֹב לנאום אֱלִיפַז: רֵעֵי איּוֹב לא חידשו לו דבר, ו"ניחומיהם" רק גורמים לו סֵבֶל\עָמָל. הוא קורא לאֱלִיפַז להפסיק\הֲקֵץ לְדַבֵּר דברי הבל\רוּחַ. הוא תוהה מה גורם לו לדבר כך, אבל אז אומר שאם היה במקומם אז גם הוא היה כך מרבה (עוֹרֵם\מְחַבֵּר) מלים, מניד את ראשו עליהם בצער, ומנסה בעזרת דיבורים לחזק\לאמץ אותם ולהפחית\לחְשֹׂךְ מכְּאֵבָם. אז, בין אם היה מדבר או אם לאו, בכל מקרה זה לא היה נוגע לו ולכאבו (כמו שכָּעֵת הרֵעִים לא מזדהים עם כאבו). |
| א וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר. ב שָׁמַעְתִּי כְאֵלֶּה רַבּוֹת מְנַחֲמֵי עָמָל כֻּלְּכֶם. ג הֲקֵץ לְדִבְרֵי רוּחַ אוֹ מַה יַּמְרִיצְךָ כִּי תַעֲנֶה. ד גַּם אָנֹכִי כָּכֶם אֲדַבֵּרָה לוּ יֵשׁ נַפְשְׁכֶם תַּחַת נַפְשִׁי אַחְבִּירָה עֲלֵיכֶם בְּמִלִּים וְאָנִיעָה עֲלֵיכֶם בְּמוֹ רֹאשִׁי. ה אֲאַמִּצְכֶם בְּמוֹ פִי וְנִיד שְׂפָתַי יַחְשֹׂךְ. ו אִם אֲדַבְּרָה לֹא יֵחָשֵׂךְ כְּאֵבִי וְאַחְדְּלָה מַה מִנִּי יַהֲלֹךְ. |
| אבל איּוֹב לא נמצא במקום רֵעָיו, וה' מעייף\מַלְאֶה אותו ומשמיד את כל קרוביו\עֲדָתִו (בניו). עדים לכך הקימוט שה' עשה לגופו (בשְׁחִין), והרָזוֹן\כַחֲש ששם בפניו. כעסו\אַפּוֹ של ה' זעזע\טרף אותו, ומתוך שנאה הוא חרק את שיניו ולטש עיניים רעות עליו. |
| ז אַךְ עַתָּה הֶלְאָנִי הֲשִׁמּוֹתָ כָּל עֲדָתִי. ח וַתִּקְמְטֵנִי לְעֵד הָיָה וַיָּקָם בִּי כַחֲשִׁי בְּפָנַי יַעֲנֶה. ט אַפּוֹ טָרַף וַיִּשְׂטְמֵנִי חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו צָרִי יִלְטוֹשׁ עֵינָיו לִי. |
| ה' הסגיר את איּוֹב והפיל\יִרְטֵנִי בידי רשעים\עֲוִילים, שפערו את פיהם עליו בגידופים וסטרו לו בלְחָיָיו. איּוֹב היה שָׁלֵו ואז ה' ניער\פרפר אותו, אחז בו מאחור בעורפו, פוצץ אותו, ושם אותו כמטרה לחִצִּים. המון הציידים שאיתו הקיפו\יָסֹבּוּ את איּוֹב, פלחו את כִּלְיוֹתַיו בחִצִּים ללא רחמים ושפכו את מיצי הכבד\מְרֵרָה שלו. ה' עשה בגופו פרצות כמו אויב בחומה. |
| י פָּעֲרוּ עָלַי בְּפִיהֶם בְּחֶרְפָּה הִכּוּ לְחָיָי יַחַד עָלַי יִתְמַלָּאוּן. יא יַסְגִּירֵנִי אֵל אֶל עֲוִיל וְעַל יְדֵי רְשָׁעִים יִרְטֵנִי. יב שָׁלֵו הָיִיתִי וַיְפַרְפְּרֵנִי וְאָחַז בְּעָרְפִּי וַיְפַצְפְּצֵנִי וַיְקִימֵנִי לוֹ לְמַטָּרָה. יג יָסֹבּוּ עָלַי רַבָּיו יְפַלַּח כִּלְיוֹתַי וְלֹא יַחְמוֹל יִשְׁפֹּךְ לָאָרֶץ מְרֵרָתִי. יד יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָרֶץ יָרֻץ עָלַי כְּגִבּוֹר. |
| איּוֹב תָּפַר לעצמו שַׂק ללבוש על העור\גֶלֶד והכניס\עולל את ראשו בעָפָר (מנהגי אבל). פניו האדימו\חֳמַרְמְרוּ ועפעפיו חשכו מרוב בכי, על המכות שקיבל על לא עוול בכפו ולמרות תפילותיו הטהורות לה'. |
| טו שַׂק תָּפַרְתִּי עֲלֵי גִלְדִּי וְעֹלַלְתִּי בֶעָפָר קַרְנִי. טז פָּנַי חמרמרה [חֳמַרְמְרוּ] מִנִּי בֶכִי וְעַל עַפְעַפַּי צַלְמָוֶת. יז עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּי וּתְפִלָּתִי זַכָּה. |
| איּוֹב קורא לאדמה לא להסתיר ולספוג לתוכה את דמו השפוך ואת זעקותיו. יש לאיּוֹב עוד עד\שָׂהֲד (שָׂהֲדִ בשׂ שמאלית משמעו "עֵד", וראו פרק ל"א פסוק מ"זבְּרֵאשִׁית פרק ל"א פסוק מ"ז: מז
וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד.
) בשמיים (ה'?) שיעיד על צדק דבריו. |
| יח אֶרֶץ אַל תְּכַסִּי דָמִי וְאַל יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתִי. יט גַּם עַתָּה הִנֵּה בַשָּׁמַיִם עֵדִי וְשָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים. |
| לכן הוא לא זקוק לרֵעָיו כמליצים לפני ה', כי הוא בעצמו שופך את דמעותיו לפניו. הוא מבקש שה' ישפוט בוויכוח שיש לו עם ה', וגם עם רֵעָיו. ויש למהר בכך, כי יבואו\יֶאֱתָיוּ לו רק שנים בודדות, והוא לא ישוב להלך עוד בין החיים אחרי מותו. |
| כ מְלִיצַי רֵעָי אֶל אֱלוֹהַ דָּלְפָה עֵינִי. כא וְיוֹכַח לְגֶבֶר עִם אֱלוֹהַּ וּבֶן אָדָם לְרֵעֵהוּ. כב כִּי שְׁנוֹת מִסְפָּר יֶאֱתָיוּ וְאֹרַח לֹא אָשׁוּב אֶהֱלֹךְ. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ד | גַּם אָנֹכִי כָּכֶם אֲדַבֵּרָה לוּ יֵשׁ נַפְשְׁכֶם תַּחַת נַפְשִׁי.. |
| י"ט | גַּם עַתָּה הִנֵּה בַשָּׁמַיִם עֵדִי וְשָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים. |