וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הָיָה מַעֲמִיד בַּמֶּרְכָּבָה נֹכַח אֲרָם עַד הָעָרֶב וַיָּמָת לְעֵת בּוֹא הַשָּׁמֶשׁ (ל"ד)
|
|
סיכום
יְהוֹשָׁפָט משתכנע להצטרף לאַחְאָב במלחמה מול אֲרָם ברָמֹת גִּלְעָד, אך מבקש לשאול בה'. אחרי ש400 נביאי שקר מנבאים הצלחה, מִיכָיְהוּ מנבא כישלון ונכלא ע"י אַחְאָב. אַחְאָב נפגע מחץ בקרב ומושאר עומד עד שמת מפצעיו.
תקציר
| הפרק מבוסס על מְלָכִים-א פרק כ"ב. יְהוֹשָׁפָט מרבה עושר וכבוד וכורת ברית נישואין עם בית אַחְאָב מלך ישראל. יְהוֹשָׁפָט מבקר את אַחְאָב, ובזמן שהם חוגגים ביחד עם זבחים, אַחְאָב משכנע אותו להצטרף למלחמה (מול אֲרָם) ברָמֹת גִּלְעָד. יְהוֹשָׁפָט מסכים אבל מבקש לדרוש בה'. אַחְאָב שואל 400 נביאי (שקר), והם מנבאים נצחון. |
| א וַיְהִי לִיהוֹשָׁפָט עֹשֶׁר וְכָבוֹד לָרֹב וַיִּתְחַתֵּן לְאַחְאָב. ב וַיֵּרֶד לְקֵץ שָׁנִים אֶל אַחְאָב לְשֹׁמְרוֹן וַיִּזְבַּח לוֹ אַחְאָב צֹאן וּבָקָר לָרֹב וְלָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ וַיְסִיתֵהוּ לַעֲלוֹת אֶל רָמוֹת גִּלְעָד. ג וַיֹּאמֶר אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה הֲתֵלֵךְ עִמִּי רָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר לוֹ כָּמוֹנִי כָמוֹךָ וּכְעַמְּךָ עַמִּי וְעִמְּךָ בַּמִּלְחָמָה. ד וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל דְּרָשׁ נָא כַיּוֹם אֶת דְּבַר יְהוָה. ה וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַנְּבִאִים אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הֲנֵלֵךְ אֶל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמְרוּ עֲלֵה וְיִתֵּן הָאֱלֹהִים בְּיַד הַמֶּלֶךְ. |
| יְהוֹשָׁפָט שואל אם יש עוד נביא, ואַחְאָב מודה שמִיכָיְהוּ בֶּן יִמְלָה נביא, אבל תמיד מנבא לו רעות. יְהוֹשָׁפָט מבקש בכל זאת לשמוע אותו והוא מוזמן ע"י סָרִיס. |
| ו וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיהוָה עוֹד וְנִדְרְשָׁה מֵאֹתוֹ. ז וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט עוֹד אִישׁ אֶחָד לִדְרוֹשׁ אֶת יְהוָה מֵאֹתוֹ וַאֲנִי שְׂנֵאתִיהוּ כִּי אֵינֶנּוּ מִתְנַבֵּא עָלַי לְטוֹבָה כִּי כָל יָמָיו לְרָעָה הוּא מִיכָיְהוּ בֶן יִמְלָא וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אַל יֹאמַר הַמֶּלֶךְ כֵּן. ח וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל סָרִיס אֶחָד וַיֹּאמֶר מַהֵר מיכהו [מִיכָיְהוּ] בֶן יִמְלָא. |
| יְהוֹשָׁפָט ואַחְאָב יושבים בבגדי מלכות בשער שֹׁמְרוֹן (שם התנבאו לפניהם 400 הנביאים) וצִדְקִיָּה בֶן כְּנַעֲנָה מכין לאַחְאָב קרני ברזל בהם הוא יכה את ארם, ושאר הנביאים מסכימים. |
| ט וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה יוֹשְׁבִים אִישׁ עַל כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים וְיֹשְׁבִים בְּגֹרֶן פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן וְכָל הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים לִפְנֵיהֶם. י וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּהוּ בֶן כְּנַעֲנָה קַרְנֵי בַרְזֶל וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְהוָה בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת אֲרָם עַד כַּלּוֹתָם. יא וְכָל הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן לֵאמֹר עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד וְהַצְלַח וְנָתַן יְהוָה בְּיַד הַמֶּלֶךְ. |
| השליח למִיכָיְהוּ מבקש ממנו לנבא טובות למלך, אך הוא עונה שיאמר רק את דברי ה'. כשאַחְאָב שואל אם להלחם הוא עונה "עֲלֵה וְהַצְלַח", כמו שאר הנביאים. |
| יב וְהַמַּלְאָךְ אֲשֶׁר הָלַךְ לִקְרֹא לְמִיכָיְהוּ דִּבֶּר אֵלָיו לֵאמֹר הִנֵּה דִּבְרֵי הַנְּבִאִים פֶּה אֶחָד טוֹב אֶל הַמֶּלֶךְ וִיהִי נָא דְבָרְךָ כְּאַחַד מֵהֶם וְדִבַּרְתָּ טּוֹב. יג וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ חַי יְהוָה כִּי אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר אֱלֹהַי אֹתוֹ אֲדַבֵּר. יד וַיָּבֹא אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו מִיכָה הֲנֵלֵךְ אֶל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמֶר עֲלוּ וְהַצְלִיחוּ וְיִנָּתְנוּ בְּיֶדְכֶם. |
| אבל כשאַחְאָב מתעקש לשמוע את האמת, מִיכָיְהוּ מנבא שהעם יתפזר ללא מנהיג מהקרב, ושאדוניהם שהזניחו אותם (כלומר אַחְאָב) לא ישובו לביתם בשלום. אַחְאָב טוען שלכך התכוון כשאמר שהוא מנבא לו רק רעות. |
| טו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ עַד כַּמֶּה פְעָמִים אֲנִי מַשְׁבִּיעֶךָ אֲשֶׁר לֹא תְדַבֵּר אֵלַי רַק אֱמֶת בְּשֵׁם יְהוָה. טז וַיֹּאמֶר רָאִיתִי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל נְפוֹצִים עַל הֶהָרִים כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶן רֹעֶה וַיֹּאמֶר יְהוָה לֹא אֲדֹנִים לָאֵלֶּה יָשׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם. יז וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט הֲלֹא אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ לֹא יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם לְרָע. |
| מִיכָיְהוּ מספר על כינוס צבא השמיים אצל ה' ששואל מי יְפַתֶּה את אַחְאָב לצאת לקרב האבוד. לבסוף "הָרוּחַ" מציע לשים רוּחַ שקר ב(400) נביאי המלך, וה' שולח את הָרוּחַ לעשות כך. |
| יח וַיֹּאמֶר לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה רָאִיתִי אֶת יְהוָה יוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמְדִים עַל יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ. יט וַיֹּאמֶר יְהוָה מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמוֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר זֶה אֹמֵר כָּכָה וְזֶה אֹמֵר כָּכָה. כ וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו בַּמָּה. כא וַיֹּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי לְרוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל צֵא וַעֲשֵׂה כֵן. כב וְעַתָּה הִנֵּה נָתַן יְהוָה רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה וַיהוָה דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה. |
| צִדְקִיָּהוּ סוטר למִיכָיְהוּ, ולועג לו אם יֵדַע מאיפה באה הָרוּחַ לדבריו כרגע? מִיכָיְהוּ עונה שצִדְקִיָּהוּ יֵדַע כשיברח לחדרו אחרי התבוסה. אַחְאָב מצווה לכלוא את מִיכָיְהוּ עם מעט מזון עד שובו בשלום מהקרב, ומִיכָיְהוּ אומר שכולם ישמעו שאם זה יקרה הרי שה' לא דיבר דרכו. |
| כג וַיִּגַּשׁ צִדְקִיָּהוּ בֶן כְּנַעֲנָה וַיַּךְ אֶת מִיכָיְהוּ עַל הַלֶּחִי וַיֹּאמֶר אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ עָבַר רוּחַ יְהוָה מֵאִתִּי לְדַבֵּר אֹתָךְ. כד וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ הִנְּךָ רֹאֶה בַּיּוֹם הַהוּא אֲשֶׁר תָּבוֹא חֶדֶר בְּחֶדֶר לְהֵחָבֵא. כה וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל קְחוּ אֶת מִיכָיְהוּ וַהֲשִׁיבֻהוּ אֶל אָמוֹן שַׂר הָעִיר וְאֶל יוֹאָשׁ בֶּן הַמֶּלֶךְ. כו וַאֲמַרְתֶּם כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ שִׂימוּ זֶה בֵּית הַכֶּלֶא וְהַאֲכִלֻהוּ לֶחֶם לַחַץ וּמַיִם לַחַץ עַד שׁוּבִי בְשָׁלוֹם. כז וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ אִם שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם לֹא דִבֶּר יְהוָה בִּי וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ עַמִּים כֻּלָּם. |
| שני המלכים יוצאים לקרב ברָמֹת גִּלְעָד. אַחְאָב אומר שיתחפש לחייל וקורא ליהוֹשָׁפָט להשאר בבגדי המלוכה. מֶלֶךְ אֲרָם מצווה על פרשיו להתמקד במאמץ לפגוע באַחְאָב, והם רודפים את יהוֹשָׁפָט כשהם חושבים שהוא אַחְאָב, עד שהוא זועק והם מבינים את טעותם ונסוגים. |
| כח וַיַּעַל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל רָמֹת גִּלְעָד. כט וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט הִתְחַפֵּשׂ וָבוֹא בַמִּלְחָמָה וְאַתָּה לְבַשׁ בְּגָדֶיךָ וַיִּתְחַפֵּשׂ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ בַּמִּלְחָמָה. ל וּמֶלֶךְ אֲרָם צִוָּה אֶת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֲשֶׁר לוֹ לֵאמֹר לֹא תִּלָּחֲמוּ אֶת הַקָּטֹן אֶת הַגָּדוֹל כִּי אִם אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ. לא וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֶת יְהוֹשָׁפָט וְהֵמָּה אָמְרוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא וַיָּסֹבּוּ עָלָיו לְהִלָּחֵם וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט וַיהוָה עֲזָרוֹ וַיְסִיתֵם אֱלֹהִים מִמֶּנּוּ. לב וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב כִּי לֹא הָיָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיָּשֻׁבוּ מֵאַחֲרָיו. |
| חץ אקראי פוגע באַחְאָב מבעד לשריון והוא מבקש מנְהָגוֹ להסתובב. הוא מוחזק בעמידה מול ארם כדי שלא ידעו על פגיעתו, ועד השקיעה (בּוֹא הַשָּׁמֶשׁ) הוא מת מפצעיו. |
| לג וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ וַיַּךְ אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן וַיֹּאמֶר לָרַכָּב הֲפֹךְ ידיך [יָדְךָ] וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַמַּחֲנֶה כִּי הָחֳלֵיתִי. לד וַתַּעַל הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הָיָה מַעֲמִיד בַּמֶּרְכָּבָה נֹכַח אֲרָם עַד הָעָרֶב וַיָּמָת לְעֵת בּוֹא הַשָּׁמֶשׁ. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ט"ו | וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ עַד כַּמֶּה פְעָמִים אֲנִי מַשְׁבִּיעֶךָ אֲשֶׁר לֹא תְדַבֵּר אֵלַי רַק אֱמֶת בְּשֵׁם יְהוָה. |
| ל"ד | וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הָיָה מַעֲמִיד בַּמֶּרְכָּבָה נֹכַח אֲרָם עַד הָעָרֶב וַיָּמָת לְעֵת בּוֹא הַשָּׁמֶשׁ. |