עַלַמַּפָּה

לְבוֹא חֲמָת נזכרת כמקום על הגבול הצפוני של הארץ, וכנקודה הצפונית ביותר בארץ המובטחת. גבול צפוני זה עבר מהים במערב דרך "הֹר הָהָר" עד לְבֹא חֲמָת ומשם המשיך מזרחה לאזור צְדָדָה (ראו מפה). הנביא יְחֶזְקֵאל תיאר גם כן את גבולות הארץ ומסר תיאור דומה של הגבול הצפוני עם כמה שמות מקום נוספים, וציין שממלכת חֲמָת שכנה מצפון לגבול זה.

12 המְּרַגְּלִים ששלח מֹשֶׁה לְרַגֵּל בארץ לפני בוא העַם תָּרוּ את כל הארץ מִגבולה הדרומי במִּדְבַּר צִן ועד לנקודה הצפונית ביותר בלְבוֹא חֲמָת. בפועל אבל אזור לְבוֹא חֲמָת לא נכבש בימי יְהוֹשֻׁעַ ונשארו בה הַחִוִּי שישבו באזור הַר הַלְּבָנוֹן. לְבוֹא חֲמָת נכבשה רק בימי דָוִד, ומצויין שכשדָוִד קרא לעַם מכל רחבי הארץ להצטרף לתהלוכה החגיגית בה הובא האֲרוֹן ליְרוּשָׁלַיִם, הוזמנו גם בְּנֵי העַם שישבו בלְבוֹא חֲמָת. גם בנו שְׁלֹמֹה כלל את תושבי לְבוֹא חֲמָת בין הַקְרוּאִים לחגיגות חנוכת המִקְדָּשׁ.

לְבוֹא חֲמָת נפלה אח"כ בידי אֲרַם דַמָּשֶׂק, אך הוחזרה לממלכת יִשְׂרָאֵל ע"י יָרָבְעָם ה-2. הנביא עָמוֹס ניבא על נפילת ממלכת יִשְׂרָאֵל מלְּבוֹא חֲמָת ועד לנַחַל הָעֲרָבָה בידי צבא האויב, ומן הסתם לְּבוֹא חֲמָת אמנם עברה לידי אַשּׁוּר יחד עם כל שאר שטחי ממלכת יִשְׂרָאֵל.

לְבוֹא חֲמָת נמצאה כאמור בצפון הארץ ובצד הדרומי של הגבול עם ממלכת חֲמָת, כלומר בלבנון של היום. למעשה הפירוש המסורתי של השם "לְבוֹא חֲמָת" הוא "בּוֹאֲךָ חֲמָת", כלומר מקום המבוא לחֲמָת, אך כיום מקובל יותר לזהות את לְבוֹא חֲמָת עם שם של מקום מסוים, ובמיוחד עם התל עליו שוכן הכפר הלבנוני לבווה (Labweh - ראו במפה).

אזור זה היה במקור חלק מהממלכה החַתִּית. החַתִּים נאבקו עם מִצְרַיִם על השליטה באזור סוריה, ומקום בשם "לבא" נזכר כבר בכתבי המְאֵרוֹת המִצְרִיִים (כתבים מאגיים מתחילת האלף השני במִצְרַיִם הקדומה, שנועדו לפגוע באויבים השונים של מצרים). פרעה אמנחותפ ה-2 מספר על ציד שערך ביער של לבוא בימי מסעות המלחמה שלו באזור (1430 לפנה"ס). אותו יער נזכר גם כ-150 שנה אח"כ ע"י פרעה רעמסס ה-2 בתיאור הגעתו מכוון דרום לאזור הקרב הנודע באזור העיר קָּדֵשׁ שבסוריה (הקרב הסתיים כנראה ביתרון לחַתִּים).

אחרי נפילת הממלכה החַתִּית, חִתִּים רבים היגרו והתיישבו בארצות השכנות (כולל בארץ יִשְׂרָאֵל), והקימו גם מספר "ממלכות חַתִּיות חדשות" בעיקר בכמה ערי מדינה בצפון סוריה, ובהן ממלכת חֲמָת. ממלכה זו נפלה כאמור תחת השפעה או שלטון יִשְׂרָאֵלי בימי דָוִד ושְׁלֹמֹה. בימי הכיבוש האשורי של סוריה וארץ ישראל בסוף המאה ה-8 לפנה"ס (בימי תגלת פלאסר ה-3 וסרגון ה-2) נכבשה גם לְבוֹא חֲמָת (המכונה "לַבְאֻ" בכתובת של תגלת פלאסר ה-3), והיתה כנראה לעיר גבול בין מחוז דַמָּשֶׂק למחוז חֲמָת.

לְבוֹא חֲמָת מזוהה כאמור עם הכפר הלבנוני לבווה, השוכן באזור פּוֹרֶה על אחד מהיובלים של נהר הארנת\האורונטס מצפון לבַּעַל-בֵּכּ וכ-40 ק"מ מדרום לקָּדֵשׁ. בתל (למעשה זוג תלים) עליו יושב הכפר נמצאו ממצאים מהתקופה הניאוליתית, וחרסים המעידים על ישוב מתקופת הברונזה ומתקופות מאוחרות יותר. בכפר נמצאים גם שרידים של מקדש רומאי שהוסב למבצר בימי השלטון הביזאנטי .