פרטי היוצר\ת
הר גריזים והר עיבל במבט ממזרח (הר גריזים משמאל והר עיבל מימין). ביניהם העיר שכם. יאיר דב [CC-BY-SA-4.0], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.
הר גריזים משמאל והר עיבל מימין, והעיר שכם במוצא העמק שביניהם
פרטי היוצר\ת
שכם העתיקה. שרידי חומת שכם המקראית, הממוקמת בפאתי העיר שכם. יאיר דב / [CC-BY-SA-4.0]. Original image size reduced by Allon Adir.
תל בלאטה - עליו שכנה העיר שְׁכֶם הקדומה. ניתן להבחין בשרידי חומות, ובשרידי מבנה המשוער כמקדש.
|
|
רמת זיהוי
: 1 - זיהוי ודאי
שְׁכֶם במקרא
שְׁכֶם היתה עיר חשובה בתולדות עַם יִשְׂרָאֵל. שם נכתרה הברית של העַם עם ה' בטקס הבְּרָכוֹת והקְּלָלוֹת אחרי כניסת העַם לארץ
יַעֲקֹב נכדו של אַבְרָהָם גם כן הגיע לשְׁכֶם כאשר חזר מחָרָן עם משפחתו הגדולה. יַעֲקֹב חנה בשָׁלֵם שממזרח לשְׁכֶם, קנה את שדה המאהל שלו מחֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם, ובנה שם מזבח
יַעֲקֹב שלח בנו את יוֹסֵף לפגוש את אֶחָיו אשר יצאו לרעות את אֶת הצֹאן בִּשְׁכֶם. יוֹסֵף הלך לאיבוד ולבסוף מצא אותם בדֹתָן. הם לכדו אותו, הורידו אותו לבור, ואח"כ בעצת יְהוּדָה הם מכרו אותו לישמעלים שמכרו אותו לפוטיפר - שר הטבחים של פרעה
ספר דְּבָרִים כולל בעיקרו נאום ארוך של מֹשֶׁה לעַם יִשְׂרָאֵל, החונה בתחנתו האחרונה בעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לקראת הכניסה לארץ. מֹשֶׁה צווה שם על העַם להקים מִזְבֵּחַ לה' בְּהר עֵיבָל שליד שְׁכֶם אחרי שיחצו את הַיַּרְדֵּן. שם ובהר גְּרִזִים הסמוך הם יקיימו טקס של יסוד העַם ע"י ברית עם ה'. הַלְוִיִּם יפתחו ברשימת קְלָלוֹת שיוטלו על אלה שעוֹבְרִים עַל מִצְווֹת מסוימות, ואחרי כל קְלָלָה העַם יענה "אָמֵן". אח"כ יקראו רשימת הַבְּרָכוֹת שהעַם יבורך בהם (פריון ועמידה בראש העמים) אם יקיים את הַמִּצְווֹת (דְּבָרִים פרק י"א,כ"ז-כ"ח). אח"כ באמת קִיֵּם כאמור יְהוֹשֻׁעַ את הטקס בהֲרֵי עֵיבָל וגְּרִזִים כפי שצווה מֹשֶׁה
כשנקבעו נחלות השבטים, נפלה שְׁכֶם בנחלת אֶפְרָיִם
לשופט גִּדְעוֹן היו 70 בנים, וביניהם אֲבִימֶלֶךְ שנולד לו מפילגשו, שמוצאה היה משְׁכֶם. אחרי מות גִּדְעוֹן, אֲבִימֶלֶךְ רצח את 70 אחיו, מלבד את יוֹתָם, והפך לשליט שְׁכֶם והאזור, בטקס שהתקיים "עִם אֵלוֹן מֻצָּב אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם"
אחרי מות המלך שְׁלֹמֹה, קבע בנו רְחַבְעָם את טקס ההכתרה בעיר שְׁכֶם. רְחַבְעָם איים בהרחבת המיסים, ובעקבות מרד אלים שפרץ בשְׁכֶם, הוא נמלט ליְרוּשָׁלִַם, והממלכה פוצלה. שְׁכֶם נותרה בממלכת יִשְׂרָאֵל, תחת שלטונו של יָרָבְעָם, והוא בנה אותה וישב בה כעיר בירתו
אחרי שממלכת יִשְׂרָאֵל נפלה בידי שַׁלְמַנְאֶסֶר ה-5 מלך אַשּׁוּר, הוגלו רוב תושביה, ובמקומם הובאו תושבים ממקומות אחרים בממלכת אַשּׁוּר
[^]יְהוֹשֻׁעַ פרק ח פסוקים ל-ל"ה: ל
אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל.
לא
כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַיהוָה וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים.
לב
וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
לג
וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה.
לד
וְאַחֲרֵי כֵן קָרָא אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה.
לה
לֹא הָיָה דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם.
, ושם גם שכנה לזמן קצר גם בירת ממלכת יִשְׂרָאֵל[^]מְלָכִים-א פרק י"ב פסוק כ"ה: כה
וַיִּבֶן יָרָבְעָם אֶת שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם וַיֵּשֶׁב בָּהּ וַיֵּצֵא מִשָּׁם וַיִּבֶן אֶת פְּנוּאֵל.
. שְׁכֶם נזכרת לראשונה כמקום הראשון שאליו בא אַבְרָם כשהגיע לכְּנַעַן מחָרָן. אַבְרָהָם עבר באֵלוֹן מוֹרֶה ליד שְׁכֶם (כנראה עץ אַלּוֹן שהתפרסם בעקבות נביא\מוֹרֶה שפעל תחתיו, אולי אַבְרָם עצמו). ה' נגלה לו שם והבטיח לו את הארץ, ואַבְרָהָם בנה במקום מזבח[^]בְּרֵאשִׁית פרק י"ב פסוקים ו-ז: ו
וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ.
ז
וַיֵּרָא יְהוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו.
.
יַעֲקֹב נכדו של אַבְרָהָם גם כן הגיע לשְׁכֶם כאשר חזר מחָרָן עם משפחתו הגדולה. יַעֲקֹב חנה בשָׁלֵם שממזרח לשְׁכֶם, קנה את שדה המאהל שלו מחֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם, ובנה שם מזבח
[^]בְּרֵאשִׁית פרק ל"ג פסוקים י"ח-כ: יח
וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר.
יט
וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה.
כ
וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
. דִּינָה בת יַעֲקֹב נאנסה ע"י שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר שליט שְׁכֶם, שביקש אח"כ להינשא לה. שִׁמְעוֹן וְלֵוִי דרשו מתושבי שְׁכֶם לעבור ברית מילה כתנאי לנישואין, ובעודם כואבים, הרגו האחים את כל הגברים בשְׁכֶם ובזזו את העיר. יַעֲקֹב התלונן אח"כ לפני שִׁמְעוֹן וְלֵוִי על שהשניאו אותו במעשיהם על בני הארץ.
יַעֲקֹב שלח בנו את יוֹסֵף לפגוש את אֶחָיו אשר יצאו לרעות את אֶת הצֹאן בִּשְׁכֶם. יוֹסֵף הלך לאיבוד ולבסוף מצא אותם בדֹתָן. הם לכדו אותו, הורידו אותו לבור, ואח"כ בעצת יְהוּדָה הם מכרו אותו לישמעלים שמכרו אותו לפוטיפר - שר הטבחים של פרעה
[^]בְּרֵאשִׁית פרק ל"ז פסוקים י"ב-ל"ו: יב
וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם.
יג
וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי.
יד
וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה.
טו
וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ.
טז
וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים.
יז
וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן.
יח
וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ.
יט
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא.
כ
וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו.
כא
וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ.
כב
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו.
כג
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו.
כד
וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם.
כה
וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה.
כו
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ.
כז
לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו.
כח
וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה.
כט
וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו.
ל
וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא.
לא
וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם.
לב
וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא.
לג
וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף.
לד
וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים.
לה
וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו.
לו
וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים.
. יוֹסֵף, כידוע, עלה לגדולה במִצְרַיִם, ולקראת מותו (בגיל 110), הוא השביע את אֶחָיו להביא את עצמותיו לכנען[^]בְּרֵאשִׁית פרק נ פסוקים כ"ב-כ"ו: כב
וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם הוּא וּבֵית אָבִיו וַיְחִי יוֹסֵף מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים.
כג
וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף.
כד
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.
כה
וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה.
כו
וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם.
. צוואתו קוימה אחרי כיבוש הארץ, כשעצמותיו הובאו לקבורה באותה חלקת השדה שיַעֲקֹב קנה בשְׁכֶם[^]יְהוֹשֻׁעַ פרק כ"ד פסוק ל"ב: לב
וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה.
.
ספר דְּבָרִים כולל בעיקרו נאום ארוך של מֹשֶׁה לעַם יִשְׂרָאֵל, החונה בתחנתו האחרונה בעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לקראת הכניסה לארץ. מֹשֶׁה צווה שם על העַם להקים מִזְבֵּחַ לה' בְּהר עֵיבָל שליד שְׁכֶם אחרי שיחצו את הַיַּרְדֵּן. שם ובהר גְּרִזִים הסמוך הם יקיימו טקס של יסוד העַם ע"י ברית עם ה'. הַלְוִיִּם יפתחו ברשימת קְלָלוֹת שיוטלו על אלה שעוֹבְרִים עַל מִצְווֹת מסוימות, ואחרי כל קְלָלָה העַם יענה "אָמֵן". אח"כ יקראו רשימת הַבְּרָכוֹת שהעַם יבורך בהם (פריון ועמידה בראש העמים) אם יקיים את הַמִּצְווֹת (דְּבָרִים פרק י"א,כ"ז-כ"ח). אח"כ באמת קִיֵּם כאמור יְהוֹשֻׁעַ את הטקס בהֲרֵי עֵיבָל וגְּרִזִים כפי שצווה מֹשֶׁה
[^]יְהוֹשֻׁעַ פרק ח פסוקים ל-ל"ה: ל
אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל.
לא
כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַיהוָה וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים.
לב
וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
לג
וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה.
לד
וְאַחֲרֵי כֵן קָרָא אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה.
לה
לֹא הָיָה דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם.
.
כשנקבעו נחלות השבטים, נפלה שְׁכֶם בנחלת אֶפְרָיִם
[^]יְהוֹשֻׁעַ פרק כ"א פסוקים כ-כ"א: כ
וּלְמִשְׁפְּחוֹת בְּנֵי קְהָת הַלְוִיִּם הַנּוֹתָרִים מִבְּנֵי קְהָת וַיְהִי עָרֵי גוֹרָלָם מִמַּטֵּה אֶפְרָיִם.
כא
וַיִּתְּנוּ לָהֶם אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ אֶת שְׁכֶם וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ בְּהַר אֶפְרָיִם וְאֶת גֶּזֶר וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ.
בגבול שבין נחלות מְנַשֶּׁה (המערבית) מצפון ונחלת אֶפְרָיִם מדרום, כאשר הגבול עבר ב"מִּכְמְתָת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי שְׁכֶם"[^]יְהוֹשֻׁעַ פרק י"ז פסוק ז: ז
וַיְהִי גְבוּל מְנַשֶּׁה מֵאָשֵׁר הַמִּכְמְתָת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי שְׁכֶם וְהָלַךְ הַגְּבוּל אֶל הַיָּמִין אֶל יֹשְׁבֵי עֵין תַּפּוּחַ.
. שְׁכֶם נקבעה כמושבם של בְּנֵי קְהָת הַלְוִיִּם כאחת מערי הַלְוִיִּם[^]יְהוֹשֻׁעַ פרק כ"א פסוקים כ-כ"א: כ
וּלְמִשְׁפְּחוֹת בְּנֵי קְהָת הַלְוִיִּם הַנּוֹתָרִים מִבְּנֵי קְהָת וַיְהִי עָרֵי גוֹרָלָם מִמַּטֵּה אֶפְרָיִם.
כא
וַיִּתְּנוּ לָהֶם אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ אֶת שְׁכֶם וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ בְּהַר אֶפְרָיִם וְאֶת גֶּזֶר וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ.
. בהתאם לצו ה' למֹשֶׁה וליְהוֹשֻׁעַ נקבעו 6 ערי מקלט שם יכול רוצח בשגגה להיות מוגן מנקמתו של גואל הדם, עד שישפט לפני העדה, ושם עליו להשאר אם יצא זכאי עד מות הכהן הגדול. ממערב לירדן נבחרו קדש נַפְתָּלִי, שְׁכֶם, וחֶבְרוֹן, וממזרח לירדן - בֶּצֶר, רמות גִּלְעָד, וגּוֹלָן שבבשן.
לשופט גִּדְעוֹן היו 70 בנים, וביניהם אֲבִימֶלֶךְ שנולד לו מפילגשו, שמוצאה היה משְׁכֶם. אחרי מות גִּדְעוֹן, אֲבִימֶלֶךְ רצח את 70 אחיו, מלבד את יוֹתָם, והפך לשליט שְׁכֶם והאזור, בטקס שהתקיים "עִם אֵלוֹן מֻצָּב אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם"
[^]שׁוֹפְטִים פרק ט פסוק ו: ו
וַיֵּאָסְפוּ כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְכָל בֵּית מִלּוֹא וַיֵּלְכוּ וַיַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ לְמֶלֶךְ עִם אֵלוֹן מֻצָּב אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם.
. יוֹתָם המשיל משל, שבו הוא ניבא שסופם של אנשי שְׁכֶם ושל אֲבִימֶלֶךְ, יהיה שהם ישרפו אלו את אלו. אנשי שְׁכֶם באמת מרדו אח"כ באֲבִימֶלֶךְ, והוא תקף והשמיד אותם, וגם זרע מלח בשדותיהם. כשהוא שמע שיש מתבצרים במִגְדַּל שְׁכֶם הוא שרף את המגדל על יושביו.
אחרי מות המלך שְׁלֹמֹה, קבע בנו רְחַבְעָם את טקס ההכתרה בעיר שְׁכֶם. רְחַבְעָם איים בהרחבת המיסים, ובעקבות מרד אלים שפרץ בשְׁכֶם, הוא נמלט ליְרוּשָׁלִַם, והממלכה פוצלה. שְׁכֶם נותרה בממלכת יִשְׂרָאֵל, תחת שלטונו של יָרָבְעָם, והוא בנה אותה וישב בה כעיר בירתו
[^]מְלָכִים-א פרק י"ב פסוק כ"ה: כה
וַיִּבֶן יָרָבְעָם אֶת שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם וַיֵּשֶׁב בָּהּ וַיֵּצֵא מִשָּׁם וַיִּבֶן אֶת פְּנוּאֵל.
, אך זמן לא רב אח"כ הוא העביר את מושבו לעיר תִרְצָה הסמוכה לשְׁכֶם[^]מְלָכִים-א פרק י"ד פסוק י"ז: יז
וַתָּקָם אֵשֶׁת יָרָבְעָם וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא תִרְצָתָה הִיא בָּאָה בְסַף הַבַּיִת וְהַנַּעַר מֵת.
.
אחרי שממלכת יִשְׂרָאֵל נפלה בידי שַׁלְמַנְאֶסֶר ה-5 מלך אַשּׁוּר, הוגלו רוב תושביה, ובמקומם הובאו תושבים ממקומות אחרים בממלכת אַשּׁוּר
[^]מְלָכִים-ב פרק י"ז פסוקים כ"ד-ל"ג: כד וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ. כה
וַיְהִי בִּתְחִלַּת שִׁבְתָּם שָׁם לֹא יָרְאוּ אֶת יְהוָה וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּהֶם אֶת הָאֲרָיוֹת וַיִּהְיוּ הֹרְגִים בָּהֶם.
כו
וַיֹּאמְרוּ לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלִיתָ וַתּוֹשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ וַיְשַׁלַּח בָּם אֶת הָאֲרָיוֹת וְהִנָּם מְמִיתִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר אֵינָם יֹדְעִים אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ.
כז
וַיְצַו מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הֹלִיכוּ שָׁמָּה אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלִיתֶם מִשָּׁם וְיֵלְכוּ וְיֵשְׁבוּ שָׁם וְיֹרֵם אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ.
כח
וַיָּבֹא אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלוּ מִשֹּׁמְרוֹן וַיֵּשֶׁב בְּבֵית אֵל וַיְהִי מוֹרֶה אֹתָם אֵיךְ יִירְאוּ אֶת יְהוָה.
כט
וַיִּהְיוּ עֹשִׂים גּוֹי גּוֹי אֱלֹהָיו וַיַּנִּיחוּ בְּבֵית הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ הַשֹּׁמְרֹנִים גּוֹי גּוֹי בְּעָרֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם יֹשְׁבִים שָׁם.
ל
וְאַנְשֵׁי בָבֶל עָשׂוּ אֶת סֻכּוֹת בְּנוֹת וְאַנְשֵׁי כוּת עָשׂוּ אֶת נֵרְגַל וְאַנְשֵׁי חֲמָת עָשׂוּ אֶת אֲשִׁימָא.
לא
וְהָעַוִּים עָשׂוּ נִבְחַז וְאֶת תַּרְתָּק וְהַסְפַרְוִים שֹׂרְפִים אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ לְאַדְרַמֶּלֶךְ וַעֲנַמֶּלֶךְ אלה ספרים [אֱלֹהֵי סְפַרְוָיִם].
לב
וַיִּהְיוּ יְרֵאִים אֶת יְהוָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מִקְצוֹתָם כֹּהֲנֵי בָמוֹת וַיִּהְיוּ עֹשִׂים לָהֶם בְּבֵית הַבָּמוֹת.
לג
אֶת יְהוָה הָיוּ יְרֵאִים וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים כְּמִשְׁפַּט הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלוּ אֹתָם מִשָּׁם.
כולל מִכּוּתָה[*]הכּוּתים נחשבו אח"כ כאבותיהם של השומרונים שישבו גם בשְׁכֶם, וקידשו בה את הר גְּרִזִים
. אחרי חורבן ירושלים והגליית רוב העַם בידי הבבלים, הפקידו הבבלים על העַם הנותר את גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם, אך הוא נרצח במִּצְפֶּה בידי יִשְׁמָעֵאל מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה. הרצח נשמר בסוד, ויומיים אחריו באו 80 אנשים משְּׁכֶם משִׁלֹה ומשֹּׁמְרוֹן, נוהגים מנהגי אבלות על החורבן, ואיתם מנחות למקדש (כנראה לאזור ההריסות), אך יִשְׁמָעֵאל רצח גם אותם[^]יִרְמְיָהוּ פרק מ"א פסוקים ד-ז: ד
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לְהָמִית אֶת גְּדַלְיָהוּ וְאִישׁ לֹא יָדָע.
ה
וַיָּבֹאוּ אֲנָשִׁים מִשְּׁכֶם מִשִּׁלוֹ וּמִשֹּׁמְרוֹן שְׁמֹנִים אִישׁ מְגֻלְּחֵי זָקָן וּקְרֻעֵי בְגָדִים וּמִתְגֹּדְדִים וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה בְּיָדָם לְהָבִיא בֵּית יְהוָה.
ו
וַיֵּצֵא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה לִקְרָאתָם מִן הַמִּצְפָּה הֹלֵךְ הָלֹךְ וּבֹכֶה וַיְהִי כִּפְגֹשׁ אֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בֹּאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם.
ז
וַיְהִי כְּבוֹאָם אֶל תּוֹךְ הָעִיר וַיִּשְׁחָטֵם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה אֶל תּוֹךְ הַבּוֹר הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ.
.
זיהוי המקום
שְׁכֶם הקדומה ישבה על תל בָּלָאטָה (~520 מ' מעל פני הים), מעט מזרחית למרכז העיר שְׁכֶם של היום, בין הר גְּרִזִים מדרום (~880 מ' מעל פני הים), לבין הר עֵיבָל מצפון (~940 מ' מעל פני הים). העיר ממקומת בכניסה לבקעה הצרה ורבת המעיינות של נחל שְׁכֶם, הזורם מערבה בין שני ההרים. שְׁכֶם מוקפת בעמקים פוריים נוספים מכל עבריה, והיא יושבת בסמוך לדרכים חשובות
בתל בָּלָאטָה נמצאו שרידים של התיישבות כבר מהאלף ה-5\4 לפנה"ס (התקופה הכלכוליתית), הכוללים מערת קבורה גדולה. כתובת מימי פַּרְעֹה סנוסרת השלישי (מלך בשנים 1839-1878 לפנה"ס) מזכירה עיר בשם שְׁכֶם, שהמִצְרִים שמו עליה מצור וכבשו אותה ובכך נפלה "כל הארץ" בידיהם. העיר נותרה עיר חשובה גם במאות השנים הבאות, בתקופת ה"חיקסוס" (עַם שהשתלט על מצרים עצמה ועל יישובים רבים בכנען שהיו קודם תחת שליטתה). בתקופה זאת (עד המאות ה-17-16 לפנה"ס) העיר חוזקה בחומות בעלות שערים, ונבנה בה מקדש שנישא לגובה רב (מקדש "מִגְּדוֹל"). שְׁכֶם שלטה אז באזורים נרחבים ממְגִדּוֹ בצפון ועד גֶּזֶר בדרום.
לבסוף גברו המִצְרִים על החיקסוס, תחת פַּרְעֹה יעחמס הראשון (1580-1546 לפנה"ס). שְׁכֶם נכבשה כנראה ע"י יעחמס ואח"כ שוב בידי בנו, פַּרְעֹה אמנחותפ הראשון. הישובים באזור חרבו גם הם, והעיר עצמה התאוששה לאיטה, עד שחזרה להיות שוב עיר מרכזית. עד המאה ה-14 שְׁכֶם שלטה שוב באזורים שבין עמק יזרעאל לגֶּזֶר. מכתבי אֶל-עַמַארְנָה (אוסף גדול של "מכתבים" מהמאה ה-14 לפנה"ס שנכתבו למלכי מצרים בעיקר ממנהיגים באזור כנען וסוריה) מזכירים את לָבָּאיה, מלך שְׁכֶם, ואת בניו אחריו, אשר ניסו לשוא להרחיב את גבולות ממלכתם.
אחרי ימי לָבָּאיה, העיר חרבה, ושוב התאוששה לקראת סוף המאה ה-14, אך נותרה לא מבוצרת. שְׁכֶם חרבה שוב בסביבות שנת 1100 לפנה"ס (תקופה המתאימה אולי לימים אליהם מתיחסת המסורת של מלחמות אֲבִימֶלֶךְ בשְׁכֶם). בשנת 900 לפנה"ס לערך התחדש הישוב במקום, כנראה בימי יָרָבְעָם מלך יִשְׂרָאֵל אשר בנה בשְׁכֶם
בסופו של דבר נכבשה ממלכת יִשְׂרָאֵל בידי אַשּׁוּר (בימי שַׁלְמַנְאֶסֶר ה-5 ואחריו סַרְגוֹן ה-2), והאַשּׁוּרים ערכו כאמור חילופי אוכלוסין בין תושבי ממלכת יִשְׂרָאֵל לבין גולים ממקומות אחרים ברחבי האימפריה האַשּׁוּרית. הכיבוש, החורבן, והגלות כללו גם את העיר שְׁכֶם ואת שאר הישובים באזור (720–722 לפנה"ס). אז גם התהוותה העדה השומרונית, המתקיימת בהר גְּרִזִים עד ימינו. הישוב במקום המשיך להיות דליל, עד לימי הכיבוש של אלכסנדר מוקדון, אשר קבע שם מושבה לחייליו המשוחררים, והתיר את התבססות השומרונים בהר גְּרִזִים, כולל הקמת המקדש השומרוני. בימי הרומאים הוקמה "העיר החדשה" של שְׁכֶם (בלטינית "נֵאָפּוֹלִיס") מעט מערבה מתל בָּלָאטָה - היא העיר נָבְּלוּס\שְׁכֶם של ימינו.
על פי המסופר במקרא, יוֹסֵף נקבר כאמור בחֶלְקַת הַשָּׂדֶה שבה חנה אביו יַעֲקֹב בעת שחנה ממזרח לעיר
[1]הגיאוגרפיה ההסטורית של ארץ ישראל, מנשה הראל, הוצאת זמורה-ביתן, 1997, עמ' 69-70
, כולל "דרך ההר" הקדומה המחברת את ארץ ישראל מהגליל ליהודה, והבקעה הרחבה של נחל תִּרְצָה, מעט מצפון לשְׁכֶם, אשר מובילה מבקעת הירדן (ושיש המזהים אותה עם "דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ"[^]דְּבָרִים פרק י"א פסוק ל: ל
הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה.
[2]מסלולי טיול בארץ התנ"ך, ערן ודוד גל-אור, הוצאת מסלולים טיילות והוצאה לאור, 2012, עמ' 16
).
בתל בָּלָאטָה נמצאו שרידים של התיישבות כבר מהאלף ה-5\4 לפנה"ס (התקופה הכלכוליתית), הכוללים מערת קבורה גדולה. כתובת מימי פַּרְעֹה סנוסרת השלישי (מלך בשנים 1839-1878 לפנה"ס) מזכירה עיר בשם שְׁכֶם, שהמִצְרִים שמו עליה מצור וכבשו אותה ובכך נפלה "כל הארץ" בידיהם. העיר נותרה עיר חשובה גם במאות השנים הבאות, בתקופת ה"חיקסוס" (עַם שהשתלט על מצרים עצמה ועל יישובים רבים בכנען שהיו קודם תחת שליטתה). בתקופה זאת (עד המאות ה-17-16 לפנה"ס) העיר חוזקה בחומות בעלות שערים, ונבנה בה מקדש שנישא לגובה רב (מקדש "מִגְּדוֹל"). שְׁכֶם שלטה אז באזורים נרחבים ממְגִדּוֹ בצפון ועד גֶּזֶר בדרום.
לבסוף גברו המִצְרִים על החיקסוס, תחת פַּרְעֹה יעחמס הראשון (1580-1546 לפנה"ס). שְׁכֶם נכבשה כנראה ע"י יעחמס ואח"כ שוב בידי בנו, פַּרְעֹה אמנחותפ הראשון. הישובים באזור חרבו גם הם, והעיר עצמה התאוששה לאיטה, עד שחזרה להיות שוב עיר מרכזית. עד המאה ה-14 שְׁכֶם שלטה שוב באזורים שבין עמק יזרעאל לגֶּזֶר. מכתבי אֶל-עַמַארְנָה (אוסף גדול של "מכתבים" מהמאה ה-14 לפנה"ס שנכתבו למלכי מצרים בעיקר ממנהיגים באזור כנען וסוריה) מזכירים את לָבָּאיה, מלך שְׁכֶם, ואת בניו אחריו, אשר ניסו לשוא להרחיב את גבולות ממלכתם.
אחרי ימי לָבָּאיה, העיר חרבה, ושוב התאוששה לקראת סוף המאה ה-14, אך נותרה לא מבוצרת. שְׁכֶם חרבה שוב בסביבות שנת 1100 לפנה"ס (תקופה המתאימה אולי לימים אליהם מתיחסת המסורת של מלחמות אֲבִימֶלֶךְ בשְׁכֶם). בשנת 900 לפנה"ס לערך התחדש הישוב במקום, כנראה בימי יָרָבְעָם מלך יִשְׂרָאֵל אשר בנה בשְׁכֶם
[^]מְלָכִים-א פרק י"ב פסוק כ"ה: כה
וַיִּבֶן יָרָבְעָם אֶת שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם וַיֵּשֶׁב בָּהּ וַיֵּצֵא מִשָּׁם וַיִּבֶן אֶת פְּנוּאֵל.
.
בסופו של דבר נכבשה ממלכת יִשְׂרָאֵל בידי אַשּׁוּר (בימי שַׁלְמַנְאֶסֶר ה-5 ואחריו סַרְגוֹן ה-2), והאַשּׁוּרים ערכו כאמור חילופי אוכלוסין בין תושבי ממלכת יִשְׂרָאֵל לבין גולים ממקומות אחרים ברחבי האימפריה האַשּׁוּרית. הכיבוש, החורבן, והגלות כללו גם את העיר שְׁכֶם ואת שאר הישובים באזור (720–722 לפנה"ס). אז גם התהוותה העדה השומרונית, המתקיימת בהר גְּרִזִים עד ימינו. הישוב במקום המשיך להיות דליל, עד לימי הכיבוש של אלכסנדר מוקדון, אשר קבע שם מושבה לחייליו המשוחררים, והתיר את התבססות השומרונים בהר גְּרִזִים, כולל הקמת המקדש השומרוני. בימי הרומאים הוקמה "העיר החדשה" של שְׁכֶם (בלטינית "נֵאָפּוֹלִיס") מעט מערבה מתל בָּלָאטָה - היא העיר נָבְּלוּס\שְׁכֶם של ימינו.
על פי המסופר במקרא, יוֹסֵף נקבר כאמור בחֶלְקַת הַשָּׂדֶה שבה חנה אביו יַעֲקֹב בעת שחנה ממזרח לעיר
[^]בְּרֵאשִׁית פרק ל"ג פסוקים י"ח-י"ט: יח
וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר.
יט
וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה.
. האתר המסורתי של קבר יוֹסֵף נמצא באזור המישורי שלמרגלות השער המזרחי הקדום של התל (ראו במפה). האיזכור המוקדם ביותר של אתר הקבר באזור הוא של צלין נוצרי ("הנוסע מבורדו") בשנת 333 לספירה שהזכיר את הקבר בתחתית הר גריזים. קבר יוֹסֵף באזור שְׁכֶם נזכר בעוד כתבים מהתקופה הביזנטית ללא תיאור של מקומו המדוייק. בנימין מִטּוּדֵלָה (טייל יהודי מימי הביניים) שביקר בקבר במאה ה-12 ציין שזוג עמודי שיש שניצבו ליד הקבר - אחד לראשו והשני לרגליו, ושרידי העמודים ניכרים באתר המקובל גם כיום (וראו בציור כאן משנת 1839). המבנה שימש במשך מאות שנים כמקום תפילה מוסלמי והיה ליעד עלייה לרגל של יהודים. בִּמְקוֹם חומת האבנים הנמוכה סביב הקבר (שנזכרה גם היא בתיאור של בנימין מִטּוּדֵלָה וניכרת בציור משנת 1839) הוקם כנראה במהלך המאה ה-19 מבנה המתחם בעל הכיפה המוכר כיום.
פרקים המזכירים את שְׁכֶם
ציטוטים נבחרים
ניתן לקרוא עוד על שְׁכֶם באתר של ויקיפדיה.
