עַלַמַּפָּה

מִּצְפֶּה\מִּצְפָּה נזכרת ברשימת ערי בִנְיָמִן בין גִּבְעוֹן וְהָרָמָה וּבְאֵרוֹת לבין הַכְּפִירָה וְהַמֹּצָה. מִּצְפָּה היתה לעיר גבול בין ממלכות יְהוּדָה ויִשְׂרָאֵל, והיא נזכרת מספר פעמים כמקום התכנסות של הָעָם לאורך הדורות - כך בתקופת השׁוֹפְטִים, ובימי שְׁמוּאֵל, וגם אחרי חורבן הבית בימי יִרְמְיָהוּ וגְּדַלְיָה - ראו להלן.

אחרי פרשת הפילגש בגִּבְעָה בימות השׁוֹפְטִים התכנס הָעָם במִּצְפָּה ומשם יצאו לקרב הנקמה בתושבי גִּבְעָה ובני בִנְיָמִן. שנים אח"כ כינס שְׁמוּאֵל את הָעָם במִּצְפָּה כדי שיחזרו בתשובה (על העבודה הזרה שבהם), והם עשו כך והתכנסו במִּצְפָּה כדי לשפוך מים לפני ה' ולצום. שְׁמוּאֵל הקריב אז עבור הָעָם והם יצאו ממִּצְפָּה כדי להכות בהצלחה בפְּלִשְׁתִּים. שְׁמוּאֵל גם כינס את הָעָם במִּצְפָּה לצורך בחירת שָׁאוּל למלוכה וקביעת חוקי המלוכה. שְׁמוּאֵל היה נוהג אח"כ כֹּל יְמֵי חַיָּיו לעשות סבב שנתי בין בֵּית-אֵל, הַגִּלְגָּל, הַמִּצְפָּה וביתו ברָמָה והיה שופט במקומות אלה אֶת יִשְׂרָאֵל.

בימי ממלכות יְהוּדָה ויִשְׂרָאֵל, כבש אֲבִיָּה מלך יְהוּדָה ערים בדרום אֶפְרָיִם ובימי אָסָא בנו, כבש בַּעְשָׁא מלך יִשְׂרָאֵל בחזרה את האזור ואף חדר דרומה לתחום נחלת בִנְיָמִן והתחיל לבצר את הָרָמָה. אָסָא פנה לעזרת בֶּן הֲדַד ה-1 מלך אֲרָם דַמֶּשֶׂק שעלה על עָרֵי יִשְׂרָאֵל וכך אילץ את בַּעְשָׁא לחזור לממלכתו. אָסָא פירק את ביצורי הָרָמָה והשתמש בחומרי הביצורים כדי לבצר את הערים גֶּבַע בִּנְיָמִן ומִּצְפָּה הסמוכות. שנים רבות אח"כ בימי יָרָבְעָם ה-2 מלך יִשְׂרָאֵל האשים הנביא הוֹשֵׁעַ את מנהיגי הָעָם באֶפְרַיִם וביִשְׂרָאֵל על שהכשילו את העַם במִצְפָּה, על הר תָּבֹר ובשִּׁטִּים, כנראה בעקבות העבודה הזרה שהיתה באתרי הפולחן שבמקומות אלה באותם ימים.

אחרי חורבן הבית בידי הבבלים, הִפְקִיד נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת גְּדַלְיָהוּ על שארית הָעָם. גְּדַלְיָהוּ התיישב במִּצְפָּה ובאו לשם אליו "כָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים ... וְהָאֲנָשִׁים" וביניהם יִרְמְיָהוּ, יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ. יִשְׁמָעֵאל רצח אח"כ את גְּדַלְיָהוּ במִּצְפָּה יחד עם הַיְּהוּדִים והבבלים שהיו איתו שם באותו זמן. לפני שהרצח נודע, באו למִּצְפָּה 80 איש מִשְּׁכֶם מִשִׁלֹה וּמִשִׁמְרוֹן עם מנחות למקדש החרב, ויִשְׁמָעֵאל קרא להם לבוא לעיר ושם רצח גם אותם. יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ שמע על מעשי יִשְׁמָעֵאל, יצא לקראתו ומצא אותו ליד ה"מַיִם הרַבִּים" אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן. יִשְׁמָעֵאל נמלט לתומכיו בממלכת עַמּוֹן, ויוֹחָנָן המשיך להוביל את הָעָם לגלות במצרים (יחד עם יִרְמְיָהוּ)-.

כמה מצאצאי תושבי הַמִּצְפָּה שגלו מעירם בימי גלות בָּבֶל שבו אליה בימי שיבת ציון. הַמִּצְפָּה השתייכה אז "לְכִסֵּא פַּחַת עֵבֶר הַנָּהָר" של האימפריה הפרסית והיתה בירת "פֶּלֶךְ הַמִּצְפָּה". תושבי הַמִּצְפָּה, שַׂר פֶּלֶךְ הַמִּצְפָּה ושַׂר הַמִּצְפָּה השתתפו במלאכת שיקום חומות יְרוּשָׁלַיִם בהנהגתו של נְחֶמְיָה.

מִּצְפֶּה היתה כאמור עיר בנחלת בִנְיָמִן, אך קשה לשפוט את מקומה על סמך רשימת הערים הנזכרות ביְהוֹשֻׁעַ פרק י"ח, כיוון שלא נראה שיש בהן סדר ברור. ההצעות המקובלות הן בכל אופן עם אתר נַבִּי-סַמוּאֵל או עם תל א-נַּצְבֶּה (ראו במפה).

על פי הכתוב במקרא שְׁמוּאֵל חי ונקבר בָּרָמָה. מסורת זיהוי שהתקיימה כבר בתקופה הביזנטית מזהה את העיר ומקום קבורתו של שְׁמוּאֵל עם אתר נַבִּי-סַמוּאֵל, וכיום המקום מקודש כך לשלוש הדתות המונותיאיסטיות. לכן גם נקראת שכונת רמות הסמוכה בצפון ירושלים על שם הָרָמָה של שְׁמוּאֵל. אך כיום מזוהה הָרָמָה בסבירות גבוהה יותר עם העיירה אֶ-רַאם, ואת נַבִּי-סַמוּאֵל יש המזהים עם מִּצְפֶּה שבה פעל שְׁמוּאֵל. נַבִּי-סַמוּאֵל שוכן בכפר לשעבר באותו שם (אַ-נַבִּי צַמְוִיל) על רכס נישא ה"צופה" אמנם למרחקים מצפון-מערב לירושלים ומדרום לאל-ג'יבּ\גִּבְעוֹן. באתר נמצאו ממצאים מתקופת הברזל (בית ראשון), מהתקופה הפרסית (שיבת ציון) ומתקופת בית-שני (מהמאה ה-2 לפנה"ס). כיום בולט במקום בעיקר מבנה המסגד שמעל הקבר, אשר נבנה במבנה מבוצר מהתקופה הצלבנית .

יש הטוענים כנגד הזיהוי שאתר נַבִּי-סַמוּאֵל הוא דרומי יחסית, ואינו סמוך להרי אפרים ולגבול עם ממלכת ישראל, כך שאינו מתאים לסיפור מלחמות אָסָא ובַּעְשָׁא באזור (ראו למעלה). המקום והממצאים הקדומים בנַבִּי-סַמוּאֵל גם לא מתאימים לעיר חשובה כמו מִּצְפֶּה כפי שמשתמע מהסיפור המקראי, וכיום מקובל יותר הזיהוי של מִּצְפֶּה עם תל א-נַּצְבֶּה.

העיר ששכנה בתל א-נַּצְבֶּה היתה עיר חשובה ומבוצרת, מוקפת בגאיות תלולים, מלבד בצפון שם היתה קשורה לאוכף, ושם נבנה לכן השער הראשי שבחומות. האתר נמצא בצפון נחלת בִנְיָמִן ליד הגבול עם אפרים וממלכת ישראל, ושולט על הדרך הראשית העוברת לאורך קו פרשת המים שהגיעה מצפון בּוֹאֲכָה יְרוּשָׁלַיִם, ושבה כמשוער הלכו אנשי שְּׁכֶם, שִׁלֹה ושִׁמְרוֹן ליְרוּשָׁלַיִם לפני שיִשְׁמָעֵאל פיתה אותם לעצור במִּצְפֶּה. היישוב באתר נוסד בתקופת הברונזה הקדומה - במאות ה-13-14 לפנה"ס, ובמאה ה-12 כבר היה במקום יישוב גדול עם השפעה תרבותית פלישתית (על פי החרסים הרבים מהטיפוס הפלישתי שנמצאו בו). העיר הכנענית ננטשה לתקופה ארוכה ואז נוסדה מחדש בתקופת ההתנחלות. בתקופת הברזל (הישראלית) נבנתה חומת סוגרים פנימית ואח"כ חומה עבה יותר מוקפת חפיר ומגדלים רבים, וכאמור שער בצד הצפוני, ואולי גם שער נוסף במזרח. חומה זו מתוארכת למאה ה-9 לפנה"ס - היא תקופת המלוכה ביהודה - אולי בימי הביצורים של אָסָא.

בתל נמצאו חותמות רבות "למלך" המיוחסות לתקופה שלפני מסע סנחריב ביהודה בימי חִזְקִיָּהוּ, וחותם מהמאה ה-7 "ליאזניהו עבד המלך" המיוחס לשר בשם זה מימי צִדְקִיָּהוּ. הבבלים לא החריבו את היישוב בתל כפי שעשו לרוב הערים החשובות ביהודה, ולכן אולי גְּדַלְיָהוּ קבע את בסיסו שם אחרי הכיבוש הבבלי. לפי הכתוב בספר נְחֶמְיָה, המִּצְפֶּה היתה כאמור בירת מחוז בתקופה הפרסית. בתל נמצאו גם סימנים לבניה לא מסודרת בתקופה החשמונאית, ו"המִּצְפֶּה נגד ירושלים" אמנם נזכרת בספר מקבים א' כמקום כינוס צבא יהודה המכבי לקראת קרב אמאוס. יוסף בן מתתיהו אינו מזכיר את המקום של המִּצְפֶּה, וגם אוסביוס לא מזהה את האתר באונומסטיקון, כך שנראה שהזיהוי של העיר כבר לא היה ידוע בתקופה הרומית-ביזנטית.