אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי בָּעֲקְרַבִּים (י"ד)
|
|
סיכום
רְחַבְעָם עולה למלוכה בשְׁכֶם ומסרב בגסות לבקשת העם להקל על מס העבודה. ישראל (מלבד יְהוּדָה) מורד ברְחַבְעָם, והמורדים סוקלים למוות את גובה המסים שלו. רְחַבְעָם בורח לירושלים
[*]הפרק מקביל למסופר במְלָכִים-א פרק י"ב
.
תקציר
| רְחַבְעָם עולה למלוכה ומסתכסך עם רבים מהָעָם: רְחַבְעָם בא לשְׁכֶם, ובאים לשם גם כל בני יִשְׂרָאֵל כדי לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ. יָרָבְעָם כאמור ברח מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה למִצְרַיִם ועוד ישב שם כששמע על מות שְׁלֹמֹה [^]מְלָכִים-א פרק י"א פסוק מ: מ
וַיְבַקֵּשׁ שְׁלֹמֹה לְהָמִית אֶת יָרָבְעָם וַיָּקָם יָרָבְעָם וַיִּבְרַח מִצְרַיִם אֶל שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיְהִי בְמִצְרַיִם עַד מוֹת שְׁלֹמֹה.
. תומכיו שלחו אז לקרוא לו והוא הצטרף לקהל שבא לדבר עם רְחַבְעָם בשְׁכֶם. |
| א וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶמָה כִּי שְׁכֶם בָּאוּ כָל יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ. ב וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וְהוּא בְמִצְרַיִם אֲשֶׁר בָּרַח מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וַיָּשָׁב יָרָבְעָם מִמִּצְרָיִם. ג וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ לוֹ וַיָּבֹא יָרָבְעָם וְכָל יִשְׂרָאֵל וַיְדַבְּרוּ אֶל רְחַבְעָם לֵאמֹר. |
| הקהל טוען בפני רְחַבְעָם ששְׁלֹמֹה אביו הטיל עליהם עבודה קשה, והם מבקשים כעת שֶׁיָּקֵל עליהם ויסיר מעל גבם את העול הזה ואז הם יעבדו אותו ברצון. רְחַבְעָם מבקש שילכו וישובו בעוד 3 ימים, ואז הוא יתן להם את תשובתו. |
| ד אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת עֻלֵּנוּ וְעַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר נָתַן עָלֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ. ה וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים וְשׁוּבוּ אֵלָי וַיֵּלֶךְ הָעָם. |
| בינתיים רְחַבְעָם מתייעץ בזקנים ששימשו כיועצי שְׁלֹמֹה אביו כשעוד היה חי ושואל כיצד הם ממליצים שיענה לבקשת הָעָם. הם עונים לו שאם היום יעשה טוב לעָם כבקשתו וידבר אליהם ברוח טובה אז הם יעבדו אותו בתמורה כל הַיָּמִים. |
| ו וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הָיוּ עֹמְדִים לִפְנֵי שְׁלֹמֹה אָבִיו בִּהְיֹתוֹ חַי לֵאמֹר אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים לְהָשִׁיב לָעָם הַזֶּה דָּבָר. ז וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו לֵאמֹר אִם תִּהְיֶה לְטוֹב לְהָעָם הַזֶּה וּרְצִיתָם וְדִבַּרְתָּ אֲלֵהֶם דְּבָרִים טוֹבִים וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים כָּל הַיָּמִים. |
| רְחַבְעָם עזב\לא-קיבל את עצתם והלך להתייעץ עם הנערים שגָּדְלוּ אִתּוֹ ושכעת משרתים אותו לפניו, ושאל גם אותם איך יענה לדברי הָעָם שביקשו שֶׁיָּקֵל על עול העבודה הקשה שהטיל עליהם שְׁלֹמֹה. |
| ח וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ וַיִּוָּעַץ אֶת הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ הָעֹמְדִים לְפָנָיו. ט וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מָה אַתֶּם נוֹעָצִים וְנָשִׁיב דָּבָר אֶת הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי לֵאמֹר הָקֵל מִן הָעֹל אֲשֶׁר נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ. |
| הנערים יעצו לו לענות בגסות לבקשה, ולאמר שאפילו אצבעו הקטנה עבה יותר מהמתניים של אביו [*]כלומר הוא חזק בהרבה מאביו ולכן יכול לדרוש מהם לעבוד יותר עבורו . לכן אם בני העם חשבו שהעול של אביו היה כָּבֵד, הרי שהוא יוסיף עוד על העול הזה, ואם אביו יִסַּר אותם בַּשּׁוֹטִים[*]כשהכריח אותם לעבוד - ראו גם במְלָכִים-א פרק ה פסוק ל הרי שהוא ייַסֵּר אותם בָּעַקְרַבִּים
[^]
מְלָכִים-א פרק ה פסוק ל: ל
לְבַד מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים לִשְׁלֹמֹה אֲשֶׁר עַל הַמְּלָאכָה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָרֹדִים בָּעָם הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה.
[*]היועצים הצעירים של רְחַבְעָם ממשילים כאן את הייסורים שיטיל רְחַבְעָם לעקיצות הקשות של העקרב, או אולי לכלי ענישה בעל עוקץ או קוצים רבים. . |
| י וַיְדַבְּרוּ אִתּוֹ הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לָעָם אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר אָבִיךָ הִכְבִּיד אֶת עֻלֵּנוּ וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ כֹּה תֹּאמַר אֲלֵהֶם קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי. יא וְעַתָּה אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי בָּעֲקְרַבִּים. |
| יָרָבְעָם ושאר הָעָם באים שוב לפני רְחַבְעָם כעבור 3 ימים כפי שביקש, ורְחַבְעָם מדבר אליהם דברים קשים בניגוד לעצת הַזְּקֵנִים וחוזר על הדברים שיועציו הצעירים קראו לו לאמר - כלומר שהוא יוסיף עוד על העומס שעליהם וייַסֵּר אותם בָּעַקְרַבִּים במקום בַּשּׁוֹטִים. |
| יב וַיָּבֹא יָרָבְעָם וְכָל הָעָם אֶל רְחַבְעָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי. יג וַיַּעֲנֵם הַמֶּלֶךְ קָשָׁה וַיַּעֲזֹב הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֵת עֲצַת הַזְּקֵנִים. יד וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר אַכְבִּיד אֶת עֻלְּכֶם וַאֲנִי אֹסִיף עָלָיו אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי בָּעֲקְרַבִּים. |
| הסיבה שרְחַבְעָם נהג כך ולא התייחס לבקשת הָעָם היתה שה' רצה לקיים את הדברים שמסר ליָרָבְעָם באמצעות הנביא אֲחִיָּהוּ משִׁלֹה [*]לפיהם ה' יתן ליָרָבְעָם למלוך על 10 משבטי יִשְׂרָאֵל בגלל ששְׁלֹמֹה והעם חטאו בעבודה זרה .
[^]
מְלָכִים-א פרק י"א פסוקים ל"א-ל"ג: לא
וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם קַח לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים.
לב
וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה לּוֹ לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.
לג
יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְעַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִין לִכְמוֹשׁ אֱלֹהֵי מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן וְלֹא הָלְכוּ בִדְרָכַי לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי וְחֻקֹּתַי וּמִשְׁפָּטַי כְּדָוִד אָבִיו.
|
| טו וְלֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם כִּי הָיְתָה נְסִבָּה מֵעִם הָאֱלֹהִים לְמַעַן הָקִים יְהוָה אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֲחִיָּהוּ הַשִּׁלוֹנִי אֶל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט. |
| שבטי יִשְׂרָאֵל (מלבד יְהוּדָה) מורדים ברְחַבְעָם: בְנֵי יִשְׂרָאֵל רואים שרְחַבְעָם לא שמע את בקשתם והם עונים לו שהם מבינים שאין\מַה להם חלק\נַחֲלָה בממלכת דָוִד\בֶן-יִשַׁי וקוראים לכל הָעָם לחזור ולדאוג כל אחד לביתו [*]גם שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי יצא בקריאה דומה כשקרא לשבטי יִשְׂרָאֵל למרוד בְּדָוִד . כל שבטי יִשְׂרָאֵל אמנם חוזרים לבתיהם, מלבד תושבי יְהוּדָה שמקבלים עליהם את מלכות רְחַבְעָם.
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק כ פסוקים א-ב: א
וְשָׁם נִקְרָא אִישׁ בְּלִיַּעַל וּשְׁמוֹ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי אִישׁ יְמִינִי וַיִּתְקַע בַּשֹּׁפָר וַיֹּאמֶר אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה לָנוּ בְּבֶן יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל.
ב
וַיַּעַל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרֵי דָוִד אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי וְאִישׁ יְהוּדָה דָּבְקוּ בְמַלְכָּם מִן הַיַּרְדֵּן וְעַד יְרוּשָׁלִָם.
|
| טז וְכָל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ לָהֶם וַיָּשִׁיבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִיד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִיד וַיֵּלֶךְ כָּל יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו. יז וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם. |
| רְחַבְעָם שולח את הֲדֹרָם הממונה על המיסים [*]במקומות אחרים הוא נקרא אֲדֹנִירָם לגבות מהָעָם את המיסים הקשים שאמר שיגבה
[^]
מְלָכִים-א פרק ד פסוק ו: ו
וַאֲחִישָׁר עַל הַבָּיִת וַאֲדֹנִירָם בֶּן עַבְדָּא עַל הַמַּס.
או אֲדֹרָם
[^]
מְלָכִים-א פרק י"ב פסוק י"ח: יח
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת אֲדֹרָם אֲשֶׁר עַל הַמַּס וַיִּרְגְּמוּ כָל יִשְׂרָאֵל בּוֹ אֶבֶן וַיָּמֹת וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלִָם.
, והוא היה מופקד על המיסים גם בממשלות של דָוִד
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק כ פסוק כ"ד: כד
וַאֲדֹרָם עַל הַמַּס וִיהוֹשָׁפָט בֶּן אֲחִילוּד הַמַּזְכִּיר.
ושל שְׁלֹמֹה
[^]
מְלָכִים-א פרק ד פסוק ו: ו
וַאֲחִישָׁר עַל הַבָּיִת וַאֲדֹנִירָם בֶּן עַבְדָּא עַל הַמַּס.
[*]הכוונה כנראה למס עבודה הנגבה בצורה של עבודות חובה שונות ובני יִשְׂרָאֵל רוגמים אותו למוות באבנים, ורְחַבְעָם עצמו מצליח בקושי רב לעלות על מרכבתו ולברוח ליְרוּשָׁלַיִם. כך פָּשְׁעוּ\מרדו שבטי יִשְׂרָאֵל בבית המלוכה של דָּוִד והמשיכו במרד זה עד ימינו. |
| יח וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת הֲדֹרָם אֲשֶׁר עַל הַמַּס וַיִּרְגְּמוּ בוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶבֶן וַיָּמֹת וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלִָם. יט וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִיד עַד הַיּוֹם הַזֶּה. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| י- י"א | ..קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי. וְעַתָּה אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי בָּעֲקְרַבִּים. |
| י"ח | וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת הֲדֹרָם אֲשֶׁר עַל הַמַּס וַיִּרְגְּמוּ בוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶבֶן וַיָּמֹת וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלִָם. |