סיכום
אִימְרוֹת חכמה נוספות באורכים משתנים. האִימְרוֹת נמסרות לתלמיד (הסופר?), ועוסקות כאן בכללי התנהגות הראויים לסופר מלומד. נושאי הפתגמים הם:קנאה ברשעים, שמחה לאיד ונקמה, חכמה, טיפשות, ועזרה לזוּלַת. פסוקים כ"ג-ל"ד כוללים את קובץ 4 של ספר מִשְׁלֵי, שהוא מעין נספח הדומה באופיו לקובץ 3, ובו אִימְרוֹת חכמה נוספות לתלמיד (שמירה על צדק במשפט, המלצה לחיות חיים פעילים, ולְהִמָּנַע מעצלנות).
תקציר
| אין לקנא ברשעים ולהתאוות להיות אִתָּם, גם אם נראה כאילו הם מצליחים, כיוון שהם חושבים ומדברים רק על הרס\שֹׁד וצרה\עָמָל. |
| א אַל תְּקַנֵּא בְּאַנְשֵׁי רָעָה וְאַל תתאו [תִּתְאָיו] לִהְיוֹת אִתָּם. ב כִּי שֹׁד יֶהְגֶּה לִבָּם וְעָמָל שִׂפְתֵיהֶם תְּדַבֵּרְנָה. |
| את הבָּיִת (ואת החיים) יש לייסד על בסיס החָכְמָה, ואז הבית (והנפש) יתמלא באוצרות. |
| ג בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן. ד וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים. |
| האדם החָכָם גובר על החזק (בעל העֹז, האומץ, והכח), ולכן כדאי לעשות מלחמות בעזרת תַחְבֻּלוֹת ועצות חכמים. ראו גרסה נוספת של האימרה ב פרק י"א פסוק י"דמִשְׁלֵי פרק י"א פסוק י"ד: יד
בְּאֵין תַּחְבֻּלוֹת יִפָּל עָם וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ.
- היא המוטו הנוכחי של ארגון המוסד (פסוק ו שכאן הוא המוטו המקורי של המוסד). |
| ה גֶּבֶר חָכָם בַּעוֹז וְאִישׁ דַּעַת מְאַמֶּץ כֹּחַ. ו כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ. |
| החָכְמָה נשגבת (רָאמוֹת?) מהישג ידו של הטיפש, ולכן הוא אינו יכול לנאום בשַּׁעַר העיר (מקום בית המשפט). הרשע חושב רק איך לעשות רע לאחרים, ולכן יהיה ידוע כבעל מְזִמּוֹת מרושעות. |
| ז רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ. ח מְחַשֵּׁב לְהָרֵעַ לוֹ בַּעַל מְזִמּוֹת יִקְרָאוּ. |
| מזימותיו של הטיפש (בעל האִוֶּלֶת) מכוונות לבצוע חטאים, וה' מתעב את הלֵץ קל-הדעת (החוטא כך). |
| ט זִמַּת אִוֶּלֶת חַטָּאת וְתוֹעֲבַת לְאָדָם לֵץ. |
| בַּל יִרְפּוּ ויחלשו כוחות המאמצים שֶׁלְּךָ לעזור לאדם הנמצא בצָרָה, ואַל תחסוך מאמצים להציל אנשים הנמצאים בסכנת מוות (הנלקחים למיתה ולהריגה). אם תאמר שלא ידעת על סכנת המוות של אותם אנשים, הרי ה' יגלה את השקר כי הוא מודד\תֹכֵן את לב האדם ויודע ומבין את מחשבותיו. הוא השומר על הנפש, ולכן יוכל להעניש את נפש המזניח כעונש על הזנחתו את נפשם של אחרים. |
| י הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה. יא הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת וּמָטִים לַהֶרֶג אִם תַּחְשׂוֹךְ. יב כִּי תֹאמַר הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה הֲלֹא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ. |
| קריאה לבֵּן לאכול דְבַשׁ ולחוש את המתוק בחֵךְ, כפי שעליו להביא חָכְמָה לנֶפֶשׁ (נֶפֶשׁ מופיע לפעמים גם במשמעות של "חֵךְ", ראו פרק ט"ז פסוק כ"ומִשְׁלֵי פרק ט"ז פסוק כ"ו: כו
נֶפֶשׁ עָמֵל עָמְלָה לּוֹ כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ.
). כך יבוא לבֵּן עתיד טוב ותקוותו תִּתְמַמֵּשׁ. |
| יג אֱכָל בְּנִי דְבַשׁ כִּי טוֹב וְנֹפֶת מָתוֹק עַל חִכֶּךָ. יד כֵּן דְּעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ אִם מָצָאתָ וְיֵשׁ אַחֲרִית וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת. |
| אזהרה לרָשָׁע שלא יארוב לצַדִּיק בביתו\נָוֵהוּ או ישדוד אותו במקום מנוחתו (רִבְצוֹ, כמו מרבץ הצאן). כי אפילו אם הצַדִּיק יפול 7 פעמים, הוא תמיד יקום אח"כ, בעוד שהרָשָׁע ייכשל במעשהו הרע (כל פעם). |
| טו אַל תֶּאֱרֹב רָשָׁע לִנְוֵה צַדִּיק אַל תְּשַׁדֵּד רִבְצוֹ. טז כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה. |
| אין לשמוח על מפלתו של האויב, כי ה' לא יאהב שמחה לְאֵיד שכזאת, ויסיר את כעסו\אַפּוֹ מהאויב. |
| יז בִּנְפֹל אויביך [אוֹיִבְךָ] אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ. יח פֶּן יִרְאֶה יְהוָה וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ. |
| אל תתלהב\תבער\תִּתְחַר מקנאה ברשעים, גם אם נראה כאילו הם מצליחים, כי לא יהיה עתיד טוב לרשעים, ו"נֵר" נפשם\יִכְבֶּה. פסוק כ חוזר על פרק י"ג פסוק טמִשְׁלֵי פרק י"ג פסוק ט: ט
אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח וְנֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ.
. |
| יט אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִים. כ כִּי לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ. |
| אזהרה לבֵּן לנהוג ביראת ה', ולא להתרועע\להתערבב בין מלכים ו"שׁוֹנִים" (משמעות המילה "שׁוֹנִים" נתונה במחלוקת, אולי: בני מעמד שונה משל הַבֵּן, שועים\מנהיגים, שוטים\טפשים), כי המלכים וה"שונים" עלולים בכל רגע לכעוס על דבר מה, ואז מי יודע איך יפגעו בבֵּן. |
| כא יְרָא אֶת יְהוָה בְּנִי וָמֶלֶךְ עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב. כב כִּי פִתְאֹם יָקוּם אֵידָם וּפִיד שְׁנֵיהֶם מִי יוֹדֵעַ. |
| פתיחת הקובץ ה-4: גם אלה דברי חֲכָמִים (כמו הדברים הנמסרים מ פרק כ"ב פסוק י"זמִשְׁלֵי פרק כ"ב פסוק י"ז: יז
הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים וְלִבְּךָ תָּשִׁית לְדַעְתִּי.
). אין לנשוא את פני הרשע במשפט (כלומר אין לְהַפְלוֹת אותו לטובה), כי מי שקורא לרשע צדיק במשפט הוא שנוא ומקולל\יִקְּבֻהוּ בין כל אומות העולם. לעומת זאת, לשופטים המוכיחים את הרשעים תבוא ברכה, וינשקו את שפתיהם על דבריהם הישרים (אך יתכן שפסוק כ"ו נפרד מהפסוקים הקודמים לו). |
| כג גַּם אֵלֶּה לַחֲכָמִים הַכֵּר פָּנִים בְּמִשְׁפָּט בַּל טוֹב. כד אֹמֵר לְרָשָׁע צַדִּיק אָתָּה יִקְּבֻהוּ עַמִּים יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים. כה וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת טוֹב. כו שְׂפָתַיִם יִשָּׁק מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים. |
| קריאה לאדם להכין (עַתְּדָהּ גם כן משמעו "להכין") ולאסוף את תבואת שדהו ע"י עבודה, ורק אח"כ, כשיהיה מבוסס, יוכל להקים לו בית (ומשפחה). |
| כז הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ. |
| אַל תעיד ללא-סיבה\חִנָּם עדות שקר נגד אחר, ותוליך-שולל\הֲפִתִּיתָ בדברי פיך. ואל תעשה כך גם כנקמה על דברים דומים שהאיש עשה לך (אך יתכן שפסוק כ"ט נפרד מקודמו ומתנגד באופן כללי לנקמה). |
| כח אַל תְּהִי עֵד חִנָּם בְּרֵעֶךָ וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ. כט אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לּוֹ אָשִׁיב לָאִישׁ כְּפָעֳלוֹ. |
| המוֹרֵה\אָב מספר שעבר ליד כֶּרֶם של אִישׁ עצלן וטיפש\חֲסַר-לֵב, וראה שכולו מוזנח ומלא קוצים (קִמְּשֹׂנִים וחֲרֻלִּים) וחומת האבנים שלו הרוסה. המוֹרֵה הִרְהֵר בכך ולקח לעצמו מוסר מכך (לא להיות עצלן וטיפש). |
| ל עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב. לא וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה. לב וָאֶחֱזֶה אָנֹכִי אָשִׁית לִבִּי רָאִיתִי לָקַחְתִּי מוּסָר. |
| חזקה כמעט מדוייקת על הפתגם ב פרק ו פסוקים י-י"אמִשְׁלֵי פרק ו פסוקים י-י"א: י
מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב.
יא
וּבָא כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ וּמַחְסֹרְךָ כְּאִישׁ מָגֵן.
: המוֹרֵה ממליץ לא להרבות בשינה וחיבוק ידים, אחרת העוני (רֵאשֶׁךָ וּמַחְסֹרְךָ) יצעד אל הַבֵּן כמו בהליכת חייל. |
| לג מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב. לד וּבָא מִתְהַלֵּךְ רֵישֶׁךָ וּמַחְסֹרֶיךָ כְּאִישׁ מָגֵן. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ו | כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ. |
| ט"ז | כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה. |
| כ"ט | אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לּוֹ אָשִׁיב לָאִישׁ כְּפָעֳלוֹ. |
אֱכָל בְּנִי דְבַשׁ כִּי טוֹב וְנֹפֶת מָתוֹק עַל חִכֶּךָ (י"ג)
פרטי היוצר\ת
Byzantine period oil lamp dating from the 4th or 5th century AD. The object is terracotta red., By Sébastien F. Monnaie-romaine.be (Template:Liban) [CC-BY-SA-3.0 / GFDL], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.
נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ (כ)