מִשְׁלֵי י”ד

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Wooden troughs by Ian Balcombe / Wooden troughs [CC-BY-SA-2.0] from geograph.org.uk - 1226190

בְּאֵין אֲלָפִים - אֵבוּס בָּר (ד)

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

James Tissot [Public domain]

בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ - כ"ח (ציור של חנוכת המקדש ע"י שְׁלֹמֹה)

סיכום

פתגמים קצרים נוספים, כולל פתגמים המציגים את התועלת שבדבר טוב מול הנזק שברע המנוגד לו - תקבולת "מנוגדת" (חכמה\טיפשות, צדיק\רשע, צניעות\גאווה, עדות אמת\שקר, שמחה\עצב, אורח\קוצר-רוח) ופתגמים המציגים טענה מסויימת בשתי צורות כשהשנייה מדגישה או מקבילה לראשונה - תקבולת "משלימה" או "נרדפת" (בנושאים של תכנון, יִרְאַת ה', מלוכה, השפעת הנפש על הגוף).

תקציר

אישה חֲכָמָה (הסיומת 'וֹת' היתה מקובלת לשמות עצם מופשטים בנקבה) בונה את ביתה (עושה אותו לְמָה שהוא), בעוד שאישה טיפשה גורמת להרס הבית.

א חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ.

מי שיְרֵא את ה' הולך בדרכים הַיְּשָׁרוֹת שנתן, ומי שבז למצוותיו הולך בדרכים עקומות.

ב הוֹלֵךְ בְּיָשְׁרוֹ יְרֵא יְהוָה וּנְלוֹז דְּרָכָיו בּוֹזֵהוּ.

בפיו של הטיפש יש מקל\חֹטֶר של גַּאֲוָה (המקל הניצב מסמל אולי את הגַּאֲוָה, או מרמז על האלימות או העונש המלווה את הגַּאֲוָה?) ודברי החכם שומרים עליו.

ג בְּפִי אֱוִיל חֹטֶר גַּאֲוָה וְשִׂפְתֵי חֲכָמִים תִּשְׁמוּרֵם.

איכר בעל הרבה שְׁוָורִים\אֲלָפִים חייב לדאוג להם להרבה בָּר (מזון השְׁוָורִים), וכשאין שְׁוָורִים האבוס נשאר מלא בבָּר. אבל כשיש שְׁוָורִים האיכר משיג מאדמתו תְּבוּאוֹת רבות. כלומר יש לאזן את המידה כך שתתאים לבעיה.

ד בְּאֵין אֲלָפִים אֵבוּס בָּר וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר.

עֵד נאמן לא ישקר, ועֵד שקר יפזר כְּזָבִים\שקרים. ראו פסוק כ"ה למטה וגם .

ה עֵד אֱמוּנִים לֹא יְכַזֵּב וְיָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר.

הטיפש קל הדעת אפילו אם הוא רוצה בחָכְמָה אינו מצליח לדעת אותה, בעוד שלחכם היא באה בקלות.

ו בִּקֶּשׁ לֵץ חָכְמָה וָאָיִן וְדַעַת לְנָבוֹן נָקָל.

לך רחוק\מִנֶּגֶד מהטיפש, אחרת לא תִּלְמַד דברי חָכְמָה.

ז לֵךְ מִנֶּגֶד לְאִישׁ כְּסִיל וּבַל יָדַעְתָּ שִׂפְתֵי דָעַת.

החָכְמָה של החכם\עָרוּם עוזרת לו להבין באיזה דרך ללכת, בעוד שטיפשות הטיפש מְרַמָּה אותו בהנחיותיה.

ח חָכְמַת עָרוּם הָבִין דַּרְכּוֹ וְאִוֶּלֶת כְּסִילִים מִרְמָה.

האַשְׁמָה מְקַשֶּׁרֶת (משמשת כמֵלִיץ) בין הטיפשים, בעוד שבין ישרי הדרך מקשר הרצון של ה' בהם.

ט אֱוִלִים יָלִיץ אָשָׁם וּבֵין יְשָׁרִים רָצוֹן.

אדם יודע טוב (בלי שילמדו אותו) מתי הוא מדוכא (מר נפש) ומתי הוא שמח. או אולי - האדם נוהג או ראוי שינהג באי חשיפה מוגזמת של רגשותיו.

י לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר.

בית הרשע יהרס, בעוד האוהל הצנוע של ישר הדרך ישגשג\יַפְרִיחַ.

יא בֵּית רְשָׁעִים יִשָּׁמֵד וְאֹהֶל יְשָׁרִים יַפְרִיחַ.

לפעמים קורה שדרך הנראית לאדם ישרה מובילה לאסון (סוֹפָה\אַחֲרִיתָהּ מָוֶת).

יב יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת.

גם ברגעי אושר וצחוק מעורב (או ראוי שיעורב) קצת עצב, כי בסוף\אַחֲרִית השִׂמְחָה יבוא צַעַר\תוּגָה.

יג גַּם בִּשְׂחוֹק יִכְאַב לֵב וְאַחֲרִיתָהּ שִׂמְחָה תוּגָה.

הרשע\טיפש שליבו נסוג (מהדרך הישרה, או מה'?) יִשְׂבַּע מהפרי הרע שבא מהדרך שבחר בה, בעוד שהאיש הטוב יִשְׂבַּע מפרי מעלליו הטובים.

יד מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע סוּג לֵב וּמֵעָלָיו אִישׁ טוֹב.

הפֶּתִי מאמין לכל מה שאומרים לו, בעוד שהחכם\עָרוּם מבין את הדבר לַאֲשֻׁרוֹ (כלומר כיצד יש לצעוד-בו\לַאֲשֻׁרוֹ).

טו פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ.

החכם פוחד ונזהר (מתוצאות מעשיו) ולכן סָר מלעשות רָע, בעוד שהטיפש עושה את טעויותיו בלהט (מִתְעַבֵּר) ובבטחון.

טז חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ.

אדם חסר סבלנות (קְצַר אַפַּיִם) סופו שיעשה שטות, בעוד שהאיש הנוהג לתכנן מראש את מעשיו (מְזִמּוֹת כאן במובן החיובי של חכמת התכנון) שונא לעשות שטויות ולכן נזהר מהן, או שהוא שנוא ע"י האדם חסר הסבלנות.

יז קְצַר אַפַּיִם יַעֲשֶׂה אִוֶּלֶת וְאִישׁ מְזִמּוֹת יִשָּׂנֵא.

הפְתָאיִם המאמינים לכל שטות קיבלו\נָחֲלוּ את הטיפשות, בעוד שהחכמים\עֲרוּמִים מעריכים (ומכתירים בכתר) את ידיעת האמת.

יח נָחֲלוּ פְתָאיִם אִוֶּלֶת וַעֲרוּמִים יַכְתִּרוּ דָעַת.

הרשעים מתכופפים\שַׁחים לפני הטובים ועל שערי בית הצדיק. כלומר על הרשעים להכנע בפני הצדיקים.

יט שַׁחוּ רָעִים לִפְנֵי טוֹבִים וּרְשָׁעִים עַל שַׁעֲרֵי צַדִּיק.

העני שנוא אפילו ע"י חבריו, בעוד שהעשיר מוקף ב"אוהבים" רבים.

כ גַּם לְרֵעֵהוּ יִשָּׂנֵא רָשׁ וְאֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים.

מי שבָּז לאדם אחר (בשל עוניו) חוטא בכך, בעוד שמי שנותן חן וחסד לעני זוכה בהוקרה על מעשיו (אַשְׁרָיו).

כא בָּז לְרֵעֵהוּ חוֹטֵא וּמְחוֹנֵן עניים [עֲנָוִים] אַשְׁרָיו.

מי שחורש רעות (כמו חרש המתכת המתכנן את תוצרתו) בסוף יתעה בדרכו, בעוד שחורש טובות יזכה לחֶסֶד ולאֱמֶת (נאמנות, יציבות).

כב הֲ‍לוֹא יִתְעוּ חֹרְשֵׁי רָע וְחֶסֶד וֶאֱמֶת חֹרְשֵׁי טוֹב.

כל עֶצֶב (עבודה קשה) מביא ליתרון, אבל המרבה בדברים (של תלונה על העבודה הקשה?) גורע (מחסיר) במקום להוסיף.

כג בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר.

עושרם של החכמים (כלומר חכמתם) הוא להם כמו כתר לתפארת, בעוד שטיפשות\אִוֶּלֶת הטיפשים היא הכתר האווילי שלהם (ויש המשערים שה'אִוֶּלֶת' השנייה כאן היא החלפה בטעות של המילה המקורית 'לִוְיַת' שמשמעותה 'קישוט ראש' - ראו ).

כד עֲטֶרֶת חֲכָמִים עָשְׁרָם אִוֶּלֶת כְּסִילִים אִוֶּלֶת.

עֵד האומר אמת מציל חיים\נְפָשׁוֹת, ועֵד שקר מפזר כְּזָבִים\שקרים ודברי מִרְמָה. ראו פסוק ה' מעלה וגם .

כה מַצִּיל נְפָשׁוֹת עֵד אֱמֶת וְיָפִחַ כְּזָבִים מִרְמָה.

יראת ה' מביאה בטחון וכוח ונותנת הגנה\מַחְסֶה גם לבניו של המאמין.

כו בְּיִרְאַת יְהוָה מִבְטַח עֹז וּלְבָנָיו יִהְיֶה מַחְסֶה.

יראת ה' היא מקור חיים כי היא עוזרת למאמין להמנע ממלכודות\מֹּקְשֵׁי מוות. ראו גם פתגם דומה ב.

כז יִרְאַת יְהוָה מְקוֹר חַיִּים לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת.

הדר המלכות גדול יותר כשהעַם רב (כלומר כשמספר האזרחים גדול), בעוד שֶׁכְּשֶׁגֹּדֶל האוכלוסיה מִדַּלְדֵּל זהו שבר\מְחִתַּת המלכות (רָזוֹן הוא כנראה שיבוש או הטיה של 'רוֹזֵן' שהוא תואר נרדף ל'מֶלֶךְ').

כח בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת רָזוֹן.

החכם הוא סבלני ולא ממהר לכעוס (אֶרֶךְ-אַפַּיִם), בעוד שקצר הרוח מעורר מריבות מטופשות\אִוֶּלֶת.

כט אֶרֶךְ אַפַּיִם רַב תְּבוּנָה וּקְצַר רוּחַ מֵרִים אִוֶּלֶת.

בריאות\מַרְפֵּא הלֵב (מקום המחשבות) מוסיפה לאורך חיי הגוף\הבָּשָׂר, בעוד שלֵב מלא קִנְאָה גורם לרקבון בעצמות (כלומר לנזק לגוף).

ל חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה.

מי שעושק עניים כאילו קילל\חרף את ה'\עֹשֵׂהוּ, בעוד שמי שמכבד את ה' חונן את העניים (נותן להם חן וחסד).

לא עֹשֵׁק דָּל חֵרֵף עֹשֵׂהוּ וּמְכַבְּדוֹ חֹנֵן אֶבְיוֹן.

הרשע יִידָּחֶה ע"י ה' בגלל הרעות שהוא עושה (או בזמן שרעות באות עליו?), בעוד שהצדיק יַחְסֶה\יקבל-הגנה מה' גם בהתקרב מותו.

לב בְּרָעָתוֹ יִדָּחֶה רָשָׁע וְחֹסֶה בְמוֹתוֹ צַדִּיק.

החכם שומר על חכמתו בליבו (ולא ממהר להצהיר עליה בכל רגע), בעוד שהטיפש מודיע על חכמתו (המעט שיש לו) לאוזני כולם.

לג בְּלֵב נָבוֹן תָּנוּחַ חָכְמָה וּבְקֶרֶב כְּסִילִים תִּוָּדֵעַ.

עַם שבניו נוהגים בצְדָקָה ישגשג, ועַם שבניו נוהגים לחטוא צפוי לחֶרְפָּה (חֶסֶד במשמעות נדירה של חֶרְפָּה - ראו למשל וַיִּקְרָא כ י"ז).

לד צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת.

מֶלֶךְ יהיה שבע רצון מעֶבֶד מצליח\חכם\מַשְׂכִּיל, וכעסו\עֶבְרָתוֹ נופל על העֶבֶד שאינו מצליח\חכם (מֵבִישׁ מלשון יובש או בושה).

לה רְצוֹן מֶלֶךְ לְעֶבֶד מַשְׂכִּיל וְעֶבְרָתוֹ תִּהְיֶה מֵבִישׁ.

ציטוטים נבחרים

פסוקים
י"ג	גַּם בִּשְׂחוֹק יִכְאַב לֵב וְאַחֲרִיתָהּ שִׂמְחָה תוּגָה.
ט"ו	פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ.