+תורה
בְּרֵאשִׁית שְׁמוֹת וַיִּקְרָא בַּמִּדְבָּר דְּבָרִים
+נביאים
יְהוֹשֻׁעַ שׁוֹפְטִים שְׁמוּאֵל-א שְׁמוּאֵל-ב מְלָכִים-א מְלָכִים-ב יְשַׁעְיָהוּ יִרְמְיָהוּ יְחֶזְקֵאל הוֹשֵׁעַ יוֹאֵל עָמוֹס עֹבַדְיָה יוֹנָה מִיכָה נַחוּם חֲבַקּוּק צְפַנְיָה חַגַּי זְכַרְיָה מַלְאָכִי
תְּהִלִּים
תְּהִלִּים מִשְׁלֵי
אִיּוֹב
אִיּוֹב
+מגילות
שִׁיר-הַשִּׁירִים רוּת אֵיכָה קֹהֶלֶת אֶסְתֵּר
דָּנִיֵּאל
דָּנִיֵּאל
עֶזְרָא
עֶזְרָא
נְחֶמְיָה
נְחֶמְיָה
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב
א
א
ב
ב
ג
ג
ד
ד
ה
ה
ו
ו
ז
ז
ח
ח
ט
ט
י
י
יא
יא
יב
יב
יג
יג
יד
יד
טו
טו
טז
טז
יז
יז
יח
יח
יט
יט
כ
כ
כא
כא
כב
כב
כג
כג
כד
כד
כה
כה
כו
כו
כז
כז
כח
כח
כט
כט
ל
ל
לא
לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ
פרטי היוצר\ת
לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Notobasis syriaca, photo by © Hans Hillewaert / [CC-BY-SA-4.0]
צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם (ה)
פרטי היוצר\ת
לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

אריה ממתין בנמיביה, By Kevin Pluck [CC-BY-2.0], from Wikimedia Commons
אֲרִי בַחוּץ (י"ג)
סיכום
קובץ 2 מסתיים בפתגמים קצרים נוספים, בנושאים של שֵׁם טוב, שלטון ה', חכם וטיפש, רשע וצדיק, צניעות, חינוך, עשיר ועני, העצלן, וזהירות מהאישה הזרה המְפַתָּה. בפסוק י"ז מתחיל קובץ 3 של ספר מִשְׁלֵי: קובץ אִימְרוֹת חכמה נוספות באורכים משתנים. האִימְרוֹת נמסרות לתלמיד (הסופר?), ועוסקות כאן בכללי התנהגות הראויים לסופר מלומד (לא לעשוק עניים, לא לכעוס, לא לתת ערבות, ולא לשנות גבול נחלות).
תקציר
עדיף להיות בעל שֵׁם טוב ולמצוא חֵן בעיני הבריות מאשר להחזיק עֹשֶׁר רָב, כֶּסֶף, וזָּהָב.
א נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב.
העָשִׁיר והעני\רָשׁ שניהם שווים בעיני ה' (שישפוט את כולם לפי אותו קנה מידה של צדק).
ב עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ עֹשֵׂה כֻלָּם יְהוָה.
החכם\עָרוּם הבחין ברָעָה מראש והצליח להסתתר מפניה, בעוד שהטיפשים\פְתָיִים עברו בדרך הרָעָה ועל כך הם נענשו.
ג עָרוּם רָאָה רָעָה ויסתר [וְנִסְתָּר] וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ.
תוצאות (עֵקֶב) הצניעות (עֲנָוָה) הן יראת ה' שמביאה איתה עושר, כבוד, וחיים.
ד עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת יְהוָה עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים.
דרכו העקומה\עִיקְּשָׁהּ של הטיפש מלאה בקוצים\צִנִּים ומלכודות\פַּחִים, ומי ששומר על חייו\נַפְשׁוֹ ירחק מדרך זו.
ה צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם.
יש לחנך את התלמיד הצעיר וללמדו את הדרך בה עליו ללכת, ואז הוא ימשיך בה גם כשיהיה זקן.
ו חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה.
העָשִׁיר מושל בעניים\רָשִׁים, ומי שלֹוֶה כסף מאחר יהיה לו לעֶבֶד (כשלא יצליח להחזיר למַלְוֶה את סכום ההלוואה).
ז עָשִׁיר בְּרָשִׁים יִמְשׁוֹל וְעֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה.
מי שזוֹרֵעַ חטאים\עַוְלָה יקצור רשעות\אָוֶן, והמקל\שֵׁבֶט בו נהג להכות את החלשים בכעסו\עֶבְרָתוֹ יישבר ויֵעָלֵם.
ח זוֹרֵעַ עַוְלָה יקצור [יִקְצָר] אָוֶן וְשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ יִכְלֶה.
האיש הנדיב שעינו לא צרה בבריות (טוֹב העַיִן), יהיה מבורך על זה שהוא נתן מִלַּחְמוֹ לעני\דָּל.
ט טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל.
גָּרֵשׁ את קל-הדעת\הלֵץ מעליך, וכך יעזבו יחד איתו גם הריב והמָדוֹן, הוויכוחים (דִּין ודברים) והבּוּשָׁה\קָלוֹן.
י גָּרֵשׁ לֵץ וְיֵצֵא מָדוֹן וְיִשְׁבֹּת דִּין וְקָלוֹן.
המֶלֶךְ אוהב שיהיו איתו אנשי חצר (סופרים?) שהם טהורי לֵב, ודיבורם נאה.
יא אֹהֵב טהור [טְהָר] לֵב חֵן שְׂפָתָיו רֵעֵהוּ מֶלֶךְ.
ה' שומר\נוצר על (החכמים, אנשי) הדָעַת, ומעקם\מסַלֵּף את דִּבְרֵי (ודרכי) הרשעים.
יב עֵינֵי יְהוָה נָצְרוּ דָעַת וַיְסַלֵּף דִּבְרֵי בֹגֵד.
העצלן מוצא לו תירוצים מופרכים כדי לתרץ את בטלנותו: הוא לא יוצא החוצה לעבוד כי אריה נמצא ברחוב (רחבת השער) והוא יטרוף אותו.
יג אָמַר עָצֵל אֲרִי בַחוּץ בְּתוֹךְ רְחֹבוֹת אֵרָצֵחַ.
הפֶּה המְפַתֶּה של האישה הזרה דומה לבור עמוק שלתוכו ייפול הטיפש, שה' קילל (זְעוּם-ה').
יד שׁוּחָה עֲמֻקָּה פִּי זָרוֹת זְעוּם יְהוָה יפול [יִפָּל] שָׁם.
הטיפשות קשורה חזק לְלִבּוֹ של התלמיד, אבל המקל\שֵׁבֶט המַכֶּה של המורה יכניס בו מוּסָר וירחיק מִמֶּנּוּ את הטיפשות.
טו אִוֶּלֶת קְשׁוּרָה בְלֶב נָעַר שֵׁבֶט מוּסָר יַרְחִיקֶנָּה מִמֶּנּוּ.
פסוק קשה. אולי: הרשע, המִתְעַשֵּׁר מעושק של עניים, יסיים בכך שיתרושש בעצמו ויבוא עליו מַחְסוֹר.
טז עֹשֵׁק דָּל לְהַרְבּוֹת לוֹ נֹתֵן לְעָשִׁיר אַךְ לְמַחְסוֹר.
פתיחת הקובץ ה-3 של הספר הכולל אִימְרוֹת חכמה. המורה\האב קורא לתלמידו להקשיב לדברי החכמה שלו, ואם ישמור עליהם (ולא ירבה בדיבור סתם) יובטח לו שהדברים יהיו יציבים\יִכֹּנוּ גם בפיו. ראשית החכמה שהמורה מודיע לתלמידו היא לבטוח בה'. למורה יש עוד 30 אִימְרוֹת חכמה (ויש המשערים שמדובר ב30 אִימְרוֹת המוזכרות ב"הוראת א'מֶנ-מ-א'פֶּת", ספר חכמה מצרי המשוער כאחד המקורות של ספר מִשְׁלֵי). אלה אִימְרוֹת אֱמֶת (קֹשְׁטְ משמעה אֱמֶת בארמית) שיעזרו לתלמיד להשיב בחכמת אֱמֶת לשולחיו (אם ישרת כסופר חכם למלך או לשרים).
יז הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים וְלִבְּךָ תָּשִׁית לְדַעְתִּי. יח כִּי נָעִים כִּי תִשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ יִכֹּנוּ יַחְדָּו עַל שְׂפָתֶיךָ. יט לִהְיוֹת בַּיהוָה מִבְטַחֶךָ הוֹדַעְתִּיךָ הַיּוֹם אַף אָתָּה. כ הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שלשום [שָׁלִישִׁים] בְּמוֹעֵצֹת וָדָעַת. כא לְהוֹדִיעֲךָ קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשֹׁלְחֶיךָ.
אין לגזול או להשפיל את העניים, כי אולי הם חלשים אבל ה' נלחם עבורם, ויגזול\יקבע את חייהם של גוזלי\קֹבְעֵי העניים.
כב אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר. כג כִּי יְהוָה יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ.
אַל לתלמיד להתרועע עם אנשים כעסנים, פֶּן הוא יתחיל בעצמו לחקות את דרכם, ובכך ישים מלכודת לנפשו.
כד אַל תִּתְרַע אֶת בַּעַל אָף וְאֶת אִישׁ חֵמוֹת לֹא תָבוֹא. כה פֶּן תֶּאֱלַף ארחתו [אֹרְחֹתָיו] וְלָקַחְתָּ מוֹקֵשׁ לְנַפְשֶׁךָ.
אזהרה לתלמיד שלא לתת ערבות למלווים הלוואות\מַשָּׁאוֹת, כי אם לא יהיה לו איך לשלם את חובו אז ייקחו ממנו אפילו את מיטתו בעודו שוכב עליה.
כו אַל תְּהִי בְתֹקְעֵי כָף בַּעֹרְבִים מַשָּׁאוֹת. כז אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ.
אין לשנות את גבולות הנחלות (ולהסיג אותן אחורנית ובכך לפגוע בבעלי הנחלה המקוריים), כי הם נמסרו בימי האבות לשבטים ולבתי האב.
כח אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֶיךָ.
קריאה לתלמיד לראות וללמוד מעבודת הסופר המהיר לפני המלך (הסופר, כלומר הלבלר המלומד, מכונה "מָהִיר" בכמה מקומות במקרא, כמו ב
עֶזְרָא פרק ז פסוק ועֶזְרָא פרק ז פסוק ו: ו הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל וְהוּא סֹפֵר מָהִיר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתֶּן לוֹ הַמֶּלֶךְ כְּיַד יְהוָה אֱלֹהָיו עָלָיו כֹּל בַּקָּשָׁתוֹ.
). על התלמיד לשאוף לעבודה כזאת, כדי שלא יאלץ לעבוד אצל אנשים נבערים\חֲשֻׁכִּים.
כט חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים.
ציטוטים נבחרים
פסוקים
יג אָמַר עָצֵל אֲרִי בַחוּץ בְּתוֹךְ רְחֹבוֹת אֵרָצֵחַ.
כ"ט חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב..