+תורה
בְּרֵאשִׁית שְׁמוֹת וַיִּקְרָא בַּמִּדְבָּר דְּבָרִים
+נביאים
יְהוֹשֻׁעַ שׁוֹפְטִים שְׁמוּאֵל-א שְׁמוּאֵל-ב מְלָכִים-א מְלָכִים-ב יְשַׁעְיָהוּ יִרְמְיָהוּ יְחֶזְקֵאל הוֹשֵׁעַ יוֹאֵל עָמוֹס עֹבַדְיָה יוֹנָה מִיכָה נַחוּם חֲבַקּוּק צְפַנְיָה חַגַּי זְכַרְיָה מַלְאָכִי
תְּהִלִּים
תְּהִלִּים מִשְׁלֵי
אִיּוֹב
אִיּוֹב
+מגילות
שִׁיר-הַשִּׁירִים רוּת אֵיכָה קֹהֶלֶת אֶסְתֵּר
דָּנִיֵּאל
דָּנִיֵּאל
עֶזְרָא
עֶזְרָא
נְחֶמְיָה
נְחֶמְיָה
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב
א
א
ב
ב
ג
ג
ד
ד
ה
ה
ו
ו
ז
ז
ח
ח
ט
ט
י
י
יא
יא
יב
יב
יג
יג
יד
יד
טו
טו
טז
טז
יז
יז
יח
יח
יט
יט
כ
כ
כא
כא
כב
כב
כג
כג
כד
כד
כה
כה
כו
כו
כז
כז
כח
כח
כט
כט
ל
ל
לא
לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ
פרטי היוצר\ת
לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Thomas Pennant [Public domain], via Wikimedia Commons
בְרִיחַ אַרְמוֹן (פסוק י"ט)
פרטי היוצר\ת
לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Marriage of Inanna and Dumuzi, see linked page for author [public domain], from Wikimedia Commons
מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב (פסוק כ"ב)
סיכום
פתגמים קצרים נוספים, כולל פתגמים המציגים ברובם טענה מסויימת בשתי צורות כשהשנייה מדגישה או מקבילה לראשונה - תקבולת "משלימה" או "נרדפת" (בנושאים של טיפש וחכם, רשע וצדיק, כעס, עצלנות, עזרת ה', עושר ועוני, גאווה, השפעת מצב הרוח על הבריאות, וִיכּוּחים, האישה הטובה, והידידות).
תקציר
פתגם קשה, אולי: בכל דיון או מעשה מחושב של תּוּשִׁיָּה (החכמה המעשית) יכולה להתפרץ\להתְגַּלָּע התַאֲוָה (תשוקה לא רציונלית) שיבקשו לה מקום נפרד (כמו לנואפים מתבודדים - ראו
הוֹשֵׁעַ פרק ד פסוק י"דהוֹשֵׁעַ פרק ד פסוק י"ד: יד לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה כִּי הֵם עִם הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ וְעִם הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ וְעָם לֹא יָבִין יִלָּבֵט.
).
א לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד בְּכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע.
הטיפש לא רוצה בחכמה, אלא בפרסום מחשבותיו הטיפשיות.
ב לֹא יַחְפֹּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ.
הרָשָׁע תמיד מופיע כשהוא מְלֻוֶּוה בבוּז, קָלוֹן, וחֶרְפָּה (שלו על אחרים, ו\או של אחרים עליו?).
ג בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז וְעִם קָלוֹן חֶרְפָּה.
דברי האיש החכם בוקעים כמו מים ממקום עמוק (מעמקי נפשו), והוא כמו מַעְיָן\מְקוֹר שופע חָכְמָה, היוצאת כמו נחל מפיו.
ד מַיִם עֲמֻקִּים דִּבְרֵי פִי אִישׁ נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה.
זהו חטא לשְׂאֵת\להרים את פני הרָשָׁע (כלומר לתת לו עדיפות לא הוגנת במִּשְׁפָּט) ולְהַטּוֹת את המִּשְׁפָּט כנגד הצַדִּיק.
ה שְׂאֵת פְּנֵי רָשָׁע לֹא טוֹב לְהַטּוֹת צַדִּיק בַּמִּשְׁפָּט.
הטיפש גורם וקורא בדבריו למריבות ולאַלִּימוּת\מַהֲלֻמוֹת.
ו שִׂפְתֵי כְסִיל יָבֹאוּ בְרִיב וּפִיו לְמַהֲלֻמוֹת יִקְרָא.
פיו של הטיפש הוא אסונו (הוא עבורו שֵׁבֶר\מְחִתָּה), והשפתיים שלו שָׂמוֹת לו מלכודת\מוֹקֵשׁ.
ז פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ וּשְׂפָתָיו מוֹקֵשׁ נַפְשׁוֹ.
דבריו של האדם המתלונן כל הזמן (נִרְגָּן) הולמים\מכים בחוזקה וחודרים עד לעומקה-הנסתר\חֲדָרֶיהָ של הבֶּטֶן (מקום הרגשות).
ח דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי בָטֶן.
העצלן המִתְרַפֶּה בִמְלַאכְתּוֹ עלול לגרום לנזק הנובע מהזנחה, ובכך הוא דומה\אָח לאדם הבא להרוס\להשְׁחִית.
ט גַּם מִתְרַפֶּה בִמְלַאכְתּוֹ אָח הוּא לְבַעַל מַשְׁחִית.
ה' הוא כמו מגדל העֹז הנותן את המקלט החזק ביותר בעיר הבצורה. אל אותו מִגְדַּל יָרוּץ הצַדִּיק וימצא הגנה במקומו הגבוה\נִשְׂגָּב.
י מִגְדַּל עֹז שֵׁם יְהוָה בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב.
הונו\רכושו של העשיר הוא עֲבוּרוֹ כמו עיר\קִרְיה מוגנת בחוזקה, ועושרו (הנשמר בחדרי האוצרות\המַשְׂכִּית שלו - ראו גם
יְחֶזְקֵאל פרק ח פסוק י"ביְחֶזְקֵאל פרק ח פסוק י"ב: יב וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם אֲשֶׁר זִקְנֵי בֵית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים בַּחֹשֶׁךְ אִישׁ בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתוֹ כִּי אֹמְרִים אֵין יְהוָה רֹאֶה אֹתָנוּ עָזַב יְהוָה אֶת הָאָרֶץ.
) הוא עֲבוּרוֹ כמו חומת עיר גבוהה\נִשְׂגָּבָה.
יא הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ וּכְחוֹמָה נִשְׂגָּבָה בְּמַשְׂכִּיתוֹ.
הגאווה מובילה לנזק\שֶׁבֶר, ואילו הצניעות\עֲנָוָה מובילה לכבוד.
יב לִפְנֵי שֶׁבֶר יִגְבַּהּ לֵב אִישׁ וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה.
מי שמשיב תשובה לפני שסיים לשמוע את השאלה נוהג בטיפשות, ותבוא עליו בשל כך בושה\כְלִמָּה.
יג מֵשִׁיב דָּבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע אִוֶּלֶת הִיא לוֹ וּכְלִמָּה.
אדם שרוּחוֹ טובה וחזקה יוכל לשאת\לכַלְכֵּל גם את מחלתו אם יחלה, אבל מי שמדוכא ברוּחוֹ איך יוכל לשאת את המחלה?
יד רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ וְרוּחַ נְכֵאָה מִי יִשָּׂאֶנָּה.
הלֵב (מקום החכמה) של החכמים יבקש להוסיף דעת, והאוזן שלהם תרצה לשמוע דעת. ראו פתגם דומה ב
פרק ט"ו פסוק י"דמִשְׁלֵי פרק ט"ו פסוק י"ד: יד לֵב נָבוֹן יְבַקֶּשׁ דָּעַת ופני [וּפִי] כְסִילִים יִרְעֶה אִוֶּלֶת.
.
טו לֵב נָבוֹן יִקְנֶה דָּעַת וְאֹזֶן חֲכָמִים תְּבַקֶּשׁ דָּעַת.
מתנות שאדם נותן לאחרים מרחיבות לו את הדרך (מרחיבות את מעגל החברים ואת הרצון הטוב שלהם) ויקדם אותו אל מול הבכירים ממנו. הפתגם מתאר בעצם מעין שוחד, לכן כוונתו אולי רק לתאר את המצב הקיים ולא להמליץ עליו.
טז מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ וְלִפְנֵי גְדֹלִים יַנְחֶנּוּ.
יש יתרון לצד הראשון המציג את טיעוניו בוִיכּוּחַ\רִיב משפטי, והוא נראה כצד הצודק בוִיכּוּחַ, עד שיבוא גם הצד-השני\רֵעֵהוּ ויחקור אותו.
יז צַדִּיק הָרִאשׁוֹן בְּרִיבוֹ יבא [וּבָא] רֵעֵהוּ וַחֲקָרוֹ.
ניתן להכריע בין אנשים שביניהם יש רִיב ומדון (מִדְיָנִים) ע"י הטלת גּוֹרָל, וע"י כך להפריד בין הצדדים גם כשהוִיכּוּחַ ביניהם גדול\עֲצוּם (או כשהמִתְוַכְּחִים הם חשובים או אפילו עַמִּים עֲצוּמִים).
יח מִדְיָנִים יַשְׁבִּית הַגּוֹרָל וּבֵין עֲצוּמִים יַפְרִיד.
פתגם קשה. אולי: פגיעה של איש באָחִיו תיצור ביניהם פירוד, כאילו הם מסתגרים בעיר בְּצוּרָה (קִּרְיַת עֹז) זה מפני זה, והמִתְוָוכְּחִים\מִדְיָנִים סוגרים מנעול\בְּרִיחַ שער של אַרְמוֹן זה בפניו של זה.
יט אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז ומדונים [וּמִדְיָנִים] כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן.
דברים טובים או חכמים שאדם מוציא מפיו יניבו לו פְּרִי שיַשְׂבִּיעַ את בִּטְנוֹ (ואולי הכוונה כאן לנפשו).
כ מִפְּרִי פִי אִישׁ תִּשְׂבַּע בִּטְנוֹ תְּבוּאַת שְׂפָתָיו יִשְׂבָּע.
לדברים שאדם מוציא מפיו יכול להיות כֹּחַ רב, והם יכולים להוביל למותו או להציל את חייו (שלו או של אחרים). כך, מי שאוהב ויודע את אומנות הדיבור ישיג ממנה פֵּירוֹת טובים.
כא מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ.
מי שמצליח למצוא לו אישה טובה לְהִנָּשֵׂא לה, הרי הוא מוצא דבר טוב, ובנוסף גם יפיק רצון טוב מה'.
כב מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהוָה.
האדם העני\רָשׁ בד"כ נוהג לדבר בלשון של תַּחֲנוּנִים, ואילו העָשִׁיר רגיל לדבר בלשון תַּקִּיפָה\עַזּוֹת.
כג תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת.
יש חברים שאדם נוהג להתרועע איתם (במפגשים חברתיים, כמנהג רֵעִים), אבל יש ידידי אמת שאוהבים את האדם וקרובים\דְּבֵקִים אליו כמו אָח.
כד אִישׁ רֵעִים לְהִתְרֹעֵעַ וְיֵשׁ אֹהֵב דָּבֵק מֵאָח.
ציטוטים נבחרים
פסוקים
ו שִׂפְתֵי כְסִיל יָבֹאוּ בְרִיב וּפִיו לְמַהֲלֻמוֹת יִקְרָא.
כ"א מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן..
כ"ב מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב..