בְּרֵאשִׁית
בְּרֵאשִׁית
שְׁמוֹת
שְׁמוֹת
וַיִּקְרָא
וַיִּקְרָא בַּמִּדְבָּר
דְּבָרִים
דְּבָרִים
+נביאים
יְהוֹשֻׁעַ שׁוֹפְטִים שְׁמוּאֵל-א שְׁמוּאֵל-ב מְלָכִים-א מְלָכִים-ב יְשַׁעְיָהוּ יִרְמְיָהוּ יְחֶזְקֵאל הוֹשֵׁעַ יוֹאֵל עָמוֹס עֹבַדְיָה יוֹנָה מִיכָה נַחוּם חֲבַקּוּק צְפַנְיָה חַגַּי זְכַרְיָה מַלְאָכִי
+כתובים
תְּהִלִּים מִשְׁלֵי אִיּוֹב שִׁיר-הַשִּׁירִים רוּת אֵיכָה קֹהֶלֶת אֶסְתֵּר דָּנִיֵּאל עֶזְרָא נְחֶמְיָה דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב
א
א
ב
ב
ג
ג
ד
ד
ה
ה
ו
ו
ז
ז
ח
ח
ט
ט
י
י
יא
יא
יב
יב
יג
יג
יד
יד
טו
טו
טז
טז
יז
יז
יח
יח
יט
יט
כ
כ
כא
כא
כב
כב
כג
כג
כד
כד
כה
כה
כו
כו
כז
כז
כח
כח
כט
כט
ל
ל
לא
לא
לב
לב
לג
לג
לד
לד
לה
לה
לו
לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ
פרטי היוצר\ת
לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Joshua Saved, by John Steeple Davis, illustrator for The Bible and Its Story Taught by One Thousand Picture Lessons, vol. 2. edited by Charles F. Horne and Julius A. Bewer. 1908. [Public domain], via Wikimedia Commons
וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים (י)
סיכום
העַם בוכה ומתכנן לחזור למִצְרַיִם. יְהוֹשֻׁעַ וְכָּלֵב מנסים להניא אותם מכך, אבל העַם בתגובה עומד לסקול אותם. ה' מודיע למֹשֶׁה שישמיד את העַם ויקים לו עַם חדש מצאצאיו, אבל מֹשֶׁה מבקש שיסלח להם. ה' מסכים, אבל מודיע שהעַם ינדוד 40 שנה, ורק הצעירים, יחד עם יהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב, יזכו להגיע לארץ. לכן הוא מצווה שלא לנסות להלחם כבר עכשיו בעמי כנען. חלק מהעַם מנסה בכל זאת להתחיל במלחמה ומושמד.
תקציר
העַם נבהל ומבקש לשוב למִצְרַיִם: בעקבות הדברים המפחידים שאמרו המרגלים על תושבי הארץ (בפרק הקודם), העַם בוכה באותו הלילה, ומתלונן לפני מֹשֶׁה ואַהֲרֹן שכבר היה עדיף להם למות במִצְרַיִם או בַּמִּדְבָּר, מאשר למות ולהבזז עם הנשים והילדים בחרב האויב הכנעני.
א וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא. ב וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ. ג וְלָמָה יְהוָה מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה.
בני העַם מתכננים לבחור להם מנהיג\רֹאשׁ חדש שישיב אותם למִצְרַיִם. מֹשֶׁה ואַהֲרֹן מתחננים בפניהם שיחזרו בהם.
ד וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה. ה וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
בעקבות דברי העַם, המרגלים יהוֹשֻׁעַ וְכָּלֵב קורעים את בגדיהם בצער, ומנסים לשכנע שהארץ המובטחת ע"י ה' היא בכל זאת טובה מאוד. אַל לעַם למרוד בה' ולפחוד מתושבי הָאָרֶץ, כי העַם "יאכל" אותם כמו לֶחֶם, והאויב ישאר חסר מחסה\צל כל עוד ה' נמצא עם העַם.
ו וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם. ז וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד. ח אִם חָפֵץ בָּנוּ יְהוָה וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. ט אַךְ בַּיהוָה אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיהוָה אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם.
העַם כועס על הדברים ומתכנן לסקול את יהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב, אבל אז מופיע ה' בְּאֹהֶל מוֹעֵד מול כל העַם.
י וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד יְהוָה נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
מֹשֶׁה משכנע את ה' לסלוח לעם: ה' אומר למֹשֶׁה שנמאס לו מההשמצות\נְאָצוֹת וחוסר האמונה של העַם אחרי כל הנִסִּים שעשה להם. הוא יכה אותם בדֶּבֶר, ויקים מצאצאי מֹשֶׁה עַם חדש וגדול יותר.
יא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ. יב אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ.
אבל מֹשֶׁה מציין בפני ה' שאם ישמיד כך את העַם, יאמרו במִצְרַיִם ובין שאר הגויים שלמרות שהוא הדריך את העַם באופן אישי ("עַיִן בְּעַיִן", עם עמוד העָנָן והאֵשׁ), הסתבר שלא יכל להביא אותם לארץ ולכן השמיד אותם במדבר.
יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוָה וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם כִּי הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ אֶת הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ. יד וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה יְהוָה בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה יְהוָה וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה. טו וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר. טז מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְהוָה לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר.
מֹשֶׁה מונה את תכונותיו של ה' הקשורות בעונש ובסליחה
[*]כפי שה' עצמו מסר למשה באופן מפורט יותר בהר סִינַי
[^] שְׁמוֹת פרק ל"ד פסוקים ו-ז: ו וַיַּעֲבֹר יְהוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא יְהוָה יְהוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. ז נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָו‍ֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים.
.
: ה' הוא סבלני\אֶרֶךְ-אַפַּיִם, נוטה חסד, הוא סולח\נֹשֵׂא לחטאים שונים
[*]עָו‍ֹן וְפֶּשַׁע
אך מעניש את בעלי החטאים הרבים, וגם את בניהם וצאצאיהם עד דור רביעי
[*]שִׁלֵּשִׁים הם בְּנֵי הבָנִים, כלומר הנכדים. הרִבֵּעִים הם הנינים. ראו גם שְׁמוֹת פרק כ פסוקים ד-ה
[^] שְׁמוֹת פרק כ פסוקים ד-ה: ד לֹא תִשְׁתַּחְוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי. ה וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְו‍ֹתָי.
.
). לכן מֹשֶׁה מבקש שה' יסלח לעַם, וימשיך לתת לו חסד כפי שנתן לו עד כאן.
יז וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר. יח יְהוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד נֹשֵׂא עָו‍ֹן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים. יט סְלַח נָא לַעֲו‍ֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה.
דור המִּדְבָּר לא יזכה להגיע לארץ: ה' מסכים לסלוח לעַם, אבל נשבע (בשם עצמו) שבני העַם שזכו לראות את הנִסִּים שעשה, ובכל זאת 10 פעמים הִסְּסוּ באמונתם ולא שמעו בקולו, ואף השמיצו\נֵאֲצוּ אותו, לא יזכו לראות את הארץ.
כ וַיֹּאמֶר יְהוָה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ. כא וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד יְהוָה אֶת כָּל הָאָרֶץ. כב כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי. כג אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ.
כָלֵב לא נהג כך ולכן ה' יביא אותו לארץ, אותה הוא יִירֹשׁ יחד עם צאצאיו\זַרְעוֹ
[*]ראו את קיום ההבטחה לכָלֵב ביְהוֹשֻׁעַ פרק ט"ו פסוק י"ד
[^] יְהוֹשֻׁעַ פרק ט"ו פסוק י"ד: יד וַיֹּרֶשׁ מִשָּׁם כָּלֵב אֶת שְׁלוֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק אֶת שֵׁשַׁי וְאֶת אֲחִימַן וְאֶת תַּלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק.
.
. אבל עכשיו, באמת עמי עֲמָלֵק וכְּנַעַן מאיימים על העַם בעמק
[*]וה' לא ילחם כנגדם עבור העַם הפעם, כיוון שכאמור הוא החליט שעל העַם לנדוד בַּמִּדְבָּר עוד שנים רבות.
ולכן על העַם לצעוד דרומה בדֶּרֶךְ ים סוּף (לכוון מפרץ אילת - ראו מפה).
כד וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה. כה וְהָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב בָּעֵמֶק מָחָר פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם הַמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יַם סוּף.
ה' ממשיך לכעוס על העַם על כך שהוא נאלץ לשמוע את תלונותיהם ללא סוף. הם קיטרו באוזניו שכבר עדיף להם למות בַּמִּדְבָּר מאשר למות בידי תושבי הארץ
[*]ראו פסוק ב
, ולכן הוא יעשה כפי שביקשו וימית אותם בַּמִּדְבָּר. כל בני העַם מעל גיל 20 שהתפקדו
[^]בַּמִּדְבָּר פרק א פסוק ג: ג מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן.
, מלבד כָּלֵב וִיהוֹשֻׁעַ, ימותו במדבר, ולא יזכו לבוא לארץ שה' נשבע (ב"נשיאת ידו") לאבות.
כו וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. כז עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי. כח אֱמֹר אֲלֵהֶם חַי אָנִי נְאֻם יְהוָה אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם. כט בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי. ל אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן.
העַם חשב שילדיו יהיו לביזת עמי הארץ, אבל אותם ילדים ינדדו עכשיו במדבר 40 שנה (כמספר ימי הסיור של המרגלים החוטאים). הם ישאו את חטאי העַם עד שימותו הוריהם, שתכננו יחדיו
[*]"נוֹעֲדוּ"
למרוד בה', והילדים הם שיזכו להכיר את הארץ שבה מאסו הוריהם.
לא וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וְהֵבֵיאתִי אֹתָם וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ. לב וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם יִפְּלוּ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה. לג וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם עַד תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר. לד בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי. לה אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי אִם לֹא זֹאת אֶעֱשֶׂה לְכָל הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת הַנּוֹעָדִים עָלָי בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ.
המרגלים שהשמיצו את הארץ באוזני העַם מתים בַּמַּגֵּפָה, והמרגלים הנאמנים (יהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב) שורדים את המַּגֵּפָה. העַם שומע את דברי ה' ומתאבל.
לו וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיָּשֻׁבוּ וילונו [וַיַּלִּינוּ] עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה לְהוֹצִיא דִבָּה עַל הָאָרֶץ. לז וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי יְהוָה. לח וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת הָאָרֶץ. לט וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם מְאֹד.
חלק מהעַם מודה בחטא שה' האשים אותם בו, ורוצה לנסות בכל זאת לעלות על הָהָר ולתקוף את האויב
[*]הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הנמצא בעמק שמעבר להר - ראו פסוק כ"ה.
. מֹשֶׁה מזכיר להם שהדבר הוא בניגוד לדברי ה' שהזהיר אותם שהוא כבר לא יהיה איתם במלחמתם, ולכן הם יפלו בֶּחָרֶב בקרב.
מ וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר לֵאמֹר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה כִּי חָטָאנוּ. מא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי יְהוָה וְהִוא לֹא תִצְלָח. מב אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין יְהוָה בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם. מג כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב כִּי עַל כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי יְהוָה וְלֹא יִהְיֶה יְהוָה עִמָּכֶם.
הם בכל זאת מַעְפִּילִים להָר (בעוד מֹשֶׁה והאֲרוֹן נותרים במַּחֲנֶה) והאויב מכה ושובר\מְכַתֵּת אותם עד אזור חָרְמָה.
מד וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה. מה וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה.
ציטוטים נבחרים
פסוקים
ט סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיהוָה אִתָּנוּ. אַל תִּירָאֻם!
י"א- י"ב "עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה..אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ, וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ"
ל"ד בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם, יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה, תִּשְׂאוּ אֶת עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה..