לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל (ו)
סיכום
אוסף מִצְווֹת: אסור לְהִנָּשֵׂא שֵׁנִית לאישה שגורשה ואח"כ נישאה לְאַחֵר. חָתָן טרי פָּטוּר משירות צבאי לשָׁנָה. אסור לקחת כְּמַשְׁכּוֹן אבני רֵחַיִם, או בֶּגֶד מעֲנִיִּים. אסור לחטוף אָדָם. על המַלְוֶה להמתין לקבלת המַשְׁכּוֹן מחוץ לבית הלוֹוֶה. אסור להלין שכר. יש להשאיר לעֲנִיִּים דגן, זֵיתִים ועֲנָבִים שנותרו בשדה אחרי הקציר. כל אָדָם נענש רק על חֲטָאָיו שֶׁלּוֹ.
תקציר
| מדובר במקרה שבו אָדָם נושא אִשָּׁה, ואחרי שקיימו יחסי מין הוא מוצא בה דבר מה מאוס\עֶרְוָה, ומתגרש ממנה (עם סֵפֶר כְּרִיתֻת). אח"כ האִשָּׁה נישאת לאָדָם אחר וגם הוא מואס בה ומתגרש ממנה, או מת. במקרה זה אסור לבעלה הראשון לְהִנָּשֵׂא לה שוב, כי המעשה מְתֹעָב בעיני ה' [*]בדומה לניאוף - ראו גם יִרְמְיָהוּ פרק ג פסוק א .
[^]
יִרְמְיָהוּ פרק ג פסוק א: א
לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד הֲלוֹא חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ הַהִיא וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים וְשׁוֹב אֵלַי נְאֻם יְהֹוָה.
|
| א כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ. ב וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר. ג וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה. ד לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי יְהוָה וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה. |
| חָתָן בנישואין טְרִיִּים הינו פָּטוּר\נָקִי מחובת שירות בַּצָּבָא או מכל חובה דומה אחרת למשך שָׁנָה, והוא זכאי להשאר עם אִשְׁתּוֹ ולשמח אותה בביתם [*]ראו גם דְּבָרִים פרק כ פסוק ז .
[^]
דְּבָרִים פרק כ פסוק ז: ז
וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה.
|
| ה כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח. |
| אסור לאָדָם לקחת אבני רֵחַיִם (זוג אבנים - פֶּלַח תַּחְתִּית ורֶכֶב עליון, המשמשים לטחינת קמח) כְּמַשְׁכּוֹן להלוואה (לַחֲבֹל אותם), כי בכך הוא לוקח כְּמַשְׁכּוֹן את חיי\נֶפֶשׁ הלוֹוֶה התלויים ברֵחַיִם. |
| ו לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל. |
| עונשו של החוטף: אָדָם החוטף אָדָם אחר ומתאכזר\מִתְעַמֵּר בו או מוכר אותו (לעבדות) יֵעָנֵשׁ במוות. |
| ז כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ. |
| יש לבצע את הוראות הַכֹּהֲנִים ובכך להִשָּׁמֶר מפני עונש הַצָּרַעַת (או לבצע את הוראותיהם במקרה שכבר חולים בצָּרַעַת). יש לזכור בהקשר זה את מִרְיָם שנענשה בצָּרַעַת (אחרי שעִרְעֲרָה על הנהגת מֹשֶׁה, ולכן הסתגרה לשבוע מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בהתאם לחוקי המצורעים - ראו בַּמִּדְבָּר פרק י"ב). |
| ח הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת. ט זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. |
| יחס הָגוּן ללוֹוֶה: אָדָם המַלְוֶה-כסף\נוֹשֶׁה לאָדָם אחר ובא אל בית הלוֹוֶה כדי לקבל את המַשְׁכּוֹן\עֲבֹט עבור ההלוואה, חייב לעמוד ולהמתין מחוץ לבית עד שהלוֹוֶה יוֹצִיא לו את המַשְׁכּוֹן (ולא להשפילו בחדירה לפרטיותו). |
| י כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ. יא בַּחוּץ תַּעֲמֹד וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הַעֲבוֹט הַחוּצָה. |
| לאָדָם הלוקח בֶּגֶד כמַשְׁכּוֹן מידי אָדָם עָנִי, אסור ללכת לישון בזמן שהבֶּגֶד עדיין אצלו, אלא הוא חייב להשיב את הבֶּגֶד עד השקיעה (בֹא הַשֶּׁמֶשׁ) ולאפשר לעָנִי לישון בבֶּגֶד. הברכה שיברך העָנִי את המַלְוֶה, תגרום למעשה להחשב כצְדָקָה בפני ה'. |
| יב וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ. יג הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ וּבֵרֲכֶךָּ וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. |
| איסור הלנת שכר: אסור לעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי בן העַם או גֵר ולהלין את שכרו, אלא יש לשלם את השכר לפני השקיעה ביום שבו בוצעה עבודת השָׂכִיר. אחרת, מֵלִין השכר מסתכן בכך שהשָׂכִיר, שמצפה בכליון עיניים לשכרו, יִקְרָא לעזרת ה', אשר יעניש את המעסיק על חטאו. |
| יד לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ. טו בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל יְהוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא. |
| כל אָדָם נענש (במוות) רק על חֲטָאָיו, ולא על חֶטְאִי בָּנָיו אוֹ אֲבוֹתָיו. |
| טז לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ. |
| היחס לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה: אסור להטות בְּאִי-צֶדֶק את מִשְׁפָּטָם של החלשים בחברה - הגֵּר, היָתוֹם, והאַלְמָנָה, ואסור גם לקחת מהם בֶּגֶד כְּמַשְׁכּוֹן. זאת לזכר הימים שבהם בני עַם יִשְׂרָאֵל עצמם היו חלשים בְּמִצְרַיִם, עד שה' הושיע אותם. |
| יז לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה. יח וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. |
| אם בעל השָׂדֶה שוכח שם עֹמֶר (אלומה קטנה) אחרי הקציר, הוא חייב להשאיר אותו שם לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה. אין לחשוש מפגיעה כלכלית בשל כך, כיוון שה' יברך את עסקיו של בעל השָׂדֶה בגלל הצדקה שעשה. כך גם אסור לְפָאֵר [*]להוריד מהפֹּארוֹת\עֲנָפִים את הזֵיתִים שנותרו אחרי המָסִיק (שמבוצע ע"י חבטה בעץ כדי להפיל ממנו את הזיתים), ואסור גם לקטוף את העוללות[*]עֲנָבִים קטנים שנותרו על הגֶפֶן אחרי הבָּצִיר . |
| יט כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. כ כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפָאֵר אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה. כא כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה. כב וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ה | כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה, לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר, נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת, וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח. |
| ט"ז | לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים, וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת, אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ. |
פרטי היוצר\ת
The Gleaners, by Jean-François Millet (1814-1875), photo by Sailko
[CC-BY-3.0], via Wikimedia Commons
כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה (י"ט)
פרטי היוצר\ת
יעקב [CC-BY-SA-3.0], via Wikimedia Commons
כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפָאֵר אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה
פרטי היוצר\ת
Gruner Veltliner Grapes, uploaded to Wikimedia by Mljacobs6. Author in Wikimedia listed as 'All pictures were privately commissioned by myself to be taken by photographer Daniel Trimboli. I am the sole owner of the copyright for all these pictures'. See more info in link. [CC-BY-SA-3.0], via Wikimedia Commons
כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה (כ"א)