מִשְׁלֵי כ”ח

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Lion roaring by minka2507 [Pixabay License (https://pixabay.com/service/license/)], via Pixabay. Original image size reduced by Allon Adir.

אֲרִי נֹהֵם (ט"ו)

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

דוב (סורי), By SuperJew [CC-BY-SA-3.0], from Wikimedia Commons

וְדֹב שׁוֹקֵק (ט"ו)

סיכום

פרק זה והבא של הקובץ החמישי של המְשָׁלִים כולל פתגמים קצרים בני פסוק בודד בד"כ, וכולל (לראשונה בספר) גם נושאים דתיים כמו יִרְאַת ה', ושמירה על תורתו. פתגמים נוספים עוסקים בנושאים הקרובים גם כן למצוות התורה: רָשָׁע וצַדִּיק, משפט צדק, כיבוד הורים, וצדקה, וגם עני ועשיר, קמצנות וחמדנות, ידידות, המלוכה והשליטים.

תקציר

הרָשָׁע חי חיים של פחד ובורח\נָס גם כשאף אחד לא רודף אחריו, בעוד שהצַדִּיק חי בשלווה ובבטחון כמו אריה\כְפִיר הרובץ בבטחה.

א נָסוּ וְאֵין רֹדֵף רָשָׁע וְצַדִּיקִים כִּכְפִיר יִבְטָח.

כשהארץ פושעת ומורדת בשלטון, יש אנרכיה והארץ נופלת בידי שליטים קטנים רַבִּים. אך, כששולט בארץ אָדָם חכם\מֵבִין, הוא יצליח לכונן את שלטונו לאורך זמן.

ב בְּפֶשַׁע אֶרֶץ רַבִּים שָׂרֶיהָ וּבְאָדָם מֵבִין יֹדֵעַ כֵּן יַאֲרִיךְ.

אָדָם עני\רָשׁ העולה לגדולה ומתחיל בעצמו לעשוק את העניים\דַּלִּים, נמשל לגשם חזק מִדַּי הסוחף את האדמות ופוגע בגידולים, ובכך מביא רעב.

ג גֶּבֶר רָשׁ וְעֹשֵׁק דַּלִּים מָטָר סֹחֵף וְאֵין לָחֶם.

אֵלֶּה שעוזבים את תורת ה' הם חסרי חָכְמָה ומוּסָר, וסופם שיהללו את הרשעים, בעוד שומרי התורה נאבקים בהם.

ד עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע וְשֹׁמְרֵי תוֹרָה יִתְגָּרוּ בָם.

אנשים רעים לא מבינים מהם חיי צדק ומוסר, ואילו האנשים שמבקשים לשמוע את דברי ה' וללכת לפי מצוותיו כן יבינו את כל אלה.

ה אַנְשֵׁי רָע לֹא יָבִינוּ מִשְׁפָּט וּמְבַקְשֵׁי יְהוָה יָבִינוּ כֹל.

פתגם דומה לזה שב: עדיף עני\רָשׁ ההולך בדרכים ישרות ונקיות מחטא, מעָשִׁיר ההולך בדרכים עקומות (ומשיג כך את עושרו).

ו טוֹב רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ מֵעִקֵּשׁ דְּרָכַיִם וְהוּא עָשִׁיר.

הבֵּן אשר שומר\נוֹצֵר את תורת אביו הוא בן חכם לאביו, ואילו הבן המתרועע עם ידידים נֶהֱנְתָּנִים המעבירים את ימיהם בזלילות יביא על אביו בּוּשָׁה וּכְלִמָּה.

ז נוֹצֵר תּוֹרָה בֵּן מֵבִין וְרֹעֶה זוֹלְלִים יַכְלִים אָבִיו.

האָדָם המתעשר ע"י גביית סוגי רִיבִּיות (נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית) ייענש, כשהוֹנוֹ יעבור לאָדָם נדיב שחונן את העניים\דַּלִּים ונותן להם צדקה.

ח מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ ובתרבית [וְתַרְבִּית] לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ.

תפילתו של האָדָם שמסרב לשמוע את דברי תורת ה' היא מתועבת בעיני ה'. כלומר תפילות רשעים לא יתקבלו.

ט מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה.

אָדָם המסיט את הצדיקים מדרכם הישרה אל הדרך הרעה, כאילו כּוֹרֶה להם בור\שחַת כמכשול בדרכם, וסופו שיפול בעצמו בבור, בעוד התְמִימִים (הנקיים מחטא) יזכו בנחלה טובה. ראו גם .

י מַשְׁגֶּה יְשָׁרִים בְּדֶרֶךְ רָע בִּשְׁחוּתוֹ הוּא יִפּוֹל וּתְמִימִים יִנְחֲלוּ טוֹב.

האיש העָשִׁיר הוא חָכָם בעיני עצמו (כי הוא חושב בטעות שעושרו וכוחו באו לו מחכמתו), אך האָדָם העני\דַל הוא החכם האמיתי היכול גם לחקור ולהבין את נפש העשיר.

יא חָכָם בְּעֵינָיו אִישׁ עָשִׁיר וְדַל מֵבִין יַחְקְרֶנּוּ.

כשצַדִּיקִים עולים לִגְּדֻלָּה ושמחים\עוֹלְצִים אז באה לארץ תהילה ותִפְאָרֶת. אך, כשרְשָׁעִים קמים לִגְּדֻלָּה אז אנשים ישרים נאלצים להסתתר.

יב בַּעֲלֹץ צַדִּיקִים רַבָּה תִפְאָרֶת וּבְקוּם רְשָׁעִים יְחֻפַּשׂ אָדָם.

מי שמסתיר\מְכַסֶּה את פְשָׁעָיו ומכחיש אותם לא יצליח בכך ופשעיו יתגלו (והוא ייענש). אבל אם הוא יודֶה בפשע ויעזוב את דרך החטא, אז ירחמו עליו ויסלחו לו.

יג מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם.

מאושר הוא האָדָם היָרֵא את ה' ופוחד לחטוא, ואילו האָדָם המַקְשֶׁה את לִבּוֹ ובטוח שהוא לא חוטא (או שלא אכפת לו לחטוא) סופו שתיפול עליו הרָעָה.

יד אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה.

השליט הרָשָׁע המֹשֵׁל על נתינים עניים וחלשים נִמְשָׁל לאריה שואג\נֹהֵם, ולדֹב המתרוצץ מתוך תשוקה לטרוף.

טו אֲרִי נֹהֵם וְדֹב שׁוֹקֵק מֹשֵׁל רָשָׁע עַל עַם דָּל.

שליט\נָגִיד חסר חכמה ומרבה לעשוק (מלכותו תהיה קצרה), ואילו שליט שונא בֶצַע כסף יַאֲרִיךְ יָמִים (בחייו ובמלכותו).

טז נָגִיד חֲסַר תְּבוּנוֹת וְרַב מַעֲשַׁקּוֹת שנאי [שֹׂנֵא] בֶצַע יַאֲרִיךְ יָמִים.

אָדָם ששפך דַם בזדון (מתוך עושק), גם אם יברח ויסתתר בבּוֹר (צינוק) אין לעזור לו.

יז אָדָם עָשֻׁק בְּדַם נָפֶשׁ עַד בּוֹר יָנוּס אַל יִתְמְכוּ בוֹ.

גירסה נוספת לפתגם בפסוק ו למעלה ולזה שב: ההולך בדרכים ישרות ונקיות מחטא יינצל\יִוָּשֵׁעַ, ואילו ההולך בדרכים עקומות יִפּוֹל בְּאֶחָת (בפתאומיות, או בבור\שחַת שכָּרָה כמכשול לצדיקים).

יח הוֹלֵךְ תָּמִים יִוָּשֵׁעַ וְנֶעְקַשׁ דְּרָכַיִם יִפּוֹל בְּאֶחָת.

האָדָם החרוץ העובד את אדמתו למחייתו יזכה ויִשְׂבַּע לָחֶם, ואילו האָדָם העצלן הרודף אחרי הבלים ואחרי ידידים רֵקִים מחכמה וממַעַשׁ, סופו שירעב מעוני.

יט עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם וּמְרַדֵּף רֵקִים יִשְׂבַּע רִישׁ.

האָדָם הנאמן והישר יזכה בברכות רבות (מאלוהים ואדם), בעוד שהאָדָם הממהר להתעשר (גם בדרכי מִרְמָה) לא יִנָּקֶה וייענש.

כ אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת וְאָץ לְהַעֲשִׁיר לֹא יִנָּקֶה.

חטא הוא לשופט לתת עדיפות לא הוגנת לאחד הצדדים (הַכֵּר פָּנִים), וזהו פשע לקחת שוחד אפילו של פַּת לֶחֶם (או אולי הכוונה שיש בכל זאת לנטות חֶסֶד לנאשם אם פָּשַׁע מתוך רָעָב).

כא הַכֵּר פָּנִים לֹא טוֹב וְעַל פַּת לֶחֶם יִפְשַׁע גָּבֶר.

הקמצן (רַע העָיִן - ראו ) ממהר להשיג כסף (אולי גם ברמאות - ראו פסוק כ מעלה). אבל סופו שיבוא עליו מחסור בלתי צפוי.

כב נִבֳהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ.

אָדָם המוֹכִיחַ את חברו על חטאיו, אחר כך ימצא חן בעיני אותו חבר, שיעריך את כֵּנוּתוֹ של המוֹכִיחַ, שבאה לעזור. וזאת בניגוד לחנפן (מַּחֲלִיק לָשׁוֹן) שלא יזכה להערכה לטווח ארוך.

כג מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי חֵן יִמְצָא מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן.

אָדָם הגוזל מהוריו תוך מחשבה שאין בדבר פֶּשַׁע, כיוון שממילא הוא יִירַשׁ את רכושם, הרי הוא דומה, וכאילו חוֹבֵר, לאיש מַשְׁחִית\הורס.

כד גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְאֹמֵר אֵין פָּשַׁע חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית.

החמדן, בעל הגרון הרחב (וראו נֶפֶשׁ במובן של חֵךְ או גרון למשל ב) גורם למריבות\מָדוֹן סביבו, בעוד שהאָדָם הבוטח בה' יתענג\יְדֻשָּׁן (על רכושו?).

כה רְחַב נֶפֶשׁ יְגָרֶה מָדוֹן וּבוֹטֵחַ עַל יְהוָה יְדֻשָּׁן.

אָדָם ההולך בבטחון אחרי רצונותיו הוא טיפש וצפוי לְהִפָּגַע, ואילו המוכן ללמוד חָכְמָה יִמָּלֵט מפֶּגַע.

כו בּוֹטֵחַ בְּלִבּוֹ הוּא כְסִיל וְהוֹלֵךְ בְּחָכְמָה הוּא יִמָּלֵט.

אָדָם הנותן צדקה לעניים, לא צפוי בעצמו להיות במַחְסוֹר. ואילו האָדָם המתעלם ולא מביט בעניים יקולל בקללות\מְאֵרוֹת רבות.

כז נוֹתֵן לָרָשׁ אֵין מַחְסוֹר וּמַעְלִים עֵינָיו רַב מְאֵרוֹת.

גירסה נוספת לפתגם בפסוק י"ב למעלה: כשרְשָׁעִים קמים לגדולה אז אנשים ישרים נאלצים להסתתר. אבל כשהרְשָׁעִים יֹאבְדוּ - הצַדִּיקִים יִרְבּוּ (במספרם, או יעלו במעמדם).

כח בְּקוּם רְשָׁעִים יִסָּתֵר אָדָם וּבְאָבְדָם יִרְבּוּ צַדִּיקִים.

ציטוטים נבחרים

פסוקים
ט	מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה.
י"ג	מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם.