טבלת השמות המקראיים
זכר
יַעֲקֹב
פרטי היוצר\ת
לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן
Jacob Wrestling with the Angel, by Rembrandt (1606-1669), circa 1659 [Public domain], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.
מקור השם
וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב
[^]בְּרֵאשִׁית פרק כ"ה פסוק כ"ו: כו וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם.
בנות זוג
לֵאָה, רָחֵל
יַעֲקֹב במקרא
יַעֲקֹב היה הצעיר מבין התאומים של יִצְחָק ורִבְקָה. כשרִבְקָה עוד היתה בהריון איתם, היא חשה את התאומים "מתרוצצים" בבטנה, וה' הבטיח לה ששני גויים גדולים יצאו ממנה, ושהבכור מביניהם יעבוד את הצעיר. בעת הלידה, יַעֲקֹב יצא מבטנה כשהוא מחזיק בעקבו של עֵשָׂו. יַעֲקֹב היה חלק עור (בניגוד לעֵשָׂו השעיר) ואהב להישאר באוהל בד"כ (בניגוד לעֵשָׂו חובב הציד). יַעֲקֹב היה חביב יותר על אימו, בעוד שיִצְחָק העדיף את עֵשָׂו, אשר היה מביא לו צַיִד.

כשעֵשָׂו חזר פעם עייף מהצַיִד וביקש לאכול מנזיד העֲדָשִׁים שבישל יַעֲקֹב, יַעֲקֹב הסכים לכך בתמורה לקבלת הבכורה של עֵשָׂו. עֵשָׂו בז לבכורה כיוון שחשב שימות בכל מקרה לפני שיזכה בה, וקיבל מיַעֲקֹב את הנזיד בתוספת לֶחֶם
[^]בְּרֵאשִׁית פרק כ"ה
.

כשיִצְחָק כבר היה זקן וכבד ראייה, הוא ביקש מעֵשָׂו להביא לו מטעמים מהצייד, ואז יִצְחָק יברך אותו. רִבְקָה שמעה זאת ועזרה ליַעֲקֹב להתחזות לעֵשָׂו השָׂעִיר בעזרת עור גְּדָיִים על הידיים, וכך לקבל את ברכת יִצְחָק. יִצְחָק חשד מעט, אך בסוף הוא השתכנע שמדובר בעֵשָׂו, ונתן ליַעֲקֹב את ברכת הבכור - שיצליח בגידוליו החקלאיים, ושיִמְשׁוֹל בעמים אחרים ובשאר בְּנֵי אימו. כשעֵשָׂו חזר מהציד, יִצְחָק כבר לא יכול היה לחזור בו מהברכה ליַעֲקֹב, ולכן על עֵשָׂו יהיה לחיות על חרבו בעולם הרחב, ולעבוד את אָחִיו עד שישתחרר מעֻלּוֹ
[^]בְּרֵאשִׁית פרק כ"ז
.

רִבְקָה שמעה שעֵשָׂו מתכנן להתנקם ביַעֲקֹב, והאיצה ביַעֲקֹב לברוח ללָבָן אָחִיהָ בחָרָן. יִצְחָק גם קרא לו להינשא שם לאחת מבנותיו של לָבָן. בדרך, יַעֲקֹב ישן על אבן וחלם חלום ובו מלאכים עולים ויורדים בסולם, ועליו ניצב ה' המברך אותו. יַעֲקֹב קרא למקום בֵּית-אֵל והקים שם מצבה מהאבן
[^]בְּרֵאשִׁית פרק כ"ח
. כשיַעֲקֹב הגיע לחָרָן, הוא התאהב ברָחֵל, הבת הצעירה של לָבָן אותה הוא פגש ליד הבְּאֵר. יַעֲקֹב עבד 7 שנים בשבילה אצל לָבָן, אך לָבָן הטעה אותו ומסר לו בליל הכלולות את לֵאָה, אחותה הבכירה. יַעֲקֹב נשאר לעבוד עוד 7 שנים אצל לָבָן, ובסופן נישא גם לרָחֵל
[^]בְּרֵאשִׁית פרק כ"ט
.

כפיצוי ללֵאָה על כך שהיא האישה הפחות מועדפת, ה' נתן לה ללדת את רְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן, לֵוִי, ויְהוּדָה, בעוד רָחֵל נשארה עקרה
[^]בְּרֵאשִׁית פרק כ"ט פסוקים ל"א-ל"ה: לא וַיַּרְא יְהוָה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה. לב וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי. לג וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע יְהוָה כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן. לד וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי. לה וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהוָה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת.
. רָחֵל העקרה קינאה בלֵאָה אם הבנים, ונתנה ליַעֲקֹב את שפחתה בִּלְהָה שילדה לו את דָּן ואת נַפְתָּלִי. גם לֵאָה הפסיקה ללדת, ונתנה ליַעֲקֹב את שפחתה זִלְפָּה שילדה לו את גָד ואת אָשֵׁר. אח"כ רְאוּבֵן הביא לאימו לֵאָה דוּדָאִים מהשדה (צמח המעורר אהבה ופריון), והיא נתנה אותם לרָחֵל תמורת לילה נוסף עם יַעֲקֹב, שבעקבותיו לֵאָה ילדה עוד את יִשָּׂשכָר ואח"כ גם את זְבֻלוּן ואת הבת דִּינָה. גם רָחֵל (שנעזרה אולי בדוּדָאִים שקיבלה) ילדה סוף סוף בן - את יוֹסֵף, בנו האהוב של יַעֲקֹב
[^]בְּרֵאשִׁית פרק ל פסוקים י"ד-כ"ד: יד וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ. טו וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ. טז וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא. יז וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי. יח וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר. יט וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְּיַעֲקֹב. כ וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן. כא וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה. כב וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ. כג וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי. כד וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְהוָה לִי בֵּן אַחֵר.
.

יַעֲקֹב ביקש לעזוב את לָבָן אך בסוף נשאר בתמורה לכבשים ולעיזים המנוקדות והטלואות. למרות תחבולות לָבָן עם הצֹאן, יַעֲקֹב שגשג ונעשה לבעל מקנה רב
[^]בְּרֵאשִׁית פרק ל
. לבסוף, בעקבות יחסיו העכורים עם לָבָן, והצו של ה' לשוב לכנען, יַעֲקֹב החליט לברוח מלָבָן, ושכנע בכך גם את נשותיו. בזמן שלָבָן גזז את צאנו, יַעֲקֹב ברח עם כל נשותיו, שפחותיהן, ילדיהם ורכושם הרב. רָחֵל גם גנבה לאביה את פסלי הַתְּרָפִים (צְלָמִים מְגֵנִים של אבות המשפחה) ללא ידיעת יַעֲקֹב. אחרי 3 ימים לָבָן גילה שיַעֲקֹב ברח, ויצא עם אֶחָיו לרדוף אחריו, וכעבור שבוע השיג אותו בגִּלְעָד. לָבָן ויַעֲקֹב התלוננו זה על התנהגותו של זה, אך לבסוף כרתו ברית שלום והקימו גַּלְעֵד בַּמָּקוֹם
[^]בְּרֵאשִׁית פרק ל"א
.

יַעֲקֹב המשיך בדרכו, חצה את נחל יַבֹּק ונאבק שם עם מלאך ה'. יַעֲקֹב החזיק מעמד, אך המלאך פגע לו בגיד בירך, ושינה אח"כ את שמו של יַעֲקֹב ל"יִשְׂרָאֵל"
[^]בְּרֵאשִׁית פרק ל"ב פסוקים כ"ה-כ"ט: כה וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. כו וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. כז וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי. כח וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב. כט וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל.
. כשיַעֲקֹב גילה שעֵשָׂו בא לקראתו עם 400 איש, הוא שלח לקראתו מנחות פיוס, ואח"כ התקרב אליו בזהירות עם נשותיו וילדיו, אבל עֵשָׂו הפתיע כשרץ לקראת יַעֲקֹב כדי לחבק ולנשק אותו. יַעֲקֹב המשיך וחנה בעמק סֻכּוֹת ואח"כ מול שְׁכֶם. דִּינָה בת יַעֲקֹב נאנסה ע"י שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר שליט שְׁכֶם שביקש להינשא לה. בני יַעֲקֹב קיבלו כביכול את ההצעה, בתנאי שתושבי שְׁכֶם יעברו ברית מילה. תושבי שְׁכֶם הסכימו לכך, אך בעודם כואבים מהטקס, התנפלו שִׁמְעוֹן וְלֵוִי על העיר, וביצעו שם טבח וביזה.

יַעֲקֹב חזר לזבוח לה' בבֵּית-אֵל, ורָחֵל נטתה ללדת כשהמשפחה היתה על הדרך משם לחֶבְרוֹן, באזור בו הדרך התקרבה לבֵּית לָחֶם (הנקראת גם "אֶפְרָתָה"). הלידה היתה קשה, וכשהַמְיַלֶּדֶת בישרה לרָחֵל שילדה בן, היא קראה לו "בֶּן אוֹנִי\כוחי" (יַעֲקֹב אח"כ קרא לו בִנְיָמִין). רָחֵל מתה ונקברה בַּמָּקוֹם, ויַעֲקֹב הקים על קבר רָחֵל מַצֵּבָה הידועה "עַד הַיּוֹם". אחרי שהמשפחה הגיעה לחֶבְרוֹן, מת שם יִצְחָק, ונקבר על ידי בניו יַעֲקֹב ועֵשָׂו במְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה
[^]בְּרֵאשִׁית פרק ל"ה
.

יַעֲקֹב העדיף תמיד את בני רָחֵל - יוֹסֵף ובִנְיָמִין, ובמיוחד את יוֹסֵף
[^]בְּרֵאשִׁית פרק ל"ז פסוק ג: ג וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים.
. אֲחֵי יוֹסֵף קנאו ושנאו אותו גם בשל חלומותיו השחצניים. הם מכרו אותו בסוף לסוחרים ישמעלים, ואת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים שיַעֲקֹב הכין לו הם הכתימו בדם של עז, והציגו אותה לפני יַעֲקֹב כאילו יוֹסֵף נטרף ע"י חייה
[^]בְּרֵאשִׁית פרק ל"ז פסוקים ל"ב-ל"ג: לב וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא. לג וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף.
.

בימי הרעב בארץ, יַעֲקֹב שלח את בניו להביא אוכל ממִצְרַיִם. הם באו ליוֹסֵף שהפך בינתיים לשליט שם, אך לא זיהו אותו. יוֹסֵף דרש מהם להביא אליו את בִּנְיָמִן אך יַעֲקֹב סירב לכך, עד שהרעב אילץ אותו להסכים. אח"כ יוֹסֵף חשף את זהותו לפני אֶחָיו, ויחד עם פַּרְעֹה הוא הזמין את יַעֲקֹב ואת כל משפחתו לרדת למִצְרַיִם ולהיות שם לרועים. יַעֲקֹב הגיע, ברך את פַּרְעֹה, וחי במִצְרַיִם עוד 17 שנה בזמן שבניו שגשגו והתרבו שם.

כשיַעֲקֹב כבר היה חולה וזקן (בן 147
[^]בְּרֵאשִׁית פרק מ"ז פסוק כ"ח: כח וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה.
), הוא ברך את אֶפְרָיִם וּמְנַשֶּׁה בני יוֹסֵף
[^]בְּרֵאשִׁית פרק מ"ח
, ואח"כ אמר דברים אחרונים גם לבניו שלו
[^]בְּרֵאשִׁית פרק מ"ט
. לסיום, יַעֲקֹב צִווה על בָּנָיו לקבור אותו עם אבותיו במְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, שכב על הַמִּטָּה ומת
[^]בְּרֵאשִׁית פרק מ"ט פסוקים כ"ט, ל"ג: כט וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי. ... לג וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו.
. יוֹסֵף התאבל על אביו, וצִווה על הָרֹפְאִים לחנוט אותו
[^]בְּרֵאשִׁית פרק נ פסוקים א-ב: א וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק לוֹ. ב וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרֹפְאִים לַחֲנֹט אֶת אָבִיו וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל.
, כנהוג במִצְרַיִם. עם תום ימי האבל, יוֹסֵף קיבל אישור מפַּרְעֹה להוביל את גופת יַעֲקֹב לקבורה בכנען. יוֹסֵף הוביל שיירת לוויה גדולה ומכובדת לכנען, שהגיעה עד גֹרֶן הָאָטָד שב"עֵבֶר הַיַּרְדֵּן". שם ספדו ליַעֲקֹב במשך שבוע, ומשם לקחו האחים אח"כ את גופת אביהם לקבורה במערת המכפלה
[^]בְּרֵאשִׁית פרק נ פסוקים ז-י, י"ג: ז וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם. ח וְכֹל בֵּית יוֹסֵף וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו רַק טַפָּם וְצֹאנָם וּבְקָרָם עָזְבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן. ט וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים וַיְהִי הַמַּחֲנֶה כָּבֵד מְאֹד. י וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים. ... יג וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי עַל פְּנֵי מַמְרֵא.
.
פרקים המזכירים את יַעֲקֹב
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים
משפחת יַעֲקֹב