עַלַמַּפָּה

הַר הַכַּרְמֶל נודע כמקום מיוער בעצים נמוכים (יחסית לעצי הלְבָנוֹן), ובעל צמחייה רבה (בניגוד למִדְבָּר), ופריונו היה לסמל של פריון הארץ. כך היה הַכַּרְמֶל נודע בהֲדַרו וביופיו (ולכן המשורר ב מְדַמֶּה את ראש אהובתו לכַּרְמֶל). הַר הַכַּרְמֶל מגיע אל תוך היָּם וכך ניתן להשקיף ממנו על היָּם.

"מֶלֶךְ יָקְנֳעָם לַכַּרְמֶל" נזכר ברשימת מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה יְהוֹשֻׁעַ ממערב ליַּרְדֵּן. כשנקבעו אח"כ נחלות השבטים עבר הגבול הדרומי של נחלת אָשֵׁר בבֵּית דָּגֹן (אשר יש המזהים אותו עם תל קָשִׁישׁ שעל גדות הקִישׁוֹן בין גבעות טבעון לכַּרְמֶל) והמשיך למרגלות הַכַּרְמֶל עד הים בלִבְנָת (המזוהה בד"כ עם תל אבו-הַוַּאם שבשפך הקִישׁוֹן למפרץ חיפה). כך, נראה שהקִישׁוֹן הזורם למרגלות הַכַּרְמֶל היה הגבול של נחלת אָשֵׁר עם נחלת מְנַשֶּׁה שמדרום.

אַחְאָב מלך יִשְׂרָאֵל התלונן בפני הנביא אֵלִיָּהוּ על הבצורת שהביא, אך אֵלִיָּהוּ ענה שהמלך וביתו הם האשמים בבצורת בשל עבודת הַבַּעַל. אֵלִיָּהוּ ביקש מאַחְאָב לכנס את העם בכַּרְמֶל, יחד עם נביאי הַבַּעַל והָאֲשֵׁרָה, ושם הוא ביצע מבחן בו נביאי הַבַּעַל והוא עצמו זבחו פרים וקראו כל אחד לאלוהיו להבעיר את האש. נביאי הַבַּעַל נכשלו בכך אך ה' הוריד אש ששרפה את הבשר יחד עם המזבח. אֵלִיָּהוּ צווה אז לתפוס את כל נביאי הַבַּעַל, להורידם לקישון הסמוך ולשחוט אותם שם, וכך נעשה. אֵלִיָּהוּ חזר להר והתפלל לגשם, ושלח את נערו 7 פעמים להשקיף עד שנראיתה עננה קטנה, ואז שלח אותו להודיע לאַחְאָב שימהר בחזרה לפני שייגבר הגשם.

הנביא אֱלִישָׁע שניבא אחרי אֵלִיָּהוּ פעל גם כן בכַּרְמֶל, ולשם באה האישה הַשּׁוּנַמִּית לקבל את עזרתו בהחייאת בנה. נביאי ישראל הרבו כאמור להזכיר את הכַּרְמֶל כסמל למקום פורה ומלא בצמחייה. כך יְשַׁעְיָהוּ ויִרְמְיָהוּ הזכירו את הכַּרְמֶל כניגוד למִדְבָּר (אזור מרעה עם עשבייה נמוכה, או הישימון) וללְבָנוֹן (שעציו גדולים יחסית לעצים בכַּרְמֶל). לכן הַכַּרְמֶל היה אצל יִרְמְיָהוּ ומִיכָה לסמל של פריון הארץ שניתנה לעם ושאליה עוד ישובו . גם הנביא עָמוֹס הזכיר את רֹאשׁ הַכַּרְמֶל כמקום מלא צמחייה (שה' מייבש בקולו הרועם) וכמקום מסתור נידח (בין הצמחייה העבותה).

רכס הַכַּרְמֶל נישא בכוון צפון-מערב מאזור רמות מנשה בדרום-מזרח ועד אל תוך הים עצמו בכֵּף רחב היוצר את מפרץ חיפה\עכו. יש הכוללים בתחום הַכַּרְמֶל גם את רמות מנשה ואף את הרי אום-אל-פאחם הדרום-מזרחיים עוד יותר, כיוון שהַכַּרְמֶל הינו למעשה שלוחה של הרי שומרון, אך מקובל יותר זיהוי הַכַּרְמֶל עם הרכס העיקרי של ההר הנפרד מרמות מנשה ע"י נַחַל-יָקְנְעָם\ואדי אלמלח. מצפון-מזרח להר מתפרשים עמק עכו (במערב) ועמק יזרעאל (במזרח), ובדרום גובל ההר בנחל תנינים למרגלות שלוחת הנדיב. הגבול המערבי הוא כמובן הים, שמתוכו מזדקר הַכַּרְמֶל במעלה תלול ומרשים עם רצועת חוף דקה במיוחד בקצה לשון היבשה שבצפון מערב.

הַכַּרְמֶל מתנשא עד לגובה של 546 מטר באזור הכפר עספיא שבמזרח ההר, ורוב הנחלים בהר זורמים מערבה, חלקם בערוצים צרים ותלולים המתחפרים באבן הסלע הקשה של ההר. אקלים הַכַּרְמֶל הוא נח, והמשקעים הרבים, במיוחד בפסגות, תורמים לריבוי הצמחייה שבהר. המראה הירוק תמיד של הַכַּרְמֶל בא מצמחייתו הצפופה הכוללת מינים ירוקי-עד, כמו האַלּוֹן המָצוּי ומיני אֵלָה שונים (המופיעים שניהם גם בצורה של שיחים וגם כעצים), אֹרֶן יְרוּשָׁלַיִם אשר שרד באופן טבעי בכַּרְמֶל, ועוד מיני צמחים רבים ומגוונים.

הפריון של הַכַּרְמֶל והמערות הטבעיות שבו משכו אליו מתיישבים כבר בימי האדם הקדמון, כמו בנַחַל מְעָרוֹת שם התיישב האדם לפני כמה מאות אלפי שנים, ובתקופות מאוחרות יותר (לפני כ-15 אלף שנה) גם במערת הנחל ובנחל אורן ובאתרים נוספים בהר. לשון היבשה היתה נקודת ציון בולטת וידועה בקו החוף בימי קדם, ובייבשה עבר לאורך רכס הַכַּרְמֶל סעיף מערבי של דרך הים (דרך מסחר חשובה שעברה בארץ בתקופת הברונזה ושחיברה את מצרים לסוריה). כך, כובשים רבים עברו בכַּרְמֶל והוא נזכר כמשוער ברשימות המסע של פרעה תחותימס ה-3, של פרעה רעמסס ה-2, ואח"כ גם של שלמנאסר מלך אַשּׁוּר. הַכַּרְמֶל נקשר בד"כ עם מחוזות החוף, והיה לחליפין בתחום דּוֹר או עַכּוֹ, ובתקופות מסויימות תחת צֹר. בתקופת המקרא לא התקיימו יישובים בכַּרְמֶל, מלבד מטעי פירות שונים שטופחו בו כפי שמשתמע אולי משמו.

ההר המרשים היה מקודש לאלים שונים במהלך הדורות, ובתקופת המקרא התקיים בו פולחן הַבַּעַל, אולי בעקבות ההשפעה הצורית כמסופר במקרא. אח"כ אֵלִיָּהוּ ואֱלִישָׁע חיזקו את עבודת ה' על ההר שהיה כנראה גם אתר לעלייה לרגל בראשי חודש ובשבתות כפי שמשתמע אולי מדברי בעלה של הַשּׁוּנַמִּית. ההסטוריון הרומי דִּוַּח על קיום מזבח ופולחן בכַּרְמֶל, ובצפון הַהר התגלה פסל עם הקדשה לזאוס הכרמלי. במהלך הדורות ההר התקדש גם לדתות אחרות, וכך הוא קדוש לנוצרים מהמסדר הכרמליתי (הקתולי) אשר מחזיקים בהר את מנזר סטלה מאריס ואת מנזר המוחרקה (באתרים המשוערים על ידם של קבר אליהו ואתר שריפת המזבח של נביאי הַבַּעַל). כמו כן ההר מקודש גם לבהאים השומרים על קבר מייסדם "הבאב" בחיפה, וגם לקהילה האחמדית היושבת בשכונת כרמליה שבמערב ההר.