דֹּמּוּ יֹשְׁבֵי אִי (ב) צֹר ב-1839. ניתן לראות בבירור את ה"אִי" של צור המקושר בסוללת אדמה לחוף היבשתי.
|
|
סיכום
נבואה על צֹר: סוחרי צֹר שישובו באוניות מתַּרְשִׁישׁ ומכִּתִּים ישמעו על נפילתה של צֹר ויבכו. תושבי צֹר יעברו לתַּרְשִׁישׁ ולשאר המושבות שהקימו לעצמם עוד בימי קדם בים התיכון. אך גם שם לא ימצאו מבטח מאַשּׁוּר שהחריבה אפילו את בָּבֶל. צֹר תִּשָּׁכַח ל-70 שנה, ואז תנסה שוב לחזור לימי גדולתה, כמו זונה זקנה החוזרת לנגן ולשיר ברחובות.
תקציר
| נאום-נבואי\מַשָּׂא על צֹר: יַלְּלוּ בבכי, אֳנִיּוֹת צֹר הסוחרות בתַּרְשִׁישׁ, כי ביתכם נשדד, כך שנמנע מכם לבוא בחזרה אליו מאֶרֶץ כִּתִּים [*]קפריסין שם גיליתם את האסון[*]הדברים אולי מכוונים לסַנְחֵרִיב מלך אַשּׁוּר שבא בשנת 701 לפנה"ס במסע עונשין כנגד הברית שכרתו נגדו ערי הפניקים ביחד עם חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה. סַנְחֵרִיב כבש קודם את הגב היבשתי של הפניקים ואת צִידֹן ואז השתמש באוניתיה כדי לנסות ולכבוש גם את צֹר. צֹר ניצלה מהמצור הקשה בזכות מיקומה המוגן על האִי ובזכות הצי המתקדם שלה, אך מַלְכָּהּ (לולי) נאלץ לברוח למושבה בקפריסין. ראו בעמוד על צֹר. . לכן הֱיוּ דוממים\שותקים, תושבי האִי הסוחֵר של צִידוֹן[*]צֹר היתה אִי בימי קדם (ומכאן שמה - צור\סלע), עד שחוברה ליבשה עם סוללה בימי אלכסנדר מוקדון - ראו תמונה. בימי יְשַׁעְיָהוּ, היו צֹר וצִידוֹן חלק ממדינה אחת. , שבעבר מילאו אותו ימאים עוברי יָם. היא צֹר שהיתה סוחרת ביָם הגדול עם שאר העמים\גּוֹיִם, בתבואה של זרעים וקציר שהיתה מייבאת ממִצְרָיִם, ארץ הנילוס\שִׁחֹר\היְאוֹר. |
| א מַשָּׂא צֹר הֵילִילוּ אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ כִּי שֻׁדַּד מִבַּיִת מִבּוֹא מֵאֶרֶץ כִּתִּים נִגְלָה לָמוֹ. ב דֹּמּוּ יֹשְׁבֵי אִי סֹחֵר צִידוֹן עֹבֵר יָם מִלְאוּךְ. ג וּבְמַיִם רַבִּים זֶרַע שִׁחֹר קְצִיר יְאוֹר תְּבוּאָתָהּ וַתְּהִי סְחַר גּוֹיִם. |
| כעת אבל תתביישי צֹר, כי מִשְׁכָּנֵךְ היָם, והאִי - מָעוֹז הַיָּם, קראו לך לאמר שביתך ריק מבָּנַיִךְ כמו בית של אישה עקרה שלא הרתה\חלתה, ולא ילדה, ולא גידלה\רוממה בַּחוּרִים או בְתוּלוֹת. וגם במִצְרָיִם יצטערו\יכאבו\יָחִילוּ לשמוע על אסונה של צֹר [*]כיוון שכאמור צֹר היתה סוחרת עם מִצְרָיִם . |
| ד בּוֹשִׁי צִידוֹן כִּי אָמַר יָם מָעוֹז הַיָּם לֵאמֹר לֹא חַלְתִּי וְלֹא יָלַדְתִּי וְלֹא גִדַּלְתִּי בַּחוּרִים רוֹמַמְתִּי בְתוּלוֹת. ה כַּאֲשֶׁר שֵׁמַע לְמִצְרָיִם יָחִילוּ כְּשֵׁמַע צֹר. |
| צאו לגלות בבכי\יללה יֹשְׁבֵי האִי של צֹר, ועזבו את ארצכם העַלִּיזָה, שעוד מִימֵי קֶדֶם הובילו אותה רַגְלֶיהָ להקים מושבות רחוקות כדי לָגוּר בהן [*]צֹר הקימה אמנם מושבות סחר ברחבי הים-התיכון, כמו בקפריסין\כִּתִּים ובקרתגו\קרת-חדשת (ליד תוניס של היום). . |
| ו עִבְרוּ תַּרְשִׁישָׁה הֵילִילוּ יֹשְׁבֵי אִי. ז הֲזֹאת לָכֶם עַלִּיזָה מִימֵי קֶדֶם קַדְמָתָהּ יֹבִלוּהָ רַגְלֶיהָ מֵרָחוֹק לָגוּר. |
| מי תכנן\יָעַץ את האסון הזה שנפל על צֹר, שעל ראשה כתר\עטרת, ושסֹחֲרֶיה\כִּנְעָנֶיהָ [*]"כְנַעֲנִי" הוא כינוי ל"סוחר" מכובדים בעולם כמו שָׂרִים? התשובה היא שה' הצועד בראש צבאותיו הוא שתכנן לחלל את גאוותה\גאונה על כל התפארת\צְבִי שלה, ו"להקל" על ה"כובד" של סוחריה הנכבדים\כבדים.
[^]
זְכַרְיָה פרק י"ד פסוק כ"א: כא
וְהָיָה כָּל סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה קֹדֶשׁ לַיהוָה צְבָאוֹת וּבָאוּ כָּל הַזֹּבְחִים וְלָקְחוּ מֵהֶם וּבִשְּׁלוּ בָהֶם וְלֹא יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית יְהוָה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא.
[^]
מִשְׁלֵי פרק ל"א פסוק כ"ד: כד
סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי.
|
| ח מִי יָעַץ זֹאת עַל צֹר הַמַּעֲטִירָה אֲשֶׁר סֹחֲרֶיה שָׂרִים כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי אָרֶץ. ט יְהוָה צְבָאוֹת יְעָצָהּ לְחַלֵּל גְּאוֹן כָּל צְבִי לְהָקֵל כָּל נִכְבַּדֵּי אָרֶץ. |
| בני צֹר הגולים בתַּרְשִׁישׁ יכולים כעת רק לעבור\לחלוף בארצם לשעבר כמו שהיְאוֹר חולף במִצְרָיִם, כי בצֹר עצמה אין עוד מֵזַח שבו הם יכולים לעגון [*]"מֵזַח" בלשון המקרא הוא "כח" . ה' הטה את ידו כדי להכות את הַיָּם של צֹר וזִעְזֵעַ\הִרְגִּיז מַמְלָכוֹת
[^]
אִיּוֹב פרק י"ב פסוק כ"א: כא
שׁוֹפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים וּמְזִיחַ אֲפִיקִים רִפָּה.
או "חגורה"
[^]
תְּהִלִּים פרק ק"ט פסוק י"ט: יט
תְּהִי לוֹ כְּבֶגֶד יַעְטֶה וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ.
, לכן אולי הכוונה שאין לסוחרי צֹר עוד את הכח\סמכות לעגון בארצם לשעבר, אך ניתן גם לפרש שהם אינם יכולים עוד לעגון בחגורת החוף של ארצם.[*]אך יש המפרשים שהטיית היד של ה' על הַיָּם מתייחסת לים סוּף, והכוונה שה', אשר כבר הכה את הַיָּם וזִעְזֵעַ מַמְלָכוֹת, הוא זה שכעת צִוָּה על עמי כְּנַעַן להשמיד את מעוזי צֹר , וצִוָּה על עמי כְּנַעַן להשמיד את כל מבצריה\מָעֻזֶּיהָ של צֹר. |
| י עִבְרִי אַרְצֵךְ כַּיְאֹר בַּת תַּרְשִׁישׁ אֵין מֵזַח עוֹד. יא יָדוֹ נָטָה עַל הַיָּם הִרְגִּיז מַמְלָכוֹת יְהוָה צִוָּה אֶל כְּנַעַן לַשְׁמִד מָעֻזְנֶיהָ. |
| וה' קרא לצֹר\בְּתוּלַת-בַּת-צִידוֹן העשוקה שלא לשמוח\לַעְלוֹז עוד, כי גם אם בָּנֶיהָ יהגרו לכִּתִּים, הרי שגם שם הם לא ימצאו מנוחה. |
| יב וַיֹּאמֶר לֹא תוֹסִיפִי עוֹד לַעְלוֹז הַמְעֻשָּׁקָה בְּתוּלַת בַּת צִידוֹן כתיים [כִּתִּים] קוּמִי עֲבֹרִי גַּם שָׁם לֹא יָנוּחַ לָךְ. |
| כי הרי גם הָעָם של בָּבֶל\אֶרֶץ-כַּשְׂדִּים הושמד\הָיָה-כלֹא-הָיָה, כשבני אַשּׁוּר החריבו את בָּבֶל על ליסודותיה ועשו את ארצה למדבר\צִיִּים. הם הֵקִימוּ מגדלים\בחונים של מצור וערערו כך את אַרְמְנוֹת בָּבֶל והפכו אותם למפולת [*]בָּבֶל ניסתה למרוד בשלטון אַשּׁוּר עליה מספר פעמים, והוכתה ע"י סַרְגוֹן ה-2 מֶלֶךְ אַשּׁוּר, ואח"כ שוב ע"י סַנְחֵרִיב בנו, אשר לבסוף החריב את בָּבֶל עד היסוד והציף אותה במי נהר הפְּרָת שעליו ישבה העיר (689 לפנה"ס). ראו בעמוד על בָּבֶל. . לכן, יַלְּלוּ בבכי, אֳנִיּוֹת צֹר הסוחרות בתַּרְשִׁישׁ, כי מעוזכם\מבצרכם נשדד[*]חלק זה של הנבואה חוזר על משפט הפתיחה שלה בפסוק א' .
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק כ"ג פסוק א: א
מַשָּׂא צֹר הֵילִילוּ אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ כִּי שֻׁדַּד מִבַּיִת מִבּוֹא מֵאֶרֶץ כִּתִּים נִגְלָה לָמוֹ.
. |
| יג הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִּים זֶה הָעָם לֹא הָיָה אַשּׁוּר יְסָדָהּ לְצִיִּים הֵקִימוּ בחיניו [בַחוּנָיו] עֹרְרוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ שָׂמָהּ לְמַפֵּלָה. יד הֵילִילוּ אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ כִּי שֻׁדַּד מָעֻזְּכֶן. |
| ביום ההוא צֹר תִּשָּׁכַח ל-70 שנה (שהם כימי מלכותו של מֶלֶךְ אֶחָד [*]זה כנראה הגבול העליון של משך הזמן שמֶלֶךְ יכול להצליח למלוך, בהנחה שהוא מולך מילדותו ועד מותו ). בסוף 70 השנה צֹר תנסה שוב לחזור לימי גדולתה, ובכך היא תִּדְמֶה לזונה זקנה ונִשְׁכָּחָה היוצאת לשיר ולנגן בכִנּוֹר ברחובות העיר כדי שיזכרו כולם איך היא שרה וניגנה יפה כשהיתה עוד צעירה. |
| טו וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְנִשְׁכַּחַת צֹר שִׁבְעִים שָׁנָה כִּימֵי מֶלֶךְ אֶחָד מִקֵּץ שִׁבְעִים שָׁנָה יִהְיֶה לְצֹר כְּשִׁירַת הַזּוֹנָה. טז קְחִי כִנּוֹר סֹבִּי עִיר זוֹנָה נִשְׁכָּחָה הֵיטִיבִי נַגֵּן הַרְבִּי שִׁיר לְמַעַן תִּזָּכֵרִי. |
| כי בסוף 70 השנה ה' יזכור את צֹר ויפקוד אותה כדי להשיב לה את עושרה, הנמשל לשכר-הזונה\אֶתְנַן, והיא תשוב "לזנות" (כלומר לסחור) עם כל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ. |
| יז וְהָיָה מִקֵּץ שִׁבְעִים שָׁנָה יִפְקֹד יְהוָה אֶת צֹר וְשָׁבָה לְאֶתְנַנָּה וְזָנְתָה אֶת כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. |
| אבל צֹר תקדיש לה' את העושר מרִווחֵי הסַחַר שלה ("האֶתְנַן"), וכך העושר לא יישמר בבתי האוצרות ובמחסנים, אלא הוא ינתן כתרומה לכוהנים היֹּשְׁבִים לפני ה' במקדש, ורִווחֵי הסַחַר יאפשרו לכוהנים לאכול עד שיִשְׂבְּעוּ וללבוש בגד\מְכַסֶּה גאה\עתיק [*]"עתק" משמעו גאה\מתהדר .
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק ב פסוק ג: ג אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהוָה ולא [וְלוֹ] נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת.
[^]
תְּהִלִּים פרק ל"א פסוק י"ט: יט
תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז.
|
| יח וְהָיָה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ לַיהוָה לֹא יֵאָצֵר וְלֹא יֵחָסֵן כִּי לַיֹּשְׁבִים לִפְנֵי יְהוָה יִהְיֶה סַחְרָהּ לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ט"ז | "קְחִי כִנּוֹר, סֹבִּי עִיר, זוֹנָה נִשְׁכָּחָה; הֵיטִיבִי נַגֵּן, הַרְבִּי שִׁיר, לְמַעַן תִּזָּכֵרִי". |