קוּמָה יְהוָה לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ. כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ. (ח-ט)
פרטי היוצר\ת
Crop from alisamii [CC-BY-2.0], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.
הֲדֹם רַגְלָיו (ז)
|
|
סיכום
המשורר מזכיר לה' את שבועת דָוִד שלא לישון בביתו עד שימצא מקום משכן לה'. הוא קורא לה' לקום ולבוא עם הארון לירושלים, בלווי הכֹּהֲנִים ושירת המשוררים. לכן המשורר מבקש גם מה' לקיים את שבועתו לדָוִד ולשים את צאצאיו על כסא מלכותו. ה' בחר לשהות בְּצִיּוֹן, וברך אותה בְּשֹׂבַע רב, וכמקום מלכותו של דָוִד.
תקציר
| כותרת: שִׁיר הַמַּעֲלוֹת (ראו פירושים אפשריים למונח זה בסיכום ספר 5 שבדף הספר). המשורר מבקש שה' יזכור איך דָוִד, בימים שבהם התענה, נִשְׁבַּע\נָדַר לה'\אֲבִיר-יַעֲקֹב שלא יכנס לביתו או יעלה על מיטתו ויאפשר לעיניו\עַפְעַפַּיו לישון עד שלא ימצא מָקוֹם משכן גם לה'. ראו שְׁמוּאֵל-ב פרק ז פסוק בשְׁמוּאֵל-ב פרק ז פסוק ב: ב
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה.
. |
| א
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת זְכוֹר יְהוָה לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ.
ב אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַיהוָה נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב. ג אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי. ד אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה. ה עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַיהוָה מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב. |
| העַם הרי שמע עוד באֶפְרָת (היא בית-לחם, עירו של דָוִד) שארון-הברית\עֻזֶּךָ נמצא בִּשְׂדֵי-יָעַר (היא קִרְיַת יְעָרִים - ראו שְׁמוּאֵל-א פרק ז פסוקים א-בשְׁמוּאֵל-א פרק ז פסוקים א-ב: א
וַיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי קִרְיַת יְעָרִים וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן יְהוָה וַיָּבִאוּ אֹתוֹ אֶל בֵּית אֲבִינָדָב בַּגִּבְעָה וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ קִדְּשׁוּ לִשְׁמֹר אֶת אֲרוֹן יְהוָה.
ב
וַיְהִי מִיּוֹם שֶׁבֶת הָאָרוֹן בְּקִרְיַת יְעָרִים וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַיִּהְיוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה וַיִּנָּהוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי יְהוָה.
). לכן העַם מצהיר שיבוא למשכנו של ה' להשתחוות שם לַהֲדֹם רגלי ה' (הֲדֹם הוא שרפרף להנחת הרגליים, הנמשל כאן למקדש - ראו דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק כ"ח פסוק בדִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק כ"ח פסוק ב: ב
וַיָּקָם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עַל רַגְלָיו וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּי אֲנִי עִם לְבָבִי לִבְנוֹת בֵּית מְנוּחָה לַאֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וְלַהֲדֹם רַגְלֵי אֱלֹהֵינוּ וַהֲכִינוֹתִי לִבְנוֹת.
). |
| ו
הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי יָעַר.
ז נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו. |
| העַם מזמין את ה' לקום ולבוא יחד עם הארון למקום מנוחתו החדש (בירושלים). בתהלוכה, הכֹּהֲנִים ילבשו בגדי צֶדֶק, וחסידי ה' (הלְוִיִּם המשוררים) ישירו-בשמחה\יְרַנֵּנוּ לכבודו (ראו דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ט"ו פסוקים י"ד-ט"זדִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ט"ו פסוקים י"ד-ט"ז: יד
וַיִּתְקַדְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
טו
וַיִּשְׂאוּ בְנֵי הַלְוִיִּם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה כִּדְבַר יְהוָה בִּכְתֵפָם בַּמֹּטוֹת עֲלֵיהֶם.
טז
וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְשָׂרֵי הַלְוִיִּם לְהַעֲמִיד אֶת אֲחֵיהֶם הַמְשֹׁרְרִים בִּכְלֵי שִׁיר נְבָלִים וְכִנֹּרוֹת וּמְצִלְתָּיִם מַשְׁמִיעִים לְהָרִים בְּקוֹל לְשִׂמְחָה.
). |
| ח
קוּמָה יְהוָה לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ.
ט כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ. |
| המשורר מבקש מה' לא לאכזב את דָוִד, שאותו ה' בחר לִמְשׁוֹחַ למלוכה. כי ה' נִשְׁבַּע לדָוִד (בתגובה לשְׁבוּעָה של דָוִד לה' מפסוק ב) שבועת אֱמֶת שלא יחזור בו מִמֶּנָּה, שֶׁיָּשִׂים\ישִׁית את אחד מבניו (שְׁלֹמֹה) על כסא מלכותו. כמו כן, אם צאצאי דָוִד ימשיכו לשמור על הברית איתו ועל מצוותיו\עֵדֹתיו שילמד אותם, אז גם הם וצאצאיהם ישבו על כסא מלכותו לָנֶצַח (ראו שְׁמוּאֵל-ב פרק ז פסוקים י"ב-ט"זשְׁמוּאֵל-ב פרק ז פסוקים י"ב-ט"ז: יב
כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ.
יג
הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם.
יד
אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם.
טו
וְחַסְדִּי לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ.
טז
וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם.
). |
| י
בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ.
יא נִשְׁבַּע יְהוָה לְדָוִד אֱמֶת לֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּה מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא לָךְ. יב אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם גַּם בְּנֵיהֶם עֲדֵי עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא לָךְ. |
| כִּי ה' בחר ורצה\אִוָּהּ שצִיּוֹן תהיה מקום מושבו ומנוחתו לָנֶצַח\עֲדֵי-עַד. ה' יברך את צִיּוֹן שֶׁיִּרְבֶּה בה המזון\צֵידָהּ וגם העניים\אביונים שֶׁבָּהּ יִשְׂבְּעוּ מלָחֶם. |
| יג
כִּי בָחַר יְהוָה בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ.
יד זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ. טו צֵידָהּ בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ אֶבְיוֹנֶיהָ אַשְׂבִּיעַ לָחֶם. |
| בצִיּוֹן ה' ימשיך להלביש את הכֹּהֲנִים בגדי ישועה, וחסידי ה' (הלְוִיִּם המשוררים) יוסיפו לשיר בשמחה לכבודו (כמו בתהלוכה המתוארת בפסוק ט). בצִיּוֹן ה' גם יצמיח לְדָוִד מְשִׁיחוֹ קֶרֶן (סמל להצלחה וכוח) ויכין לו נֵר (להאיר את דרכו). על אויבי דָוִד, ה' ילביש בגדי בושה\כשלון\בֹּשֶׁת (בניגוד לבגדי הישועה של הכֹּהֲנִים). ואילו את ראש דָוִד יְקַשֵּׁט כתר\נֵזֶר כמו צִיץ\פרח. |
| טז
וְכֹהֲנֶיהָ אַלְבִּישׁ יֶשַׁע וַחֲסִידֶיהָ רַנֵּן יְרַנֵּנוּ.
יז שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי. יח אוֹיְבָיו אַלְבִּישׁ בֹּשֶׁת וְעָלָיו יָצִיץ נִזְרוֹ. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| י"ז | שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי. |