עַלַמַּפָּה

חִזְקִיָּהוּ בֶן אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה ואֲבִי בַּת זְכַרְיָה עלה למלוכה ביְהוּדָה בגיל 25 אחרי מות אביו, והוא מָלַךְ ביְהוּדָה במשך 29 שנים . חִזְקִיָּהוּ הלך בדרכי ה' וכבר בחודש הראשון למלכותו הוא פתח את דלתות המקדש שנסגרו בימי אביו אָחָז . חִזְקִיָּהוּ קרא אח"כ לכֹּהֲנִים וְללְוִיִּם להתקדש, ולטהר את המקדש. הם השליכו את הטומאה שהיתה בו לנחל קִדְרוֹן, וכעבור 16 יום הסתיים הטיהור, וחִזְקִיָּהוּ קיים חג שבו הקריבו קורבנות רבים על רקע שִׁירַת הלְוִיִּם המשוררים.

חִזְקִיָּהוּ שלח איגרות ושליחים לקרוא לעַם לעלות ליְרוּשָׁלַיִם כדי לחגוג את חג הפֶּסַח. הם עברו ביהוּדָה וגם בנחלות ממלכת יִשְׂרָאֵל לשעבר, והזמינו לחג את הפליטים שנותרו שם משבטי יִשְׂרָאֵל אחרי גלות אַשּׁוּר. השליחים זכו שם ללעג, אבל בכל זאת כמה מהפליטים הצטרפו לחגיגות. העַם טיהר את העיר לקראת החג, והוסכם לדחות את החגיגות לחודש אִיָּר. כשהגיע המועד חגגו בתחילה את קורבן הפֶּסַח, אחריו את 7 ימי חג הַמַּצּוֹת, ולבסוף עוד 7 ימים של חג. עם סיום החגיגות, יצאו החוגגים להרוס את אתרי הפולחן הזָר ברחבי הארץ. בעידודו של חִזְקִיָּהוּ הם הרסו את הבמות, המצבות, האֲשֵׁרָה, וגם את נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת (שכונה בשם "נְחֻשְׁתָּן") אשר עשה מֹשֶׁה ושהפך למוקד של פולחן לא תקני. חִזְקִיָּהוּ חידש את עבודת מַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים, והַלְוִיִּם המשוררים והשומרים. תרומות המֶלֶךְ והעַם נערמו לערמות גדולות, והמֶלֶךְ הקים לְשָׁכוֹת במקדש כדי לשמור על התרומות. פקיד ועוזריו הופקדו על חלוקת התרומות לכוהנים (מגיל 3) וללְוִיִּם (מגיל 20), כולל לאלה השוהים בערי מגוריהם (בהמתנה לתור של מחלקתם).

ה' עזר לחִזְקִיָּהוּ בכל מעשיו, והוא הכה בהצלחה את אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים עד עַזָּה, ולא נרתע מלהפסיק להעלות מס לאַשּׁוּר. הוא בנה את בריכת הַשִּׁילֹחַ ביְרוּשָׁלַיִם ואת הַתְּעָלָה\נִקְבַּת הַשִּׁלֹחַ שהביאה אֶת הַמַּיִם אל תוך העיר ממעין הגִּחוֹן שנָבַע אז מחוץ לחומות . סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עלה בתגובה על יְהוּדָה ותפס את כל הערים הבצורות. סַנְחֵרִיב חנה בלָכִיש הכבושה וחִזְקִיָּהוּ שלח אליו לשם דברי התנצלות והציע להעלות לו מס. סַנְחֵרִיב דרש כסף וזהב רב וחִזְקִיָּה שילם את הסכום בעזרת אוצרות המקדש והארמון.

אח"כ עלה סַנְחֵרִיב בכל זאת למצור על יְרוּשָׁלַיִם עם צבא גדול שחנה ליד הבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אשר שימשה את הכובסות של העיר. על הצבא פיקדו 3 שרים גדולים, כולל הרַב שָׁקֵה (שר המשקים), וחִזְקִיָּהוּ שלח אליהם 3 משריו. הרַב שָׁקֵה נשא נאום לפני שליחי חִזְקִיָּהוּ וגם הפנה דברים בעברית אל בני העם שעמדו על החומות, וניסה לשכנע את שומעיו שאין טעם להתנגד לכוחה הרב של אַשּׁוּר.

חִזְקִיָּהוּ קרע את בגדיו לשמע דברי הרַב שָׁקֵה ושלח את שריו ואת הזקנים להתייעץ עם הנביא יְשַׁעְיָהוּ. הם תיארו לפניו את רצינות המשבר וביקשו ממנו לוודא שה' ישמע גם הוא את דברי הנאצה שדיבר עליו הרַבשָׁקֵה וינקום באַשּׁוּר. יְשַׁעְיָהוּ ענה שה' קרא להם שלא לפחוד מהגידופים של נערי מֶלֶךְ אַשּׁוּר, כי הוא יגרום לסַנְחֵרִיב לשוב לארצו שם הוא יפול בחרב. חִזְקִיָּהוּ בא למקדש כדי להתפלל לה' והציג לפניו שם את המכתב ששלח אליו הרַבשָׁקֵה ובו נאצות נוספות כלפי ה', וה' ענה שהוא עומד לנקום בסַנְחֵרִיב. בלילה הכה מלאך ה' במחנה אַשּׁוּר 185,000 איש, וסַנְחֵרִיב חזר לנִינְוֵה. בזמן שסַנְחֵרִיב השתחווה לאלוהיו נִסְרֹךְ במקדשו, באו בָּנָיו (אַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר) ורצחו אותו במכת חֶרֶב, ובכך התגשמה נבואתו של יְשַׁעְיָהוּ. אח"כ נמלטו הרוצחים לאֶרֶץ אֲרָרָט, ואֵסַרְחַדּוֹן בן סַנְחֵרִיב עלה למלוכה באַשּׁוּר אחרי אביו.

אחרי הדברים הללו, חלה חִזְקִיָּהוּ ויְשַׁעְיָהוּ ניבא לו את מותו הקרוב. חִזְקִיָּהוּ פרץ בבכי וביקש מה' לזכור שהוא הקפיד תמיד לקיים את מצוותיו. לפני שיְשַׁעְיָהוּ הספיק לצאת מהעיר, שלח אותו ה' בחזרה למֶלֶךְ, ויְשַׁעְיָהוּ ניבא לו שעוד 3 ימים יוכל להודות לה' במקדש, ושהוא צפוי לזכות בעוד 15 שנות חיים. יְשַׁעְיָהוּ ריפא אז את הַשְּׁחִין של חִזְקִיָּהוּ עם דְּבֶלים, וחִזְקִיָּהוּ ביקש אות נוסף מה' שהוא אמנם יקיים גם את שאר דבריו. אָחָז אבי חִזְקִיָּהוּ התקין בגג הארמון שעון שמש, כך שהַצֵּל שהטילה השמש עלה וירד על המדרגות שבעליית הגג, וכך סימן את התקדמות השעות. יְשַׁעְיָהוּ שאל את חִזְקִיָּהוּ אם ירצה שהאות יהיה שהצל יתקדם 10 מדרגות או שיחזור בחזרה 10 מדרגות? חִזְקִיָּהוּ ביקש את הפלא הגדול יותר שבו הַצֵּל ישוב אחורנית 10 מדרגות, וכך קרה.

בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל שלח מכתבים ומשלחת עם מנחות לחִזְקִיָּהוּ בעקבות מחלתו, וחִזְקִיָּהוּ הציג לפני השליחים בגאווה את כל אוצרות הארמון ובית הנשק. כשיְשַׁעְיָהוּ חקר את המֶלֶךְ על כך, חִזְקִיָּהוּ הודה לפניו שהוא אמנם הראה למשלחת את כל אוצרותיו, ויְשַׁעְיָהוּ ניבא שעוד יבוא יום שבו כל האוצרות הללו ילקחו לבָּבֶל וצאצאיו יהיו שם לסריסים של המֶלֶךְ. חִזְקִיָּהוּ דווקא שמח לנבואה כי מסתבר שלפחות בימיו ישכון שלום. חִזְקִיָּהוּ מת ונקבר באזור העליון (והמכובד) של קִבְרֵי בְנֵי דָוִד, וכל העַם נתן לו כבוד במותו. בנו מְנַשֶּׁה עלה למלוכה אחריו.

המרד של חִזְקִיָּהוּ באַשּׁוּר ומסע הכיבוש של סַנְחֵרִיב ביְהוּדָה בשנת 701 לפנה"ס מתוארים בכתובות מלכותיות של סַנְחֵרִיב, ומיוחד הכיבוש של לָכִיש מתואר בפירוט רב בתבליט שהוצג בארמון של סַנְחֵרִיב בנִינְוֵה (ראו בתמונה למטה). לפי הכתובות של סַנְחֵרִיב מסתבר שחִזְקִיָּהוּ הוביל מרד בתמיכה של מִצְרַיִם ובהשתתפות של כמה מעמי האזור כולל של צדקא מֶלֶךְ אַשְׁקְלוֹן. חִזְקִיָּהוּ ניסה להביא להצטרפותן למרד של ערים נוספות בארץ פלישתים ולכך אולי יש לייחס את כיבוש עַזָּה הנזכר במקרא. תושבי עֶקְרוֹן מרדו במלכם פַּדִי ומסרו אותו לחִזְקִיָּהוּ שהוביל אותו אסור בכבלים ליְרוּשָׁלַיִם, וכך גם עֶקְרוֹן הצטרפה למורדים באַשּׁוּר.

סַנְחֵרִיב פלש ליְהוּדָה מכוון צפון ובכתובת המתארת את המסע נמסר שהוא כבש 46 ערים בצורות, לקח שלל ושבויים רבים, וסגר את חִזְקִיָּהוּ "כמו ציפור בכלוב ביְרוּשָׁלַיִם בירת ממלכתו". עוד נמסר שחִזְקִיָּהוּ נאלץ להעלות קנס גבוה לאַשּׁוּר, לחדש את העלאת המס השנתי, ולשחרר את פַּדִי ממעצרו. סַנְחֵרִיב הביס את צבא מִצְרַיִם בקרב שנערך ליד אֶלְתְּקֵה, הגלה את צדקא מֶלֶךְ אַשְׁקְלוֹן המורד והעניש את עֶקְרוֹן. אבל יְרוּשָׁלַיִם עצמה לא נכבשה וצבא סַנְחֵרִיב עזב את יְהוּדָה ונרצח כעבור כ-20 שנה בידי בנו בנִינְוֵה.