עַלַמַּפָּה

גֶּבַע היתה עיר בנחלת בִנְיָמִן, והיא נזכרת ברשימת ערי הלווים בנחלת בִנְיָמִן שנמסרו ללויים בני קְהָת (יחד עם גִּבְעוֹן, עֲנָתוֹת, ועַלְמוֹן). רָאשֵׁי אָבוֹת המתיישבים בגֶּבַע היו בְּנֵי אֵחוּד, ויש המפרשים שמדובר בשופט אֵהוּד בֶּן גֵּרָא בֶּן הַיְמִינִי (כלומר מבִנְיָמִן).

יְהוֹנָתָן בן שָׁאוּל המלך הרג את נציב הפְּלִשְׁתִּים בגֶּבַע. בעקבות כך, שלחו הפְּלִשְׁתִּים את צבאם למִכְמָשׂ, ושָׁאוּל הגיע עם 600 איש ועם יְהוֹנָתָן ל"גֶבַע בִּנְיָמִן". שָׁאוּל נשאר אח"כ עם אנשיו "בִּקְצֵה הַגִּבְעָה תַּחַת הָרִמּוֹן", בעוד יְהוֹנָתָן ונערו יצאו בסתר לכוון מִכְמָשׂ ועברו דרך גיא שבין סלע בוצץ מצפון מול מִכְמָשׂ שם חנו הפלישתים, לבין סלע סֶנֶּה שמדרום מול גָּבַע. לבסוף יְהוֹנָתָן ונערו הצליחו להבהיל את הפְּלִשְׁתִּים שנחרדו וברחו, בעוד אנשי שָׁאוּל צופים בכל זאת מלמעלה בְּגִבְעַת בִּנְיָמִן-.

דָּוִד גרש שוב את הפְּלִשְׁתִּים מאזור גֶּבַע והעיר נכללה בסופו של דבר בממלכת יְהוּדָה ושימשה כציון מקום ידוע באזור הצפוני של הממלכה. כך, המלך יֹאשִׁיָּהוּ טימא את הבמות ששימשו לפולחן זר "מִגֶּבַע עַד בְּאֵר שָׁבַע", והנביא זְכַרְיָה ניבא שה' יעשה את כל הארץ מסביב לירושלים למישור, מגֶּבַע שבצפון יְהוּדָה עד לעיר רִמּוֹן שמדרום לירושלים.

הנביא יְשַׁעְיָהוּ תיאר את מהלך מסע הכיבוש של מֶלֶךְ אַשּׁוּר (סַנְחֵרִיב?) ביְהוּדָה, אשר עבר בעַי, במִגְרוֹן, ובמִכְמָשׂ, שם הצבא חצה את מעברות הנחל הסמוך וְלָן בגֶּבַע (וכנראה מדובר באותן הַמַּעְבְּרוֹת שבין מִכְמָשׂ לגֶּבַע שבהן עברו יְהוֹנָתָן ונערו). בינתיים תושבי הישובים הסמוכים - הָרָמָה, גִּבְעַת שָׁאוּל, בַּת גַּלִּים, לַיְשָׁה, עֲנָתוֹת ומַדְמֵנָה, נבהלו ונטשו את מקומותיהם.

בתקופת שיבת ציון נזכרים יחדיו 621 תושבי הָרָמָה וגֶּבַע ששבו לעריהם מגלות בָּבֶל בימי עֶזְרָא ונְחֶמְיָה. נְחֶמְיָה מזכיר שוב את גֶּבַע ברשימת 16 יישובים במחוז שמחוץ לירוּשָׁלָ‍ִם, אשר בהם התיישבו מחדש בני בִנְיָמִן השבים (יחד עם מִכְמָשׂ ועֲנָתוֹת), ומספר על בְּנֵי הַמְשֹׁרְרִים שהתיישבו ב"חֲצֵרִים" שבנו לעצמם ב"שְּׂדוֹת גֶּבַע וְעַזְמָוֶת" ושנאספו להופיע בחגיגות חֲנֻכַּת חוֹמַת יְרוּשָׁלַ‍ִם.

בנחלת בִנְיָמִן היו כמה ערים שונות בשם דומה לשמה של גֶּבַע, כמו גִּבְעוֹן, גִּבְעָה וגִּבְעַת קִרְיַת יְעָרִים שעל גבול בִנְיָמִן, אשר גם היא מכונה לפעמים סתם "הגִּבְעָה". במיוחד לא תמיד ברור בכל מקום אם הכוונה לגֶּבַע או לגִּבְעָה הסמוכות, וקיימות דעות שונות אצל הפרשנים. תיאור המסע של סַנְחֵרִיב ב מזכיר גם את גֶּבַע וגם את גִּבְעַת שָׁאוּל, כך שברור שמדובר בערים שונות בבִנְיָמִן. בתל אל-פול (המזוהה עם גִּבְעָה - ראו להלן) ובמצודה הקדומה שם לא נמצאו ממצאים פלישתים, ולכן ההשערה היא שגִּבְעָה אינה זהה עם גֶבַע שבה התנקש יְהוֹנָתָן בנציב הפלישתי, או עם "גֶבַע בִּנְיָמִן" שבה חנו אח"כ שָׁאוּל וְיוֹנָתָן.

"גִּבְעַת הָאֱלֹהִים" אשר בה ניצבה הַבָּמָה שבה התנבאו חֶבֶל נְבִיאִים ושָׁאוּל מזוהה בד"כ עם גִּבְעָה, עירו של שָׁאוּל, אך יש הטוענים שמדובר בגֶּבַע, כיוון שנאמר על גִּבְעַת הָאֱלֹהִים שישבו בה נְצִבֵי פְלִשְׁתִּים, כפי שמשתמע גם מסיפור ההתנקשות של יְהוֹנָתָן בנציב הפְּלִשְׁתִּים בגֶּבַע. גם לגבי גֶּבַע שבצפון ממלכת יְהוּדָה בימי יֹאשִׁיָּהוּ יש חילוקי דיעות, בעיקר כיוון שבֵּית-אֵל הצפונית בהרבה מאזור גֶּבַע\מִכְמָשׂ נכללה גם היא בממלכת יֹאשִׁיָּהוּ, ולפיכך מחפשים גֶּבַע נוספת צפונית יותר. אך מקובלת יותר הדעה שבכל זאת מדובר בגֶּבַע שליד מִכְמָשׂ, ושמדובר בגבול המצומצם יותר של יְהוּדָה מימי ביצורי הגבול של אָסָא.

העיר גֶּבַע של סיפורי יְהוֹנָתָן ושָׁאוּל, של מסע הכיבוש של מֶלֶךְ אַשּׁוּר, ושל תקופת שיבת ציון היתה בכל אופן סמוכה למִכְמָשׂ ולרָמָה, וְזִהוּיָיהּ המקובל הוא עם התל הקדום שעליו שוכן הכפר הערבי גֻ'בַע, אשר משמר כמשוער את שמה של העיר המקראית. הכפר נמצא במקום מתאים בסמוך לאתרים המשוערים של הערים הנזכרות יחד עם גֶּבַע במקרא, כמו מִכְמָשׂ (מוח'מאס) והָרָמָה (אֶ-רַאם), והערוץ המתחפר לעומק של ואדי א-צֻוֵיְנִיט בין מוח'מאס לגֻ'בַע מזוהה עם הנחל שאת מעברותיו חָצוּ יְהוֹנָתָן ונערו, ואח"כ גם צבא סַנְחֵרִיב כנזכר במקרא (ראו למעלה).

בגֻ'בַע נמצאו שרידי התיישבות החל מתקופת הברזל (הישראלית), מהתקופה ההלניסטית, הרומית, הביזנטית ומתקופות מאוחרות יותר, כולל מספר קברים, בורות מים, בריכה וגתות קדומות, ומערת מסתור מימי מרד בר-כוכבא. בלב הכפר שרד מגדל דו-קומתי מהתקופה הצלבנית. לתקופה הישראלית שייכת גם ידית כד עם טביעת "למלך", שרבות כמותה נמצאו ברחבי יְהוּדָה ואשר מתוארכות לימי חִזְקִיָּהוּ, אולי לקראת פלישת סַנְחֵרִיב מלך אַשּׁוּר ליְהוּדָה (701 לפנה"ס) . על פי מסורת מוסלמית, יַעֲקֹב קבור במערה הנמצאת מתחת למסגד הכפר ואשר מגיעה עד לירושלים.