עַלַמַּפָּה

יְשַׁעְיָהוּ בן אָמוֹץ מנבא ליְהוּדָה בימי עֻזִּיָּהוּ, יוֹתָם (המתחיל למלוך כשעֻזִּיָּהוּ אביו נעשה מצורע), אָחָז (בנו), וחִזְקִיָּהוּ (בנו). ראו שושלת מלכי יְהוּדָה ויִשְׂרָאֵל. הוא תיאר את חזיון הקדשתו לנביא כך: ה' ישב על כסא גבוה בהיכל ומעליו 6 מלאכים. כשיְשַׁעְיָהוּ חשש ששפתיו טמאות, אחד המלאכים נגע בהם עם גַּחַל שהוא לקח מהמזבח עם מלקחיים. ה' צווה שיְשַׁעְיָהוּ ינבא כך שהעם לא יבין כדי שהעם לא יחזור בו מחטאיו, וכך ייענש וארצו תיחרב. מהגזע הכָּרוּת יֵצֵא זרע הקודש של פליטת ישראל.

יְשַׁעְיָהוּ מנבא דברי תוכחה חברתית ודתית ונבואות חורבן לעם ולגויים (בָּבֶל, אַשּׁוּר, מוֹאָב, דַּמָּשֶׂק ואֲרָם, כּוּשׁ, מִצְרָיִם, אַשְׁדּוֹד, שבטי ערָב, וצֹר, וגם לממלכת יִשְׂרָאֵל וליושבי ירושלים). אך הוא גם מנבא ישועה לעם ולירושלים, ושלום עולמי בין בני האדם ואפילו בין החיות.

לקראת פלישת מלך אַשּׁוּר לארץ, הנביא זועם בשם ה' על העם המבקש ברית הגנה עם מִצְרַיִם שתכזיב, במקום לסמוך על ה'. סַנְחֵרִיב מלך אַשּׁוּר עולה על יְהוּדָה ושולח את הרַבשָׁקֵה (שר בכיר) לצור על יְרוּשָׁלַיִם ולאיים על חִזְקִיָּהוּ המלך ועל העם שם. חִזְקִיָּהוּ קורע את בגדיו לשמע דברי הרַבשָׁקֵה ושולח את שריו ואת הזקנים להתייעץ עם יְשַׁעְיָהוּ הנביא. הם מתארים לו את המשבר ומבקשים שה' ישמע את הנאצות שדיבר עליו הרַבשָׁקֵה וינקום באַשּׁוּר. יְשַׁעְיָהוּ עונה שה' קורא לא לפחוד מהגידופים של נערי מלך אַשּׁוּר. הוא יגרום לו לשוב לארצו שם יפול בחרב. חִזְקִיָּהוּ מתפלל לה' ומציג לפניו מכתב עם גידופי סַנְחֵרִיב כלפיו. ה' שומע את תפילת חִזְקִיָּהוּ ועונה (דרך יְשַׁעְיָהוּ) בלעג לסַנְחֵרִיב המתגאה על מסעותיו במרכבתו, כריתת עצי הלבנון ויבוש נהרות. ה' איפשר את כל החורבן הזה ועכשיו כששמע את רעשיו של סַנְחֵרִיב הוא יגרש אותו עם רסן של בהמה. העם יסתפק בגידולי בר במשך שנתיים אך אז יחזור לזרוע ולקצור. שארית הפליטה מצִיּוֹן תעמיק שורש ותעלה פרי. בלילה מכה מלאך ה' במחנה אַשּׁוּר, סַנְחֵרִיב חוזר לנִינְוֵה שם הוא נרצח בידי שני בניו.

חִזְקִיָּהוּ חולה ויְשַׁעְיָהוּ מנבא לו שימות. חִזְקִיָּהוּ בוכה ומבקש מה' שיזכור שקיים את מצוותיו. לפני שיְשַׁעְיָהוּ מספיק לצאת מהעיר ה' שולח אותו בחזרה למלך. הוא מנבא שעוד 3 ימים יוכל להודות לה' במקדש, שיזכה בעוד 15 שנים והוא מרפא את הַשְּׁחִין עם דְּבֶלים. חִזְקִיָּהוּ מבקש אות ויְשַׁעְיָהוּ שואל אם ירצה שהצל יתקדם או יחזור 10 מעלות. חִזְקִיָּהוּ חושב שחזרת הצל מופלאה יותר וכך קורה.

חִזְקִיָּהוּ מראה למשלחת מבָּבֶל בגאווה את כל אוצרות הארמון ובית הנשק. כשיְשַׁעְיָהוּ חוקר את המלך הוא מודה שהראה למשלחת את הכל ויְשַׁעְיָהוּ מנבא שיבוא יום וכל אוצרותיו ילקחו לבָּבֶל וצאצאיו יהיו סריסים שם. חִזְקִיָּהוּ דווקא שמח לנבואה כי לפחות בימיו ישכון שלום.

ספר יְשַׁעְיָהוּ כולל גם נבואות מנביא (המכונה יְשַׁעְיָהוּ השני) שניבא שנים רבות לאחר חורבן בית ראשון, ואחרי הצהרת כּוֹרֶשׁ שהתיר את שיבת הגולים לארץ. נבואותיו כוללות קריאות לעם לצאת מבָּבֶל ולעלות לציון. הספר גם כולל נבואות מנביא (המכונה יְשַׁעְיָהוּ השלישי) שחי בימים מאוחרים אף יותר, בהם העם כבר שב לארץ. נבואותיו כוללות דברי תוכחה לעם על עיסוקו במנהגי עבודת אלילים, בפריצות, ובאכילת אוכל טמא. המצב בירושלים היה עדיין קשה והנבואות מבשרות על גאולה לעיר בעתיד, אז כל הגויים יבואו אליה לעבוד את ה'.