עַלַמַּפָּה

חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה מרד בסַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר והפסיק לעבוד אותו (ולעלות לו מס). בשנה ה-14 למלכות חִזְקִיָּהוּ עלה סַנְחֵרִיב על ערי יְהוּדָה הבצורות ושם עליהן מצור. כשחִזְקִיָּהוּ הבין שסַנְחֵרִיב עומד לעלות על יְרוּשָׁלַיִם, הוא סתם את המעינות שמחוץ לחומות (עינות הגִּחוֹן ורֹגֵל) ואת הנקבות התת-קרקעיות שהובילו את מימיהם כדי למנוע מים מצבא אַשּׁוּר . ערי יְהוּדָה בכל אופן נכבשו, וחִזְקִיָּהוּ שלח התנצלות לסַנְחֵרִיב שישב באותו זמן בלָכִיש הכבושה והציע להעלות לו מס כפי שיקבע. סַנְחֵרִיב דרש כסף וזהב רב וחִזְקִיָּה שילם לו מאוצרות המקדש והארמון.

אח"כ שלח סַנְחֵרִיב בכל זאת חַיִל כבד לשים מצור על יְרוּשָׁלַיִם מאזור הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה בפיקוד 3 שרים גדולים, כולל הרַבשָׁקֵה (שר המשקים). הם זימנו את חִזְקִיָּהוּ ששלח אליהם 3 משריו, והרַבשָׁקֵה איים על חִזְקִיָּהוּ ועל כל העם ששמע את דבריו מהחומות שאין לסמוך על עזרת מִצְרַיִם או על עזרת ה' ושעדיף להם להכנע ולצאת לחיים טובים יותר בגלות. העם שתק כמצוות חִזְקִיָּהוּ, ו-3 השרים קרעו את בגדיהם.

חִזְקִיָּהוּ נועץ בנביא יְשַׁעְיָהוּ שהציע לא לפחוד מגידופי הרַבשָׁקֵה, כי ה' יגרום לסַנְחֵרִיב לשוב לארצו שם יפול בַּחֶרֶב. בינתיים הרַבשָׁקֵה גילה שסַנְחֵרִיב עזב את לָּכִישׁ ונלחם על לִבְנָה ושגם תִּרְהָקָה מֶלֶךְ כּוּשׁ יצא להלחם בו. הרַבשָׁקֵה שלח מכתב לחִזְקִיָּהוּ שם הזהיר אותו שוב שלא יחשוב שה' יעזור לו. חִזְקִיָּהוּ התפלל בכל זאת לעזרת ה' שענה לו ולעג על גאוותו של סַנְחֵרִיב. באותו הלילה הכה מלאך ה' במחנה אַשּׁוּר 185,000 איש, וסַנְחֵרִיב חזר לנִינְוֵה. בזמן שהשתחווה שם לנִסְרֹךְ במקדשו, שני בניו (אַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר) הכו אותו בַּחֶרֶב ונמלטו לאֲרָרָט, ובנו אֵסַרְחַדּוֹן/אֵסַר-חַדֹּן מָלַךְ אחריו.

בנבואת נחמה נוספת של יְשַׁעְיָהוּ העוסקת במסע צבא אַשּׁוּר מתואר מהלך המסע העובר בערי בִּנְיָמִין שמצפון ליְרוּשָׁלַיִם (ראו במפה), כולל בעַי, במִגְרוֹן, במִכְמָשׂ שם השאירו האַשּׁוּרים חיל מצב וצלחו את הנחל הסמוך ואז לנו בגֶּבַע. תושבי הישובים הסמוכים (הָרָמָה, גִּבְעַת שָׁאוּל, בַּת גַּלִּים, לַיְשָׁה, עֲנָתוֹת, מַדְמֵנָה) נבהלו ונטשו את מקומותיהם. אבל הנה בקרוב תגיע אַשּׁוּר לנֹב הצופה על הר הבית, ואז ה' יגדע בגרזנים את חיילי אשור הגאים הנמשלים לצמרות העצים, עד שתונמך קומתם. גם הנביא מִיכָה שניבא בימי חִזְקִיָּהוּ התייחס כמשוער למסע הכיבוש של סַנְחֵרִיב ביְהוּדָה בנבואתו על חורבן ערי יְהוּדָה, כולל מוֹרֶשֶׁת, אַכְזִיב, מָרֵשָׁה ועֲדֻלָּם ובמיוחד של לָכִישׁ, מקור החטא בעַם, אשר נקראת להתאבל על העם הגולה ממנה.

כשסַרְגוֹן מֶלֶךְ אַשּׁוּר נפל במפתיע בקרב עלה סַנְחֵרִיב בנו על כס המלכות (705 לפנה"ס). כשנה לפני מותו הספיק סַרְגוֹן לחגוג את חנוכת עיר הבירה החדשה שהקים על שמו בדוּר-שַׁרוּכִּין ("מבצר סַרְגוֹן"), אך בנו סַנְחֵרִיב שעלה למלוכה אחריו העביר במהירה את הבירה מעט דרומה משם לנִינְוֵה שעל גדות החִדֶּקֶל (ראו במפה). כעבור שנים ספורות החלו לפרוץ מרידות כנגד שלטון אַשּׁוּר, כולל מרד שפרץ בארץ ישראל ובפניקיה שבחוף לבנון בחסות מִצְרַיִם, ומרד שפרץ בבָּבֶל בחסות עֵילָם.

ראשית פנה סַנְחֵרִיב לטפל בבָּבֶל שם חזר המורד מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן למלוך שוב (703 לפנה"ס) וחידש את הבריתות עם שותפיו מהעבר (העֵילָמים, הכשדים והארמים). אחת ההשערות היא שסביב תקופה זו באה המשלחת הבבלית מטעם מְרֹדַךְ-בַּלְאֲדָן לבקר את חִזְקִיָּהוּ ביְרוּשָׁלַיִם (ולא אחרי פלישת סַנְחֵרִיב ליְהוּדָה, כפי שמשתמע מסדר הדברים בסיפור המקראי). כשהופיעו הכוחות של סַנְחֵרִיב באזור כ-9 חודשים אחרי שיבת מְרֹדַךְ-בַּלְאֲדָן לשלטון בבָּבֶל, נמלט מְרֹדַךְ-בַּלְאֲדָן שוב דרומה אל מכורתו ב"ארץ הים" שבאזור המפרץ הפרסי בדרום מסופוטמיה, וסַנְחֵרִיב המליך על בָּבֶל מועמד בבלי משלו (את בֵּל-אִבְּנִי).

בשנת 701 פנה סַנְחֵרִיב למערב האימפריה שם התבסס המרד בתמיכת מִצְרַיִם של ערי הפניקים בחוף לבנון, של חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, ושל צדקא מֶלֶךְ אַשְׁקְלוֹן. סַנְחֵרִיב הגיע קודם לפניקיה, הבריח את לוּלִי מֶלֶךְ צִידֹן והשתלט על כל ערי החוף כולל אַרְוַד, גְבַל ועַכּוֹ, ומלכי אַשְׁדּוֹד, עַמּוֹן, מוֹאָב ואֱדוֹם באו לפניו לשם להעלות לו מס. משם המשיך סַנְחֵרִיב והגלה גם את צדקא מאַשְׁקְלוֹן וכבש כמה ערים בתחום שלטונה של אַשְׁקְלוֹן כולל את יָפוֹ ובְנֵי-בְרַק. כשבא סַנְחֵרִיב להכניע גם את עֶקְרוֹן הופיעו כוחות מִצְרַיִם שבאו לעזור למורדים, ובקרב שנערך באֶלְתְּקֵה הביס סַנְחֵרִיב את הכוח המִצְרִי. באותם ימים שלטה במִצְרַיִם שושלת הפרעונים מכּוּשׁ, והמֶלֶך ששלח את הכוח היה וודאי פרעה שַׁבַּאכַּא שמָלַךְ במִצְרַיִם בשנת מסע סַנְחֵרִיב לארץ. בן דודו תִּרְהָקָה הנזכר במקרא כ"מֶלֶך כּוּשׁ" שבא לְהִלָּחֵם עם סַנְחֵרִיב עלה למלוכה על כּוּשׁ ומִצְרַיִם רק כ-10 שנים מאוחר יותר, וכנראה שפיקד על כוח העזרה המִצְרִי בזמן מסע סַנְחֵרִיב וכונה בשם מֶלֶך כּוּשׁ בגלל עתידו. סַנְחֵרִיב בכל אופן השלים את כיבוש תִּמְנָה ועֶקְרוֹן, ופנה לטפל במרד של חִזְקִיָּהוּ.

סַנְחֵרִיב כבש את ערי יְהוּדָה הבצורות ועל פי האנאלים של סַנְחֵרִיב (שנכתבו בשנת 700 מיד לאחר הארועים עצמם) הגלה מעל ל-200 אלף תושבים מממלכת יְהוּדָה הכבושה. תבליט קיר גדול בארמון סַנְחֵרִיב שבנִינְוֵה תיאר את כיבושה של לָכִישׁ, וסַנְחֵרִיב עצמו ישב בעיר הכבושה כשבאו אליו נציגי חִזְקִיָּהוּ להציג את כניעתו ולמסור לו קנס גבוה מאוצרות המקדש והארמון ולפי האנאלים של סַנְחֵרִיב גם את בנותיו ופילגשיו. סַנְחֵרִיב עלה מאוחר יותר על יְרוּשָׁלַיִם אך האנאלים של סַנְחֵרִיב אינם מזכירים את כיבוש העיר ולפי המקרא כאמור המצור הסתיים עם נסיגה של צבא אַשּׁוּר שהוכה בלילה ע"י מלאך ה'. מסורת דומה על סופו העגום של מסע סַנְחֵרִיב נזכרת אצל הרודוטוס המספר על פרעה שהתפלל לעזרת אלוהיו אשר שלח עכברים לכרסם את חלקי הנשק של צבא אַשּׁוּר שנס על נפשו.

בשנת 700 שב סַנְחֵרִיב לטפל בארץ בָּבֶל שחזרה שוב לתסוס. מרֹדַךְ-בַּלְאֲדָן גורש מ"ארץ הים", לקח איתו משם את עצמות אבותיו, והתיישב באזור הגבול עם עֵילָם באזור המפרץ הפרסי, שם הוא נשאר עד יום מותו. סַנְחֵרִיב הסיר את בֵּל-אִבְּנִי מכס המלכות בבָּבֶל והמליך במקומו את בנו אַשּׁוּר נַדִן-שֻׁם. בשנת 694 לפנה"ס כשסַנְחֵרִיב פלש לעֵילָם כדי לרדוף אחרי מורדים כשדים שברחו לשם, פלשו העֵילָמים בתגובה לארץ בָּבֶל, חטפו את אַשּׁוּר נַדִן-שֻׁם, הוציאו אותו להורג והמליכו על בָּבֶל את נרגל-אֻשֵׁזִב. סַנְחֵרִיב חזר בשנים הבאות להלחם בכוחות עֵילָם בסדרת קרבות שהסתיימו ללא הכרעה או עם תבוסה אַשּׁוּרית. בשנת 689 הגיע סַנְחֵרִיב עם צבא גדול במיוחד, הצליח להביס את נרגל-אֻשֵׁזִב, כבש את בָּבֶל ועלה בעצמו על כס המלוכה בבָּבֶל. סַנְחֵרִיב כִּילָּה כעת בעיר בָּבֶל את זעמו המצטבר, הציף אותה במי התעלות שסביבה, החריב את העיר על בנייניה המפוארים ולקח את פסל אֵלָהּ הראשי מַרְדוּךְ לאַשּׁוּר.

אחרי מות אַשּׁוּר נַדִן-שֻׁם, העלה סַנְחֵרִיב את בנו אַדְרַמֶּלֶךְ למעמד יורש העצר של הממלכה, אך בהשפעת נַקִיַה-זַכּוּתּוּ שהיתה אחת מנשותיו, העביר את מעמד יורש העצר לבנה אֵסַרְחַדּוֹן למרות שהיה צעיר מאחיו (684 לפנה"ס). בשנת 681 לפנה"ס (כ-20 שנים לאחר המצור הכושל על יְרוּשָׁלַיִם) בעת העדרו של אֵסַרְחַדּוֹן במערב, נרצח סַנְחֵרִיב בידי בנו בנִינְוֵה, כפי שמעידים המקורות הבבלים, המקרא, ובירוסוס שהוסיף גם שהבן הרוצח עלה לשלטון אחרי אביו. המקרא מפרט שסַנְחֵרִיב הוכה בַחֶרֶב בנִינְוֵה ע"י שני בניו (אַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר) בעת שהשתחווה שם לנִסְרֹךְ במקדשו, כפי שניבא יְשַׁעְיָהוּ בעקבות דברי הרהב שלו ושל שליחיו על ה'. בכתובת של נבונאיד מֶלֶךְ בָּבֶל שמָלַךְ בתקופה מאוחרת יותר (539-556 לפנה"ס) מיוחס הגורל של סַנְחֵרִיב למעלליו כנגד בָּבֶל ומַרְדוּךְ. ההשערה המקובלת היא בכל אופן שהאחים הקושרים הסתכסכו ועלו זה אחר זה על כס המלוכה עד שאֵסַרְחַדּוֹן שב עם צבאו לאזור כמה שבועות אח"כ והביס את צבאות הקושרים שנמלטו לממלכת אֲרָרָט הצפונית, יריבתה המסורתית של אַשּׁוּר .