אֲשֶׁר עָשְׂתָה לַאֲשֵׁרָה מִפְלָצֶת וַיִּכְרֹת אָסָא אֶת מִפְלַצְתָּהּ וַיָּדֶק וַיִּשְׂרֹף בְּנַחַל קִדְרוֹן (ט"ז)
|
|
סיכום
עֲזַרְיָהוּ מתנבא לאָסָא ולעַם ומעודד אותם להמשיך לעבוד את ה'. אָסָא שומע את דבריו, מבטל את עבודת האלילים (כולל את הפסל לאֲשֵׁרָה שעשתה מַעֲכָה אמו), מחדש את העבודה במזבח שבחזית המקדש, ומביא למקדש את אוצרות השלל שהוקדשו לו. העַם מתכנס ביְרוּשָׁלַיִם בסיוון (בשבועות?) וכורת ברית עם ה' לעבוד אותו בנאמנות
[*]הפרקים דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב י"ד-ט"ז העוסקים בתקופת מלכותו של אָסָא מקבילים בחלקם למסופר במְלָכִים-א פרק ט"ו
.
תקציר
| נאום הנביא עֲזַרְיָהוּ: על עֲזַרְיָהוּ בן עוֹדֵד שׁוֹרָה רוח הנבואה, והוא נואם לאָסָא ולעַם מבני יְהוּדָה וּבִנְיָמִן [*]ששבו יְרוּשָׁלַיִם אחרי ניצחונם על זֶרַח הַכּוּשִׁי - ראו בסוף הפרק הקודם :
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק י"ד פסוק י"ד: יד
וְגַם אָהֳלֵי מִקְנֶה הִכּוּ וַיִּשְׁבּוּ צֹאן לָרֹב וּגְמַלִּים וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם.
|
| א וַעֲזַרְיָהוּ בֶּן עוֹדֵד הָיְתָה עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים. |
| ה' יהיה אתכם כל עוד אתם תהיו איתו, ואם תחפשו\תדרשו אותו אז תמצאו אותו, אך אם תעזבו אותו אז גם הוא יעזוב אתכם. |
| ב וַיֵּצֵא לִפְנֵי אָסָא וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁמָעוּנִי אָסָא וְכָל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן יְהוָה עִמָּכֶם בִּהְיוֹתְכֶם עִמּוֹ וְאִם תִּדְרְשֻׁהוּ יִמָּצֵא לָכֶם וְאִם תַּעַזְבֻהוּ יַעֲזֹב אֶתְכֶם. |
| בעבר, העַם היה ללא ה', וללא כהן שידריך\יורה להם כיצד לנהוג, וללא מצוות התורה. אבל אז בעקבות צרתו, שב העַם בתשובה לה' וחיפש אותו ומצא אותו. |
| ג וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה וּלְלֹא תוֹרָה. ד וַיָּשָׁב בַּצַּר לוֹ עַל יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיְבַקְשֻׁהוּ וַיִּמָּצֵא לָהֶם. |
| לפני כן לא היה בטחון להולכים בדרכים, כי היו מהומות אצל יושבי כל המחוזות\הארצות בארץ. אז כתשו\ריסקו\כתתו האנשים והעָרִים אלה את אלה כי ה' הכה אותם בכל צרה אפשרית. אך אתם התחזקו ואל תרפו את ידיכם העוסקות בעבודת ה', כי תהיה תמורה לעמלכם! |
| ה וּבָעִתִּים הָהֵם אֵין שָׁלוֹם לַיּוֹצֵא וְלַבָּא כִּי מְהוּמֹת רַבּוֹת עַל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאֲרָצוֹת. ו וְכֻתְּתוּ גוֹי בְּגוֹי וְעִיר בְּעִיר כִּי אֱלֹהִים הֲמָמָם בְּכָל צָרָה. ז וְאַתֶּם חִזְקוּ וְאַל יִרְפּוּ יְדֵיכֶם כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלַּתְכֶם. |
| הרפורמה הדתית של אָסָא: אָסָא שומע את נאום (עֲזַרְיָהוּ בן) עֹדֵד ומסלק את השִּׁקּוּצִים [*]חפצי פולחן אליליים מתועבים מהממלכה שכללה את נחלות יְהוּדָה וּבִנְיָמִן, וגם מהערים בהַר אֶפְרָיִם שנכבשו מממלכת ישראל ע"י אביו אֲבִיָּה[*]בֵּית-אֵל, יְשָׁנָה, ועֶפְרַיִן\עָפְרָה - ראו דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק י"ג פסוק י"ט . הוא מְחַדֵּשׁ את פעולת המִזְבַּח שניצב מול האוּלָם שבחזית המקדש
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק י"ג פסוק י"ט: יט
וַיִּרְדֹּף אֲבִיָּה אַחֲרֵי יָרָבְעָם וַיִּלְכֹּד מִמֶּנּוּ עָרִים אֶת בֵּית אֵל וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת יְשָׁנָה וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת עפרון [עֶפְרַיִן] וּבְנֹתֶיהָ.
[*]ראו מְלָכִים-א פרק ו פסוק ג .
[^]
מְלָכִים-א פרק ו פסוק ג: ג
וְהָאוּלָם עַל פְּנֵי הֵיכַל הַבַּיִת עֶשְׂרִים אַמָּה אָרְכּוֹ עַל פְּנֵי רֹחַב הַבָּיִת עֶשֶׂר בָּאַמָּה רָחְבּוֹ עַל פְּנֵי הַבָּיִת.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק ד פסוק א
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק ד פסוק א: א
וַיַּעַשׂ מִזְבַּח נְחֹשֶׁת עֶשְׂרִים אַמָּה אָרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים אַמָּה רָחְבּוֹ וְעֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ.
|
| ח וְכִשְׁמֹעַ אָסָא הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהַנְּבוּאָה עֹדֵד הַנָּבִיא הִתְחַזַּק וַיַּעֲבֵר הַשִּׁקּוּצִים מִכָּל אֶרֶץ יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּמִן הֶעָרִים אֲשֶׁר לָכַד מֵהַר אֶפְרָיִם וַיְחַדֵּשׁ אֶת מִזְבַּח יְהוָה אֲשֶׁר לִפְנֵי אוּלָם יְהוָה. ט וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וְהַגָּרִים עִמָּהֶם מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וּמִשִּׁמְעוֹן כִּי נָפְלוּ עָלָיו מִיִּשְׂרָאֵל לָרֹב בִּרְאֹתָם כִּי יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ. |
| אָסָא אוסף אליו את כל תושבי ממלכתו בני יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וגם את המהגרים הרבים מממלכת יִּשְׂרָאֵל (מנחלות אֶפְרַיִם, מְנַשֶּׁה, ושִּׁמְעוֹן) אשר ראו את ההצלחות שנחל אָסָא בעזרת ה' ובאו להתיישב בממלכתו. העַם מתכנס ביְרוּשָׁלַיִם בסִיוָן [*]נִיסָן הוא החודש הראשון, כך שסִיוָן הוא החודש ה-3, ומדובר כנראה בחג השבועות. וזובח מהמִקְנֶה הרב שבזז[*]ראו דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק י"ד פסוק י"ד , כולל 700 בני בָּקָר ו-7000 בני צֹאן.
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק י"ד פסוק י"ד: יד
וְגַם אָהֳלֵי מִקְנֶה הִכּוּ וַיִּשְׁבּוּ צֹאן לָרֹב וּגְמַלִּים וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם.
|
| ט וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וְהַגָּרִים עִמָּהֶם מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וּמִשִּׁמְעוֹן כִּי נָפְלוּ עָלָיו מִיִּשְׂרָאֵל לָרֹב בִּרְאֹתָם כִּי יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ. י וַיִּקָּבְצוּ יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לִשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לְמַלְכוּת אָסָא. יא וַיִּזְבְּחוּ לַיהוָה בַּיּוֹם הַהוּא מִן הַשָּׁלָל הֵבִיאוּ בָּקָר שְׁבַע מֵאוֹת וְצֹאן שִׁבְעַת אֲלָפִים. |
| בני העַם מתחייבים בבְּרִית חדשה לחפש תמיד את ה' בכל מאודם, ושכל מי שלא יחפש את ה' יוּצָא להורג, כולל ילדים או בוגרים, גברים או נשים. כולם נשבעים בקול רם לה' שיקיימו את הברית, ומשמיעים תרועות בַחֲצֹצְרוֹת וּבְשׁוֹפָרוֹת. כולם שמחים על השבועה שנשבעו כי עשו זאת בלב חפץ וחיפשו את ה' ברְצוֹנָם ולכן הם אמנם מצאו את ה', אשר הניח להם מכל אויב בגבולות הארץ. |
| יב וַיָּבֹאוּ בַבְּרִית לִדְרוֹשׁ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם. יג וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יִדְרֹשׁ לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יוּמָת לְמִן קָטֹן וְעַד גָּדוֹל לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה. יד וַיִּשָּׁבְעוּ לַיהוָה בְּקוֹל גָּדוֹל וּבִתְרוּעָה וּבַחֲצֹצְרוֹת וּבְשׁוֹפָרוֹת. טו וַיִּשְׂמְחוּ כָל יְהוּדָה עַל הַשְּׁבוּעָה כִּי בְכָל לְבָבָם נִשְׁבָּעוּ וּבְכָל רְצוֹנָם בִּקְשֻׁהוּ וַיִּמָּצֵא לָהֶם וַיָּנַח יְהוָה לָהֶם מִסָּבִיב. |
| אָסָא מוריד את מַעֲכָה אִמּוֹ [*]בגרסת פרק י"א מַעֲכָה נזכרת כאמו של אֲבִיָּה אבי אָסָא, ונמסר שרְחַבְעָם אהב אותה יותר מכל שאר נשותיו ולכן העמיד אֶת אֲבִיָּה בראש שאר אֶחָיו כדי לְהַמְלִיכוֹ ממעמדה כ"גְּבִירָה"
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק י"א פסוקים י"ח-כ"ב: יח
וַיִּקַּח לוֹ רְחַבְעָם אִשָּׁה אֶת מָחֲלַת בן [בַּת] יְרִימוֹת בֶּן דָּוִיד אֲבִיהַיִל בַּת אֱלִיאָב בֶּן יִשָׁי.
יט
וַתֵּלֶד לוֹ בָּנִים אֶת יְעוּשׁ וְאֶת שְׁמַרְיָה וְאֶת זָהַם.
כ
וְאַחֲרֶיהָ לָקַח אֶת מַעֲכָה בַּת אַבְשָׁלוֹם וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אֲבִיָּה וְאֶת עַתַּי וְאֶת זִיזָא וְאֶת שְׁלֹמִית.
כא
וַיֶּאֱהַב רְחַבְעָם אֶת מַעֲכָה בַת אַבְשָׁלוֹם מִכָּל נָשָׁיו וּפִילַגְשָׁיו כִּי נָשִׁים שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה נָשָׂא וּפִילַגְשִׁים שִׁשִּׁים וַיּוֹלֶד עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה בָּנִים וְשִׁשִּׁים בָּנוֹת.
כב
וַיַּעֲמֵד לָרֹאשׁ רְחַבְעָם אֶת אֲבִיָּה בֶן מַעֲכָה לְנָגִיד בְּאֶחָיו כִּי לְהַמְלִיכוֹ.
. אבל כנראה מדובר בטעות ואמו של אֲבִיָּם היתה מִיכָיָהוּ בַת אוּרִיאֵל מגִּבְעָה כפי שנמסר בדִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק י"ג פסוקים א-ב
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק י"ג פסוקים א-ב: א
בִּשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ יָרָבְעָם וַיִּמְלֹךְ אֲבִיָּה עַל יְהוּדָה.
ב
שָׁלוֹשׁ שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם וְשֵׁם אִמּוֹ מִיכָיָהוּ בַת אוּרִיאֵל מִן גִּבְעָה וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אֲבִיָּה וּבֵין יָרָבְעָם.
, ומַעֲכָה בַּת אֲבִישָׁלוֹם היתה למעשה אמו של אָסָא בן אֲבִיָּם כפי שנמסר כאן וגם בגרסת ספר מְלָכִים
[^]
מְלָכִים-א פרק ט"ו פסוקים ט-י, י"ג: ט
וּבִשְׁנַת עֶשְׂרִים לְיָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה.
י
וְאַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ מַעֲכָה בַּת אֲבִישָׁלוֹם.
... יג
וְגַם אֶת מַעֲכָה אִמּוֹ וַיְסִרֶהָ מִגְּבִירָה אֲשֶׁר עָשְׂתָה מִפְלֶצֶת לָאֲשֵׁרָה וַיִּכְרֹת אָסָא אֶת מִפְלַצְתָּהּ וַיִּשְׂרֹף בְּנַחַל קִדְרוֹן.
.[*]גְּבִירָה הוא התואר המקובל של אם המלך או של אשתו כיוון שעשתה פסל לאלת האֲשֵׁרָה בצורת מִפְלֶצֶת
[^]
מְלָכִים-א פרק י"א פסוק י"ט: יט
וַיִּמְצָא הֲדַד חֵן בְּעֵינֵי פַרְעֹה מְאֹד וַיִּתֶּן לוֹ אִשָּׁה אֶת אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס הַגְּבִירָה.
[^]
מְלָכִים-ב פרק י פסוק י"ג: יג
וְיֵהוּא מָצָא אֶת אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר מִי אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ אֲנַחְנוּ וַנֵּרֶד לִשְׁלוֹם בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּבְנֵי הַגְּבִירָה.
[^]
יִרְמְיָהוּ פרק כ"ט פסוק ב: ב
אַחֲרֵי צֵאת יְכָנְיָה הַמֶּלֶךְ וְהַגְּבִירָה וְהַסָּרִיסִים שָׂרֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר מִירוּשָׁלִָם.
ושהיתה האישה החזקה בבית המלוכה[*]כלומר פסל מעורר אימה\פַּלָצוּת. את האֲשֵׁרָה היה נהוג לעבוד כעץ אותה אָסָא כורת ומרסק עד דק, ושורף בְּנַחַל קִדְרוֹן. אָסָא הותיר אבל את בָּמוֹת הפולחן שהיו מפוזרות בארץ
[^]
דְּבָרִים פרק ט"ז פסוק כ"א: כא
לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ.
, וגם כאן משתמע שהמִפְלֶצֶת היתה מעין עץ מפוסל כיוון שאָסָא כרת ושרף אותה.[*]עוד מימי רְחַבְעָם אך מלבד זאת הוא הלך בלב שָׁלֵם בדרכי ה'.
[^]
מְלָכִים-א פרק י"ד פסוק כ"ג: כג
וַיִּבְנוּ גַם הֵמָּה לָהֶם בָּמוֹת וּמַצֵּבוֹת וַאֲשֵׁרִים עַל כָּל גִּבְעָה גְבֹהָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן.
|
| טז וְגַם מַעֲכָה אֵם אָסָא הַמֶּלֶךְ הֱסִירָהּ מִגְּבִירָה אֲשֶׁר עָשְׂתָה לַאֲשֵׁרָה מִפְלָצֶת וַיִּכְרֹת אָסָא אֶת מִפְלַצְתָּהּ וַיָּדֶק וַיִּשְׂרֹף בְּנַחַל קִדְרוֹן. יז וְהַבָּמוֹת לֹא סָרוּ מִיִּשְׂרָאֵל רַק לְבַב אָסָא הָיָה שָׁלֵם כָּל יָמָיו. יח וַיָּבֵא אֶת קָדְשֵׁי אָבִיו וְקָדָשָׁיו בֵּית הָאֱלֹהִים כֶּסֶף וְזָהָב וְכֵלִים. יט וּמִלְחָמָה לֹא הָיָתָה עַד שְׁנַת שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ לְמַלְכוּת אָסָא. |
| אָסָא מביא למקדש את האוצרות שקידש אביו אֲבִיָּם [*]כנראה הכוונה לשלל המלחמות שלו עם יָרָבְעָם שהוקדשו לה', כפי שעשה גם דָּוִד עם השלל שהשיג במלחמותיו וגם את ההֶקְדֵּשִׁים שלו עצמו, והם כללו אוצרות כֶּסֶף וְזָהָב וְכֵלִים יקרים. השלום המשיך עד שנת 35 למלכותו.
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ח פסוק ז: ז
וַיִּקַּח דָּוִד אֵת שִׁלְטֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הָיוּ אֶל עַבְדֵי הֲדַדְעָזֶר וַיְבִיאֵם יְרוּשָׁלִָם.
. |
| יח וַיָּבֵא אֶת קָדְשֵׁי אָבִיו וְקָדָשָׁיו בֵּית הָאֱלֹהִים כֶּסֶף וְזָהָב וְכֵלִים. יט וּמִלְחָמָה לֹא הָיָתָה עַד שְׁנַת שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ לְמַלְכוּת אָסָא. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ג | וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה וּלְלֹא תוֹרָה. |
| ט"ז | וְגַם מַעֲכָה אֵם אָסָא הַמֶּלֶךְ הֱסִירָהּ מִגְּבִירָה אֲשֶׁר עָשְׂתָה לַאֲשֵׁרָה מִפְלָצֶת וַיִּכְרֹת אָסָא אֶת מִפְלַצְתָּהּ וַיָּדֶק וַיִּשְׂרֹף בְּנַחַל קִדְרוֹן. |